1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:09,760 --> 00:00:12,880
{\an8}‫- ספיישל קומדיה של NETFLIX -

4
00:00:35,200 --> 00:00:36,200
‫תודה רבה!

5
00:00:39,880 --> 00:00:41,840
‫תודה.

6
00:00:45,080 --> 00:00:47,920
‫תודה לכם, חבר'ה.

7
00:00:48,000 --> 00:00:53,600
‫תודה רבה, איזה כיף שיכולתם להיות כאן

8
00:00:53,680 --> 00:00:56,920
‫באמצע עונת חג המולד.

9
00:00:57,000 --> 00:01:00,000
‫אני מעריכה אתכם מאוד על זה.

10
00:01:00,080 --> 00:01:01,640
‫כי יכולתם ללכת, למשל,

11
00:01:02,160 --> 00:01:04,600
‫לאיזו מסיבת חג המולד

12
00:01:04,680 --> 00:01:08,360
‫ולהיות כבר בשלב ההקאה. אך לא:

13
00:01:08,440 --> 00:01:11,560
‫באתם למופע שלי בכנסייה במקום.

14
00:01:11,640 --> 00:01:13,440
‫תבורכו.

15
00:01:14,280 --> 00:01:15,320
‫נכון ש…

16
00:01:20,840 --> 00:01:27,840
‫שעכשיו, לפני חג המולד, זאת תקופה מיוחדת?

17
00:01:27,920 --> 00:01:33,120
‫מאוד מיוחדת, שכוללת שילוב ייחודי

18
00:01:33,640 --> 00:01:37,040
‫של התבוננות פנימית ולחץ אדיר.

19
00:01:37,560 --> 00:01:40,520
‫"לחץ התבוננותי" אפשר לומר,

20
00:01:40,600 --> 00:01:42,960
‫שאנחנו מייצרים בעצמנו.

21
00:01:43,040 --> 00:01:44,720
‫אנחנו מסתובבים כל הזמן בתחושה של:

22
00:01:44,800 --> 00:01:48,560
‫"אני חייבת להספיק לפני חג המולד,
‫לסיים הכול.

23
00:01:48,640 --> 00:01:52,200
‫זה חייב להיות מסודר עד חג המולד. חייב!"

24
00:01:52,280 --> 00:01:55,320
‫כך גם לגבי רשימות מטלות,
‫וגם בנוגע לסכסוכים בין-אישיים.

25
00:01:55,400 --> 00:01:57,520
‫חייבים לפתור אותם לפני חג המולד.

26
00:01:57,600 --> 00:02:00,240
‫כאילו חג המולד זה סוף העולם.

27
00:02:00,320 --> 00:02:01,640
‫"חייבים לסדר".

28
00:02:01,720 --> 00:02:03,760
‫יש לי דוד שיפוצניק, ותמיד אומרים לו:

29
00:02:03,840 --> 00:02:06,240
‫"תגמור את האמבטיה עד חג המולד גג."

30
00:02:06,320 --> 00:02:10,240
‫הוא תמיד עונה, "ברור, עד חג המולד.
‫רק לא של השנה הזו."

31
00:02:11,640 --> 00:02:15,759
‫אבל איזו תקופה מיוחדת של ציפיות, נכון?

32
00:02:15,840 --> 00:02:19,080
‫וכדי למתוח את הציפייה הזו כמה שיותר

33
00:02:19,160 --> 00:02:21,360
‫המציאו את לוח הציפייה

34
00:02:21,440 --> 00:02:25,880
‫שמאפשר להילחץ קצת כל יום,
‫במקום כל הלחץ בבת אחת.

35
00:02:25,960 --> 00:02:29,320
‫לוח הציפייה מאפשר לנו לחלק את הלחץ יפה.
‫בימינו, כמובן,

36
00:02:29,400 --> 00:02:31,680
‫יש כמות עצומה של לוחות ציפייה.

37
00:02:31,760 --> 00:02:35,240
‫מישהו כאן מכין לוחות ציפייה?
‫הכנתם אחד פעם אולי?

38
00:02:35,320 --> 00:02:38,640
‫כי יש אנשים שמתחילים לעבוד על זה מאוגוסט

39
00:02:38,720 --> 00:02:40,600
‫אבל לא יודו בזה. ורגע לפני חג המולד:

40
00:02:40,680 --> 00:02:43,320
‫"כן, הכנתי לוחות לכל המשפחה.

41
00:02:43,400 --> 00:02:46,640
‫בשביל הילדים, ההורים, הכלב."

42
00:02:46,720 --> 00:02:49,520
‫פה אני חושבת: איזה פסיכופתים!

43
00:02:50,440 --> 00:02:53,880
‫אני יכולה להבין ש…
‫הנה, כמה ידיים עולות בקהל.

44
00:02:54,680 --> 00:02:59,680
‫אני מבינה אם עושים את זה
‫בשביל בן או בת זוג. זה חמוד.

45
00:02:59,760 --> 00:03:03,560
‫עושים את זה… רק בשנה הראשונה ביחד.

46
00:03:05,000 --> 00:03:08,400
‫והרעיון של שבע החלוניות הראשונות

47
00:03:08,480 --> 00:03:10,040
‫באמת מבריק, כל הכבוד.

48
00:03:10,120 --> 00:03:14,040
‫"איזו בת זוג מגניבה אני.

49
00:03:14,120 --> 00:03:16,520
‫יש לי ראש כל כך יצירתי."

50
00:03:16,600 --> 00:03:18,520
‫אבל אחרי החלונית השביעית…

51
00:03:18,600 --> 00:03:20,680
‫מתחיל להיות מאתגר.

52
00:03:21,520 --> 00:03:23,200
‫אתם חושבים, זוזי מפה.

53
00:03:23,720 --> 00:03:25,480
‫מצאתי עוד שוקולד.

54
00:03:27,560 --> 00:03:28,880
‫ועוד אחד!

55
00:03:29,800 --> 00:03:32,880
‫הוא אלרגי לבוטנים? יופי, עוד אחד לי!

56
00:03:33,880 --> 00:03:37,080
‫כשהייתי בת 16 היה לי חבר

57
00:03:37,160 --> 00:03:39,040
‫ובזמנו הכנתי לו לוח ציפייה

58
00:03:39,120 --> 00:03:42,360
‫עשוי משקיות סנדוויץ'.

59
00:03:42,440 --> 00:03:45,280
‫בתוך חלק מהשקיות כתבתי אותיות,

60
00:03:45,360 --> 00:03:49,480
‫וכשמצרפים את כל האותיות ביחד
‫יוצא "אני אוהבת אותך".

61
00:03:50,600 --> 00:03:53,200
‫זה באמת היה חמוד מאוד.

62
00:03:53,280 --> 00:03:55,400
‫אבל גם מטומטם להחריד.

63
00:03:56,080 --> 00:03:57,920
‫כי היו שתי בעיות.

64
00:03:58,520 --> 00:03:59,840
‫בעיה ראשונה:

65
00:04:00,520 --> 00:04:03,160
‫אחרי האותיות א-נ-י א-ו…

66
00:04:04,040 --> 00:04:07,400
‫ברור לאן המשפט הזה הולך.

67
00:04:08,120 --> 00:04:11,720
‫מה כבר יכול לבוא אחרי "אני או…"?

68
00:04:11,800 --> 00:04:14,640
‫אני או… רגת כריות לספה?

69
00:04:15,720 --> 00:04:18,200
‫אני או… כלת פיצה?

70
00:04:18,280 --> 00:04:22,200
‫אני או… ספת כסף לעשות פירסינג בטבור?

71
00:04:23,000 --> 00:04:25,880
‫הבעיה השנייה הייתה

72
00:04:25,959 --> 00:04:29,040
‫שפתאום בתשעה בדצמבר קלטתי שבעצם… לא.

73
00:04:29,120 --> 00:04:31,400
‫הבחור הזה הוא לא ה-בחור.

74
00:04:33,640 --> 00:04:37,560
‫זו בעיה, כשאוטוטו מגיע ה-16 בחודש.

75
00:04:37,640 --> 00:04:41,480
‫והמעבר בין "אלוהים, אני מאוהבת!"

76
00:04:41,560 --> 00:04:42,880
‫ל"איכס! מי זה בכלל?"

77
00:04:44,280 --> 00:04:45,840
‫היה חלק לגמרי.

78
00:04:46,440 --> 00:04:49,640
‫לכן, אחרי "אני אוהבת"

79
00:04:50,200 --> 00:04:51,600
‫פשוט השלמתי עם:

80
00:04:51,680 --> 00:04:52,920
‫"את חג המולד".

81
00:04:54,600 --> 00:04:56,680
‫וכך היה כתוב במתנה שלו:

82
00:04:57,600 --> 00:05:00,320
‫"אני אוהבת את חג המולד".

83
00:05:01,880 --> 00:05:02,680
‫נכון.

84
00:05:05,040 --> 00:05:07,560
‫זה באמת מה שתמיד רציתי לומר.

85
00:05:08,160 --> 00:05:09,880
‫טוב, הקשר הזה נגמר.

86
00:05:11,400 --> 00:05:14,280
‫הכי פרידה של בני 16.

87
00:05:14,360 --> 00:05:18,360
‫לא היה סמס אז, ובכלל לא עניתי לו לטלפון.

88
00:05:19,000 --> 00:05:21,120
‫"זרקתי אותו" כמו שאומרים היום.

89
00:05:21,200 --> 00:05:23,440
‫שמעתי שעכשיו קוראים לזה "לזרוק".

90
00:05:23,520 --> 00:05:26,000
‫לא נפרדים יותר, אלא "זורקים" מישהו.

91
00:05:26,080 --> 00:05:27,600
‫נחמד, נכון?

92
00:05:27,680 --> 00:05:32,240
‫"לזרוק". כאילו שהכנסת את הבחור לסלסלה

93
00:05:32,320 --> 00:05:34,240
‫ובדיוק כמו כיפה אדומה,

94
00:05:34,320 --> 00:05:36,360
‫כיסית אותו במפת שולחן

95
00:05:36,440 --> 00:05:38,600
‫וזרקת אותו אצל אמא שלו.

96
00:05:39,480 --> 00:05:42,320
‫סתם, זה לא מה שחשבתי באמת.

97
00:05:44,000 --> 00:05:45,480
‫קראתי לאחרונה

98
00:05:45,560 --> 00:05:50,240
‫שפעם לוח הציפייה שימש כלוח שנה רגיל,
‫כלומר כלי לחישוב,

99
00:05:50,320 --> 00:05:51,640
‫ובזמנו,

100
00:05:51,720 --> 00:05:55,760
‫לוח הציפייה היה מורכב
‫מכמה קווים שצוירו בגיר.

101
00:05:55,840 --> 00:05:58,000
‫פשוט 24 קווים בגיר על הקיר,

102
00:05:58,080 --> 00:06:02,520
‫ומדי יום הילדים היו רשאים למחוק עוד קו.

103
00:06:03,040 --> 00:06:05,600
‫וזה היה לוח הציפייה שלהם.

104
00:06:08,320 --> 00:06:13,800
‫הילדים ודאי היו קופצים משמחה
‫על מיטת הנוצות שלהם

105
00:06:13,880 --> 00:06:18,720
‫בשעה חמש בבוקר, לפני שיצאו לקור,
‫לחפור בשדה הקפוא.

106
00:06:19,760 --> 00:06:21,840
‫דמיינו אם זה היה קורה בימינו

107
00:06:21,920 --> 00:06:24,200
‫עם הדור המפונק והקפריזי הזה:

108
00:06:24,280 --> 00:06:27,120
‫אמא, איזה לוח ציפייה אקבל השנה?

109
00:06:27,720 --> 00:06:30,040
‫של אפל? של פליימוביל?

110
00:06:30,120 --> 00:06:33,600
‫לא, בני. השנה מצפה לך משהו מיוחד.

111
00:06:34,440 --> 00:06:38,920
‫כל יום תהיה רשאי למחוק קו אחד על הקיר.

112
00:06:39,000 --> 00:06:43,280
‫תיהנה.

113
00:06:52,360 --> 00:06:54,960
‫אמא, אפשר לקבל את הספוג לפחות?

114
00:06:55,840 --> 00:06:56,840
‫לא.

115
00:06:57,680 --> 00:07:01,440
‫ואם כבר יש לך ספוג ביד,
‫תמשיך אל המטבח ותעביר שם ניגוב.

116
00:07:02,280 --> 00:07:05,320
‫לנו היו לוחות ציפייה יותר טובים, נכון?

117
00:07:05,400 --> 00:07:09,480
‫היו לוחות ממש מגניבים כשהיינו ילדים.

118
00:07:09,560 --> 00:07:12,320
‫לא כמו הלוחות המטופשים האלו, עם תמונות.

119
00:07:12,400 --> 00:07:16,040
‫חברה שלי בדיוק קיבלה במתנה
‫לוח עם תמונות. מסכנה.

120
00:07:16,120 --> 00:07:19,560
‫לנו היו לוחות ציפייה מלאים בשוקולדים.

121
00:07:19,640 --> 00:07:22,520
‫כל יום חיכה לנו שוקולד קטן.

122
00:07:22,600 --> 00:07:28,360
‫איכשהו נחרת לי בתודעה
‫שמדובר בשוקולד הכי טוב בעולם.

123
00:07:28,440 --> 00:07:29,840
‫השוקולד הכי טוב.

124
00:07:29,920 --> 00:07:32,240
‫היום אני כבר יודעת ש… לא.

125
00:07:32,320 --> 00:07:35,120
‫זה היה השוקולד הכי מגעיל בעולם.

126
00:07:35,720 --> 00:07:39,040
‫תטעמו אותו שוב היום ותגידו, "איכס,

127
00:07:39,600 --> 00:07:41,520
‫יש לזה טעם של אגזוז!"

128
00:07:42,720 --> 00:07:45,840
‫טעם של…
‫כאילו שכחו להוריד את נייר העטיפה!

129
00:07:45,920 --> 00:07:48,120
‫והריח… "איכס. אבל למה?"

130
00:07:48,200 --> 00:07:51,200
‫ולדעתי הסיבה שכילדים זה היה לנו טעים

131
00:07:51,280 --> 00:07:53,560
‫היא שלא הרשו לנו לאכול שוקולד בכלל

132
00:07:53,640 --> 00:07:56,440
‫ובלוטות הטעם שלנו טרם התפתחו.

133
00:07:56,520 --> 00:08:00,160
‫ברור שהיה לזה טעם של חרא:
‫זה הכיל נפט בכלל!

134
00:08:01,080 --> 00:08:04,680
‫זה הרי הגיע ארוז בתבניות פלסטיק קטנות,

135
00:08:04,760 --> 00:08:07,200
‫והנפט ממש ממסטל.

136
00:08:07,280 --> 00:08:10,880
‫בשבילנו לאכול נפט היה כמו להסניף דבק מגע.

137
00:08:10,960 --> 00:08:16,600
‫לכן אפשר לומר שפעם ילדים עבדו על דלק מזהם.

138
00:08:17,920 --> 00:08:22,920
‫היום מכינים לוחות ציפייה עם כל דבר.
‫כל דבר:

139
00:08:23,000 --> 00:08:25,520
‫יש לוחות ציפייה עם גרביים,

140
00:08:25,600 --> 00:08:28,280
‫עם לגו, עם פליימוביל, עם תכשיטים,

141
00:08:28,360 --> 00:08:30,480
‫עם קוסמטיקה גם! זה דווקא נחמד.

142
00:08:30,560 --> 00:08:34,840
‫יש לוחות עם בשמים,
‫עם גורי כלבים, עם דינוזאורים, וגם…

143
00:08:34,920 --> 00:08:36,600
‫עם צעצועי מין.

144
00:08:37,200 --> 00:08:38,840
‫מכירים… אה, נראה שכן.

