1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:06,923 --> 00:00:09,551
‫קוראים לי ריקרדו קוודו.‬

3
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

4
00:00:09,634 --> 00:00:11,177
‫אני בן 37.‬

5
00:00:11,261 --> 00:00:13,638
‫אני נשוי, ואני פסימיסט.‬

6
00:00:14,305 --> 00:00:16,182
‫סליחה… הומוריסט.‬

7
00:00:17,017 --> 00:00:19,060
‫לפעמים לא הכול הולך כמתוכנן.‬

8
00:00:19,144 --> 00:00:23,523
‫למען האמת,‬
‫הכול יוצא לי הפוך. זה מסביר הכול.‬

9
00:00:23,606 --> 00:00:26,192
‫אבל אני תמיד מנסה שוב,‬

10
00:00:26,276 --> 00:00:28,361
‫מתחיל מחדש וזהו.‬

11
00:00:28,862 --> 00:00:31,322
‫ככה אני כבר 20 שנה, כמו אידיוט,‬

12
00:00:31,406 --> 00:00:33,324
‫עושה כל מה שתרצו,‬

13
00:00:33,408 --> 00:00:35,076
‫בניסיון להצחיק אתכם.‬

14
00:00:35,160 --> 00:00:36,661
‫- גבות עבות -‬

15
00:00:36,745 --> 00:00:40,040
‫אם גם לכם נמאס לחיות בקצב של אחרים,‬

16
00:00:40,123 --> 00:00:41,916
‫ולהיאלץ להתמודד עם הכול,‬

17
00:00:42,000 --> 00:00:43,293
‫תעשו פאוזה,‬

18
00:00:43,376 --> 00:00:44,711
‫וצפו במופע הזה,‬

19
00:00:44,794 --> 00:00:47,589
‫כי מותר להרים ידיים מדי פעם.‬

20
00:00:48,214 --> 00:00:49,799
‫אם כי… יודעים מה?‬

21
00:00:49,883 --> 00:00:51,509
‫לא משנה מה נעשה.‬

22
00:00:52,343 --> 00:00:54,179
‫מחר יהיה יותר גרוע.‬

23
00:01:05,774 --> 00:01:06,941
‫- ריקרדו קוודו -‬

24
00:01:16,159 --> 00:01:17,077
‫שלום.‬

25
00:01:20,914 --> 00:01:22,749
‫תודה רבה!‬

26
00:01:24,459 --> 00:01:27,420
‫שלום. איזה כיף. תודה רבה.‬

27
00:01:27,504 --> 00:01:28,963
‫תודה רבה,‬

28
00:01:29,047 --> 00:01:33,134
‫על מחיאות הכפיים היפות,‬
‫המרגשות, הספונטניות,‬

29
00:01:33,218 --> 00:01:34,552
‫שבאו ישר מהלב שלכם.‬

30
00:01:35,261 --> 00:01:36,888
‫קוראים לי ריקרדו קוודו,‬

31
00:01:36,971 --> 00:01:40,058
‫או כמו שמכירים אותי בימינו, הבעל של ליס.‬

32
00:01:41,392 --> 00:01:43,061
‫גם ככה מכירים אותי.‬

33
00:01:44,020 --> 00:01:47,565
‫ברחוב אומרים לי לפעמים,‬
‫״זה הבעל של ליס, אלחנדרו קוודו״.‬

34
00:01:47,649 --> 00:01:48,650
‫טוב…‬

35
00:01:50,652 --> 00:01:52,779
‫לא משנה. איזה כיף שבאתם.‬

36
00:01:52,862 --> 00:01:56,491
‫איזה יופי שבאתם למופע הקומדיה הזה,‬

37
00:01:56,574 --> 00:01:57,826
‫שהוא הרי בשבילכם,‬

38
00:01:57,909 --> 00:02:00,495
‫כדי שתחייכו, למרות הנסיבות.‬

39
00:02:00,578 --> 00:02:03,206
‫למרות הנסיבות שאנחנו חיים בהן,‬

40
00:02:03,289 --> 00:02:05,750
‫ושאנחנו נמצאים בהן כבר כל כך הרבה זמן,‬

41
00:02:05,834 --> 00:02:08,503
‫שממש בוחנות את הסבלנות שלנו, לא?‬

42
00:02:08,586 --> 00:02:12,298
‫אנחנו צריכים להיות סבלניים,‬
‫כי אנחנו כל הזמן על סף טירוף,‬

43
00:02:12,382 --> 00:02:14,217
‫עוד רגע אומרים ״לעזאזל הכול״.‬

44
00:02:15,051 --> 00:02:18,096
‫והמצב, בואו נגיד, מורכב, אבל זה מה יש.‬

45
00:02:18,179 --> 00:02:20,932
‫זה מתחיל בתנועה. הבנאדם יוצא מהבית שמח.‬

46
00:02:21,015 --> 00:02:24,894
‫אבל ברגע שהוא נכנס לכלי רכב,‬
‫הוא מיד נכנס למגננה,‬

47
00:02:24,978 --> 00:02:28,439
‫כי כל אחד חושב שכולם מטומטמים חוץ ממנו.‬

48
00:02:28,523 --> 00:02:31,484
‫שאף אחד לא יודע לחיות עם הזולת, חוץ ממנו.‬

49
00:02:31,568 --> 00:02:34,028
‫אתה כן. כולם מטומטמים חוץ ממך.‬

50
00:02:34,112 --> 00:02:36,990
‫אז נהגים כועסים על אופנוענים. כן או לא?‬

51
00:02:37,073 --> 00:02:41,244
‫״למה הם לא נוסעים בצד?‬
‫הם נוסעים באמצע הנתיב!״‬

52
00:02:41,327 --> 00:02:44,330
‫נכון? אתה נוהג במכונית,‬
‫וכועס על מי שרוכב על אופנוע.‬

53
00:02:44,414 --> 00:02:49,002
‫״למה הוא לא נוסע בצד?‬
‫הלוואי שירד גשם והוא יירטב!״‬

54
00:02:49,502 --> 00:02:51,671
‫האופנוענים כועסים על הנהגים.‬

55
00:02:51,754 --> 00:02:56,134
‫״מניאקים! מה קשה להם להשאיר מקום לעבור?‬
‫המכוניות דבוקות אחת לשנייה.‬

56
00:02:56,217 --> 00:02:58,011
‫צריך לנסוע בזיג־זג. זה מסוכן!‬

57
00:02:58,094 --> 00:03:01,431
‫קניתי אופנוע כדי להגיע יותר מהר,‬
‫לא כדי להיתקע איתכם באותו פקק!‬

58
00:03:01,514 --> 00:03:03,850
‫אני אדפוק לו את המראה, המניאק הזה.״‬

59
00:03:05,435 --> 00:03:07,061
‫רוכבי האופניים מתים מפחד.‬

60
00:03:07,145 --> 00:03:09,147
‫״רק שלא יצפרו לי, אני אפול ואמות.‬

61
00:03:10,732 --> 00:03:13,693
‫רק שלא ישלפו עליי סכין‬
‫ויגנבו לי את האופניים.‬

62
00:03:13,776 --> 00:03:15,403
‫אלוהים, שמור עליי.״‬

63
00:03:15,486 --> 00:03:16,696
‫מתים מפחד.‬

64
00:03:17,405 --> 00:03:20,742
‫שליחים על קטנוע נגד הכיוון…‬
‫״ניפגש בגיהינום, בני זונות״.‬

65
00:03:22,202 --> 00:03:23,870
‫הם באמת לא שמים זין.‬

66
00:03:24,454 --> 00:03:26,623
‫הם רוצים שכולנו נמות, כך או אחרת.‬

67
00:03:26,706 --> 00:03:27,540
‫טוב…‬

68
00:03:31,044 --> 00:03:31,878
‫אז…‬

69
00:03:33,171 --> 00:03:36,841
‫כולם עצבניים. כולם כועסים על כולם.‬

70
00:03:36,925 --> 00:03:39,886
‫צריך קצת סבלנות, לא?‬

71
00:03:39,969 --> 00:03:44,390
‫אנחנו חייבים ללמוד להיות קצת סבלניים,‬
‫אחרת נשתגע.‬

72
00:03:44,474 --> 00:03:47,560
‫ופשוט לשמור על תחת קפוץ. בסדר?‬

73
00:03:47,644 --> 00:03:50,980
‫זה נוהג עם תחת קפוץ,‬
‫השני על אופנוע עם תחת קפוץ, כולם…‬

74
00:03:51,064 --> 00:03:53,358
‫זה אחד המאפיינים שלנו‬
‫בתור קולומביאנים, לא?‬

75
00:03:53,441 --> 00:03:55,151
‫קופצים את התחת עד הסוף המר.‬

76
00:03:55,235 --> 00:03:58,780
‫זה המוטו שלנו. גם במוקדמות המונדיאל. נכון?‬

77
00:03:58,863 --> 00:04:02,659
‫לקראת הסוף, ״אם פרו תנצח את ונצואלה‬
‫בהפרש של ארבע גולים, ואנחנו״…‬

78
00:04:02,742 --> 00:04:04,410
‫בתחת קפוץ עד הסוף המר.‬

79
00:04:04,494 --> 00:04:05,870
‫גם בבחירות.‬

80
00:04:05,954 --> 00:04:08,790
‫כשרוצים שהמועמד שלנו ינצח.‬
‫״הלוואי שינצח.״‬

81
00:04:08,873 --> 00:04:11,292
‫הוא מפסיד, והכול הולך לעזאזל.‬

82
00:04:11,376 --> 00:04:14,629
‫בתחת קפוץ עד הסוף.‬
‫זה צריך להופיע על הסמל שלנו.‬

83
00:04:14,712 --> 00:04:16,631
‫זה מגדיר אותנו בתור קולומביאנים.‬

84
00:04:16,714 --> 00:04:19,717
‫היום כתוב שם ״חירות וסדר״.‬
‫החרא הזה לא מייצג אותנו.‬

85
00:04:20,843 --> 00:04:23,930
‫אם תראו את הסמל של קולומביה‬
‫שכתוב עליו ״בתחת קפוץ עד הסוף״,‬

86
00:04:24,013 --> 00:04:25,640
‫תגידו ״כן״. נכון?‬

87
00:04:26,724 --> 00:04:30,436
‫״זאת המדינה שלי. אני מזדהה.״ נכון?‬

88
00:04:30,520 --> 00:04:33,856
‫אבל כאלה אנחנו,‬
‫מתרגלים לכל החרא כבר כל כך הרבה זמן.‬

89
00:04:33,940 --> 00:04:38,111
‫כבר יותר משניים, כי עוד לפני הקורונה,‬
‫כבר היינו תקועים פה, בקולומביה.‬

90
00:04:38,194 --> 00:04:41,364
‫לא יודע אם אתם זוכרים,‬
‫אבל לפני שהתחילה הקורונה,‬