145
00:08:41,440 --> 00:08:43,039
‫את כבר מכירה.

146
00:08:43,120 --> 00:08:46,400
‫כל יום מקבלים צעצוע מין אחר

147
00:08:46,480 --> 00:08:48,960
‫מאחורי החלונית. כאן אני שואלת:

148
00:08:49,039 --> 00:08:51,320
‫האם זה באמת כזה מגניב?

149
00:08:51,400 --> 00:08:54,480
‫מתעוררים בבוקר, העיניים בקושי נפקחות,

150
00:08:54,560 --> 00:09:00,200
‫יש עדיין ריר על הכרית
‫והבל פה מגעיל של בוקר

151
00:09:00,280 --> 00:09:04,600
‫ודבר ראשון שנחשוב: אולי נפתח חלונית

152
00:09:04,680 --> 00:09:08,440
‫ונגלה במה נתפנק לנו היום?

153
00:09:11,320 --> 00:09:14,720
‫וכשמגיע יום ניקולאוס הקדוש… פלאג אנאלי.

154
00:09:15,880 --> 00:09:18,640
‫הרי ביום ניקולאוס תמיד מגיע משהו גדול.

155
00:09:18,720 --> 00:09:21,000
‫חוששים מלוח הציפייה של צעצועי מין

156
00:09:21,080 --> 00:09:23,760
‫כי כבר קלטנו את הדבר הזה מאחד בדצמבר.

157
00:09:23,840 --> 00:09:27,040
‫"אלוהים,מה זה הדבר הזה?"

158
00:09:27,120 --> 00:09:32,760
‫אבל כיף לדעת שכל מי שקנה את הלוח הזה

159
00:09:32,840 --> 00:09:36,640
‫עומד לנעוץ את הדבר ההוא אל תוך עצמו הלילה.

160
00:09:42,400 --> 00:09:44,080
‫חוויה מדהימה.

161
00:09:46,360 --> 00:09:50,480
‫האמת היא שלא, לא כל מי שקנה.
‫מביני העניין יחכו לחומר הסיכה

162
00:09:51,080 --> 00:09:53,320
‫שמחכה בחלונית מספר שמונה.

163
00:09:54,920 --> 00:09:57,840
‫אם בבית יש לוחות ציפייה לכל בן משפחה,

164
00:09:57,920 --> 00:10:01,160
‫תיזהרו לא להתבלבל ביניהם,

165
00:10:01,240 --> 00:10:05,880
‫אחרת: "מותק, אני מצטערת,
‫אבל הדילדו מחלונית שמונה

166
00:10:05,960 --> 00:10:09,360
‫מאיזושהי סיבה קצת כואב."

167
00:10:09,440 --> 00:10:13,400
‫"כן, מותק,
‫כי זה הטי-רקס שהיה בלוח של הילדים."

168
00:10:14,080 --> 00:10:18,000
‫"הבנתי. בסדר גמור. אני אחזיר אותו למקום."

169
00:10:21,000 --> 00:10:25,440
‫בעיניי, לוחות שנה של צעצועי מין
‫זה כבר מוגזם מדי.

170
00:10:25,520 --> 00:10:26,600
‫אני לא יודעת למה.

171
00:10:26,680 --> 00:10:31,560
‫אולי זה מתאים יותר לאנשים חסודים במקצת.

172
00:10:31,640 --> 00:10:36,000
‫לאנשים חסודים, אך גם אחראיים.

173
00:10:36,080 --> 00:10:37,760
‫ולא לאלו שאומרים,

174
00:10:37,840 --> 00:10:43,680
‫"בדרך כלל אני נמנע
‫מלדחוף חפצים גדולים לתוכי,

175
00:10:43,760 --> 00:10:46,920
‫אבל אם זה כבר כאן, בלוח הציפייה

176
00:10:47,000 --> 00:10:50,120
‫שכבר קנינו ושילמנו עליו…

177
00:10:50,200 --> 00:10:53,440
‫ובכלל חג ניקולאוס היום. חייבים לחגוג!

178
00:10:54,880 --> 00:10:56,600
‫"חייבים."

179
00:10:59,240 --> 00:11:05,160
‫בניגוד אליי, יש לי חברה שממש מצפה לזה.
‫היא חולמת שחבר שלה

180
00:11:05,240 --> 00:11:06,800
‫יביא לה לוח במתנה.

181
00:11:06,880 --> 00:11:09,760
‫היא בחיים לא תקנה לוח: זה חייב להיות מתנה.

182
00:11:09,840 --> 00:11:15,000
‫אותה זה מקסים.
‫פעם חבר שלה הגיע לחג המולד ואמר לה:

183
00:11:15,080 --> 00:11:17,600
‫"הבאתי לך לוח ציפייה מיוחד מאוד."

184
00:11:17,680 --> 00:11:19,520
‫והיא: "מעולה!"

185
00:11:20,200 --> 00:11:22,440
‫הוא: "הוא בדיוק מה שהיינו צריכים

186
00:11:22,520 --> 00:11:24,480
‫כדי לגוון קצת את הזוגיות שלנו

187
00:11:24,560 --> 00:11:27,240
‫ולהוסיף קצת פלפל לעניינים."

188
00:11:27,320 --> 00:11:29,520
‫שזה, מבחינתי, ממש עילה לפרידה,

189
00:11:29,600 --> 00:11:31,720
‫להגיד "להוסיף פלפל".

190
00:11:31,800 --> 00:11:36,240
‫"בואי נוסיף קצת פלפל."
‫"איכס. לא, תודה. היה שלום."

191
00:11:36,760 --> 00:11:40,160
‫אז היא שואלת את עצמה: "מה זה יכול להיות?

192
00:11:40,240 --> 00:11:41,920
‫מה זה? תפתח, שנגלה.

193
00:11:42,000 --> 00:11:45,720
‫זה קשור לקשירות? יש אזיקים? ביצים סיניות?"

194
00:11:45,800 --> 00:11:48,920
‫הוא פותח את העטיפה: זה לוח ציפייה…

195
00:11:49,000 --> 00:11:50,160
‫עם תה.

196
00:11:52,160 --> 00:11:54,280
‫כן. איזה כיף.

197
00:11:55,920 --> 00:11:57,800
‫מרגש ממש.

198
00:12:00,040 --> 00:12:02,480
‫"תערובת פראית".

199
00:12:04,160 --> 00:12:07,200
‫"קליפות לימון במנטה משגעת".

200
00:12:07,800 --> 00:12:14,040
‫לחלוט במשך חמש דקות?
‫אותך אני אחלוט במשך חמש דקות, כן…

201
00:12:14,120 --> 00:12:16,720
‫הו, "חליטה מרגיעה".

202
00:12:16,800 --> 00:12:23,200
‫אלוהים, כן! קח אותי עם ארל גריי.
‫קח אותי, ארל.

203
00:12:23,280 --> 00:12:27,840
‫ארל גריי? באמת? האיש הכי משעמם בעולם.

204
00:12:27,920 --> 00:12:30,840
‫ממש "גוון אחד של אפור".

205
00:12:30,920 --> 00:12:32,920
‫חברה שלי נשברת: "יופי,

206
00:12:33,000 --> 00:12:35,440
‫כולם מזדיינים כמו ארנבות בחג המולד

207
00:12:35,520 --> 00:12:38,760
‫וכל מה שקיבלתי זה שקיק קמומיל.

208
00:12:39,640 --> 00:12:42,920
‫ניאלץ להחזיר את הטי-רקס בחזרה פנימה."

209
00:12:44,160 --> 00:12:48,040
‫תקופת חג המולד
‫יכולה לאתגר קצת מערכות יחסים,

210
00:12:48,120 --> 00:12:51,880
‫עולים כל מיני קשיים.

211
00:12:51,960 --> 00:12:55,040
‫כמובן, חג המולד נחשב לחג של אהבה.

212
00:12:55,120 --> 00:12:58,920
‫את זה אומרים בעיקר חילונים,
‫כדי שיוכלו גם הם לחגוג.

213
00:12:59,640 --> 00:13:03,320
‫לי יש יחס מורכב לחג הזה

214
00:13:03,400 --> 00:13:05,400
‫כי קרה לי פעם בחג המולד

215
00:13:06,200 --> 00:13:09,960
‫שבדיוק בערב החג חבר שלי זרק אותי.

216
00:13:11,120 --> 00:13:11,880
‫כן.

217
00:13:12,560 --> 00:13:16,040
‫זה היה קשה.

218
00:13:16,560 --> 00:13:20,200
‫למשך 20 דקות
‫הצלחתי להתנהג כאילו כלום לא קרה

219
00:13:20,720 --> 00:13:26,360
‫ואז נשברתי ופרצתי בבכי מר
‫תחת עץ האשוח. זה היה אסון.

220
00:13:26,440 --> 00:13:28,480
‫חלקכם ודאי יבינו

221
00:13:28,560 --> 00:13:32,080
‫כמה איומה הסיטואציה הזאת
‫במשפחה שבה, בלי קשר לחג,

222
00:13:32,160 --> 00:13:33,720
‫לא מדברים על רגשות.

223
00:13:34,320 --> 00:13:37,160
‫כל המשפחה הייתה בהלם מוחלט.

224
00:13:40,560 --> 00:13:42,640
‫אחי קם ואמר:

225
00:13:42,720 --> 00:13:45,600
‫"טוב, אני אכין לכולם קוקטייל פרד מוסקבה."

226
00:13:45,680 --> 00:13:48,440
‫זו הייתה התגובה ההגיונית היחידה.

227
00:13:48,520 --> 00:13:52,240
‫אבא שלי קם כי הוא הרגיש מחויב לפעול איכשהו

228
00:13:52,320 --> 00:13:54,200
‫אז הוא נעמד מולי, הסתכל עליי

229
00:13:54,280 --> 00:13:58,360
‫ופתאום החטיף לי מכה חזקה בצד הגוף ואמר:

230
00:13:58,440 --> 00:14:01,920
‫"יאללה, נו, את כזאת אישה חזקה!"

231
00:14:03,200 --> 00:14:06,800
‫באותה מידה הוא היה יכול
‫להרביץ לילד בן חמש ולבקש:

232
00:14:06,880 --> 00:14:10,640
‫"תסביר לי את תורת היחסות,
‫אתה כזה ילד חכם!"

233
00:14:11,200 --> 00:14:15,240
‫בשלב הזה אני שואלת את עצמי,
‫"מה קורה פה, לעזאזל?"

234
00:14:15,320 --> 00:14:17,960
‫אמא שלי קמה, אז אני חושבת,

235
00:14:18,040 --> 00:14:22,720
‫יופי, אמא מבינה את הרגשות שלי,
‫היא תדע מה לעשות.

236
00:14:22,800 --> 00:14:25,240
‫אבל אמא הולכת ישר לפסנתר,

237
00:14:25,320 --> 00:14:30,240
‫ואם בעקבות דחף תת-מודע
‫או מתוך רצון להקליל את האווירה,

238
00:14:30,320 --> 00:14:33,400
‫היא מתחילה לנגן את השיר היחיד
‫שהיא יודעת בעל פה:

239
00:14:33,480 --> 00:14:36,080
‫"לבי ימשיך לפעום".

240
00:14:44,280 --> 00:14:45,800
‫את עושה צחוק?

241
00:14:49,320 --> 00:14:52,360
‫היא משווה בין חיי האהבה שלי לטביעת הטיטניק

242
00:14:52,440 --> 00:14:54,280
‫וזה כל כך מתאים, כמובן.

243
00:14:54,360 --> 00:14:58,800
‫אני שוכבת תחת עץ האשוח,
‫בוכה וחושבת, אתם רציניים?

244
00:14:58,880 --> 00:15:05,840
‫כל כך בכיתי שכל הבית הוצף בדמעות שלי.

245
00:15:05,920 --> 00:15:07,280
‫זה היה נורא.

246
00:15:07,360 --> 00:15:09,760
‫בעקבות עצה תרפויטית

247
00:15:09,840 --> 00:15:13,640
‫ניסיתי לעבד את החוויה הקשה בעזרת שיר.

248
00:15:22,280 --> 00:15:26,600
‫"הו, עצובה אחת

249
00:15:26,680 --> 00:15:30,800
‫הו, מתייסרת אחת

250
00:15:30,880 --> 00:15:37,880
‫חג המולד דומע

251
00:15:39,320 --> 00:15:43,160
‫החבר אבד

252
00:15:43,240 --> 00:15:47,160
‫הוא מצא מישהי אחרת

253
00:15:47,680 --> 00:15:54,680
‫לכן אני בוכה, כמה אני בוכה, הו, איזו צרה

254
00:15:56,600 --> 00:16:00,760
‫הו, עצובה אחת

255
00:16:00,840 --> 00:16:05,080
‫הו, מתייסרת אחת

256
00:16:05,160 --> 00:16:12,160
‫חג המולד דומע

257
00:16:13,800 --> 00:16:18,000
‫אמא מנגנת בפסנתר

258
00:16:18,080 --> 00:16:21,760
‫אבא דופק לי צ'פחה

259
00:16:21,840 --> 00:16:24,200
‫לכן אני בוכה

260
00:16:24,280 --> 00:16:29,520
‫כמה אני בוכה, הו, איזו צרה."

261
00:16:35,080 --> 00:16:36,280
‫תודה רבה לכם.

262
00:16:41,920 --> 00:16:42,880
‫תודה רבה.

263
00:16:45,360 --> 00:16:47,080
‫אני כבר מרגישה טוב יותר.

264
00:16:47,600 --> 00:16:50,040
‫באותו רגע חשבתי, אלוהים,

265
00:16:50,120 --> 00:16:53,600
‫כי נזכרתי בכל חגי המולד שחוויתי בילדות.

266
00:16:53,680 --> 00:16:57,120
‫כשאנחנו ילדים, חג המולד תמיד מהמם, נכון?

267
00:16:57,200 --> 00:16:59,840
‫אנחנו תמיד שמחים כי זה באמת מדהים.

268
00:16:59,920 --> 00:17:01,280
‫אבל בואו נהיה רציניים:

269
00:17:01,360 --> 00:17:06,040
‫כילד, הדבר הכי חשוב בחג זה המתנות, נכון?

270
00:17:06,120 --> 00:17:10,760
‫אולי זה לא הכי מוסרי,
‫אבל אם הייתם שואלים אותי כילדה:

271
00:17:11,400 --> 00:17:14,280
‫"מה הכי חשוב לך בחג המולד?

272
00:17:14,359 --> 00:17:19,160
‫זה שאלוהים הקריב את בנו
‫למענך ולמען כל העולם?

273
00:17:19,880 --> 00:17:21,800
‫או הגיים בוי החדש?"

274
00:17:23,560 --> 00:17:26,319
‫ודאי תופתעו לשמוע

275
00:17:27,640 --> 00:17:30,720
‫שהייתי עונה:

276
00:17:31,359 --> 00:17:32,319
‫"הגיים בוי, בבקשה."

277
00:17:34,240 --> 00:17:37,600
‫אני מצטערת, אבל איזה מין מתנה זו
‫להקריב את בנך?

278
00:17:37,680 --> 00:17:42,040
‫לא תודה, בנאדם. השתגעת?

279
00:17:42,120 --> 00:17:46,400
‫ההסבר הזה הרבה יותר מדי מופשט בשביל ילד,

280
00:17:46,480 --> 00:17:49,120
‫"אלוהים היקר הקריב את בנו למענך."

281
00:17:49,200 --> 00:17:54,280
‫גבר! זה ממש לא במקום, בעיניי.

282
00:17:54,360 --> 00:17:58,600
‫והוא לא היה צריך בכלל,
‫אני בקושי מכירה את האיש אפילו.