91
00:04:41,447 --> 00:04:44,242
‫היינו תקועים בבתים שלנו,‬

92
00:04:44,325 --> 00:04:46,244
‫בגלל שהיו הפגנות.‬

93
00:04:46,327 --> 00:04:47,453
‫ומתנו מפחד.‬

94
00:04:47,537 --> 00:04:50,707
‫היה אפילו לילה אחד שבו,‬
‫לכאורה, גנבים חדרו‬

95
00:04:50,790 --> 00:04:53,251
‫לכל היישובים המגודרים במדינה.‬

96
00:04:53,751 --> 00:04:54,711
‫בו־זמנית!‬

97
00:04:55,336 --> 00:04:58,381
‫זוכרים את זה? זה היה הטופ.‬

98
00:04:58,464 --> 00:05:00,383
‫באמת, מבחינתי זה היה הטופ.‬

99
00:05:00,466 --> 00:05:03,803
‫זה כמו קבוצת ווטסאפ שפתחה איזו דודה.‬

100
00:05:03,886 --> 00:05:06,222
‫אני בטוח בזה. דודה של מישהו.‬

101
00:05:07,390 --> 00:05:09,726
‫״הגנבים פורצים ליישוב שלנו.״‬

102
00:05:09,809 --> 00:05:14,063
‫וכולם שיתפו את זה, ובכל היישובים המגודרים‬
‫היו משוכנעים שעומדים לפרוץ להם.‬

103
00:05:14,147 --> 00:05:18,234
‫אז השכנים ירדו, עם מקלות,‬
‫לשערים של היישובים,‬

104
00:05:18,318 --> 00:05:20,445
‫כדי להגן על כבוד היישוב שלהם.‬

105
00:05:22,447 --> 00:05:23,489
‫אף אחד לא בא.‬

106
00:05:24,824 --> 00:05:27,827
‫השכנים אמרו,‬
‫״הם לא חדרו אלינו מפני שאנחנו מאוחדים״.‬

107
00:05:27,910 --> 00:05:30,621
‫לשום מקום לא חדרו גנבים. אבל בסדר.‬

108
00:05:30,705 --> 00:05:32,582
‫אשתי אמרה לי,‬
‫״רד גם אתה לשער,‬

109
00:05:32,665 --> 00:05:37,003
‫שלא יגידו שאין לנו סולידריות עם השכנים.‬
‫אחר כך יחמיצו לנו פנים במעלית.״‬

110
00:05:37,086 --> 00:05:40,089
‫אמרתי, ״מה אעשה שם?‬
‫אני רדום. אני לא יודע ללכת מכות.‬

111
00:05:41,174 --> 00:05:43,593
‫אין פה מקל. לא רוצה לשבור את המטאטא.‬

112
00:05:43,676 --> 00:05:47,388
‫ואם לא יבואו? מחר כמו אידיוט‬
‫אלך לקנות מטאטא חדש? לא…‬

113
00:05:47,472 --> 00:05:51,434
‫ואם כן יבואו? אני לא יודע ללכת מכות.‬
‫ייקחו לי את המקל וירביצו לי איתו.‬

114
00:05:51,517 --> 00:05:55,229
‫את רוצה לקחת אותי בשלוש בבוקר‬
‫לחדר מיון עם מקל בתחת?‬

115
00:05:56,814 --> 00:05:58,274
‫זאת לא תוכנית טובה, נכון?‬

116
00:05:58,900 --> 00:06:01,527
‫אז נכין להם קפה. כן.״‬

117
00:06:02,362 --> 00:06:03,696
‫ירדתי עם קפה.‬

118
00:06:03,780 --> 00:06:05,531
‫״שכנים, הנה קפה, להמתנה.‬

119
00:06:06,199 --> 00:06:08,284
‫ציד נעים. שיהיה בהצלחה.״‬

120
00:06:08,368 --> 00:06:09,952
‫התחפפתי משם והלכתי לישון.‬

121
00:06:10,453 --> 00:06:12,705
‫בחיים לא הייתה לי שינה ערבה יותר.‬

122
00:06:13,539 --> 00:06:16,501
‫אם היה לילה אחד שלא קרה בו כלום,‬
‫זה היה הלילה הזה.‬

123
00:06:16,584 --> 00:06:18,503
‫עם 40 חבר׳ה ששומרים על המקום.‬

124
00:06:20,171 --> 00:06:23,633
‫היחיד שלא היה יכול לישון היה השומר.‬
‫הרסו לו את השינה.‬

125
00:06:24,133 --> 00:06:25,885
‫נכון? בטח מילאו לו את הבוטקה.‬

126
00:06:25,968 --> 00:06:28,179
‫״מתי הבני זונות האלה מתכוונים לעלות?״‬

127
00:06:29,097 --> 00:06:31,015
‫אבל כאלה אנחנו. נכון?‬

128
00:06:31,099 --> 00:06:35,395
‫אנחנו חוטפים מכות‬
‫שאי אפשר להתרגל אליהן, אבל בסדר.‬

129
00:06:41,567 --> 00:06:45,071
‫החודשים הראשונים היו מורכבים.‬
‫היינו מסוגרים בבתים, לא ידענו…‬

130
00:06:45,154 --> 00:06:48,741
‫את מי שהכי לא רצו בבית‬
‫היו שולחים לעשות קניות. נכון?‬

131
00:06:48,825 --> 00:06:50,326
‫לקנות מצרכים וזה.‬

132
00:06:50,952 --> 00:06:53,621
‫היו עושים מפגשים משפחתיים‬
‫בלי האדם הזה.‬

133
00:06:55,206 --> 00:06:58,459
‫״טוב, שלחנו אותו לקניות.‬
‫הרי לא נשלח את אימא, נכון?״‬

134
00:06:58,543 --> 00:07:02,964
‫״לא, אתה הכי חזק. לך אתה,‬
‫אתה הכי חזק. אתה אף פעם לא חולה.״‬

135
00:07:03,047 --> 00:07:06,426
‫והוא היה הולך לקניות.‬
‫הדבר הראשון שאוזל בחנות? נייר טואלט.‬

136
00:07:06,509 --> 00:07:09,554
‫כמו תמיד במדינה הזאת. אני לא יודע למה…‬

137
00:07:09,637 --> 00:07:12,640
‫בכל פעם שיש איזו טרגדיה,‬
‫דבר ראשון אוזל נייר הטואלט.‬

138
00:07:12,723 --> 00:07:15,977
‫אני לא יודע מה הפחד הזה‬
‫שלא יהיה לנו עם מה לנגב את התחת.‬

139
00:07:17,562 --> 00:07:19,856
‫הייתי חושב שקודם יאזל האוכל, לא?‬

140
00:07:19,939 --> 00:07:21,149
‫שממנו נוצר הקקי.‬

141
00:07:22,733 --> 00:07:25,361
‫אתה קונה 30 גלילים של נייר טואלט.‬
‫״מה עכשיו?‬

142
00:07:26,028 --> 00:07:29,115
‫אין לי קקי.‬
‫הייתי צריך לפחות לקנות בננה או משהו.״‬

143
00:07:29,991 --> 00:07:33,953
‫ללכת לסכן את החיים בקניות…‬
‫זה היה משפיל, לא?‬

144
00:07:34,036 --> 00:07:36,122
‫לא נתנו לבנאדם לחזור הביתה בשקט.‬

145
00:07:36,205 --> 00:07:39,625
‫קרה לכם פעם?‬
‫אתם חוזרים עם שקיות ו… ״לא להיכנס!‬

146
00:07:39,709 --> 00:07:40,626
‫תביאו אלכוג׳ל.״‬

147
00:07:41,711 --> 00:07:45,673
‫היו מורחים את הבנאדם באלכוג׳ל.‬
‫״מה קרה? יש לי אלכוג׳ל בעיניים.״‬

148
00:07:46,174 --> 00:07:49,260
‫״תתפשט שם. אתה מכוסה בנגיף. תתפשט שם.״‬

149
00:07:49,760 --> 00:07:52,513
‫ואתה שם בעירום, בתחתונים, בכניסה.‬

150
00:07:52,597 --> 00:07:54,932
‫״מה קורה?״‬
‫״לך ישר למקלחת ואל תיגע בכלום.״‬

151
00:07:55,016 --> 00:07:58,019
‫אתה הולך לשירותים…‬
‫״איפה זה?״ עיוור בגלל האלכוג׳ל.‬

152
00:07:59,520 --> 00:08:02,648
‫״תרים את הבגדים בעצמך. הם מכוסים בנגיף.‬

153
00:08:02,732 --> 00:08:07,695
‫החרא הזה מכוסה בנגיף. מהר לכביסה!‬
‫נשאיר את הבגדים שם, שימות הנגיף.‬

154
00:08:07,778 --> 00:08:10,281
‫״יש לי את הנגיף על הידיים.״‬
‫״אני הרמתי את הבגדים!״‬

155
00:08:10,364 --> 00:08:12,408
‫״מהר! לרחוץ ידיים!״‬

156
00:08:12,492 --> 00:08:15,328
‫״נשאיר את הנגיף שימות בכיור.‬
‫שאף אחד לא ייכנס לשירותים.‬

157
00:08:15,411 --> 00:08:17,955
‫נשאיר אותם סגורים חודש, שהנגיף ימות.״‬

158
00:08:18,456 --> 00:08:19,832
‫לא ידענו כלום על הנגיף,‬

159
00:08:19,916 --> 00:08:23,753
‫אז עשינו כל מיני דברים מטופשים.‬
‫לא ידענו שזה לא עוזר.‬

160
00:08:24,295 --> 00:08:26,881
‫אנשים הלכו לקניות עטופים בשקיות זבל,‬

161
00:08:28,049 --> 00:08:29,800
‫כדי לא להידבק בנגיף.‬

162
00:08:30,801 --> 00:08:32,803
‫מרחו אלכוג׳ל על הנעליים.‬

163
00:08:33,471 --> 00:08:36,599
‫הסמרטוטים הרטובים המגעילים‬
‫שהיו שמים בכל מקום…‬

164
00:08:37,934 --> 00:08:40,895
‫היו אנשים שמרחו אלכוג׳ל‬
‫על הג׳אנטים של הרכבים שלהם.‬

165
00:08:41,812 --> 00:08:44,941
‫אחר כך אמרו בחדשות שזה לא עוזר,‬
‫והם כזה ״אה״…‬

166
00:08:46,567 --> 00:08:49,278
‫״למה לא אמרתם קודם?‬
‫כמה כסף הוצאתי על אלכוג׳ל…״‬

167
00:08:49,779 --> 00:08:51,948
‫יש אנשים שלא רוצים להתחסן‬
‫בגלל כל התאוריות.‬

168
00:08:52,031 --> 00:08:55,868
‫״אני לא רוצה להתחסן.‬
‫מי שמתחסן, מחדירים לו שבב לזרוע,‬

169
00:08:55,952 --> 00:08:59,956
‫ששולח אותות ללוויינים,‬
‫וזה גורם לרשתות החברתיות לקרוס,‬

170
00:09:00,039 --> 00:09:02,750
‫כי הבעלים של פייסבוק מרגל אחרי כולנו.״‬

171
00:09:03,543 --> 00:09:06,045
‫תארו לכם את הבעלים של פייסבוק מרגל אחריכם.‬

172
00:09:08,714 --> 00:09:10,216
‫״אני מת משעמום.‬

173
00:09:11,634 --> 00:09:14,262
‫הוא עלה לרכבת. נראה מה הוא יעשה עכשיו.‬

174
00:09:15,054 --> 00:09:15,972
‫אני מקווה שלא…״‬

175
00:09:16,055 --> 00:09:17,515
‫שאלוהים יעזור…‬

176
00:09:17,598 --> 00:09:20,184
‫אבל כן, מרגלים אחרינו.‬
‫קרה לכם שדיברתם על משהו,‬

177
00:09:20,268 --> 00:09:23,145
‫עם חבר או קרוב משפחה,‬
‫ואז קיבלתם פרסומת לדבר הזה?‬

178
00:09:23,229 --> 00:09:25,982
‫״אלוהים, מה קורה פה?״‬

179
00:09:26,065 --> 00:09:28,150
‫כולנו מתים מפחד כל הזמן.‬

180
00:09:28,234 --> 00:09:31,153
‫ויש אנשים שנהיים בררנים בענייני חיסונים.‬

181
00:09:31,237 --> 00:09:32,697
‫הם אומרים,‬

182
00:09:32,780 --> 00:09:35,199
‫כל האחים הם אוכלים שאריות.‬

183
00:09:35,283 --> 00:09:38,661
‫פתאום הם בררנים. ״לא, בשבילי רק פייזר.״‬

184
00:09:39,161 --> 00:09:41,038
‫בוחרים להם חיסון. ״בשבילי רק פייזר,‬

185
00:09:41,122 --> 00:09:44,000
‫כי לחיסונים האחרים אין אחריות.‬
‫אני לא בטוח.‬

186
00:09:44,625 --> 00:09:46,836
‫הגוף שלי הוא המקדש שלי.‬

187
00:09:46,919 --> 00:09:49,255
‫אני לא מכניס לתוכו סתם דברים.״‬

188
00:09:50,089 --> 00:09:53,718
‫ואז בלילה, הוא מלקק לאשתו את התחת.‬
‫כאלה אנחנו, כן או לא?‬

189
00:09:53,801 --> 00:09:55,261
‫כאלה אנחנו.‬

190
00:09:55,344 --> 00:09:56,887
‫כאלה אנחנו. טוב…‬

191
00:10:03,185 --> 00:10:04,270
‫טוב.‬

192
00:10:04,353 --> 00:10:05,605
‫עם כל הכבוד.‬

193
00:10:07,148 --> 00:10:09,775
‫אולי מישהו נעלב מזה. ״אלוהים!״‬

194
00:10:12,320 --> 00:10:14,363
‫״אני צופה פה עם אימא שלי, ופתאום…‬

195
00:10:15,615 --> 00:10:19,285
‫האיש הדוחה הזה מדבר על דברים גסים!״‬

196
00:10:20,536 --> 00:10:22,496
‫שכל אחד יזדיין איך שבא לו.‬

197
00:10:23,414 --> 00:10:24,457
‫לא?‬

198
00:10:25,082 --> 00:10:26,083
‫״אלוהים1״‬

199
00:10:26,917 --> 00:10:29,879
‫״אני לא מזדיין, אני עושה אהבה! זה מעליב!״‬

200
00:10:31,422 --> 00:10:34,550
‫אנשים שנעלבים מהמילה ״להזדיין״‬
‫גרועים במיטה.‬

201
00:10:34,634 --> 00:10:35,801
‫טוב, נניח לזה.‬

202
00:10:35,885 --> 00:10:38,346
‫שלא אתחיל להתפזר ולדבר שטויות.‬

203
00:10:38,971 --> 00:10:41,807
‫התחלנו להתעייף מהר מכל דבר.‬

204
00:10:42,475 --> 00:10:45,770
‫בהתחלה היה קשה להתרגל לכל זה.‬

205
00:10:45,853 --> 00:10:48,105
‫היינו צריכים המון סבלנות.‬

206
00:10:48,189 --> 00:10:51,317
‫גם עם בני הזוג, המון סבלנות בכל דבר.‬

207
00:10:51,400 --> 00:10:53,319
‫לא היה פשוט להיות בסגר.‬

208
00:10:53,402 --> 00:10:56,155
‫כי אנשים מתעצבנים‬
‫על בני ובנות הזוג. זה נורמלי.‬

209
00:10:56,947 --> 00:10:57,782
‫לא?‬

210
00:10:59,241 --> 00:11:02,953
‫זוגות שצופים בי אומרים‬
‫״לא, על מה האידיוט הזה מדבר?‬

211
00:11:03,037 --> 00:11:05,081
‫מה פתאום. אני אוהב אותך, מותק״.‬

212
00:11:05,998 --> 00:11:07,917
‫אבל בלב, הם יודעים שזאת האמת.‬

213
00:11:09,126 --> 00:11:12,380
‫אנחנו מתעצבנים על בני הזוג.‬
‫לכן הם בני הזוג שלנו.‬

214
00:11:12,463 --> 00:11:15,091
‫כמובן, האהבה גדולה יותר מהעצבים.‬

215
00:11:15,174 --> 00:11:16,884
‫לכן אנחנו נשארים איתם.‬

216
00:11:17,468 --> 00:11:19,970
‫אבל העצבים שם, נלחמים בה בכל יום.‬

217
00:11:20,471 --> 00:11:22,640
‫הם שם, גדלים לאט לאט.‬

218
00:11:23,140 --> 00:11:24,100
‫נכון?‬

219
00:11:24,183 --> 00:11:26,894
‫יש דברים שמעצבנים אותנו‬
‫ואנחנו לא מעירים עליהם.‬

220
00:11:26,977 --> 00:11:29,188
‫אבל העצבים גדלים. אתה מסתכל עליה ככה…‬

221
00:11:31,107 --> 00:11:32,608
‫הם הולכים וגדלים.‬

222
00:11:32,692 --> 00:11:36,862
‫ואתם מדמיינים את הפרידה,‬
‫ואת כל הבלגן שיהיה אם תיפרדו.‬

223
00:11:36,946 --> 00:11:38,280
‫זה נורמלי.‬

224
00:11:38,364 --> 00:11:39,573
‫אבל האהבה היא גדולה.‬

225
00:11:39,657 --> 00:11:42,034
‫אז זה מסובך, כי צריך הרבה סבלנות.‬

226
00:11:42,118 --> 00:11:46,789
‫אפשר להכיל את העצבים,‬
‫כי לשניכם יש דברים לעשות ביומיום.‬

227
00:11:46,872 --> 00:11:50,042
‫כל אחד הולך לעבודה,‬
‫או נפגש עם אנשים אחרים,‬

228
00:11:50,126 --> 00:11:51,502
‫או נמצא בחללים אחרים.‬

229
00:11:51,585 --> 00:11:54,797
‫אבל בחודשים הראשונים של הסגר,‬
‫לא יכולנו לצאת.‬

230
00:11:54,880 --> 00:11:56,257
‫המריבות התגברו.‬

231
00:11:56,340 --> 00:11:57,925
‫אנשים רבו על כל שטות.‬

232
00:11:58,426 --> 00:12:01,387
‫על כל שטות.‬
‫אנשים לא יכלו להסתכל אחד על השני.‬

233
00:12:01,470 --> 00:12:03,723
‫״מה?״‬
‫״כלום. לא אמרתי כלום!״‬

234
00:12:03,806 --> 00:12:06,350
‫היינו על סף מריבה כל הזמן.‬

235
00:12:06,434 --> 00:12:08,519
‫איבדנו את הסבלנות לגמרי.‬

236
00:12:08,602 --> 00:12:12,690
‫אנשים בזוגיות יודעים על מה אני מדבר.‬
‫תצביעו אם אתם בזוגיות.‬

237
00:12:12,773 --> 00:12:13,607
‫כן…‬

238
00:12:13,691 --> 00:12:15,943
‫כמעט כולם פה בזוגות!‬

239
00:12:16,026 --> 00:12:17,486
‫איזה יופי. אני שמח.‬

240
00:12:17,570 --> 00:12:20,448
‫גם הצופים בבית יכולים להצביע,‬
‫שלא ירגישו לבד.‬

241
00:12:20,531 --> 00:12:21,449
‫כזה…‬

242
00:12:22,283 --> 00:12:24,118
‫מישהו שצופה לבדו…‬

243
00:12:25,828 --> 00:12:27,538
‫תצביע. הכול בסדר.‬

244
00:12:27,621 --> 00:12:30,791
‫מי שלא בזוגיות כרגע, שיצביע.‬

245
00:12:30,875 --> 00:12:32,460
‫יש פה כמה. יופי.‬

246
00:12:32,543 --> 00:12:36,255
‫תודה רבה. אני מקווה שמצבכם ישתפר בקרוב.‬

247
00:12:36,338 --> 00:12:39,049
‫לא, סתם. אני סתם צוחק.‬

248
00:12:39,133 --> 00:12:42,511
‫אני רוצה להגיד משהו לרווקים,‬
‫משהו שהם עוד לא יודעים.‬

249
00:12:42,595 --> 00:12:45,973
‫בשם כולנו, הנשואים. מי שנשוי יסכים איתי.‬

250
00:12:46,056 --> 00:12:48,768
‫לרווקים: טוב לכם, ואתם לא מודעים לזה.‬

251
00:12:51,353 --> 00:12:53,272
‫אתם חושבים שלא טוב לכם.‬

252
00:12:53,355 --> 00:12:55,149
‫טוב לכם, ואתם לא מודעים לזה.‬

253
00:12:55,232 --> 00:12:57,860
‫תיהנו. תעריכו את הרגע הזה.‬

254
00:12:57,943 --> 00:13:00,112
‫איך אמר דיומדס דיאס? ״לזיין!״‬

255
00:13:00,196 --> 00:13:01,864
‫צריך לנצל כל רגע.‬

256
00:13:01,947 --> 00:13:03,824
‫ליהנות מכל רגע.‬

257
00:13:03,908 --> 00:13:07,077
‫אחר כך תצטערו שלא הערכתם את זה.‬

258
00:13:07,161 --> 00:13:07,995
‫כן.‬

259
00:13:10,664 --> 00:13:11,624
‫תנצלו את זה.‬

260
00:13:12,166 --> 00:13:13,042
‫טוב?‬

261
00:13:13,709 --> 00:13:15,669
‫יש אנשים בזוגיות, ויש כאלה שלא.‬

262
00:13:15,753 --> 00:13:17,463
‫והאנשים שלא הצביעו?‬

263
00:13:20,925 --> 00:13:22,510
‫ראיתם שיש פה אידיוטים?‬

264
00:13:23,677 --> 00:13:25,262
‫יש פה אידיוטים.‬

265
00:13:25,346 --> 00:13:29,558
‫יש כאלה ש… ״אני יוצא עם מישהי,‬
‫אבל אני לא יודע אם זה רציני…״‬

266
00:13:30,643 --> 00:13:33,813
‫אחרים לא מבינים מה קורה.‬
‫״נראה את סוסו הערב או לא?״‬

267
00:13:36,982 --> 00:13:40,569
‫יש גם כאלה שלא מעניין אותם להצביע.‬
‫גם זה יכול להיות.‬

268
00:13:40,653 --> 00:13:43,447
‫מי שלא מעניין אותו להצביע, שירים יד.‬

269
00:13:43,531 --> 00:13:45,658
‫תודה רבה. נחמד מאוד מצדכם.‬

270
00:13:45,741 --> 00:13:49,620
‫יש גם כאלה. גם זה בסדר. פה הכול מותר.‬

271
00:13:49,703 --> 00:13:53,457
‫תרימו יד אם אתם חושבים‬
‫שההצבעה הייתה מיותרת.‬

272
00:13:53,958 --> 00:13:57,795
‫״הוא היה יכול להמשיך במופע‬
‫ולוותר על החלק הזה, ולא היה קורה כלום.״‬

273
00:13:57,878 --> 00:13:59,338
‫טוב. כמה אנשים.‬

274
00:13:59,421 --> 00:14:00,923
‫תודה על המשוב.‬

275
00:14:01,006 --> 00:14:02,341
‫תודה. זה בסדר.‬

276
00:14:03,259 --> 00:14:05,970
‫תצביעו אם אתם חושבים‬
‫שההצבעה לא הייתה מיותרת.‬