283
00:17:59,200 --> 00:18:03,680
‫ואם לא היה מספיק איום ונורא
‫שהאל היקר נתן לבן שלו למות,

284
00:18:03,760 --> 00:18:05,960
‫הוא גם גירש אותו מגן העדן,

285
00:18:06,040 --> 00:18:11,720
‫שלח אותו לכוכב לכת עלוב
‫מוכה שיטפונות, רעידות אדמה וכרוב ניצנים.

286
00:18:11,800 --> 00:18:14,720
‫וכאילו לא די בכך, הוא נתן לו להיצלב.

287
00:18:14,800 --> 00:18:17,160
‫כילד…

288
00:18:17,240 --> 00:18:18,520
‫כך הוא האל היקר.

289
00:18:18,600 --> 00:18:23,480
‫בסדר גמור, הבנתי. להתפלל אליו? אחלה.

290
00:18:31,840 --> 00:18:33,600
‫המתנות הן הדבר הכי חשוב.

291
00:18:33,680 --> 00:18:37,040
‫בגלל זה רשימות המשאלות שלי ושל אחי

292
00:18:37,120 --> 00:18:39,640
‫הלכו והתארכו בכל חג מולד.

293
00:18:40,160 --> 00:18:44,120
‫לא כי היינו חזירים חומרניים
‫שלא יודעים שובע

294
00:18:44,200 --> 00:18:49,280
‫אלא כי מעולם לא קיבלנו
‫בדיוק את מה שביקשנו.

295
00:18:49,360 --> 00:18:52,280
‫תמיד קיבלנו משהו… יחסית דומה.

296
00:18:52,360 --> 00:18:57,880
‫למשל, צעצוע משומש משוק הפשפשים.

297
00:18:57,960 --> 00:19:00,880
‫מאוד בר-קיימא מנקודת המבט של היום,

298
00:19:00,960 --> 00:19:03,600
‫אבל ילדים לא שמים על קיימות.

299
00:19:04,600 --> 00:19:09,040
‫ילדה תרצה את בובת הברבי המקורית
‫בקופסה הוורודה המזורגגת שלה

300
00:19:09,120 --> 00:19:13,080
‫ולא חיקוי תוצרת פולין
‫שכבר ציירו עליה שערות ערווה בטוש

301
00:19:13,600 --> 00:19:16,640
‫וזה לא ירד אפילו עם רצועות שעווה.

302
00:19:17,160 --> 00:19:18,720
‫בגלל זה התחלנו לכתוב

303
00:19:18,800 --> 00:19:22,960
‫תיאורים מדויקים
‫של המתנות ברשימות המשאלות שלנו,

304
00:19:23,720 --> 00:19:28,040
‫כי חשבנו שהתינוק ישו כנראה קצת טיפש.

305
00:19:28,120 --> 00:19:32,160
‫צריך לתאר לו הכול בפרטי פרטים,
‫אז במקום לכתוב "בובת ברבי"

306
00:19:32,240 --> 00:19:34,800
‫היינו מפרטים: "בובת ברבי המקורית.

307
00:19:35,400 --> 00:19:39,160
‫באריזה מקורית. קופסה ורודה.
‫חייבת להיות סגורה."

308
00:19:41,560 --> 00:19:46,880
‫פעם אחת אפילו גזרתי תמונות
‫מקטלוג שהיינו מקבלים בדואר בתקופת החג

309
00:19:46,960 --> 00:19:50,760
‫וצירפתי אותן לרשימת המשאלות שלי.

310
00:19:50,840 --> 00:19:51,960
‫אילו היה לנו אינטרנט,

311
00:19:52,040 --> 00:19:56,480
‫הייתי ממלאת לי סל קניות ומזמינה במקום.

312
00:19:56,560 --> 00:19:58,800
‫אם אמא הייתה שואלת "מה תרצי לחג המולד?"

313
00:19:58,880 --> 00:20:02,040
‫הייתי עונה: "כבר טופל, תודה. המשלוח בדרך."

314
00:20:09,920 --> 00:20:13,480
‫חלק מהמשאלות שלי לא היו הגיוניות,

315
00:20:13,560 --> 00:20:14,520
‫כפי שעכשיו הבנתי.

316
00:20:15,040 --> 00:20:20,200
‫למשל: בכל שנה, עד גיל 17, ביקשתי פוני,

317
00:20:20,960 --> 00:20:24,560
‫ואני עדיין יכולה להרגיש
‫כמה אבסורדי זה נראה לי, כילדה,

318
00:20:25,280 --> 00:20:27,120
‫לא לקבל את הפוני אף פעם.

319
00:20:27,200 --> 00:20:29,760
‫זה פשוט לא היה מובן לי.

320
00:20:29,840 --> 00:20:31,960
‫למה שלא אקבל פוני?

321
00:20:32,040 --> 00:20:35,520
‫יש לנו גינה. הפוני יוכל לרעות בה.

322
00:20:35,600 --> 00:20:37,120
‫יש לנו מחסן גינה,

323
00:20:37,200 --> 00:20:40,120
‫נשים את מכסחת הדשא בחניה המקורה,
‫והפוני יוכל לחיות במחסן.

324
00:20:40,200 --> 00:20:42,040
‫מדוע לא?

325
00:20:42,640 --> 00:20:43,600
‫אבל לא קיבלתי פוני.

326
00:20:44,160 --> 00:20:48,200
‫אני זוכרת שיום אחד,
‫לקראת חג המולד, אחי אמר לי:

327
00:20:48,800 --> 00:20:50,320
‫"אני יודע מה המתנה שלך."

328
00:20:50,400 --> 00:20:53,280
‫אני, ישר: "פוני!

329
00:20:55,400 --> 00:20:56,640
‫רגע, אל תגלה לי.

330
00:20:57,160 --> 00:20:58,680
‫באיזה גודל הוא?"

331
00:20:58,760 --> 00:20:59,840
‫ואחי עונה לי:

332
00:20:59,920 --> 00:21:00,960
‫"כזה גדול."

333
00:21:01,480 --> 00:21:04,480
‫אני: "וואו.. ונעים לגעת בו?"

334
00:21:04,560 --> 00:21:06,680
‫אחי עונה: "כל כך נעים."

335
00:21:07,800 --> 00:21:10,360
‫אני מתרגשת, "אלוהים, אני מקבלת פוני!"

336
00:21:10,440 --> 00:21:12,960
‫מאותו רגע אני נרדמת כל לילה
‫עם דמעות בעיניים.

337
00:21:13,040 --> 00:21:15,680
‫עד יום החג האמנתי שאקבל פוני במתנה.

338
00:21:16,640 --> 00:21:18,760
‫לבסוף המתנה שלי הייתה…

339
00:21:20,240 --> 00:21:21,160
‫סט מצעים.

340
00:21:23,040 --> 00:21:25,360
‫עם הדפס של פוני.

341
00:21:26,760 --> 00:21:30,520
‫אחי היה פשוט סדיסט קטן ומרושע,

342
00:21:31,720 --> 00:21:34,440
‫וייתכן ששקלתי לחנוק אותו עם המצעים האלה.

343
00:21:35,080 --> 00:21:38,680
‫ייתכן שאף ניסיתי, אבל אסור לי לדבר על זה.

344
00:21:39,480 --> 00:21:41,840
‫כל כך רציתי פוני. כל כך.

345
00:21:41,920 --> 00:21:44,800
‫לכן, בדמיוני, היה לי אחד.

346
00:21:44,880 --> 00:21:48,760
‫דמיינתי אותו בדיוק,
‫דמיינתי חיים שלמים שלי עם פוני

347
00:21:49,320 --> 00:21:52,520
‫וייתכן שמדי פעם סיפרתי עליו, פה ושם.

348
00:21:54,640 --> 00:21:56,880
‫"היי, אני רק מזכירה שיש לי פוני."

349
00:21:56,960 --> 00:21:59,560
‫ממילא כילדה לא ייחסתי
‫יותר מדי חשיבות לאמת.

350
00:21:59,640 --> 00:22:03,760
‫וכשאת מספרת לילדים אחרים
‫שיש לך סוס אמיתי משלך

351
00:22:04,320 --> 00:22:06,640
‫את נעשית מקובלת מאוד.

352
00:22:06,720 --> 00:22:10,080
‫הילדים כמובן התחרפנו, ונהניתי מזה מאוד.

353
00:22:10,160 --> 00:22:12,880
‫אבל הגעתי למסקנה שעדיף לעבוד רק על אלו

354
00:22:12,960 --> 00:22:16,920
‫שלא באים אליי הביתה אחר הצהריים לשחק,

355
00:22:17,000 --> 00:22:21,440
‫ושהכי טוב להסתפק בבנות מחוג הבלט שלי.

356
00:22:21,520 --> 00:22:23,800
‫איתן יכולתי להשוויץ חופשי.

357
00:22:23,880 --> 00:22:26,440
‫סיפרתי להן סיפורים משוגעים,

358
00:22:26,520 --> 00:22:30,280
‫המצאתי לפוני שם יפה, ומעיל בצבע מדהים.

359
00:22:30,360 --> 00:22:33,440
‫סיפרתי איך אני לוקחת אותו לתחרויות

360
00:22:33,520 --> 00:22:35,760
‫כי הפוני הזה יודע לעשות תרגילים.

361
00:22:35,840 --> 00:22:37,960
‫כל הבנות היו משתגעות.

362
00:22:38,040 --> 00:22:42,840
‫הן היו הולכות אחריי
‫וסוגדות לי ולאדמה שדרכתי עליה.

363
00:22:42,920 --> 00:22:45,240
‫במיוחד הבנות שרכבו על סוסים,

364
00:22:45,320 --> 00:22:48,640
‫כי הן ידעו מה זה להיות הבעלים של סוס משלך.

365
00:22:48,720 --> 00:22:51,280
‫בעיניהן הייתי כמו צמד הגיבורים ביבי וטינה.

366
00:22:51,800 --> 00:22:56,240
‫יום אחד ממש נסחפתי בהתרברבויות:

367
00:22:56,320 --> 00:22:59,080
‫"ככה זה עם הפוני שלי" וכו'.
‫כל הבנות התרגשו,

368
00:22:59,160 --> 00:23:01,440
‫הייתה לי פמליה שלמה סביבי.

369
00:23:01,520 --> 00:23:04,680
‫יצאנו מאולם הבלט,
‫ההורים באו לאסוף את הילדים,

370
00:23:04,760 --> 00:23:07,400
‫ילדה אחת ניגשה לאמא שלה ואמרה:

371
00:23:07,480 --> 00:23:11,920
‫"אמא, אמא, ידעת שלקארו יש פוני?"

372
00:23:12,000 --> 00:23:13,880
‫האמא שאלה אותי: "פוני? באמת?"

373
00:23:13,960 --> 00:23:20,200
‫מפוצצת בביטחון עצמי עניתי:
‫"וואלה נכון, יש לי פוני."

374
00:23:20,800 --> 00:23:24,280
‫היא אמרה: "וואו! הוא כאן, בעיר קלן?"

375
00:23:24,360 --> 00:23:26,440
‫"כן, ברור."

376
00:23:26,520 --> 00:23:27,920
‫"איפה בדיוק?"

377
00:23:28,000 --> 00:23:32,880
‫אני מסתכלת על החניון מסביב
‫ומזהה גג של אולם, מעל העצים.

378
00:23:32,960 --> 00:23:35,160
‫"שם. הפוני שלי שם."

379
00:23:35,240 --> 00:23:37,320
‫והיא: "באמת? הפוני שלך שם?"

380
00:23:37,400 --> 00:23:39,120
‫אני: "כן, לגמרי."

381
00:23:39,640 --> 00:23:43,160
‫היא אמרה: "מוזר. זה מגרש טניס."

382
00:23:44,560 --> 00:23:48,600
‫ואני: "אה… כן, הפוני גם משחק טניס!"

383
00:23:49,600 --> 00:23:51,400
‫הוא גם משחק טניס.

384
00:23:59,840 --> 00:24:02,120
‫ספויילר קטן: מעולם לא קיבלתי פוני.

385
00:24:02,960 --> 00:24:04,560
‫היה לי קצת קשה בילדות,

386
00:24:04,640 --> 00:24:07,200
‫אבל לא בתור נותנת מתנות.

387
00:24:07,280 --> 00:24:09,200
‫בתור ילד, להכין מתנה

388
00:24:09,280 --> 00:24:11,320
‫זה הכי קל שיש, נכון?

389
00:24:11,400 --> 00:24:15,280
‫ילד יכול לתת כל חרא במתנה,
‫וההורים יהיו בעננים.

390
00:24:15,360 --> 00:24:17,840
‫אפשר סתם לקפל חתיכת נייר בשביל אמא

391
00:24:17,920 --> 00:24:21,640
‫והיא תגיד: "זה מקופל מהמם! איזה יופי."

392
00:24:21,720 --> 00:24:24,000
‫בכלל אין צורך להתאמץ.

393
00:24:24,080 --> 00:24:29,560
‫תציירו להם ציור מחורבן
‫שבו כולם נראים כמו חייזרים

394
00:24:31,520 --> 00:24:33,160
‫ויגידו לכם, "כמה יפה!"

395
00:24:33,240 --> 00:24:35,720
‫אבל אני התעצלתי אפילו לצייר

396
00:24:35,800 --> 00:24:37,920
‫אז במקום זאת, הכנתי שוברים.

397
00:24:38,000 --> 00:24:43,720
‫הבעיה היא שבהתחלה חישבתי לא נכון
‫את היקפי הזמן והמאמץ הכרוכים בזה

398
00:24:43,800 --> 00:24:45,280
‫והשובר הראשון שלי היה

399
00:24:45,360 --> 00:24:47,760
‫לעזרה בעבודות הבית… למשך שנה.

400
00:24:50,680 --> 00:24:52,600
‫אכן, אמא שלי צחקה מאוד.

401
00:24:53,520 --> 00:24:58,880
‫אחרי יום אחד אמרתי: "בעצם עשיתי טעות."

402
00:25:00,160 --> 00:25:03,800
‫והתפשרתי על משהו קצת יותר מציאותי.

403
00:25:04,360 --> 00:25:07,520
‫על השובר הבא כתבתי: "אתנהג יפה יום שלם".

404
00:25:09,040 --> 00:25:11,280
‫בעצם יצא לי "אתנהג 'יפ' יום שלם",

405
00:25:11,360 --> 00:25:12,360
‫הייתה חסרה ה"א.

406
00:25:12,880 --> 00:25:16,080
‫ארזתי את השובר הזה כמתנה. ממש אחלה מתנה.

407
00:25:16,840 --> 00:25:18,920
‫מעל לכול, משמעות המתנה הייתה הפוכה בעצם:

408
00:25:19,000 --> 00:25:21,880
‫"שלום, אמא. אני אתנהג יפה יום אחד בשנה".

409
00:25:22,760 --> 00:25:27,080
‫כלומר, בשאר 364 הימים לא אתנהג יפה.

410
00:25:27,680 --> 00:25:31,120
‫בשנה מעוברת זה יוצא 365.

411
00:25:31,200 --> 00:25:33,520
‫זאת לא מתנה, אלא סחיטה באיומים.

412
00:25:33,600 --> 00:25:35,200
‫אבל לאמהות זה לא משנה.

413
00:25:35,280 --> 00:25:37,160
‫תביאו להן סתם שובר במתנה,

414
00:25:37,240 --> 00:25:39,480
‫והן יחשבו שהכול מהמם.

415
00:25:39,560 --> 00:25:41,640
‫לדעתי, זה מתוך מעין הגנה עצמית

416
00:25:41,720 --> 00:25:43,600
‫שאנחנו תמיד כאילו שמחות.

417
00:25:43,680 --> 00:25:47,200
‫אמהות תמיד אומרות:
‫"תודה, זה מרגש אותי, לא היית צריך."

418
00:25:48,240 --> 00:25:49,480
‫ולדעתי, זו הגנה עצמית

419
00:25:49,560 --> 00:25:52,320
‫כי קיימת תופעה חמורה שלא מדוברת מספיק

420
00:25:52,400 --> 00:25:54,200
‫ומתכחשים לה.

421
00:25:54,280 --> 00:25:56,280
‫יש דבר שנקרא

422
00:25:56,360 --> 00:25:58,480
‫"פער מתנות מגדרי".

423
00:25:58,560 --> 00:25:59,920
‫על פערי שכר מגדריים

424
00:26:00,000 --> 00:26:04,320
‫כולם שמעו:
‫נשים מרוויחות פחות מגברים על אותה עבודה.

425
00:26:04,400 --> 00:26:08,360
‫אבל נשים גם מקבלות פחות מתנות!

426
00:26:08,440 --> 00:26:12,720
‫גברים וילדים מקבלים את המתנות
‫הכי שוות שיש לחג המולד.

427
00:26:12,800 --> 00:26:16,080
‫למה? כי הנשים חושבות על זה כבר מיולי.

428
00:26:16,160 --> 00:26:19,240
‫הן עורכות רשימות, כותבות הערות בטלפון,

429
00:26:19,320 --> 00:26:22,560
‫לכן ילדים וגברים
‫מקבלים את המתנות הכי מגניבות

430
00:26:22,640 --> 00:26:24,840
‫כמו טלסקופ, חבל באנג'י,

431
00:26:24,920 --> 00:26:28,040
‫או סדנה להשחזת סכינים.

432
00:26:28,120 --> 00:26:32,440
‫אבל נשים כמעט לא מקבלות במתנה
‫משהו שאינו שימושי,

433
00:26:32,520 --> 00:26:34,080
‫למשל, אביזר לשואב אבק.

434
00:26:34,160 --> 00:26:36,840
‫זאת המתנה שאמא מקבלת:
‫סט אביזרים לשואב האבק!

435
00:26:36,920 --> 00:26:40,080
‫אני רצינית.
‫יש לי חברה שקיבלה סט כזה במתנה!

436
00:26:40,160 --> 00:26:44,880
‫לדעתי, יש דברים שאינם ראויים לעטיפת מתנה.

437
00:26:44,960 --> 00:26:47,040
‫למשל, אביזרים לשואב אבק.

438
00:26:47,120 --> 00:26:50,200
‫"אבל זה נורא ארגונומי וסופר-פרקטי!"

439
00:26:50,280 --> 00:26:52,840
‫אלוהים! גם נייר טואלט זה סופר-פרקטי

440
00:26:52,920 --> 00:26:54,720
‫אבל אני לא מביאה את זה כמתנה!

441
00:26:55,560 --> 00:26:57,040
‫שואב אבק!

442
00:26:57,120 --> 00:27:00,680
‫אם אישה מקבלת מתנה, זה תמיד דבר שימושי.

443
00:27:00,760 --> 00:27:04,680
‫תנסו בעצמכם ותשאלו אישה, אם

444
00:27:04,760 --> 00:27:08,040
‫או מנהלת משק בית
‫איזו מתנה היא קיבלה בחג המולד האחרון.

445
00:27:08,120 --> 00:27:09,400
‫אני בטוחה שתשמעו:

446
00:27:10,440 --> 00:27:14,400
‫"טוב, הקטן צבע לי תחתית בירה… נדמה לי.

447
00:27:15,480 --> 00:27:17,280
‫ובדואר קיבלנו

448
00:27:18,200 --> 00:27:21,600
‫פותחן בקבוקים משירות הלקוחות של הבנק."

449
00:27:22,520 --> 00:27:23,840
‫באמת משהו.

450
00:27:26,000 --> 00:27:27,520
‫פשוט מעולה.

451
00:27:33,440 --> 00:27:36,640
‫איזה חוסר צדק מובהק!

452
00:27:36,720 --> 00:27:38,160
‫לרוב הנשים שאני מכירה

453
00:27:38,240 --> 00:27:41,520
‫מגיע לקבל עגלות שלמות של מתנות!

454
00:27:41,600 --> 00:27:45,000
‫הרי הן המפיקות של כל הדבר הזה
‫שנקרא חג המולד,

455
00:27:45,080 --> 00:27:47,960
‫ובניגוד למפיקי קולנוע,

456
00:27:48,040 --> 00:27:50,000
‫הן לא מקבלות על זה בוכטות!

457
00:27:51,160 --> 00:27:52,000
‫כן.

458
00:27:53,120 --> 00:27:55,720
‫הן מפיקות את חג המולד.

459
00:27:55,800 --> 00:28:01,160
‫אילו היו פרסי האוסקר להפקת חג המולד
‫ומסיבות חג המולד,

460
00:28:01,240 --> 00:28:04,320
‫כל אישה הייתה מקבלת תודות.

461
00:28:04,400 --> 00:28:07,280
‫"תודה לך, מרגרט, בלעדייך זה לא היה אפשרי."

462
00:28:07,360 --> 00:28:08,880
‫כי הן עושות הכול.

463
00:28:08,960 --> 00:28:11,880
‫הן לא רק מוודאות שכל אחד יקבל מתנה.

464
00:28:11,960 --> 00:28:16,000
‫בלי הנשים, חצי מהמשפחה
‫לא הייתה יודעת שזה חג המולד בכלל,

465
00:28:16,080 --> 00:28:20,080
‫כי הן גם מיידעות את כולם
‫איפה, איך ומתי חוגגים.

466
00:28:20,160 --> 00:28:25,520
‫יש לי חברה שמנהלת את העסק שלה
‫ומטפלת בשלושת ילדיה.

467
00:28:25,600 --> 00:28:30,160
‫קראתי מטלה אחת מתוך רשימת המטלות שלה:
‫"לארגן את חג המולד".

468
00:28:30,240 --> 00:28:33,840
‫היא רשמה את זה… כמטלה אחת!
‫כאילו, "אני אתקתק את זה חפיף."

469
00:28:33,920 --> 00:28:35,040
‫נשים דואגות לכול:

470
00:28:35,120 --> 00:28:37,040
‫מסיבה, קישוטים, אוכל.

471
00:28:37,120 --> 00:28:41,400
‫ובאותו זמן הן גם דואגות
‫לשמור על השלום במשפחה.

472
00:28:41,480 --> 00:28:43,440
‫בלעדיהן, קרובי משפחה ילכו מכות,

473
00:28:43,520 --> 00:28:45,600
‫איזה דוד ירביץ לבן דוד כלשהו.

474
00:28:45,680 --> 00:28:51,360
‫בלי שירגישו, הן מונעות קרבות אגרופים
‫על ידי חלוקת כוסיות שנאפס,

475
00:28:51,440 --> 00:28:54,920
‫וכל זה בזמן שהן נראות פצצה.

476
00:28:55,000 --> 00:28:57,840
‫וההישג הכי גדול, שאינו זוכה להכרה ראויה

477
00:28:57,920 --> 00:29:01,320
‫הוא שלאורך כל הזמן הזה

478
00:29:01,400 --> 00:29:04,440
‫הן חייבות להעמיד פנים שאין שום בעיה.

479
00:29:04,520 --> 00:29:07,720
‫במקום מתן המתנות,
‫גולת הכותרת של חג המולד

480
00:29:07,800 --> 00:29:10,640
‫צריכה להיות מתן כבוד לאשת הבית.

481
00:29:10,720 --> 00:29:13,040
‫אבל זה לא קורה, ואם אחת הנשים האלה

482
00:29:13,120 --> 00:29:16,440
‫תעז לומר:
‫"רבותיי, זה קצת גדול עליי, אני בלחץ."

483
00:29:16,520 --> 00:29:17,760
‫"נו, אמא.

484
00:29:18,960 --> 00:29:21,000
‫היא מאבדת את זה.

485
00:29:21,080 --> 00:29:25,400
‫קחי את זה בקלות. תירגעי קצת.
‫חג המולד היום!"

486
00:29:26,040 --> 00:29:30,640
‫מה שתגידו.
‫אולי זו אשמתנו, כי אנחנו, הנשים,

487
00:29:30,720 --> 00:29:34,800
‫יש לנו נטייה, רגע לפני החג,

488
00:29:34,880 --> 00:29:37,280
‫להגיד בנימה מבוהלת דברים כמו:

489
00:29:37,800 --> 00:29:40,720
‫"תקשיב, אולי השנה
‫לא ניתן שום דבר במתנה אחד לשנייה, טוב?"

490
00:29:41,800 --> 00:29:45,400
‫לא להחליף מתנות. נשמע פשוט כביכול.

491
00:29:45,480 --> 00:29:50,560
‫הבעיה היא שיש הגדרות שונות ל"שום דבר".

492
00:29:51,640 --> 00:29:54,240
‫"שום דבר", באיזה הקשר?

493
00:29:54,760 --> 00:30:00,160
‫העובדה היא שגברים מבינים "שום דבר"
‫כ… כלום. פשוט שום דבר.

494
00:30:00,800 --> 00:30:06,800
‫כלום, שום דבר, שום כלום. נאדה, גורנישט.

495
00:30:06,880 --> 00:30:10,720
‫אבל אצל נשים שום דבר זה: שום דבר?

496
00:30:12,480 --> 00:30:14,160
‫חוץ אולי מדבר אחד קטן…

497
00:30:14,240 --> 00:30:16,400
‫טוב, לא משהו גדול.

498
00:30:16,480 --> 00:30:21,680
‫אולי רק משהו קטן
‫שיביע את אהבתך הנצחית אליי

499
00:30:22,360 --> 00:30:24,440
‫ושעשוי לרגש אותי עד דמעות
‫כשאפתח את העטיפה.

500
00:30:24,520 --> 00:30:27,480
‫בקיצור, שום דבר.

501
00:30:28,280 --> 00:30:30,800
‫פשוט הגדרה שונה.

502
00:30:30,880 --> 00:30:37,280
‫מה שתגיד.
‫אולי הפערים המגדריים האלה הגיוניים,

503
00:30:37,360 --> 00:30:40,800
‫הרי זלזול בנשים הוא מסורת עתיקה בכנסייה

504
00:30:40,880 --> 00:30:43,320
‫וחג המולד הוא הרי חג של מסורות.

505
00:30:43,400 --> 00:30:45,120
‫אז זו התוצאה.

506
00:30:45,200 --> 00:30:49,680
‫זה התחיל כשהקתולים
‫המציאו את המשפחה המושלמת,

507
00:30:49,760 --> 00:30:51,040
‫בלי נשים בכלל:

508
00:30:51,560 --> 00:30:54,760
‫האב, הבן ורוח הקודש.

509
00:30:55,960 --> 00:30:59,960
‫שלושה גברים.
‫כביכול לא מבנה משפחתי קתולי במיוחד, נכון?

510
00:31:00,800 --> 00:31:04,480
‫זה רק הסדר מגורים, שום דבר מיני.

511
00:31:05,040 --> 00:31:07,200
‫לפחות נשים לא מפריעות להם.

512
00:31:07,800 --> 00:31:11,240
‫בסיפורים הקתוליים יש כמובן כמה נשים,

513
00:31:11,320 --> 00:31:14,240
‫אך למרבה הצער, כולן דמויות עלובות.

514
00:31:14,760 --> 00:31:18,960
‫הכול התחיל עם חוה.
‫היא הכניסה אותנו עמוק לחרא.

515
00:31:19,040 --> 00:31:22,040
‫היא אכלה את התפוח, וכולנו גורשנו מגן עדן.

516
00:31:22,120 --> 00:31:26,680
‫אפשר לומר שחוה בעצם הייתה פיקחית וסקרנית,

517
00:31:26,760 --> 00:31:29,680
‫שהיא לא מרוכזת רק בעצמה,
‫לא עושה אוטומטית מה שאומרים לה

518
00:31:29,760 --> 00:31:31,280
‫היא גילתה התעניינות,

519
00:31:31,360 --> 00:31:35,240
‫ולפי מה שידוע לי, גם אדם נגס בתפוח,

520
00:31:35,320 --> 00:31:36,360
‫אבל הוא בסדר גמור.

521
00:31:36,440 --> 00:31:39,920
‫נכון שכעונש שניהם נזרקו מגן עדן,

522
00:31:40,000 --> 00:31:43,680
‫אבל חוה היא זו שנענשה על החטא הקדמון

523
00:31:43,760 --> 00:31:48,320
‫ולא רק היא, אלא גם כל הנשים הבאות אחריה.

524
00:31:48,400 --> 00:31:52,520
‫כולנו נושאות את החטא שלה

525
00:31:52,600 --> 00:31:55,760
‫ולכן סובלות כאבים בלתי נסבלים בזמן הלידה

526
00:31:55,840 --> 00:32:00,320
‫ומדממות כל חודש מאיבר המין.

527
00:32:00,400 --> 00:32:02,920
‫כן, גבר, זה מה שקורה.

528
00:32:03,720 --> 00:32:06,120
‫תגובה מוגזמת במקצת.

529
00:32:13,960 --> 00:32:19,360
‫אולי פער המתנות המגדרי
‫הוא בעצם עונש מאלוהים.

530
00:32:19,440 --> 00:32:23,040
‫אני לא יודעת,
‫תמיד חשבתי שדודה שלי דיברה שטויות

531
00:32:23,120 --> 00:32:24,720
‫כשהיא הייתה אומרת תמיד:

532
00:32:24,800 --> 00:32:28,280
‫"למה מעולם לא קיבלתי מתנות מגניבות
‫כמו אחי?" כלומר דוד שלי,

533
00:32:28,360 --> 00:32:30,880
‫"והוא גם בקושי היה צריך לעזור בבית."

534
00:32:30,960 --> 00:32:33,520
‫ואבא שלי תמיד ביטל אותה
‫ואמר, "איזה קשקוש!"

535
00:32:33,600 --> 00:32:36,080
‫וכולם חזרו אחריו: "איזה קשקוש!"

536
00:32:36,960 --> 00:32:40,520
‫בשלב מסוים צפינו בשקופיות ישנות עם סבתא,

537
00:32:40,600 --> 00:32:44,320
‫תמונות של חג המולד משנות השישים,
‫הכול מפוצץ בנצנצים,

538
00:32:44,400 --> 00:32:46,400
‫ופתאום רואים את דוד שלי עומד בחזית

539
00:32:46,480 --> 00:32:49,400
‫עם אופני המרוץ החדשים שלו,
‫מחייך מאוזן לאוזן,

540
00:32:50,040 --> 00:32:54,640
‫וברקע דודה שלי מתייפחת,
‫עם חטיף שוקולד בידה.

541
00:32:55,400 --> 00:32:57,720
‫ונראה שזה אפילו לא הסוג הטוב, עם הנפט.

542
00:33:09,240 --> 00:33:10,960
‫דודה שלי יצאה מזה בזול יחסית

543
00:33:11,040 --> 00:33:13,920
‫כי היא לפחות לא קיבלה מתנות מביכות.

544
00:33:14,000 --> 00:33:17,320
‫בת דודה שלי, לעומתה,
‫קיבלה פעם לחג המולד מסיר שיער,

545
00:33:17,400 --> 00:33:20,720
‫מתנה מסבתא שלנו, מול כל המשפחה.

546
00:33:20,800 --> 00:33:23,080
‫למען האמת, סבתא לא ידעה מה זה.

547
00:33:23,680 --> 00:33:26,440
‫דודה שלי עטפה את המתנה בשבילה

548
00:33:26,520 --> 00:33:29,080
‫ולמרבה הצער,
‫דודה שלי גם דאגה להסביר לכולם:

549
00:33:29,760 --> 00:33:31,120
‫"כן, היא אמנם רק בת 13,

550
00:33:31,200 --> 00:33:35,760
‫אבל הרגליים שלה
‫כבר מכוסות בשערות שחורות ועבות."