277
00:14:06,679 --> 00:14:09,181
‫״היא לא הייתה מיותרת. טעיתי שלא הצבעתי.‬

278
00:14:09,265 --> 00:14:11,767
‫אני מתנצל על ההתנהגות המחורבנת שלי,‬

279
00:14:11,851 --> 00:14:15,479
‫ומבטיח להשתתף בפעם הבאה, כי פישלתי.״‬

280
00:14:16,605 --> 00:14:20,359
‫תודה, חבר. נחמד מאוד מצדך.‬
‫אנשים שמכירים בטעותם. תודה רבה.‬

281
00:14:21,151 --> 00:14:24,822
‫תצביעו אם אתם חושבים‬
‫שהקטע הזה של ההצבעות כבר מוגזם.‬

282
00:14:24,905 --> 00:14:28,284
‫״שימשיך כבר. שילמתי הון‬
‫כדי לראות את הדביל הזה…״‬

283
00:14:28,367 --> 00:14:31,912
‫תודה רבה. זה הרוב!‬

284
00:14:31,996 --> 00:14:34,206
‫אתם רואים? יש כאלה שעדיין לא מצביעים.‬

285
00:14:38,627 --> 00:14:41,922
‫אולי זה לא יפה מצדי.‬
‫אם יש פה גידם, שישרוק.‬

286
00:14:44,717 --> 00:14:46,635
‫נראה שאין פה אף גידם. הכול בסדר.‬

287
00:14:46,719 --> 00:14:49,763
‫או שאולי הוא התעצבן. גם זה אפשרי.‬

288
00:14:50,806 --> 00:14:53,017
‫עם כל הכבוד.‬

289
00:14:53,100 --> 00:14:56,520
‫אחר כך יצלמו את הקטע הזה‬
‫ויפיצו ברשתות החברתיות.‬

290
00:14:59,273 --> 00:15:00,107
‫תודה רבה.‬

291
00:15:03,611 --> 00:15:07,031
‫אתם יודעים שבתקופת הקורונה,‬
‫הייתה עלייה בגירושין, נכון?‬

292
00:15:07,114 --> 00:15:08,741
‫ובמספר הפרידות.‬

293
00:15:08,824 --> 00:15:12,411
‫אם בני הזוג נשארו איתכם אחרי כל החרא הזה,‬
‫תעריכו את זה.‬

294
00:15:12,494 --> 00:15:14,371
‫יש להם הרבה סבלנות.‬

295
00:15:14,455 --> 00:15:18,459
‫ואם לא, אם נפרדתם בזמן הקורונה,‬
‫אז שילכו לעזאזל.‬

296
00:15:18,542 --> 00:15:21,086
‫מה שלא טוב, הולך לפח. נכון או לא?‬

297
00:15:21,170 --> 00:15:22,546
‫תמשיכו הלאה, לעזאזל.‬

298
00:15:22,630 --> 00:15:23,464
‫זה בסדר.‬

299
00:15:23,547 --> 00:15:26,091
‫יש מריבה אחת בין בני זוג שקרתה בכל העולם,‬

300
00:15:26,175 --> 00:15:27,259
‫לפחות פעם אחת,‬

301
00:15:27,343 --> 00:15:31,931
‫והיא נובעת משאלה טיפשית שלנו,‬
‫״לאן בא לך ללכת״ או ״מה בא לך לאכול״.‬

302
00:15:32,014 --> 00:15:35,267
‫זה מוביל בדרך כלל לוויכוח,‬
‫כי לשני הצדדים קשה להחליט.‬

303
00:15:35,351 --> 00:15:38,479
‫אף צד לא רוצה לקחת אחריות‬
‫למקרה שמשהו ישתבש.‬

304
00:15:38,562 --> 00:15:43,484
‫כי פעם, הוא היה זה שהחליט, וזה השתבש,‬
‫אז הוא אמר ״זיבי, אני לא מחליט יותר״.‬

305
00:15:44,610 --> 00:15:46,362
‫״תחליט אתה.״‬
‫״מה בא לך?״‬

306
00:15:46,445 --> 00:15:47,947
‫״אני סבבה, ואת?״‬
‫״אני סבבה.״‬

307
00:15:48,030 --> 00:15:50,658
‫ובסוף מתעצבנים, כי שניהם רעבים.‬

308
00:15:51,200 --> 00:15:52,618
‫ואף אחד מהם לא מחליט.‬

309
00:15:53,118 --> 00:15:55,079
‫אספר משהו לנשים שלא יודעות.‬

310
00:15:55,162 --> 00:15:59,124
‫בתור גבר, לפני שאתה שואל אישה‬
‫מה בא לה לאכול או לעשות,‬

311
00:15:59,208 --> 00:16:00,709
‫אתה מתכונן.‬

312
00:16:00,793 --> 00:16:03,295
‫אתה עושה עבודת שכנוע עצמי.‬

313
00:16:03,379 --> 00:16:04,463
‫אתה מדבר לעצמך.‬

314
00:16:04,546 --> 00:16:06,507
‫אתה מדבר לעצמך‬

315
00:16:06,590 --> 00:16:09,301
‫ומתמלא בחיוביות. באנרגיות טובות.‬

316
00:16:09,385 --> 00:16:11,595
‫אתה אומר ״טוב, היום אני לא רוצה לריב.‬

317
00:16:12,429 --> 00:16:15,182
‫היום אני לא רוצה לריב. יש לי סבלנות.‬

318
00:16:15,933 --> 00:16:19,603
‫אשאל אותה איפה בא לה לאכול, וזהו זה.‬

319
00:16:20,104 --> 00:16:21,271
‫לא אחשוב על עצמי.‬

320
00:16:21,355 --> 00:16:23,857
‫לא משנה. בא לי לאכול בשר.‬

321
00:16:23,941 --> 00:16:26,902
‫אם היא תבחר מקום‬
‫של סלטים מחורבנים, כמו שהיא אוהבת,‬

322
00:16:28,195 --> 00:16:29,989
‫בעיה שלי.‬

323
00:16:30,990 --> 00:16:31,907
‫אוכל לחם.‬

324
00:16:31,991 --> 00:16:35,786
‫אוכל לחם, אשתה מים עד שתתנפח לי הקיבה,‬

325
00:16:35,869 --> 00:16:40,040
‫או אעשה ׳דיאטת נוודים׳,‬
‫אשכב לישון עד שאשכח שאני רעב.‬

326
00:16:40,124 --> 00:16:42,126
‫מחר אוכל ארוחת בוקר טובה.‬

327
00:16:42,209 --> 00:16:43,544
‫אני לא רוצה לריב.‬

328
00:16:43,627 --> 00:16:46,088
‫היום יום יפה. יש לי סבלנות.‬

329
00:16:46,171 --> 00:16:50,092
‫גם אם היא תרצה, אני לא אריב.‬
‫אם היא תגיד פסטה… מה יש לה מפסטה?‬

330
00:16:50,175 --> 00:16:52,928
‫היא תמיד רוצה לאכול פסטה עם רוטב של גבינה.‬

331
00:16:53,012 --> 00:16:57,391
‫אני רגיש ללקטוז. זה עושה לי גזים.‬
‫אין מצב לסקס בלילה. אכלתי אותה.‬

332
00:16:57,474 --> 00:17:00,853
‫אכלתי אותה. אני כבר רואה‬
‫איזה נאדים אני אתקע בשלוש בבוקר.‬

333
00:17:00,936 --> 00:17:02,980
‫לא, הפסטה הזאת תדפוק לי את הערב.‬

334
00:17:05,482 --> 00:17:06,316
‫אוכל לחם.‬

335
00:17:07,901 --> 00:17:08,986
‫לא אריב.״‬

336
00:17:09,069 --> 00:17:12,114
‫אז אתה בא ברוח טובה, עם אנרגיות טובות.‬

337
00:17:13,699 --> 00:17:16,452
‫״מותק, מה בא לך? איפה נאכל?״‬

338
00:17:16,535 --> 00:17:17,995
‫״לא יודעת. מה בא לך?״‬

339
00:17:18,078 --> 00:17:20,956
‫כי גם היא עברה את אותו התהליך.‬

340
00:17:21,040 --> 00:17:24,168
‫לפני שבאת, גם היא דיברה לעצמה.‬

341
00:17:24,251 --> 00:17:28,964
‫היא אמרה, ״הוא תמיד שואל מה בא לי לאכול,‬
‫ולא אוהב שום דבר שאני בוחרת.‬

342
00:17:29,048 --> 00:17:30,674
‫אז למה הוא שואל אותי?‬

343
00:17:30,758 --> 00:17:35,179
‫שהוא יבחר. הוא תמיד רוצה לאכול בשר.‬
‫כל יום הוא רוצה לאכול בשר!‬

344
00:17:35,262 --> 00:17:38,140
‫זה מאט לו את העיכול,‬
‫והוא מחרבן פעם בשלושה ימים,‬

345
00:17:38,223 --> 00:17:41,268
‫ומתחיל להתלונן שהוא נפוח,‬
‫ואומר שזה בטח בגלל החסה.‬

346
00:17:41,351 --> 00:17:44,104
‫החסה? זה בגלל הבשר שאתה אוכל כל יום!‬

347
00:17:44,605 --> 00:17:47,608
‫צריך לתת לו פפאיה כל בוקר,‬
‫אולי זה יעזור לו להתפנות.‬

348
00:17:47,691 --> 00:17:49,568
‫לא, שהוא יבחר.‬

349
00:17:49,651 --> 00:17:53,197
‫אני תמיד יכולה להזמין סלט.‬
‫אני צמה לסירוגין וזה לא עוזר לי בשיט.‬

350
00:17:54,031 --> 00:17:55,282
‫מה בא לך?״‬

351
00:17:56,617 --> 00:17:58,744
‫״מותק, אני מנסה לשאול אותך.‬

352
00:17:58,827 --> 00:18:02,623
‫למה שלא תבחרי משהו שבא לך לאכול?‬

353
00:18:03,791 --> 00:18:05,918
‫לא נריב בגלל זה, נכון?‬

354
00:18:07,252 --> 00:18:08,921
‫לא נריב בגלל זה.‬

355
00:18:09,505 --> 00:18:10,672
‫יש זמן ל…‬

356
00:18:11,423 --> 00:18:13,092
‫תבחרי משהו. נשחק משחק.‬

357
00:18:14,218 --> 00:18:17,012
‫דבר ראשון שעולה לך בראש, זה מה שנאכל.‬
‫מה בא לך?״‬

358
00:18:17,096 --> 00:18:19,348
‫והיא… ״טוב… פסטה.״‬

359
00:18:27,231 --> 00:18:28,065
‫״פסטה?‬

360
00:18:30,692 --> 00:18:33,529
‫המשחקים המחורבנים שאני ממציא…‬

361
00:18:35,155 --> 00:18:37,908
‫מכל האופציות שבעולם… פסטה?‬

362
00:18:38,408 --> 00:18:41,745
‫בסדר. טעים. נאכל פסטה.״‬

363
00:18:42,246 --> 00:18:43,831
‫לקרב הזה לא כדאי להיכנס.‬

364
00:18:43,914 --> 00:18:47,543
‫״בסדר, נאכל פסטה.‬
‫אקח לי משהו נגד צרבת…״‬

365
00:18:47,626 --> 00:18:50,754
‫אתה אומר, ״נרד מזה.‬
‫לא בא לי פסטה, אבל נרד מזה״.‬