551
00:33:37,360 --> 00:33:42,240
‫סבתא שלי: "איזה מין דבר זה
‫בשביל לגלח את הרגליים?

552
00:33:42,760 --> 00:33:45,360
‫מה, זאת ה'מודה' החדשה?"

553
00:33:46,400 --> 00:33:51,800
‫לפעמים אני שואלת את עצמי
‫באיזה שלב הופכים לסבתא.

554
00:33:51,880 --> 00:33:54,600
‫מתי נהיים סבתא או סבא?

555
00:33:54,680 --> 00:33:59,560
‫אני לא מדברת על זה שנולדים נכדים,
‫אלא מבחינת מראה:

556
00:33:59,640 --> 00:34:05,120
‫כעת אני עדיין רגילה, לובשת בגדים צבעוניים,

557
00:34:05,200 --> 00:34:08,600
‫אבל בשלב מסוים אהפוך לסבתא,
‫ואז אלבש רק צבע אחד:

558
00:34:09,160 --> 00:34:10,080
‫בז'.

559
00:34:11,320 --> 00:34:16,400
‫כן, אבל לא בז' "קים קרדשיאן",
‫אלא בז' "רק בריאות".

560
00:34:17,080 --> 00:34:18,840
‫מתי בדיוק זה קורה?

561
00:34:18,920 --> 00:34:22,199
‫כי בינתיים יש לי עדיין סגנון משלי…
‫אני מקווה.

562
00:34:22,280 --> 00:34:27,000
‫אבל בשלב מסוים יבטלו לי אותו
‫ואני אתחיל להתלבש כמו סבתא.

563
00:34:27,080 --> 00:34:31,000
‫מתי זה קורה? ואיך בדיוק זה קורה?

564
00:34:31,080 --> 00:34:37,280
‫מה שמדהים זה שכל הסבתות, בכל הדורות,
‫נראות בול אותו דבר.

565
00:34:37,360 --> 00:34:41,920
‫כשהייתי ילדה הסבתות נראו
‫בדיוק כמו שהן נראות היום.

566
00:34:42,440 --> 00:34:45,239
‫תמיד חצאית קפלים, סוודר נוצץ
‫ונעליים אורתופדיות.

567
00:34:45,760 --> 00:34:46,880
‫בול אותו דבר.

568
00:34:47,520 --> 00:34:50,440
‫האם מדובר בתהליך הדרגתי

569
00:34:50,520 --> 00:34:54,320
‫שמתחיל כשמנסים נעליים בצבע בז' וחושבים:

570
00:34:55,199 --> 00:34:56,840
‫בול בשבילי.

571
00:34:57,840 --> 00:35:01,719
‫ואז עולים גבוה יותר בגוף.
‫השלב הבא: מכנסיים בצבע בז'.

572
00:35:04,240 --> 00:35:07,960
‫או שמדובר בתהליך יותר רשמי?
‫אולי מקבלים מכתב מהרשויות,

573
00:35:08,920 --> 00:35:11,720
‫קוראים אותו ואומרים:

574
00:35:12,360 --> 00:35:15,960
‫"זהו, יקירי.
‫מעכשיו אנחנו מחויבים ללבוש בז'."

575
00:35:17,240 --> 00:35:22,360
‫ואז צריך לאסוף את נעלי הספורט,
‫הכובעים וכל הבגדים הצבעוניים

576
00:35:22,440 --> 00:35:24,280
‫ולהזדכות עליהם.

577
00:35:24,360 --> 00:35:27,080
‫אחר כך מקבלים ללבוש אפודת גמלאים

578
00:35:28,240 --> 00:35:30,240
‫שיש בה איזה 20 כיסים.

579
00:35:40,800 --> 00:35:42,880
‫מה עושים עם כל כך הרבה כיסים?

580
00:35:42,960 --> 00:35:45,280
‫במה כבר נמלא אותם?

581
00:35:45,880 --> 00:35:49,480
‫אולי מקבלים שובר לחנות הלבשה לגיל הזהב

582
00:35:49,560 --> 00:35:52,440
‫ושם מקבלים סט לגמלאי המתחיל.

583
00:35:52,520 --> 00:35:54,800
‫תוכן לכיסים של גמלאי, קדימה:

584
00:35:54,880 --> 00:35:56,440
‫חופן סוכריות נגד שיעול,

585
00:35:57,240 --> 00:36:00,640
‫פגות תוקף, כמובן. חצי מהן בלי העטיפה.

586
00:36:00,720 --> 00:36:06,000
‫מטפחת בד, וקבלה של סופר משנת 2007.

587
00:36:06,520 --> 00:36:09,440
‫אבל נותרו עוד 20 כיסים ריקים. מה נשים בהם?

588
00:36:09,520 --> 00:36:15,160
‫התשובה היא, כמובן,
‫להכניס לכל כיס מזון עטוף.

589
00:36:15,240 --> 00:36:18,320
‫פשוט מזון בקופסת טאפרוור

590
00:36:18,400 --> 00:36:19,160
‫וגם ביצים קשות.

591
00:36:19,960 --> 00:36:23,120
‫הן הרי מגיעות באופן טבעי
‫באריזה כל כך חזקה.

592
00:36:23,200 --> 00:36:27,760
‫מכניסים אותן לכלי טאפרוור
‫ומוציאים רק בנסיעה ברכבת

593
00:36:28,360 --> 00:36:30,560
‫כי זה הזמן לאכול ביצה קשה.

594
00:36:31,920 --> 00:36:34,760
‫לא מזמן, ברכבת,
‫ראיתי קבוצה של נשים מבוגרות

595
00:36:35,360 --> 00:36:38,080
‫שישבו ופתחו כל אחת ביצה קשה.

596
00:36:39,160 --> 00:36:44,640
‫חשבתי לעצמי, מוזר,
‫כמעט לא רואים כבר סבתות.

597
00:36:44,720 --> 00:36:47,640
‫בתחושה שלי, לא רואים נשים מבוגרות

598
00:36:47,720 --> 00:36:53,160
‫אלא בעיקר בנסיעות ברכבת, משום מה,
‫ובמפגשים משפחתיים.

599
00:36:53,240 --> 00:36:55,240
‫אבל כשמדליקים טלוויזיה

600
00:36:55,320 --> 00:37:00,040
‫רואים שאין אף מנחה אישה מעל גיל 40.

601
00:37:00,120 --> 00:37:03,200
‫הסרטים מלאים בנשים צעירות, כמובן,
‫אבל אישה מבוגרת?

602
00:37:03,280 --> 00:37:05,640
‫תשכחו מאינסטגרם,

603
00:37:05,720 --> 00:37:09,880
‫נראה כאילו שאבו אותן מהחברה.

604
00:37:09,960 --> 00:37:11,720
‫איכשהו הן נעלמו.

605
00:37:11,800 --> 00:37:13,840
‫כילדה חשבתי שככה מתים:

606
00:37:13,920 --> 00:37:15,960
‫נעלמים בהדרגה.

607
00:37:16,040 --> 00:37:18,960
‫אבל דמיינתי את זה קצת אחרת,

608
00:37:19,040 --> 00:37:23,800
‫כי סבתא שלי
‫נהגה לרשום את הגובה שלי על הדלת,

609
00:37:23,880 --> 00:37:26,080
‫"יופי, תראי כמה גדלת" וכו'.

610
00:37:26,160 --> 00:37:30,080
‫ויום אחד היא הוסיפה,
‫"פעם הייתי יותר גבוהה."

611
00:37:30,840 --> 00:37:33,480
‫כילדה חשבתי, רגע. מה זאת אומרת?

612
00:37:33,560 --> 00:37:35,280
‫אפשר לגדול, אבל לא לקטון.

613
00:37:35,880 --> 00:37:38,840
‫היא אמרה: "ובכן, בגיל מבוגר
‫מתכווצים ונעשים קטנים יותר."

614
00:37:38,920 --> 00:37:41,280
‫הייתי בהלם.

615
00:37:41,840 --> 00:37:44,920
‫זה הפעיל את גלגלי השיניים במוח שלי

616
00:37:45,440 --> 00:37:48,240
‫וחשבתי, כנראה ככה זה כשמזדקנים.

617
00:37:48,320 --> 00:37:50,680
‫להזדקן זה להתחיל להתכווץ יותר ויותר,

618
00:37:50,760 --> 00:37:54,000
‫וסבתא תמשיך לקטון עוד ועוד

619
00:37:54,080 --> 00:37:56,440
‫ובשלב מסוים היא תתגורר בבית הבובות

620
00:37:56,520 --> 00:37:59,160
‫ואחר כך תעבור לגור בבית מלגו.

621
00:37:59,680 --> 00:38:02,160
‫ויום אחד, כשלא נוכל לראות אותה יותר,

622
00:38:02,240 --> 00:38:04,480
‫השואב אבק יבלע פתאום משהו קטן.

623
00:38:06,680 --> 00:38:07,920
‫אוי, לא.

624
00:38:09,560 --> 00:38:10,800
‫סבתא.

625
00:38:17,400 --> 00:38:19,960
‫חשבתי שאז נחשבים למתים.

626
00:38:21,000 --> 00:38:22,800
‫כשנשאבים.

627
00:38:23,720 --> 00:38:26,520
‫כשסבתא שלי באמת מתה

628
00:38:26,600 --> 00:38:29,520
‫בכנסייה עדיין חשבתי שארון הקבורה ממש ענק.

629
00:38:31,360 --> 00:38:33,520
‫אולי שמו בו שתי סבתות?

630
00:38:35,000 --> 00:38:39,280
‫זו הייתה הפעם האחרונה שהלכתי לכנסייה:
‫כשסבתא שלי נפטרה.

631
00:38:39,360 --> 00:38:42,280
‫הרי לא בכל יום הולכים לכנסייה,

632
00:38:42,360 --> 00:38:45,080
‫אבל בחג המולד, לדעתי,

633
00:38:45,160 --> 00:38:48,120
‫הכנסייה תמיד מלאה למיסה.

634
00:38:48,200 --> 00:38:50,560
‫חוץ מזה אין שם נפש חיה, גם בלי קורונה.

635
00:38:50,640 --> 00:38:52,760
‫אבל בחג המולד תמיד מפוצץ.

636
00:38:52,840 --> 00:38:55,720
‫נראה שאנשים שומרים מקום מחודש נובמבר.

637
00:38:55,800 --> 00:38:58,280
‫"לא, אי אפשר לשבת כאן. זה למשפחה שלנו."

638
00:38:58,800 --> 00:38:59,920
‫מפוצץ באנשים.

639
00:39:00,000 --> 00:39:02,440
‫כשיש לי הופעה

640
00:39:02,520 --> 00:39:05,360
‫המקום שומם במשך כל השנה, אין נפש חיה,

641
00:39:05,440 --> 00:39:07,160
‫חוץ מפעם אחת בשנה שמפוצץ.

642
00:39:07,240 --> 00:39:10,360
‫אמרתי, "חבר'ה, אנחנו ניתן
‫את המופע של החיים

643
00:39:10,440 --> 00:39:12,440
‫וכך הם יבואו שוב כל יום.

644
00:39:12,520 --> 00:39:16,120
‫נבדר אותם כל כך
‫שהם לא יבינו מאיפה זה בא להם!"

645
00:39:16,200 --> 00:39:19,640
‫אבל הכנסייה הקתולית אמרה: כן, אבל בעצם לא.

646
00:39:21,480 --> 00:39:27,000
‫לא, במקום זה נעלה הצגת ילדים
‫הרבה יותר מדי ארוכה

647
00:39:27,520 --> 00:39:29,520
‫שכולם כבר מכירים.

648
00:39:29,600 --> 00:39:32,880
‫כל השחקנים ידברו ממש בשקט,

649
00:39:32,960 --> 00:39:35,280
‫בחלל הענקי הזה,

650
00:39:35,360 --> 00:39:37,680
‫וגם כולם יפנו את הגב לקהל,

651
00:39:37,760 --> 00:39:43,000
‫ואז ניקח קומץ של נשים עדינות
‫עם תספורת קצרה וחצופה

652
00:39:43,080 --> 00:39:48,080
‫וניתן להן לקרוא בקול רם מהתנ"ך, בכזה טון

653
00:39:48,160 --> 00:39:52,600
‫שהיה הורס לכם אפילו את הספר הטוב בעולם.

654
00:39:52,680 --> 00:39:56,120
‫"בימים ההם

655
00:39:56,200 --> 00:39:59,840
‫יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס

656
00:39:59,920 --> 00:40:03,360
‫לערוך רישום תושבים בכל הארצות.

657
00:40:03,440 --> 00:40:07,520
‫המפקד הזה, הראשון,

658
00:40:07,600 --> 00:40:10,920
‫נערך בהיות קירניוס נציב סוריה".

659
00:40:16,360 --> 00:40:17,200
‫לא.

660
00:40:23,280 --> 00:40:27,640
‫תמיד יש איזה כומר, שממש רואים עליו

661
00:40:27,720 --> 00:40:29,840
‫שהוא פשוט שונא ילדים.

662
00:40:29,920 --> 00:40:33,040
‫הוא שונא אותם. הוא רק מעמיד פנים.

663
00:40:33,120 --> 00:40:36,760
‫הוא מת להעיף את פרידריך הקטן
‫מהשורה הראשונה

664
00:40:36,840 --> 00:40:38,120
‫כי הוא קוטע אותו בדרשה

665
00:40:38,200 --> 00:40:41,240
‫ומכה בראש של האיש שלידו בספר מזמורים.

666
00:40:41,920 --> 00:40:43,800
‫אבל הוא לא יכול, הוא חייב לספר

667
00:40:43,880 --> 00:40:47,680
‫שחג המולד עוסק בנס הלידה ובאהבת הילד

668
00:40:47,760 --> 00:40:49,720
‫ו"תנו לילדים לבוא אליי."

669
00:40:49,800 --> 00:40:52,040
‫אבל הוא מת לתפוס את פרידריך הקטן

670
00:40:52,120 --> 00:40:56,960
‫ולהגיד: "ילד, סתום את הפה
‫או שאחטיף לך עם פמוטים.

671
00:40:57,040 --> 00:40:58,360
‫אם לא תשב בשקט

672
00:40:58,440 --> 00:41:02,360
‫יבוא העוזר הקטן של סנטה
‫וידקור לך את העיניים במחט."

673
00:41:03,440 --> 00:41:04,920
‫כמובן…

674
00:41:11,040 --> 00:41:15,800
‫אם כל מה שהכומר עושה לילדים זה לשנוא אותם,

675
00:41:15,880 --> 00:41:17,520
‫תגידו תודה.

676
00:41:17,600 --> 00:41:18,680
‫ברור.

677
00:41:20,240 --> 00:41:21,920
‫ממש מפתיע.

678
00:41:23,200 --> 00:41:28,240
‫אנשים לא ממש אוהבים ללכת לכנסייה
‫כי הסיפור של חג המולד

679
00:41:28,320 --> 00:41:30,840
‫כבר לא רלוונטי לחיינו.

680
00:41:30,920 --> 00:41:32,920
‫הצעירים יושבים וחושבים,

681
00:41:33,000 --> 00:41:35,400
‫מה קורה פה בכלל?

682
00:41:35,480 --> 00:41:39,200
‫כי אם סיפור חג המולד היה מתרחש היום

683
00:41:39,280 --> 00:41:41,720
‫הכול היה שונה בתכלית.

684
00:41:41,800 --> 00:41:44,040
‫נתחיל בסיפור ההתעברות:

685
00:41:44,120 --> 00:41:47,640
‫רוב הסיכויים שמריה ואלוהים יכירו בטינדר.

686
00:41:48,760 --> 00:41:49,880
‫אני מניחה.