366
00:18:50,838 --> 00:18:52,131
‫עד כאן הכול בסדר.‬

367
00:18:52,214 --> 00:18:54,925
‫הבעיה היא שנשים מגדילות ראש.‬

368
00:18:55,008 --> 00:18:57,344
‫אז בדרך למקום של הפסטה,‬

369
00:18:57,427 --> 00:18:59,805
‫הן מתחילות להציע כל מיני אפשרויות,‬

370
00:19:00,305 --> 00:19:01,723
‫מלבד הפסטה.‬

371
00:19:01,807 --> 00:19:03,183
‫רק ליתר ביטחון.‬

372
00:19:05,018 --> 00:19:07,020
‫כבר סגרנו על הפסטה המחורבנת!‬

373
00:19:08,355 --> 00:19:09,565
‫אבל לא.‬

374
00:19:09,648 --> 00:19:13,068
‫בדרך למקום של הפסטה, באוטו, היא אומרת,‬

375
00:19:13,152 --> 00:19:16,530
‫״תראה, מוכרים פה‬
‫ארפות ממולאות טעימות נורא.‬

376
00:19:16,613 --> 00:19:20,117
‫הכי טעימות. עם איזו תוספת שבא לך.‬
‫בשר עוף מפורק, בשר בקר,‬

377
00:19:20,200 --> 00:19:24,413
‫איזה רוטב שבא לך, אבוקדו…‬
‫טעים רצח. וזה ממש פה.״‬

378
00:19:25,038 --> 00:19:28,417
‫״אבל מותק, בא לך ארפות, או פסטה?״‬

379
00:19:29,168 --> 00:19:31,086
‫״רק אמרתי, למקרה שנרצה.״‬

380
00:19:33,213 --> 00:19:35,632
‫״רצינו פסטה. נאכל פסטה.״‬

381
00:19:35,716 --> 00:19:38,969
‫מגיעים למקום של הפסטה.‬
‫״מותק, פה ליד מוכרים סנדוויצ׳ים.‬

382
00:19:39,052 --> 00:19:42,389
‫אתה מת. עם כדורי בשר,‬
‫רוטב הבית, תוספות,‬

383
00:19:42,472 --> 00:19:44,224
‫על לחם קלוי… זה ממש פה ליד.״‬

384
00:19:46,810 --> 00:19:51,565
‫״אבל מותק, את רוצה ארפות,‬
‫סנדוויצ׳ים, או פסטה? מה בא לך?״‬

385
00:19:51,648 --> 00:19:53,317
‫״לא יודעת. מה בא לך?״‬

386
00:19:55,694 --> 00:19:57,279
‫״לאכול משהו, לא משנה מה.״‬

387
00:20:00,240 --> 00:20:04,036
‫״אני רוצה להיות מאושר‬
‫יום אחד בחיים שלי. אפשרי?‬

388
00:20:05,370 --> 00:20:06,330
‫״אל תהיה מגעיל.״‬

389
00:20:06,413 --> 00:20:09,875
‫״אבל מותק, אני מנסה‬
‫לעשות משהו בשבילך, לעזאזל!‬

390
00:20:09,958 --> 00:20:11,501
‫מה ההתלבטות לעזאזל?‬

391
00:20:11,585 --> 00:20:13,962
‫מה בא לך? ארפות? סנדוויצ׳ים? פסטה?‬

392
00:20:14,046 --> 00:20:16,506
‫כבר אמרנו פסטה, ובכלל לא רציתי פסטה!‬

393
00:20:17,049 --> 00:20:20,427
‫מה לעזאזל בא לך לאכול?‬
‫תחליטי. מה בא לך לאכול?״‬

394
00:20:20,510 --> 00:20:22,054
‫״כבר לא בא לי לאכול כלום.״‬

395
00:20:23,388 --> 00:20:27,184
‫״בא לי ללכת הביתה.‬
‫איבדתי את התיאבון מרוב גסות רוח.״‬

396
00:20:36,151 --> 00:20:38,237
‫חוזרים השניים כעוסים הביתה.‬

397
00:20:38,320 --> 00:20:40,322
‫זאת נסיעה ממש ארוכה, נכון?‬

398
00:20:40,405 --> 00:20:43,367
‫כי נוסעים בשתיקה,‬
‫נתקעים בכל הרמזורים האדומים,‬

399
00:20:43,450 --> 00:20:46,995
‫רעבים, אבל הכעס מוציא את התיאבון. נכון?‬

400
00:20:47,079 --> 00:20:51,083
‫אף אחד לא פוצה פה,‬
‫כי כל צליל עלול להתפרש כתוקפנות.‬

401
00:20:51,917 --> 00:20:55,712
‫זה מגדיל את ריב.‬
‫אסור לכחכח בגרון, כי זה מוביל לריב.‬

402
00:20:55,796 --> 00:20:58,632
‫אתה עושה… ״די כבר עם הפאסיב אגרסיב!״‬

403
00:21:00,425 --> 00:21:02,261
‫צריך להיות בשקט, אחי.‬

404
00:21:02,344 --> 00:21:04,680
‫כל דבר קטן מוביל לריב. נכון?‬

405
00:21:04,763 --> 00:21:06,598
‫איך מסיימים ריב כזה?‬

406
00:21:06,682 --> 00:21:10,227
‫אחד מהשניים צריך להתנצל בפני השני.‬
‫נכון? זה שפישל יותר.‬

407
00:21:10,310 --> 00:21:13,146
‫במקרה הזה הגבר, שהתפרץ ואמר גסויות.‬

408
00:21:13,230 --> 00:21:14,314
‫הוא מבקש סליחה.‬

409
00:21:14,398 --> 00:21:18,610
‫עצה: כשאתם מבקשים סליחה,‬
‫תעשו את זה כשאתם כבר לא כועסים.‬

410
00:21:18,694 --> 00:21:23,115
‫כי אם אתה עדיין כועס,‬
‫זה רק יוביל לעוד ריכ.‬

411
00:21:23,198 --> 00:21:26,034
‫כי אנחנו טיפשים.‬
‫אנחנו משלבים עקיצות בהתנצלות.‬

412
00:21:26,118 --> 00:21:29,579
‫אנחנו משלבים אירוניות, ורמיזות,‬
‫כדי לשגע את השני.‬

413
00:21:29,663 --> 00:21:31,707
‫והשני, כמובן, שם לב ומתעצבן.‬

414
00:21:31,790 --> 00:21:35,294
‫אנחנו נהיים אירוניים.‬
‫״טוב, מותק, די, תסלחי לי.‬

415
00:21:35,377 --> 00:21:37,212
‫אני אשם. כמו תמיד.‬

416
00:21:40,340 --> 00:21:42,009
‫אני אשם כמו תמיד, כמובן,‬

417
00:21:42,092 --> 00:21:45,095
‫כי את הנסיכה המושלמת שלא טועה אף פעם,‬

418
00:21:45,846 --> 00:21:48,098
‫ואני הבהמה שתמיד הורס הכול.‬

419
00:21:48,181 --> 00:21:51,059
‫מרגע שאני קם, אני הורס הכול. נכון?‬

420
00:21:51,560 --> 00:21:53,770
‫אז אני מבקש סליחה מהוד מלכותך,‬

421
00:21:56,189 --> 00:21:59,192
‫כי אני דווקא כן מסוגל להודות בטעויות שלי,‬

422
00:21:59,735 --> 00:22:01,820
‫בניגוד לבנות מלוכה מסוימות.‬

423
00:22:03,697 --> 00:22:08,785
‫אז בפעם הבאה נאכל ארפות,‬
‫סנדוויצ׳ים ופסטה, הכול ביחד.‬

424
00:22:08,869 --> 00:22:11,371
‫נעשה סבב מסעדות בשביל הנסיכה.‬

425
00:22:12,164 --> 00:22:13,123
‫מתאים לך?״‬

426
00:22:13,832 --> 00:22:17,419
‫״אתה חושב שאני מטומטמת?‬
‫מה אתה מדבר אליי ככה?״ ממשיכים לריב.‬

427
00:22:17,502 --> 00:22:20,547
‫יש לי פתרון. קודם כול לגברים. אחי, זה קל:‬

428
00:22:20,630 --> 00:22:24,468
‫כל פעם שאתה רוצה לשאול מה בא לה לעשות,‬
‫או לאן בא לה ללכת,‬

429
00:22:24,551 --> 00:22:26,178
‫יש ארבע צעדים קבועים.‬

430
00:22:26,720 --> 00:22:29,848
‫תזכרו ותראו. ארבעה צעדים שלא משתנים.‬

431
00:22:29,931 --> 00:22:33,018
‫הראשון: לשאול מה בא לה לעשות.‬
‫השני: להתעצבן.‬

432
00:22:33,101 --> 00:22:35,103
‫השלישי: לבקש סליחה.‬

433
00:22:35,187 --> 00:22:37,314
‫והרביעי: ללכת לישון רעב וכועס.‬

434
00:22:37,397 --> 00:22:38,231
‫כן?‬

435
00:22:39,566 --> 00:22:41,276
‫תהפכו את סדר הצעדים.‬

436
00:22:41,360 --> 00:22:44,613
‫תעשו את זה בסדר אחר בפעם הבאה,‬
‫ותגידו איך היה.‬

437
00:22:44,696 --> 00:22:47,574
‫בפעם הבאה שתרצו לעשות משהו,‬

438
00:22:47,657 --> 00:22:49,409
‫דבר ראשון תתעצבנו,‬

439
00:22:49,493 --> 00:22:52,454
‫תבקשו סליחה, תגמרו עם זה ולכו לאכול. טוב?‬

440
00:22:52,996 --> 00:22:54,831
‫נסו ככה וספרו לי איך היה.‬

441
00:22:54,915 --> 00:22:57,250
‫בפעם הבאה שהיא תשאל מה בא לך,‬

442
00:22:57,334 --> 00:22:59,002
‫תתעצבן ככה סתם, גבר.‬

443
00:22:59,086 --> 00:23:00,587
‫בלי שום סיבה.‬

444
00:23:01,129 --> 00:23:04,591
‫תגזים. ״לא בא לי לאכול כלום!״ קם והולך.‬

445
00:23:04,674 --> 00:23:05,884
‫היא כזה…‬

446
00:23:05,967 --> 00:23:08,970
‫זאת חייבת להיות תגובה פתאומית ובלתי צפויה.‬

447
00:23:09,054 --> 00:23:09,971
‫בלי שום סיבה.‬

448
00:23:10,055 --> 00:23:13,308
‫״לא בא לי לאכול כלום!‬
‫אל תדברי איתי על אוכל!״ קם והולך.‬

449
00:23:13,392 --> 00:23:15,769
‫היא תהיה בשוק, כי זה לא מתאים לך.‬

450
00:23:16,478 --> 00:23:18,480
‫״מה נסגר איתו? מה כבר אמרתי?״‬

451
00:23:20,065 --> 00:23:21,733
‫אתה חייב לחזור מהר, אחי.‬

452
00:23:22,317 --> 00:23:25,779
‫כי אם תיתן לה זמן לחשוב,‬
‫היא תתעצבן, ואז הכול אבוד.‬