687
00:41:49,960 --> 00:41:51,240
‫הכול יהיה שונה:

688
00:41:51,320 --> 00:41:56,640
‫מה הסיכוי שמריה ויוסף יישנו באסם?
‫בחיים לא.

689
00:41:56,720 --> 00:41:59,480
‫הם יסגרו איזה לופט מגניב ב-Airbnb

690
00:41:59,560 --> 00:42:03,280
‫במרכז המתחדש של העיר בית לחם. ברור.

691
00:42:03,360 --> 00:42:06,280
‫הם בחיים לא יתארחו באיזה אסם
‫שסתם מצאו באינטרנט.

692
00:42:06,360 --> 00:42:09,120
‫"רק כוכב אחד? לא, תודה. אין מצב!"

693
00:42:10,920 --> 00:42:12,240
‫נראה לכם ששלושת החכמים

694
00:42:12,320 --> 00:42:17,000
‫יעשו את כל הדרך וייתנו את המתנות בעצמם?

695
00:42:17,080 --> 00:42:19,520
‫לא, הם פשוט ישלחו משהו באמזון, נכון?

696
00:42:19,600 --> 00:42:21,480
‫כבר עטוף כמתנה,

697
00:42:21,560 --> 00:42:23,880
‫בתוספת של 79.80 אירו

698
00:42:23,960 --> 00:42:26,200
‫על אריזה בשקית בד מחורבנת.

699
00:42:26,280 --> 00:42:31,360
‫זו הדרך הקלה ביותר לומר למישהו
‫"יש לי כסף, ולא אכפת לי ממך".

700
00:42:32,000 --> 00:42:35,800
‫זה מה שהיה קורה.
‫עדיף מתנה מחורבנת על זה, נכון?

701
00:42:35,880 --> 00:42:38,360
‫אני תמיד משחקת עם חברים
‫"הגמד והענק בצחוק",

702
00:42:38,440 --> 00:42:42,760
‫שזה כמו משחק רגיל של הגמד והענק, חוץ מזה

703
00:42:42,840 --> 00:42:45,760
‫שאומרים בכנות כמה גרועה המתנה.

704
00:42:45,840 --> 00:42:47,800
‫אנחנו עושים את זה בכל חג מולד,

705
00:42:47,880 --> 00:42:51,080
‫אבל לצערי, ביום שלפני חג המולד,

706
00:42:51,160 --> 00:42:56,840
‫ולכן אני לא ממש זוכרת
‫את ערבי חג המולד האחרונים

707
00:42:57,360 --> 00:43:01,440
‫כי אני תמיד שיכורה לגמרי בערב חג המולד

708
00:43:01,520 --> 00:43:03,080
‫ולא זוכרת כלום.

709
00:43:03,160 --> 00:43:05,760
‫ואנחנו תמיד עורכים
‫את "הגמד והענק בצחוק" ב-23 בחודש

710
00:43:05,840 --> 00:43:07,920
‫כי זה הזמן היחיד שבו כולם בעיר.

711
00:43:08,000 --> 00:43:10,640
‫חלק גרים בסין, חלק גרים בהמבורג…

712
00:43:10,720 --> 00:43:12,240
‫אז זה חלון ההזדמנות היחיד.

713
00:43:12,320 --> 00:43:14,960
‫בשלב מסוים זה התחיל לצאת מפרופורציה.

714
00:43:15,040 --> 00:43:17,200
‫התחלנו לפני 20 שנה בערך,

715
00:43:17,280 --> 00:43:20,200
‫היינו רק שישה
‫וערכנו את "הגמד והענק בצחוק" בבית.

716
00:43:20,280 --> 00:43:21,360
‫במשך השנים

717
00:43:21,440 --> 00:43:26,000
‫הצטרפו עוד ועוד אנשים,
‫זה הלך וגדל עם הזמן,

718
00:43:26,080 --> 00:43:30,200
‫עד שבשלב מסוים
‫אף אחד לא רצה לארח אצלו יותר.

719
00:43:30,280 --> 00:43:33,840
‫"נמאס לי לשפץ את הרצפה,
‫בשנה שעברה הרסו לי אותה!"

720
00:43:34,360 --> 00:43:38,000
‫ואז הגיע שלב
‫שבו התחלנו לשכור מקום ל-23 בחודש.

721
00:43:38,080 --> 00:43:42,360
‫ארגנו עץ אשוח,
‫אחר כך שכרנו שוער, סגרנו לו"ז מפורט

722
00:43:42,440 --> 00:43:46,800
‫וזה הפך לאירוע שנתי על בסיס הזמנה אישית.

723
00:43:46,880 --> 00:43:49,480
‫היה לנו צוות שלם אחראי על העץ והקישוטים,

724
00:43:49,560 --> 00:43:52,240
‫קבענו עונשים למי ששוכח את המתנה לענק שלו

725
00:43:52,840 --> 00:43:55,200
‫ואז היינו ממש משתכרים.

726
00:43:55,280 --> 00:43:59,880
‫היינו כל כך שיכורים.
‫בכל חג מולד ידעתי מה מצפה לי

727
00:43:59,960 --> 00:44:01,480
‫והייתי מנסה למתן

728
00:44:01,560 --> 00:44:04,480
‫ולהגביל את עצמי לכמות מסוימת של אלכוהול,

729
00:44:04,560 --> 00:44:05,920
‫אבל ללא הצלחה.

730
00:44:06,000 --> 00:44:08,240
‫יש כאלה שבין לבין שותים מים,

731
00:44:08,320 --> 00:44:12,560
‫מים! איזה פסיכופתים! איך אפשר?

732
00:44:13,080 --> 00:44:15,040
‫איך הם שולטים בעצמם בכלל?

733
00:44:15,120 --> 00:44:18,320
‫אחרי כל משקה אלכוהולי, מים. תמיד.

734
00:44:18,400 --> 00:44:20,480
‫ככה אני עושה: בירה, מים.

735
00:44:20,560 --> 00:44:23,600
‫וואו. אני, כשניסיתי,

736
00:44:23,680 --> 00:44:25,840
‫חשבתי כל הזמן: מים. לשתות מים.

737
00:44:25,920 --> 00:44:27,240
‫אזמין לי מים.

738
00:44:27,320 --> 00:44:29,480
‫אני קמה לבר, "מים, מים…"

739
00:44:29,560 --> 00:44:32,360
‫אני פותחת את הפה ויוצא לי, "בירה! לעזאזל!"

740
00:44:33,440 --> 00:44:34,560
‫ואז…

741
00:44:41,960 --> 00:44:44,920
‫בשלב מסוים מאזינים ללהקה
‫Rage Against The Machine

742
00:44:45,000 --> 00:44:47,240
‫וכולם משתוללים כאילו הם בהופעה.

743
00:44:47,320 --> 00:44:49,040
‫קופצים כמו משוגעים.

744
00:44:49,120 --> 00:44:51,960
‫הכול נשבר, ויש אפילו פצועים לפעמים.

745
00:44:52,040 --> 00:44:54,840
‫וכך יצא לי פעם לבלות
‫את חג המולד עם פנס בעין

746
00:44:54,920 --> 00:44:56,880
‫מול אחי, שהייתה לו נפיחות במצח.

747
00:44:56,960 --> 00:45:01,160
‫סבתא הסתכלה עלינו ונזפה בנו מעבר לשולחן:

748
00:45:01,240 --> 00:45:04,920
‫"שוב הלכתם מכות? ועוד בחג המולד!"

749
00:45:05,000 --> 00:45:11,440
‫"לא, פשוט שנינו נפלנו, אתמול."

750
00:45:18,520 --> 00:45:25,520
‫אני וכל החברים שלי
‫חוטפים כזה הנגאובר בערב חג המולד

751
00:45:25,600 --> 00:45:30,800
‫שהכנו גרסה משלנו לשיר חג המולד הידוע.

752
00:45:38,080 --> 00:45:42,440
‫"כמו בכל שנה

753
00:45:43,200 --> 00:45:47,640
‫זה שוב קרה

754
00:45:48,240 --> 00:45:53,400
‫כורעת על הרצפה

755
00:45:53,480 --> 00:45:57,280
‫מטפטפת קיא

756
00:45:58,440 --> 00:46:03,200
‫בקושי יכולה לזוז

757
00:46:03,800 --> 00:46:07,840
‫כואב לי כל כך

758
00:46:09,000 --> 00:46:13,960
‫מלזחול על ארבע

759
00:46:14,040 --> 00:46:17,800
‫לאורך כל הבית

760
00:46:19,280 --> 00:46:23,800
‫הורים עליזים ממתינים

761
00:46:23,880 --> 00:46:28,720
‫האווז מוכן ומבושל

762
00:46:29,760 --> 00:46:34,720
‫פשוט אמשיך לשתות

763
00:46:34,800 --> 00:46:39,600
‫עד השנה הבאה".

764
00:46:42,080 --> 00:46:43,240
‫זה היה בשבילכם.

765
00:46:49,840 --> 00:46:50,680
‫אבל…

766
00:46:52,840 --> 00:46:56,800
‫ההשתכרות בחג המולד או קצת לפניו
‫היא רק נקודת השיא

767
00:46:56,880 --> 00:46:59,280
‫בתהליך שמתחיל הרבה קודם.

768
00:46:59,360 --> 00:47:02,680
‫יש להשתכר לאורך כל תקופת החגים
‫בשוק חג המולד.

769
00:47:02,760 --> 00:47:05,600
‫כל טמבל רוצה לקחת אותך לשוק חג המולד.

770
00:47:05,680 --> 00:47:07,400
‫חייבים ללכת לשוק חג המולד.

771
00:47:07,480 --> 00:47:10,000
‫חייבים! אני נלחצת, מנסה לפנות זמן בלו"ז,

772
00:47:10,600 --> 00:47:12,440
‫כי כולם רוצים שנלך ביחד.

773
00:47:12,520 --> 00:47:14,000
‫איזה לחץ חברתי.

774
00:47:14,080 --> 00:47:17,840
‫חייבים! לפני חג המולד,
‫חובה ללכת לשוק חג המולד.

775
00:47:17,920 --> 00:47:21,520
‫בעיר קלן, כשאומרים
‫"בואו איתנו לשוק חג המולד"

776
00:47:21,600 --> 00:47:23,520
‫צריך לשאול: "איזה?"

777
00:47:23,600 --> 00:47:26,200
‫כי יש לנו מאות שוקי חג המולד בעיר.

778
00:47:26,280 --> 00:47:29,000
‫יש לנו יותר שוקי חג המולד
‫מאשר מקומות חניה.

779
00:47:30,520 --> 00:47:32,480
‫גם בשוק שותים. יין חם.

780
00:47:32,560 --> 00:47:34,840
‫מי המציא את זה, אגב?

781
00:47:34,920 --> 00:47:37,240
‫עומדים בקור,

782
00:47:37,320 --> 00:47:38,320
‫עם כוס ביד,

783
00:47:38,400 --> 00:47:41,880
‫ומהלגימה הראשונה, כל חלל הפה נכווה

784
00:47:41,960 --> 00:47:44,120
‫ומאבדים תחושה בלשון, שזה לא דבר רע

785
00:47:44,200 --> 00:47:46,120
‫כי ברגע שהמשקה מתקרר טיפה

786
00:47:46,200 --> 00:47:47,840
‫מרגישים טעם של כפות רגליים.

787
00:47:48,360 --> 00:47:52,480
‫יש לזה בדיוק אותו הטעם
‫שיהיה לך בפה למחרת, בהנגאובר.

788
00:47:52,560 --> 00:47:54,720
‫לאט לאט הטעם מתפשט בחלל הפה

789
00:47:54,800 --> 00:47:58,560
‫ואני עומדת ככה, עם הדבר הפושר הזה. איכס.

790
00:47:59,080 --> 00:48:02,760
‫אחרי שתי שניות מישהו מהקבוצה בא ואומר:

791
00:48:02,840 --> 00:48:06,560
‫"חבר'ה, עוד סיבוב?
‫קדימה, תביאו לי את הכוסות שלכם."

792
00:48:06,640 --> 00:48:09,440
‫ואני חושבת, לעזאזל, מי זה גובה החובות הזה?

793
00:48:09,520 --> 00:48:10,400
‫תביאי, קדימה!

794
00:48:10,480 --> 00:48:12,440
‫רק כי אכפת לו מהפיקדון.

795
00:48:12,520 --> 00:48:15,360
‫פעם שפכתי את הכוס שלי בשלג

796
00:48:15,440 --> 00:48:19,480
‫וזה נראה כאילו הקאתי דם בשלג. "הכול בסדר?"

797
00:48:19,560 --> 00:48:20,600
‫"בטח."

798
00:48:20,680 --> 00:48:22,560
‫אפשר גם לכסות את זה בשלג.

799
00:48:22,640 --> 00:48:26,000
‫אבל אלוהים לא ברא יין חם
‫כדי שנקבור אותו בשלג!

800
00:48:26,080 --> 00:48:28,840
‫בגלל זה הוא ברא אותו רותח.

801
00:48:29,360 --> 00:48:32,000
‫כמובן, מיין חם משתכרים מהר.

802
00:48:32,080 --> 00:48:34,920
‫וזה סוג של שכרות ממש מגעילה.

803
00:48:35,000 --> 00:48:37,640
‫אני שמה לב ששתיתי יותר מדי

804
00:48:37,720 --> 00:48:41,920
‫כשמתחיל להתחשק לי לקנות
‫את הפטריות המטוגנות המגעילות.

805
00:48:42,000 --> 00:48:45,240
‫בשאר השנה לא הייתי
‫מקדישה להן אפילו חצי מחשבה,

806
00:48:45,320 --> 00:48:49,120
‫אבל בשוק חג המולד, פתאום:
‫"הו, פטריות ברוטב שום…"

807
00:48:50,720 --> 00:48:51,320
‫נכון?

808
00:49:01,400 --> 00:49:04,800
‫כשאני שתויה מיין חם אני גם מתחילה

809
00:49:04,880 --> 00:49:09,200
‫לחשוב שכל הזבל שעל הדוכנים ממש מגניב.

810
00:49:09,280 --> 00:49:11,880
‫פתאום הכול נראה מהמם.

811
00:49:12,400 --> 00:49:14,000
‫"איזה יופי!"

812
00:49:15,080 --> 00:49:18,240
‫"וואו, זה עשוי ממאה אחוז לבד!"

813
00:49:18,840 --> 00:49:22,960
‫לבד. בשאר השנה הכי לא אכפת לי מלבד.

814
00:49:23,040 --> 00:49:27,200
‫אבל בשוק חג המולד? "לבד! הו!"

815
00:49:27,720 --> 00:49:30,920
‫"הנה גם נעליים מלבד! מדהים."

816
00:49:31,440 --> 00:49:35,280
‫בכל מקום יש המון קישוטים

817
00:49:35,360 --> 00:49:38,120
‫שקונים כדי שישבו סתם באיזו פינה בבית.

818
00:49:39,240 --> 00:49:42,920
‫אני: "מעולה, אני צריכה את כל זה."

819
00:49:43,000 --> 00:49:46,200
‫זה קצת כמו שהיה פעם עם ערוץ הקניות.

820
00:49:46,280 --> 00:49:47,560
‫אני לא יודעת איך,

821
00:49:47,640 --> 00:49:49,640
‫אבל כשהיינו צופים בזה

822
00:49:49,720 --> 00:49:51,400
‫בהתחלה היינו חושבים: אין מצב,

823
00:49:51,480 --> 00:49:55,400
‫אין שום סיבה בעולם שאצטרך אי פעם

824
00:49:55,480 --> 00:49:58,480
‫לקנות מכשיר לטיגון מוך.

825
00:49:58,560 --> 00:50:01,680
‫אבל אחרי עשר דקות
‫מתחילים לחשוב: אני חייבת את זה.

826
00:50:02,200 --> 00:50:04,920
‫אני חייבת לטגן את כל המוך שלי.

827
00:50:05,640 --> 00:50:09,000
‫ככה גם בשוק חג המולד: אני חייבת את זה.

828
00:50:09,080 --> 00:50:11,280
‫אבל יש משהו שאני באמת חייבת:

829
00:50:11,360 --> 00:50:13,040
‫קישוטים משוק חג המולד.

830
00:50:13,120 --> 00:50:16,760
‫אני תלויה בהם כדי להפוך כל דבר לחגיגי.

831
00:50:16,840 --> 00:50:18,760
‫אני לא מסוגלת לקשט בעצמי,

832
00:50:18,840 --> 00:50:22,760
‫ולא משנה כמה אני מסתכלת בפינטרסט,
‫זה פשוט לא עובד.

833
00:50:23,280 --> 00:50:25,320
‫יש אנשים שזה בא להם טבעי.

834
00:50:25,400 --> 00:50:28,240
‫יש אנשים שאפשר לתת להם אקדח דבק חם,

835
00:50:28,320 --> 00:50:30,640
‫כמה עלים מיובשים ומעט אריג,

836
00:50:30,720 --> 00:50:35,800
‫והם יוצרים… לא,
‫הם מעלים באוב את קישוטי הפרחים.

837
00:50:35,880 --> 00:50:39,800
‫כאילו בעוד רגע
‫יגיע צלם של קטלוג עיצוב פנים

838
00:50:39,880 --> 00:50:42,720
‫בשביל כתבה של שמונה עמודים במגזין "ווג".

839
00:50:42,800 --> 00:50:44,800
‫מה זה הדבר הזה, לכל הרוחות?

840
00:50:44,880 --> 00:50:50,200
‫בפעם האחרונה שהעליתי
‫עלים יבשים באוב זה לא היה חוקי.

841
00:50:53,520 --> 00:50:56,600
‫כשאני מקשטת זה יוצא כל כך גרוע.

842
00:50:56,680 --> 00:50:58,000
‫בדרך כלל יוצא משהו

843
00:50:58,080 --> 00:51:02,680
‫שנראה כמו קישוט שאכן היה יפה,
‫אבל נפל מהשולחן

844
00:51:03,200 --> 00:51:05,520
‫ואז מישהו טאטא אותו.

845
00:51:05,600 --> 00:51:07,320
‫כשעוברים ליד:

846
00:51:08,040 --> 00:51:10,400
‫"בוס, אתה חייב לבוא לראות את זה."

847
00:51:11,600 --> 00:51:14,840
‫"נר ונוצה… מה קרה כאן?"

848
00:51:15,360 --> 00:51:17,160
‫זה כמו משחק קלפים בלשי.

849
00:51:17,240 --> 00:51:20,520
‫נר אחד ונוצה אחת על הרצפה: מה בעצם קרה?

850
00:51:20,600 --> 00:51:22,880
‫האם אירעה פריצה? האם קרה פיצוץ?

851
00:51:22,960 --> 00:51:26,280
‫לא, קארו סתם הכינה משהו
‫במלאכת יד, הכול בסדר.

852
00:51:27,440 --> 00:51:31,360
‫בשלב מסוים התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה,

853
00:51:31,440 --> 00:51:35,240
‫"אמא, אני לא מסוגלת לקשט בשיט."

854
00:51:35,320 --> 00:51:37,520
‫אמא שלי אמרה: "נהדר."

855
00:51:37,600 --> 00:51:38,280
‫רגע, מה?

856
00:51:38,360 --> 00:51:41,400
‫"אני חושבת שטוב
‫שיהיו דברים שלא תוכלי לעשות."

857
00:51:41,480 --> 00:51:42,280
‫כן, נהדר.

858
00:51:42,360 --> 00:51:43,840
‫זו תכונה אישית חיובית

859
00:51:43,920 --> 00:51:47,280
‫להיות מסוגלים לומר שיש משהו
‫שאנחנו לא יכולים לעשות. זה דבר טוב.

860
00:51:47,360 --> 00:51:49,160
‫אבל לא להגזים עם זה,

861
00:51:49,240 --> 00:51:53,160
‫אחרת זה נשמע כמו ניסיון לדוג מחמאות.

862
00:51:53,240 --> 00:51:55,520
‫בדיוק כמו בבית הספר. תמיד בכיתה

863
00:51:55,600 --> 00:52:00,600
‫היה תלמיד כזה: "אוי, בטוח אקבל 60.
‫רגע, מה? עוד פעם 100?

864
00:52:01,400 --> 00:52:03,200
‫תודה, אלוהים."

865
00:52:03,840 --> 00:52:06,680
‫ככה זה גם תמיד
‫כשמביאים לי עוגיות בחג המולד.

866
00:52:06,760 --> 00:52:08,520
‫אני מקבלת עוגיות ביתיות

867
00:52:08,600 --> 00:52:11,840
‫שרואים שהן ממש מוצלחות וטעימות.

868
00:52:11,920 --> 00:52:14,280
‫וברור שמי שהביאה אותן

869
00:52:14,360 --> 00:52:15,800
‫רק רוצה לשמוע כמה הן מדהימות.

870
00:52:15,880 --> 00:52:17,480
‫ולכן היא תמיד תגיד:

871
00:52:17,560 --> 00:52:19,720
‫"מצטערת, השנה לא הצליח לי."

872
00:52:22,240 --> 00:52:23,680
‫לא הצליח, אה?

873
00:52:25,080 --> 00:52:28,800
‫אז למי הבאת את העוגיות שכן הצליחו?

874
00:52:29,960 --> 00:52:32,600
‫קודם כול, איך עוגייה יכולה לא להצליח?

875
00:52:32,680 --> 00:52:35,600
‫זה שומן וסוכר. זה תמיד טעים.

876
00:52:35,680 --> 00:52:37,640
‫אי אפשר לשלב שומן וסוכר

877
00:52:37,720 --> 00:52:38,920
‫ושזה יצא לא טעים.

878
00:52:39,440 --> 00:52:43,560
‫לכן כשנוגסים בעוגייה מיותר לציין

879
00:52:43,640 --> 00:52:44,880
‫"טעים!"

880
00:52:44,960 --> 00:52:46,200
‫ברור שזה טעים!

881
00:52:46,280 --> 00:52:48,960
‫זאת עוגייה, מה עוד היא יכולה להיות?
‫מגנטית?

882
00:52:49,040 --> 00:52:50,000
‫מה נראה לכם?

883
00:52:51,480 --> 00:52:52,320
‫עוגיות!

884
00:53:01,360 --> 00:53:04,480
‫אני תמיד מקבלת המון עוגיות,
‫אז אני אוספת אותן

885
00:53:04,560 --> 00:53:06,760
‫ומניחה אותן על צלחת עוגיות ענקית

886
00:53:07,520 --> 00:53:10,360
‫ואז שואלים אותי: "אפית אותן בעצמך?"

887
00:53:10,440 --> 00:53:12,600
‫בשלב מסוים אני פשוט עונה: "כן.

888
00:53:14,720 --> 00:53:16,000
‫עם הפוני שלי.

889
00:53:17,480 --> 00:53:20,840
‫הפוני שלי ואני אפינו את כל העוגיות האלה.

890
00:53:21,520 --> 00:53:24,840
‫בלי בעיה. אנחנו עושים את זה כל שנה.
‫זה קטן עלינו."

891
00:53:25,920 --> 00:53:28,280
‫לפעמים הבעיה היא שלמישהו יש אלרגיות,

892
00:53:28,360 --> 00:53:30,560
‫אז הוא שואל: "יש בזה אגוזים?"

893
00:53:31,880 --> 00:53:32,880
‫"אה…

894
00:53:35,320 --> 00:53:37,960
‫לא נראה לי…

895
00:53:39,240 --> 00:53:42,040
‫אולי תנסה אחת ותעדכן בעוד עשר דקות

896
00:53:42,680 --> 00:53:44,680
‫אם אתה עוד חי." סתם.

897
00:53:45,960 --> 00:53:49,480
‫אבל נכון שהאוכל נורא חשוב בחג המולד?

898
00:53:49,560 --> 00:53:52,240
‫ארוחת חג המולד היא גולת הכותרת

899
00:53:52,320 --> 00:53:55,280
‫וכולם מצפים שהאוכל יהיה הכי טעים בעולם.

900
00:53:55,360 --> 00:53:56,960
‫אנשים מתחלקים לשני מחנות:

901
00:53:57,040 --> 00:53:59,240
‫צוות "נקניקייה וסלט תפוחי אדמה"

902
00:53:59,320 --> 00:54:01,800
‫וצוות "עוף מת".

903
00:54:02,400 --> 00:54:04,720
‫אווז, ברווז, תרנגול הודו…

904
00:54:05,400 --> 00:54:08,200
‫ינשוף אולי. בקיצור, כל מה שיש.

905
00:54:08,280 --> 00:54:10,880
‫כילדה הייתי כמובן בצוות "סלט תפוחי אדמה"

906
00:54:10,960 --> 00:54:13,200
‫כי הוא היה מוכן קודם וכבר אפשר היה לבלוס.

907
00:54:13,280 --> 00:54:16,200
‫בשביל הילדים, הארוחה הבלתי נגמרת הזאת

908
00:54:16,280 --> 00:54:18,720
‫היא חתיכת באסה. לעזאזל,

909
00:54:18,800 --> 00:54:21,160
‫בחג המולד, אחרי שהיינו בכנסייה,

910
00:54:21,240 --> 00:54:25,760
‫אנחנו רוצים את המתנות!
‫הזלילה הבלתי נגמרת הזאת…

911
00:54:25,840 --> 00:54:28,880
‫בדרך כלל אוכלים פסטה עם רוטב
‫או רוטב עם פסטה,

912
00:54:28,960 --> 00:54:32,320
‫אבל בחג המולד יושבים ליד השולחן שלוש שעות!

913
00:54:32,400 --> 00:54:33,960
‫ותמיד נשארות שאריות.

914
00:54:34,040 --> 00:54:38,400
‫לא קראנו לזה שאריות, אלא "ארוחת רקלט".

915
00:54:39,800 --> 00:54:42,640
‫זו הייתה הברקה של אמא שלי
‫כדי לא להכין כלום

916
00:54:42,720 --> 00:54:45,000
‫ולהסתפק בפתיחת קופסאות.

917
00:54:45,080 --> 00:54:49,320
‫החיסרון מבחינתנו כילדים
‫היה שלאבא לקח שנים להרגיש שבע.

918
00:54:49,400 --> 00:54:52,040
‫כי על כל דבר הוא היה אומר, "זה לא אוכל".

919
00:54:52,120 --> 00:54:53,120
‫כשאבי היה אומר

920
00:54:53,200 --> 00:54:57,360
‫"זה לא אוכל" הוא פשוט התכוון שזה לא בשר.

921
00:54:57,440 --> 00:55:00,600
‫נכון שברקלט יש סלאמי והאם,

922
00:55:00,680 --> 00:55:02,200
‫אבל אין "בשר אמיתי".

923
00:55:02,280 --> 00:55:06,400
‫ילדים מתמלאים
‫אחרי חצי אריזה של גבינה מותכת

924
00:55:06,480 --> 00:55:10,240
‫ואז יושבים בשולחן מיוזעים
‫ורועדים בחוסר סבלנות:

925
00:55:10,320 --> 00:55:12,080
‫"מתי נפתח את המתנות?"

926
00:55:12,160 --> 00:55:14,600
‫אבל חייבים לחכות שאבא יהיה שבע.

927
00:55:14,680 --> 00:55:17,680
‫שרדנו את כל 24 החלוניות של לוח הציפייה,

928
00:55:17,760 --> 00:55:21,640
‫ועכשיו צריך לחכות שאבא יבלע 24 מחבתות-כף.

929
00:55:32,200 --> 00:55:34,920
‫אחרי ארוחת חג המולד תמיד משחקים משחקים.

930
00:55:35,000 --> 00:55:37,840
‫זה הפך למסורת חביבה עלינו בשנים האחרונות.

931
00:55:38,360 --> 00:55:40,320
‫אנחנו תמיד משחקים משחק…

932
00:55:40,400 --> 00:55:41,880
‫זה יישמע קצת מוזר, אבל

933
00:55:41,960 --> 00:55:44,120
‫הוא נקרא "אמא שלך מנצחת".

934
00:55:44,200 --> 00:55:47,720
‫זה כמו משחק הקלפים "שליט", אבל עם אמהות.

935
00:55:47,800 --> 00:55:50,480
‫הן מתחרות ביניהן

936
00:55:50,560 --> 00:55:54,520
‫בשיער, במשקל ובמספר הילדים,

937
00:55:54,600 --> 00:55:58,240
‫ויש תמיד קלפי "בדיחות אמא שלך"
‫אז כולם מנסים לבחור את הבדיחה

938
00:55:58,320 --> 00:56:01,840
‫הכי מצחיקה ומתאימה כדי לנצח את האחרים.

939
00:56:01,920 --> 00:56:04,360
‫המשחק כשלעצמו לא ממש מגניב,

940
00:56:04,440 --> 00:56:07,200
‫אבל אחי ואני נקרענו מצחוק מהדרך שבה

941
00:56:07,280 --> 00:56:10,240
‫ההורים שלנו קוראים את המשפטים האלה.

942
00:56:10,880 --> 00:56:12,880
‫בכל פעם שאבא שלי קורא בדיחה,

943
00:56:12,960 --> 00:56:16,240
‫הוא מיד מסתכל על אחי
‫כדי לבדוק אם זה היה מצחיק.

944
00:56:17,000 --> 00:56:19,440
‫כי לפעמים הוא לא מבין בדיחות.

945
00:56:19,520 --> 00:56:21,280
‫הוא יושב בחג המולד ואומר:

946
00:56:21,360 --> 00:56:27,080
‫"אמא שלך דומה לדלת:
‫פותחים אותה 70 פעמים ביום.

947
00:56:29,040 --> 00:56:30,160
‫זה היה מוצלח?

948
00:56:31,440 --> 00:56:32,200
‫יופי."

949
00:56:35,160 --> 00:56:39,000
‫גם אמא שלי לא בדיוק הבינה את הקטע.

950
00:56:39,080 --> 00:56:42,280
‫בטון של אשת כנסייה נלהבת מהעיר קלן

951
00:56:42,360 --> 00:56:43,200
‫היא קראה:

952
00:56:43,280 --> 00:56:47,440
‫"אמא שלך מחרבנת על השטיח

953
00:56:47,520 --> 00:56:52,240
‫ואז תוקעת בחרא מקלוני בייגלה
‫ומכריזה שמצאה קיפוד."

954
00:56:54,040 --> 00:56:55,680
‫זה כבר מוגזם.

955
00:56:58,920 --> 00:57:02,800
‫אני כבר לא נמצאת אצל ההורים
‫לעתים קרובות כמו פעם,

956
00:57:03,640 --> 00:57:05,560
‫ולפני כמה שנים

957
00:57:05,640 --> 00:57:10,000
‫עברתי לגור קצת אצל ההורים שלי
‫בעקבות… בעיה קטנה בואו נגיד

958
00:57:11,960 --> 00:57:13,600
‫וממש פחדתי מלגור איתם.

959
00:57:13,680 --> 00:57:16,120
‫חשבתי שזה יהיה אסון ושנהרוג אחד את השני

960
00:57:16,200 --> 00:57:19,360
‫אבל בסוף זו הייתה תקופה נפלאה. היה נהדר.

961
00:57:19,440 --> 00:57:22,880
‫פתאום היה לנו זמן לצייר,
‫אכלנו יחד ארוחת בוקר.