453
00:23:27,114 --> 00:23:29,366
‫זה מצב עדין מאוד, כן?‬

454
00:23:29,449 --> 00:23:31,451
‫חשוב לעשות את זה מהר.‬

455
00:23:31,535 --> 00:23:34,371
‫״לא בא לי לאכול כלום!״‬
‫קם והולך. חמש שניות.‬

456
00:23:34,454 --> 00:23:37,457
‫להתעצבן, לחזור ולבקש סליחה.‬

457
00:23:37,541 --> 00:23:39,042
‫שני צעדים תוך 30 שניות.‬

458
00:23:40,043 --> 00:23:43,922
‫״לא בא לי לאכול כלום!״‬
‫אתה סופר עד חמש. 1, 2, 3, 4, 5.‬

459
00:23:44,005 --> 00:23:47,092
‫אתה חוזר ומבקש סליחה.‬
‫״מותק, מה קרה פה? אני… מה?״‬

460
00:23:50,262 --> 00:23:53,348
‫״אני לא מבין מה קרה לי. מותק, סליחה.‬

461
00:23:53,432 --> 00:23:55,475
‫לא, זה לא מגיע לך.״‬

462
00:23:55,559 --> 00:23:56,518
‫תגזים.‬

463
00:23:56,601 --> 00:24:00,105
‫״זה לא מגיע לך, מתוקה שלי.‬
‫חיים שלי, אני אוהב אותך. לא…‬

464
00:24:00,188 --> 00:24:03,275
‫תסלחי לי. אני חרבנתי על הקשר שלנו.‬

465
00:24:03,358 --> 00:24:05,986
‫אלוהים, על כל היקר לנו.‬

466
00:24:06,069 --> 00:24:07,279
‫מתוקה שלי, סלחי לי.״‬

467
00:24:08,905 --> 00:24:11,575
‫״הלחץ של העבודה, החובות,‬
‫כל מה שיש לי על הראש…‬

468
00:24:11,658 --> 00:24:14,453
‫הוצאתי את זה עלייך. סליחה.‬
‫את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?‬

469
00:24:14,536 --> 00:24:18,457
‫את החיים שלי.‬
‫את חושבת שתצליחי למצוא בלבך דרך לסלוח לי?‬

470
00:24:19,416 --> 00:24:21,918
‫לאפס הזה שלא ראוי לך?״‬

471
00:24:22,878 --> 00:24:23,879
‫היא כזה…‬

472
00:24:26,256 --> 00:24:27,090
‫״בסדר.״‬

473
00:24:28,175 --> 00:24:31,470
‫ברגע הזה, כשהיא הכי מבולבלת,‬
‫תגיד מה בא לך לאכול.‬

474
00:24:31,553 --> 00:24:32,762
‫״נלך לאכול בשר?״‬

475
00:24:35,348 --> 00:24:36,475
‫היא כזה…‬

476
00:24:37,559 --> 00:24:38,393
‫״מה?״‬

477
00:24:39,936 --> 00:24:40,854
‫בדיוק ברגע הזה.‬

478
00:24:43,815 --> 00:24:46,526
‫היא לא תגיד לך מילה כל הדרך.‬

479
00:24:46,610 --> 00:24:48,236
‫כל הדרך היא תחשוב, ״מסכן.‬

480
00:24:49,905 --> 00:24:52,532
‫הוא נמצא תחת לחץ גבוה.‬

481
00:24:52,616 --> 00:24:54,784
‫שיהנה מהבשר שלו. מגיע לו.״‬

482
00:24:55,994 --> 00:24:58,079
‫קלי קלות, אחי. נכון או לא?‬

483
00:24:58,163 --> 00:25:01,124
‫זה עניין של יצירתיות.‬
‫הטריק הוא להיות יצירתי.‬

484
00:25:01,958 --> 00:25:02,792
‫כן?‬

485
00:25:07,547 --> 00:25:09,883
‫לאישה זה הרבה יותר פשוט.‬

486
00:25:09,966 --> 00:25:12,260
‫אגלה לכן סוד שהרבה נשים לא יודעות.‬

487
00:25:12,344 --> 00:25:16,097
‫אנשים לא מתעוררים שמחים.‬
‫הגברים שצופים בי יודעים למה אני מתכוון.‬

488
00:25:16,181 --> 00:25:20,727
‫אתה לא קם ואומר ״איזה יום יפה.‬

489
00:25:21,311 --> 00:25:23,230
‫היום אעשה הכול״. לא.‬

490
00:25:23,313 --> 00:25:27,442
‫אתה קם בתחושה שמשהו חסר לך. ששכחת משהו.‬

491
00:25:27,526 --> 00:25:29,402
‫שפישלת במשהו, ואתה לא יודע במה.‬

492
00:25:30,237 --> 00:25:34,449
‫האישה צריכה רק לעשות דבר פשוט:‬
‫להמציא בעיה כלשהי.‬

493
00:25:34,533 --> 00:25:37,536
‫הבנאדם יחשוב שזאת אשמתו. שזה באמת.‬

494
00:25:37,619 --> 00:25:39,120
‫למרות שהבעיה לא קיימת.‬

495
00:25:39,204 --> 00:25:42,791
‫כל מה שאת צריכה לעשות‬
‫זה לרמוז על פתרון לבעיה,‬

496
00:25:43,500 --> 00:25:45,627
‫ושייראה שהוא אשם. וזהו‬

497
00:25:45,710 --> 00:25:47,629
‫שייראה שהרעיון בא ממנו, וזהו.‬

498
00:25:47,712 --> 00:25:49,714
‫תסתכלי עליו בחשדנות מרחוק. כאילו…‬

499
00:25:54,261 --> 00:25:57,514
‫זהו, הבנאדם השתגע.‬
‫״אוי לא, פישלתי במשהו. מה כבר עשיתי?‬

500
00:25:57,597 --> 00:25:59,432
‫שיואו, אני כזה דביל…״‬

501
00:26:00,058 --> 00:26:01,893
‫פשלה רודפת פשלה!״‬

502
00:26:03,144 --> 00:26:06,022
‫והוא אומר לעצמו, ״אבל רק עכשיו התעוררתי!‬

503
00:26:07,440 --> 00:26:08,858
‫מה כבר עשיתי?‬

504
00:26:08,942 --> 00:26:10,402
‫מתוך שינה? לא.״‬

505
00:26:10,485 --> 00:26:12,862
‫אז הוא שואל.‬
‫״מה קרה, מותק? הכול בסדר?״‬

506
00:26:12,946 --> 00:26:16,032
‫כל מה שאת צריכה לעשות… תמציאי שם כלשהו.‬

507
00:26:16,116 --> 00:26:19,119
‫זה לא משנה לצורך העניין.‬

508
00:26:19,202 --> 00:26:20,328
‫״מי זאת קטלינה?״‬

509
00:26:20,829 --> 00:26:22,831
‫לא משנה אם הוא לא מכיר שום קטלינה,‬

510
00:26:23,331 --> 00:26:25,792
‫אבל הוא כבר מבין‬
‫שהוא פישל עם איזו קטלינה.‬

511
00:26:26,501 --> 00:26:28,169
‫הוא מבין שזאת האשמה.‬

512
00:26:28,253 --> 00:26:30,380
‫שתפסו אותו, גם אם הוא לא מכיר אותה.‬

513
00:26:30,463 --> 00:26:32,632
‫״בן זונה… שוב אכלתי אותה.‬

514
00:26:33,174 --> 00:26:36,553
‫איזה אפס אני. כל הזמן מפשל.‬

515
00:26:36,636 --> 00:26:40,515
‫איך הסתבכתי איתה…‬
‫אבל קטלינה? אני לא מכיר שום קטלינה.‬

516
00:26:40,599 --> 00:26:43,810
‫זוכר אחת כזאת?״‬
‫״לא. דווקא היינו בסדר. אני לא…״‬

517
00:26:44,311 --> 00:26:47,939
‫״קטלינה… אבל אם היא אומרת,‬
‫בטוח עשיתי משהו. אני אידיוט.״‬

518
00:26:48,023 --> 00:26:50,942
‫״לא יודע, מותק. למה?״ תעצור שם.‬

519
00:26:51,026 --> 00:26:52,360
‫״אתה יודע למה.״‬

520
00:26:54,154 --> 00:26:56,740
‫״נכון, אני יודע למה. איזו שאלה מטומטמת.״‬

521
00:26:57,449 --> 00:26:58,617
‫״אוי, אלוהים…״‬

522
00:26:58,700 --> 00:27:01,369
‫אז, כשאתה על סף עילפון מרוב דאגה,‬

523
00:27:01,453 --> 00:27:05,206
‫תרמזי שאת רעבה,‬
‫ותראי שהבעיה תיפתר מעצמה.‬

524
00:27:05,290 --> 00:27:08,627
‫בא לך לאכול פסטה? את מתה על פסטה.‬

525
00:27:08,710 --> 00:27:12,297
‫אני מזמין.‬
‫נקנה גם ארפות בדרך ונשמור לבית.״‬

526
00:27:12,797 --> 00:27:16,092
‫סבלנות היא שם המשחק, כי כולנו שונים מאוד.‬

527
00:27:16,176 --> 00:27:20,096
‫באופן כללי, תמיד אחד מבני הזוג‬
‫בלגניסט יותר מהשני. נכון?‬

528
00:27:20,180 --> 00:27:22,599
‫מי שבלגניסט, שיצביע. בכנות.‬

529
00:27:22,682 --> 00:27:24,476
‫הם מבינים אותי.‬

530
00:27:24,559 --> 00:27:27,103
‫אני הבלגניסט מבין שנינו.‬

531
00:27:27,187 --> 00:27:30,357
‫וסליחה מכל האנשים המסודרים.‬

532
00:27:30,440 --> 00:27:34,110
‫אנחנו יודעים שמעצבן לגור עם בלגניסט.‬

533
00:27:34,194 --> 00:27:37,530
‫אנחנו מבקשים סליחה. זה בסדר.‬
‫זה באשמתנו, כמו תמיד.‬

534
00:27:40,950 --> 00:27:43,036
‫אבל בזהירות עם זה.‬

535
00:27:43,119 --> 00:27:47,165
‫אם יש משהו שמעצבן בלגניסטים,‬
‫זה שמסדרים להם את הבלגן‬

536
00:27:47,957 --> 00:27:51,586
‫שלא תחשבו לעשות את זה,‬
‫כי זה רק עושה בעיות.‬

537
00:27:52,671 --> 00:27:54,506
‫במבט ראשון זה נראה מבולגן,‬

538
00:27:54,589 --> 00:27:56,591
‫אבל אתה יודע איפה כל דבר נמצא.‬

539
00:27:56,675 --> 00:27:58,885
‫אם משנים לך את הבלגן, אתה אבוד.‬

540
00:27:58,968 --> 00:28:00,553
‫אתה מתעצבן, ונהיות בעיות.‬

541
00:28:00,637 --> 00:28:02,472
‫אתה מצדיק את מה שאין לו הצדקה.‬

542
00:28:02,555 --> 00:28:05,475
‫אולי יש לך כף עם פודינג מתחת למיטה.‬

543
00:28:05,558 --> 00:28:07,894
‫גועל נפש, אפשר להסכים.‬

544
00:28:07,977 --> 00:28:10,522
‫אבל אתה נכנס לחדר,‬
‫והם הזיזו לך את הכף, אתה…‬

545
00:28:10,605 --> 00:28:13,316
‫אתה יודע שמשהו בחדר לא בסדר,‬
‫אבל לא יודע מה.‬