962
00:57:22,960 --> 00:57:26,920
‫ישבתי באותו מקום בשולחן
‫שתמיד ישבתי בו כילדה.

963
00:57:27,000 --> 00:57:29,120
‫יש חמישה סוגים שונים של נקניקייה.

964
00:57:29,200 --> 00:57:32,080
‫לפעמים הייתי פותחת את המקרר
‫סתם כדי לספור כמה יש

965
00:57:32,160 --> 00:57:35,400
‫ואף נקניקייה לא הייתה עייפה,
‫מקומטת כזאת. הכול טרי.

966
00:57:36,240 --> 00:57:39,560
‫זה כשלעצמו מרתק אותי.

967
00:57:45,960 --> 00:57:48,560
‫כל הבגדים שלי היו
‫מכובסים, מגוהצים ותפורים.

968
00:57:48,640 --> 00:57:51,760
‫כי יש לי כל מיני חורים, בייחוד בחולצות,

969
00:57:51,840 --> 00:57:56,560
‫כי אני לא יכולה לחכות עד שיהיו לי מספריים
‫כדי לגזור כמו שצריך

970
00:57:56,640 --> 00:57:57,800
‫את התווית שמגרדת.

971
00:57:57,880 --> 00:57:59,600
‫אני תמיד מאבדת את זה

972
00:58:00,120 --> 00:58:02,920
‫ולבסוף תולשת וקורעת את הבגד.

973
00:58:03,440 --> 00:58:05,800
‫ואמא שלי תפרה לי הכול!

974
00:58:05,880 --> 00:58:09,080
‫אבל יש גם רגעים שאני קולטת:

975
00:58:09,160 --> 00:58:10,960
‫וואו. נכון,

976
00:58:11,480 --> 00:58:14,240
‫השארנו אותם הרבה זמן לבד.

977
00:58:15,240 --> 00:58:18,120
‫לדוגמה, בשלב מסוים רציתי לעשות אמבטיה.

978
00:58:18,200 --> 00:58:21,240
‫האמבטיה נמצאת בקומה הראשונה.
‫בקושי פתחתי את הברז,

979
00:58:21,320 --> 00:58:27,640
‫ואמא שלי שמעה את זה מלמטה
‫ומיד עלתה בריצה למעלה וצעקה:

980
00:58:27,720 --> 00:58:32,440
‫"את רוצה לעשות אמבטיה?
‫אני מצטערת, זה לא אפשרי!"

981
00:58:32,520 --> 00:58:34,240
‫אני כזה… "למה?"

982
00:58:34,320 --> 00:58:36,120
‫והיא נכנסת ואומרת לי: "אי אפשר.

983
00:58:36,200 --> 00:58:39,240
‫אי אפשר לעשות אמבטיה, המים קרים מדי.

984
00:58:39,320 --> 00:58:40,760
‫אבא שלך כיוון אותם ככה

985
00:58:40,840 --> 00:58:43,320
‫שאפשר רק להתקלח, לא לעשות אמבטיה."

986
00:58:44,800 --> 00:58:46,600
‫וזה, אני חייבת לומר

987
00:58:47,400 --> 00:58:49,960
‫בלבל אותי לגמרי

988
00:58:50,040 --> 00:58:53,000
‫כי לפני כמה שנים ההורים שלי

989
00:58:53,080 --> 00:58:55,680
‫עברו לאנרגיה גיאותרמית.

990
00:58:55,760 --> 00:58:59,520
‫הם שילמו כל כך הרבה כסף
‫על החימום הגיאותרמי הזה

991
00:58:59,600 --> 00:59:02,040
‫כי אבא שלי ישב על זה, ולפי החישובים שלו

992
00:59:02,120 --> 00:59:04,240
‫ברגע שהם יגיעו לגיל 90

993
00:59:04,320 --> 00:59:07,120
‫זה סוף סוף ישתלם להם.

994
00:59:07,200 --> 00:59:10,880
‫אני אפילו יודעת איך בנו את זה: חפרו בור!

995
00:59:10,960 --> 00:59:14,400
‫חשבתי שתכף ישלפו משם עצמות של דינוזאורים.

996
00:59:14,480 --> 00:59:17,440
‫חפרו בור בחצר הקדמית של ההורים שלי,

997
00:59:17,520 --> 00:59:20,000
‫ואני לא מומחית לגיאולוגיה או לחימום,

998
00:59:20,080 --> 00:59:21,600
‫אבל מה שהבנתי מגיאותרמיה

999
00:59:21,680 --> 00:59:24,120
‫זה שקודחים עד האמא של הליבה של כדור הארץ!

1000
00:59:24,200 --> 00:59:28,240
‫בעיניי, חימום גיאותרמי פירושו
‫שלהורים שלי יש מחיר קבוע ללבה.

1001
00:59:28,320 --> 00:59:32,560
‫אצלם המים רותחים כל הזמן, פשוטו כמשמעו.

1002
00:59:32,640 --> 00:59:35,640
‫אז למה לעזאזל לא להשתמש בהם?

1003
00:59:35,720 --> 00:59:39,680
‫כי אבא שלי גילה שאפשר לחסוך כמה גרושים

1004
00:59:39,760 --> 00:59:42,040
‫אם מנמיכים קצת את מעלות החום.

1005
00:59:42,120 --> 00:59:44,000
‫הייתי המומה.

1006
00:59:44,080 --> 00:59:46,680
‫עמדתי מול אמא שלי: "חכי שנייה,

1007
00:59:46,760 --> 00:59:49,080
‫את כל כך אוהבת אמבטיות.

1008
00:59:49,160 --> 00:59:52,320
‫אי אפשר לעשות אמבטיה? אבל את מתה על זה!"

1009
00:59:52,400 --> 00:59:54,720
‫אמא שלי היא מלכת האמבטיה.

1010
00:59:54,800 --> 00:59:57,880
‫כשהיינו ילדים היא עשתה אמבטיות כל הזמן.

1011
00:59:57,960 --> 00:59:58,960
‫היא אמרה לי:

1012
00:59:59,040 --> 01:00:03,720
‫"ובכן, כשאני רוצה אמבטיה,
‫אני לוקחת את הסיר הגדול

1013
01:00:04,840 --> 01:00:06,400
‫ומרתיחה בו מים."

1014
01:00:07,040 --> 01:00:11,920
‫אמרתי: "ואת עולה במדרגות המחורבנות האלה
‫עם סיר של מים רותחים?

1015
01:00:12,000 --> 01:00:14,200
‫את עושה אמבטיה כמו בזמן המלחמה?"

1016
01:00:14,960 --> 01:00:18,200
‫איזה מצב מוזר!

1017
01:00:18,280 --> 01:00:20,480
‫"אי אפשר, אבא שלך כיוון ככה."

1018
01:00:20,560 --> 01:00:22,800
‫אבא שלי שמע את כל השיחה,

1019
01:00:22,880 --> 01:00:24,160
‫אז הוא צעק:

1020
01:00:24,240 --> 01:00:27,240
‫"נו, בסדר, אני אסדר את זה" בטון רותח מזעם!

1021
01:00:27,320 --> 01:00:29,920
‫אבא שלי כעס נורא. אבל על מה בדיוק?

1022
01:00:30,000 --> 01:00:35,560
‫על מי? עלינו? על עצמו? על הלבה?
‫על מי הוא כעס כל כך?

1023
01:00:36,560 --> 01:00:37,680
‫ממש מטורף,

1024
01:00:37,760 --> 01:00:41,480
‫חשבתי לעצמי, כמה מוזרים ההורים שלי.

1025
01:00:41,560 --> 01:00:43,360
‫אני אוהבת אותם, אבל הם מוזרים.

1026
01:00:43,440 --> 01:00:47,240
‫משעשע לחשוב שבגיל ההתבגרות
‫הם נורא מביכים אותנו.

1027
01:00:47,320 --> 01:00:52,840
‫אנחנו מסתכלים על המשפחה וחושבים:
‫אלוהים, איזה יצורים אתם.

1028
01:00:53,360 --> 01:00:55,200
‫ובגיל מבוגר יותר זה הופך ל:

1029
01:00:55,280 --> 01:00:58,480
‫אלוהים, איזה יצורים אתם!

1030
01:01:00,120 --> 01:01:04,080
‫אתם מוזרים, אבל המוזרים שלי, אז זה סבבה.

1031
01:01:04,160 --> 01:01:09,440
‫זאת הסיבה שבכל משפחה יש מסורות מוזרות.

1032
01:01:09,520 --> 01:01:11,520
‫אצלנו, למשל,

1033
01:01:11,600 --> 01:01:15,720
‫כשאנחנו מקימים את סצנת המולד ב-6 בדצמבר

1034
01:01:15,800 --> 01:01:20,040
‫האסם עומד, העריסה מוכנה,

1035
01:01:20,120 --> 01:01:24,080
‫אבל מבחינתנו, ישו עדיין לא נולד.

1036
01:01:24,160 --> 01:01:28,240
‫כמובן, עדיין לא ה-24 בחודש,
‫והקפדנו על ההיגיון.

1037
01:01:29,160 --> 01:01:33,880
‫לכן, עד לידתו, ישו הקטן שכב מאחורי העריסה.

1038
01:01:35,880 --> 01:01:41,520
‫יש תינוקות ששוכבים ברחם,
‫הוא ישב בתוך איזו מגירה מאובקת.

1039
01:01:42,320 --> 01:01:46,240
‫בשלב מסוים קרה מה שהיה צפוי לקרות:

1040
01:01:46,760 --> 01:01:48,120
‫ישו נעלם.

1041
01:01:48,760 --> 01:01:52,000
‫ישו נעלם. אני לא יודעת אם החתול אכל אותו

1042
01:01:52,080 --> 01:01:55,800
‫או שהוא נשאב בשואב האבק.
‫אולי הוא עם סבתא בגן עדן.

1043
01:01:56,640 --> 01:01:57,840
‫לא ברור איך הוא נעלם,

1044
01:01:57,920 --> 01:02:00,440
‫אבל היינו צריכים להחליף אותו במשהו,

1045
01:02:00,520 --> 01:02:02,520
‫הרי לא נשאיר את העריסה ריקה לחג.

1046
01:02:02,600 --> 01:02:04,640
‫איזה מצמרר זה יהיה, נכון?

1047
01:02:04,720 --> 01:02:06,480
‫אז חייבים להחליף את ישו במישהו.

1048
01:02:06,560 --> 01:02:09,280
‫התחלנו לשים דמויות צעצוע במקום,

1049
01:02:09,360 --> 01:02:11,280
‫ושנה אחת שמנו פועל בניין פליימוביל.

1050
01:02:12,800 --> 01:02:16,720
‫ממש מגניב. היה לו שפם עבה
‫והוא החזיק את חפירה.

1051
01:02:17,240 --> 01:02:19,680
‫פעם אפילו הצלחתי לצאת מזה עם פולי פוקט.

1052
01:02:21,600 --> 01:02:23,840
‫קצת גיוון בגזרת ישו.

1053
01:02:24,760 --> 01:02:27,440
‫אחר כך שמנו את ההיפופוטם השמח מביצת קינדר

1054
01:02:28,120 --> 01:02:30,360
‫ומתישהו עברנו לגיבורי-על.

1055
01:02:30,440 --> 01:02:31,960
‫לא פשוט ללכת בנעליו של ישו.

1056
01:02:32,040 --> 01:02:33,960
‫אתה חייב שיהיה לך מה להציע.

1057
01:02:34,040 --> 01:02:36,080
‫בקיצור, התפקיד תפור על באטמן.

1058
01:02:36,160 --> 01:02:38,280
‫באטמן גילם את ישו שלוש שנים.

1059
01:02:38,800 --> 01:02:42,000
‫נו, גות'אם, בית לחם, מה ההבדל?

1060
01:02:42,760 --> 01:02:47,040
‫וכל הגיוון הזה הוא איכשהו יותר ברוח של ישו

1061
01:02:47,120 --> 01:02:51,520
‫כי כל אחד יכול להפיץ את המסר שלו,
‫מסר של האהבה.

1062
01:02:51,600 --> 01:02:54,800
‫אז למה לא באטמן? זה חג המולד בשבילי,

1063
01:02:54,880 --> 01:02:57,520
‫לא כל הסיפורים הישנים מהתנ"ך,

1064
01:02:57,600 --> 01:03:01,600
‫אלא החוויה עם כל החברים
‫וכל היצורים המוזרים מהבית.

1065
01:03:01,680 --> 01:03:05,280
‫לכל אחד יש את הרגעים המיוחדים שלו.

1066
01:03:05,360 --> 01:03:07,040
‫חג המולד שונה אצל כל אחד.

1067
01:03:07,120 --> 01:03:11,240
‫לא משנה אם משתכרים למוות
‫מתחת לשולחן בחג המולד

1068
01:03:11,320 --> 01:03:14,280
‫או אם מביאים לילדים
‫חיקויים של בובות ברבי במתנה

1069
01:03:14,360 --> 01:03:18,280
‫או אם איזה קיפוד חום יושב אצלנו על השטיח.

1070
01:03:18,360 --> 01:03:23,160
‫מבחינתי חג מולד אמיתי
‫זה כשבאטמן שוכב בעריסה.

1071
01:03:28,840 --> 01:03:30,960
‫"לילה חרישי

1072
01:03:31,480 --> 01:03:33,640
‫לילה קדוש

1073
01:03:34,240 --> 01:03:39,320
‫באטמן צוחק על הבן של אלוהים

1074
01:03:39,400 --> 01:03:44,760
‫ישו שוכב אי שם במגירה

1075
01:03:44,840 --> 01:03:49,880
‫במקום שלא נמצא אותו אף פעם

1076
01:03:49,960 --> 01:03:55,240
‫באטמן המושיע כאן

1077
01:03:55,320 --> 01:03:58,840
‫באטמן המושיע כאן

1078
01:04:00,760 --> 01:04:03,120
‫לילה חרישי

1079
01:04:03,200 --> 01:04:05,720
‫לילה קדוש

1080
01:04:05,800 --> 01:04:11,240
‫עוגיות תוצרת בית

1081
01:04:11,320 --> 01:04:16,440
‫ובארון, זבל עשוי לבד

1082
01:04:16,520 --> 01:04:22,120
‫הבל פה מסריח מפטריות בשום

1083
01:04:22,200 --> 01:04:27,440
‫פשוט אל תפתחי את הפה

1084
01:04:27,520 --> 01:04:31,200
‫שמרי את הפה סגור."

1085
01:04:34,360 --> 01:04:37,440
‫חג מולד שמח! זהו זה, חברים!

1086
01:04:40,240 --> 01:04:42,560
‫הייתם נהדרים, תיהנו מהחגיגות!

1087
01:04:44,040 --> 01:04:45,880
‫היה לי מדהים איתכם!

1088
01:04:46,480 --> 01:04:48,080
‫תשתו משהו טוב!

1089
01:04:54,120 --> 01:04:56,280
‫"לילה חרישי

1090
01:04:56,840 --> 01:04:58,800
‫לילה קדוש

1091
01:04:59,320 --> 01:05:04,520
‫אני מקווה שכולכם נהניתם

1092
01:05:04,600 --> 01:05:09,640
‫עכשיו צאו ולכו לבלות

1093
01:05:10,240 --> 01:05:15,000
‫זכרו שישו התינוק רואה הכול

1094
01:05:15,520 --> 01:05:20,640
‫חברים, המופע הסתיים

1095
01:05:20,720 --> 01:05:24,600
‫אני ארכב על הפוני שלי חזרה הביתה."

1096
01:05:26,640 --> 01:05:28,560
‫חג מולד שמח!

1097
01:05:30,080 --> 01:05:31,120
‫תודה רבה!

1098
01:06:15,440 --> 01:06:18,040
‫תרגום כתוביות: יהויקים שלום