546
00:28:14,192 --> 00:28:16,069
‫״איפה הכף שלי עם הפודינג?‬

547
00:28:16,695 --> 00:28:20,448
‫איפה הכף עם הפודינג שהייתה מתחת למיטה?‬
‫רציתי לאכול פודינג ולא יכולתי.‬

548
00:28:20,532 --> 00:28:23,118
‫איפה לעזאזל כף הפודינג שלי?״‬

549
00:28:23,201 --> 00:28:25,954
‫הבנאדם מגזים.‬
‫מנסה להצדיק את מה שאין לו הצדקה.‬

550
00:28:26,037 --> 00:28:27,956
‫״לקחתי אותה. היא הייתה מכוסה בנמלים.״‬

551
00:28:28,039 --> 00:28:29,708
‫״הן חברות שלי! מה את יודעת?‬

552
00:28:29,791 --> 00:28:33,253
‫הן באות לאכול איתי פודינג!‬
‫למה את לא שואלת?״‬

553
00:28:34,045 --> 00:28:38,007
‫הבנאדם מגזים. צריך סבלנות.‬
‫לכל אחד יש בגד אהוב, נכון?‬

554
00:28:38,508 --> 00:28:42,095
‫אצל נשים זו בדרך כלל איזו חולצה,‬
‫איזו תלבושת מחמיאה, מכנסיים…‬

555
00:28:42,178 --> 00:28:46,015
‫הבגד שנראה מדהים עליהן,‬
‫ונותן להן ביטחון עצמי.‬

556
00:28:46,099 --> 00:28:48,643
‫שהן לובשות באירועים מיוחדים.‬

557
00:28:48,727 --> 00:28:50,478
‫אצל גברים זה פשוט: חולצה.‬

558
00:28:50,562 --> 00:28:54,232
‫״החולצה הזאת מושלמת עליי.‬
‫אלבש אותה באירועים מיוחדים.״‬

559
00:28:54,315 --> 00:28:57,193
‫יש לך אירוע מיוחד‬
‫ואתה רוצה ללבוש את החולצה.‬

560
00:28:57,277 --> 00:28:59,779
‫את חולצת הפסים שלך, נגיד.‬

561
00:29:00,530 --> 00:29:04,701
‫אתה הולך לארון, להביא את חולצת הפסים,‬

562
00:29:04,784 --> 00:29:05,785
‫והחולצה איננה.‬

563
00:29:06,369 --> 00:29:07,537
‫הבנאדם מתעצבן.‬

564
00:29:08,288 --> 00:29:12,542
‫אנשים שחיים בזוגיות יודעים למה אני מתכוון.‬
‫כי הדחף הראשון הוא לא לחשוב,‬

565
00:29:13,209 --> 00:29:17,589
‫״איפה החולצה שלי? איפה שמתי אותה?״‬

566
00:29:17,672 --> 00:29:20,175
‫לא. הדחף הראשון הוא לחשוב‬
‫״לקחו לי אותה״.‬

567
00:29:21,176 --> 00:29:25,096
‫״בבית הזה תמיד לוקחים לי דברים‬
‫ומזיזים אותם בלי לשאול.״‬

568
00:29:25,180 --> 00:29:28,516
‫אז הבנאדם הולך, עצבני, לשאול את בת הזוג.‬

569
00:29:28,600 --> 00:29:29,976
‫״איפה חולצת הפסים שלי?״‬

570
00:29:30,685 --> 00:29:33,938
‫היא רק מחמירה את הבעיה,‬
‫כי היא אומרת ״איפה שהשארת אותה״.‬

571
00:29:35,440 --> 00:29:38,735
‫זאת תשובה מסריחה. מה קשה לה לעזור?‬

572
00:29:38,818 --> 00:29:40,779
‫״לא יודעת, יש לך שתיים.״‬

573
00:29:40,862 --> 00:29:42,238
‫״לא, איפה שהשארת אותה.״‬

574
00:29:42,322 --> 00:29:44,532
‫זאת הדרך שלה להגיד ״מה, יש לך בעיה״?‬

575
00:29:45,992 --> 00:29:48,953
‫אז אתה ממתן את זה קצת.‬
‫״לא, היא לא איפה שהשארתי אותה.‬

576
00:29:49,037 --> 00:29:50,872
‫אחרת לא הייתי שואל אותך.״‬

577
00:29:50,955 --> 00:29:53,666
‫״בדקת בכביסה, מותק?״‬
‫״בדקתי, היא לא שם.״‬

578
00:29:53,750 --> 00:29:56,252
‫ואתה חושב, ״איך אבדוק בלי שהיא תראה אותי״?‬

579
00:29:57,837 --> 00:30:02,133
‫כי הוא כבר עושה בעיות בלי שחיפש אפילו.‬

580
00:30:02,217 --> 00:30:07,138
‫אז הוא עושה את עצמו טיפש והולך לחפש.‬
‫״כל פעם הדברים שלי הולכים לאיבוד…‬

581
00:30:07,222 --> 00:30:11,059
‫אני לא יכול שיהיו לי דברים יפים…‬
‫זהו, חיפשתי. פעמיים חיפשתי.‬

582
00:30:11,851 --> 00:30:13,436
‫והחולצה לא שם.״‬

583
00:30:13,520 --> 00:30:16,022
‫״טוב, עם הבלגן שלך בכל הבית…‬

584
00:30:16,105 --> 00:30:19,025
‫חיפשתי מתחת לכף עם הפודינג שמתחת למיטה?‬

585
00:30:19,108 --> 00:30:19,984
‫אולי היא שם.״‬

586
00:30:20,068 --> 00:30:24,280
‫הן עושות קטעים אירוניים כאלה.‬
‫״במה הבלגן שלי משפיע עלייך?״‬

587
00:30:24,364 --> 00:30:25,448
‫עוד ריב.‬

588
00:30:25,532 --> 00:30:28,827
‫שוב, מי שמסיים את הוויכוח מהר,‬
‫ממשיך בחייו כאילו כלום,‬

589
00:30:28,910 --> 00:30:32,205
‫ומי שלא מסיים את הוויכוח מהר,‬
‫הולך לחדר לריב עם עצמו.‬

590
00:30:32,705 --> 00:30:34,165
‫ואנשים רבים ומגזימים.‬

591
00:30:34,249 --> 00:30:37,252
‫אתה מגיע למקומות מטורפים בראש, אחי.‬

592
00:30:38,127 --> 00:30:40,922
‫אתה רב עם עצמך. ״אבל אני לא…‬

593
00:30:41,422 --> 00:30:42,632
‫לא.‬

594
00:30:42,715 --> 00:30:43,550
‫אני בחיים לא…‬

595
00:30:44,467 --> 00:30:45,301
‫אני…‬

596
00:30:46,386 --> 00:30:47,929
‫אני לא מבין‬

597
00:30:48,972 --> 00:30:51,724
‫מה כל כך קשה, לעזאזל,‬

598
00:30:52,892 --> 00:30:55,645
‫לכבד חפצים של אחרים!‬

599
00:30:57,188 --> 00:31:00,400
‫זה עניין של כבוד בסיסי, בנאדם!‬

600
00:31:01,067 --> 00:31:03,027
‫אם משהו לא שלי, אני לא נוגע בו!‬

601
00:31:03,695 --> 00:31:06,030
‫זהו! זה פשוט!‬

602
00:31:06,114 --> 00:31:07,866
‫אם זה לא שלי, אני לא נוגע!‬

603
00:31:08,908 --> 00:31:11,870
‫זה עיקרון בסיסי של כבוד, בנאדם.‬

604
00:31:12,620 --> 00:31:16,040
‫זה פשוט. זה שלי?‬
‫אני לוקח, לובש, מנגב ת׳תחת…‬

605
00:31:16,124 --> 00:31:19,711
‫זה שלי! אני יכול לעשות עם זה מה שבא לי!‬

606
00:31:19,794 --> 00:31:21,379
‫זה לא שלי? אני לא נוגע!‬

607
00:31:22,171 --> 00:31:23,715
‫זה פשוט.‬

608
00:31:24,215 --> 00:31:26,926
‫אבל בבית הזה,‬
‫דברים שלי תמיד הולכים לאיבוד.‬

609
00:31:27,010 --> 00:31:29,470
‫בגלל שלא שמים עליי זין בבית הזה.‬

610
00:31:29,554 --> 00:31:30,972
‫לא שמים עליי זין.‬

611
00:31:31,055 --> 00:31:33,558
‫אם אלך לאיבוד,‬
‫אפילו את החולצה ימצאו לפניי.‬

612
00:31:34,559 --> 00:31:37,729
‫הבגדים שלה שם, מגוהצים, מסודרים לפי צבעים,‬

613
00:31:37,812 --> 00:31:39,272
‫מריחים נהדר.‬

614
00:31:39,355 --> 00:31:40,732
‫אבל הבגדים שלי נעלמים.‬

615
00:31:40,815 --> 00:31:44,110
‫והיא אפילו לא יודעת באיזו חולצה מדובר.‬

616
00:31:44,193 --> 00:31:46,279
‫זאת חולצה שאני דמיינתי.‬

617
00:31:46,779 --> 00:31:50,867
‫היא לא קיימת. 500 פעמים לבשתי אותה לידה,‬
‫והיא לא יודעת איזו חולצה זאת.‬

618
00:31:50,950 --> 00:31:55,496
‫כנראה יצאתי לרחוב בעירום,‬
‫וחשבתי בטעות שאני לובש חולצה.״‬

619
00:31:55,580 --> 00:31:59,083
‫אפשר להישאר שעות בריב כזה.‬

620
00:31:59,167 --> 00:32:03,004
‫ודברים כאלה מצריכים תשומת לב,‬
‫מצריכים סבלנות,‬

621
00:32:03,087 --> 00:32:06,466
‫כי מערכות יחסים נגמרות בגלל שטויות,‬
‫בגלל ריבים מטופשים.‬

622
00:32:06,549 --> 00:32:08,927
‫לפני שנים, נפרדתי ממישהי בגלל שטות.‬

623
00:32:09,010 --> 00:32:10,219
‫היא גנבה ממני אוכל.‬

624
00:32:11,095 --> 00:32:12,972
‫אני לא אוהב שגונבים לי אוכל.‬

625
00:32:13,514 --> 00:32:16,726
‫יש שני סוגי אנשים:‬
‫אלה שאוהבים להתחלק באוכל ואלה שלא.‬

626
00:32:16,809 --> 00:32:18,019
‫אני מאלה שלא.‬

627
00:32:18,645 --> 00:32:21,314
‫אנחנו משוגעים. אני מקבל את זה. סבבה.‬

628
00:32:21,397 --> 00:32:23,149
‫אבל זה לא שאנחנו אנוכיים.‬

629
00:32:23,232 --> 00:32:26,402
‫כי הבנאדם שואל: ״רוצה מנה בשבילך?״‬

630
00:32:27,278 --> 00:32:28,404
‫והן אומרות שלא!‬

631
00:32:29,238 --> 00:32:31,658
‫הן מקבלות תיאבון כשהן רואות את הצלחת שלך!‬

632
00:32:32,909 --> 00:32:36,955
‫הבחורה גנבה לי מהצ׳יפס,‬
‫והזוגיות שלנו הלכה לעזאזל.‬

633
00:32:37,038 --> 00:32:40,416
‫אני יודע שזה נשמע מוגזם, אבל הצ׳יפס ההוא…‬

634
00:32:40,500 --> 00:32:43,086
‫זה לא היה סתם צ׳יפס. זה היה צ׳יפס טעים…‬

635
00:32:43,169 --> 00:32:47,423
‫עם גבינת צ׳דר למעלה,‬
‫עם פפריקה, פריך, עם בייקון…‬

636
00:32:47,507 --> 00:32:48,341
‫ממש טעימות.‬

637
00:32:48,424 --> 00:32:51,177
‫אמרתי לה,‬
‫״זה צ׳יפס טעים. רוצה מנה בשבילך״?‬

638
00:32:51,260 --> 00:32:52,720
‫״לא. רק בקבוק מים.״‬

639
00:32:52,804 --> 00:32:55,932
‫״סבבה. בקבוק מים בשבילך,‬
‫ואני מבסוט עם הצ׳יפס שלי.״‬

640
00:32:56,015 --> 00:32:59,727
‫הגיע הצ׳יפס, והיא מתחילה לשלוח ידיים.‬
‫חטפתי שוק!‬

641
00:33:01,187 --> 00:33:02,939
‫״אבל הרגע… למה?״‬

642
00:33:05,525 --> 00:33:07,777
‫״את רעבה? להזמין לך מנה?״‬

643
00:33:07,860 --> 00:33:10,446
‫״רק רציתי אחד.״‬
‫״אבל הם שלי.‬

644
00:33:10,530 --> 00:33:14,325
‫הזמנתי כמות כזאת של צ׳יפס.‬
‫עכשיו כבר אין כמות כזאת של צ׳יפס.‬

645
00:33:14,409 --> 00:33:15,702
‫זה לא ישביע אותי.״‬

646
00:33:16,202 --> 00:33:18,121
‫״אל תגזים, כולה לקחתי אחד.״‬

647
00:33:18,204 --> 00:33:20,289
‫״כן, אבל לקחת את הכי טעים!‬

648
00:33:20,957 --> 00:33:23,501
‫את הכי שווה, זה שיש עליו הכי הרבה גבינה.‬

649
00:33:23,584 --> 00:33:27,338
‫כשהגיעה המנה,‬
‫רציתי להתחיל לאכול מהצ׳יפס הזה.‬

650
00:33:27,422 --> 00:33:31,175
‫עכשיו אני לא יודע מאיפה להתחיל.‬
‫דפקת אותי! הלך לי התיאבון!״‬

651
00:33:31,718 --> 00:33:34,762
‫״אל תהיה מגעיל.״‬
‫״המגעיל זה אני, הגנבת זאת את.״‬

652
00:33:34,846 --> 00:33:36,431
‫ואי אפשר להגיד לה כלום.‬

653
00:33:36,514 --> 00:33:39,100
‫כשכועסים אומרים כל מיני שטויות.‬

654
00:33:39,183 --> 00:33:40,518
‫צריך סבלנות.‬

655
00:33:40,601 --> 00:33:43,813
‫בזוגיות צריך סבלנות. במשפחות גם.‬

656
00:33:43,896 --> 00:33:46,691
‫כשיש ילדים, גם כלפיהם צריך סבלנות.‬

657
00:33:46,774 --> 00:33:48,651
‫מי שיש לו ילדים, שיצביע.‬

658
00:33:48,735 --> 00:33:51,654
‫אל תתכחשו אליהם, בבקשה.‬
‫חלק מכם. בסדר.‬

659
00:33:51,738 --> 00:33:54,991
‫צריך סבלנות כלפי הילדים. יש לי שני ילדים.‬

660
00:33:55,074 --> 00:33:58,578
‫אתם יודעים מה השתנה‬
‫מהדור שלנו לדור של הילדים שלנו?‬

661
00:33:58,661 --> 00:34:01,330
‫שאנחנו מנסים להיות הורים טובים.‬

662
00:34:01,414 --> 00:34:03,207
‫ההורים שלנו לא שמו זין.‬

663
00:34:04,250 --> 00:34:07,545
‫הם לא היו קשובים. היו להם עיסוקים אחרים.‬

664
00:34:07,628 --> 00:34:11,466
‫היה להם עיקרון בסיסי אחד: ״הוא ילמד לבד״.‬

665
00:34:12,008 --> 00:34:14,427
‫לרחוץ ידיים ולא לדאוג יותר מדי.‬

666
00:34:14,510 --> 00:34:18,181
‫״אתה מטפס לשם? תיזהר.‬
‫נפלת? ככה תלמד לא לטפס לשם.״‬

667
00:34:19,515 --> 00:34:21,768
‫ואתה שלושה חודשים בגבס. נכון?‬

668
00:34:22,310 --> 00:34:25,229
‫והאבא מספר למשפחה:‬
‫״תראו לאן הדביל טיפס.״‬

669
00:34:26,731 --> 00:34:30,985
‫ככה גדלנו. למדנו מהמכות שחטפנו.‬

670
00:34:31,069 --> 00:34:33,488
‫עכשיו לא. עכשיו ההורים מגזימים קצת.‬

671
00:34:33,571 --> 00:34:36,199
‫״איך אלמד את הילד שלי?‬

672
00:34:36,282 --> 00:34:39,535
‫אלוהים… הפסיכולוגית אומרת‬
‫שאני צריך להיות דמות סמכותית,‬

673
00:34:39,619 --> 00:34:42,163
‫אבל גם לדבר בשפה שלהם,‬
‫כדי שלא יסתירו ממני,‬

674
00:34:42,246 --> 00:34:45,458
‫שיסמוך עליי, שיהיה אמון בינינו.‬

675
00:34:45,541 --> 00:34:48,795
‫איך אלמד אותו את לוח הכפל‬
‫בלי לעשות לו טראומה?״‬

676
00:34:50,880 --> 00:34:54,258
‫אנחנו למדנו לכפול מתוך פחד, למעשה.‬
‫נכון או לא?‬

677
00:34:55,176 --> 00:34:57,220
‫עד היום אנחנו מפחדים.‬

678
00:34:57,303 --> 00:34:58,888
‫״כמה זה 6 כפול 8?״‬

679
00:35:00,640 --> 00:35:03,017
‫הרפלקס עדיין קיים.‬

680
00:35:03,101 --> 00:35:04,018
‫״48!״‬

681
00:35:05,520 --> 00:35:08,856
‫ואיך ההורים שלנו למדו לכפול? נלך אחורה.‬

682
00:35:08,940 --> 00:35:11,734
‫סבא היה חוזר עייף מהעבודה,‬
‫אבא היה עושה שיעורים,‬

683
00:35:11,818 --> 00:35:14,445
‫וסבא היה אומר לו, ״זה פשוט. 2 כפול 4…״‬

684
00:35:14,529 --> 00:35:16,030
‫בום! שם חגורה על השולחן.‬

685
00:35:17,323 --> 00:35:18,157
‫נכון?‬

686
00:35:18,241 --> 00:35:21,202
‫והסבא… ״רואה? לא צריך להרביץ לך.‬

687
00:35:22,036 --> 00:35:23,371
‫ונעבור לתרגיל הבא.״‬

688
00:35:23,454 --> 00:35:24,497
‫כן… מושלם.‬

689
00:35:24,580 --> 00:35:27,959
‫זו הייתה שיטה. לא הכי טובה בעולם,‬
‫אבל ככה היו מלמדים אז.‬

690
00:35:28,042 --> 00:35:29,585
‫אצלנו זה לא היה ככה,‬

691
00:35:29,669 --> 00:35:33,131
‫אבל אצלי כן.‬
‫אבא שלי הרס לנו את הביטחון העצמי,‬

692
00:35:33,214 --> 00:35:35,508
‫כי הוא השווה בינינו לבינו.‬

693
00:35:35,591 --> 00:35:38,136
‫נכון? ההורים של אז השוו בינם לבינינו.‬

694
00:35:38,219 --> 00:35:41,973
‫והם גם לא גילו אמון בנו,‬
‫ותמיד היו כעוסים משום מה.‬

695
00:35:42,598 --> 00:35:45,893
‫אז הם היו מטילים עלינו מעמסה כבדה.‬

696
00:35:45,977 --> 00:35:49,856
‫אבא שלי אמר, ״איך זה שאתה לא יודע לכפול?‬
‫אני בגילך כבר ידעתי לחלק!‬

697
00:35:51,023 --> 00:35:53,734
‫אתה כנראה מפגר בחומר.‬

698
00:35:54,235 --> 00:35:58,823
‫צריך לעשות לך צילום רנטגן של הראש‬
‫ולבדוק שהכול בסדר, כי זה לא נורמלי.״‬

699
00:35:58,906 --> 00:36:02,118
‫אז כילד, זה נכנס לך לראש… ״יש לי גידול.‬

700
00:36:02,952 --> 00:36:05,913
‫אני חושב שיש לי גידול,‬
‫ולכן אני לא מצליח ללמוד.‬

701
00:36:05,997 --> 00:36:10,376
‫לכן חומר הלימוד לא נקלט לי בראש,‬
‫ואני רדום כל הזמן. יש לי גידול.‬

702
00:36:11,335 --> 00:36:13,171
‫ההורים היו רבים מול הילדים.‬

703
00:36:13,254 --> 00:36:15,631
‫״איך הוא לא יודע לכפול בגילו?‬

704
00:36:15,715 --> 00:36:18,968
‫כמה אנחנו משלמים לבית הספר?‬
‫זה יקר מדי, והכסף הולך לפח.‬

705
00:36:19,051 --> 00:36:21,053
‫לא מלמדים אותו כלום. אני צריך ללמד אותו.‬

706
00:36:21,137 --> 00:36:23,639
‫למה לשלוח אותו לבית ספר?‬
‫אני אשמח ללמד אותו.‬

707
00:36:23,723 --> 00:36:26,225
‫אני אלמד אותך. ואחזיק אותך קצר.‬

708
00:36:26,309 --> 00:36:28,811
‫תוך שבועיים תלמד לכפול ולחלק.‬

709
00:36:29,729 --> 00:36:33,649
‫אתפטר מהעבודה, ונאכל חרא,‬
‫כי אף אחד אחר לא עובד בבית הזה.״‬

710
00:36:34,483 --> 00:36:38,070
‫ובתור ילד קטן… ״אלוהים,‬
‫אני לא רוצה שנאכל חרא בגללי.״‬

711
00:36:38,154 --> 00:36:40,156
‫כן? מכניס את זה לזיכרון…‬

712
00:36:46,245 --> 00:36:48,539
‫״אני לא רוצה שנאכל חרא באשמתי.‬

713
00:36:48,623 --> 00:36:53,002
‫אני צריך ללמוד לכפול, למרות הגידול שלי.״‬
‫אז התאמצת.‬

714
00:36:54,295 --> 00:36:58,007
‫וההורים לא הסבירו.‬
‫הם זרקו עלינו את המידע, שנבין לבד.‬

715
00:36:58,090 --> 00:37:02,136
‫״איך אתה לא יודע לכפול?‬
‫זה קל. ניקח תרגיל, לא משנה איזה. 2 כפול 4.‬

716
00:37:02,220 --> 00:37:04,680
‫2 כפול 4 זה 8. נכון?‬

717
00:37:04,764 --> 00:37:07,058
‫ככה זה, פשוט. במתמטיקה הכול מדויק.‬

718
00:37:07,141 --> 00:37:09,185
‫2 כפול 4 זה לא 6 וזה לא 9.‬

719
00:37:09,268 --> 00:37:12,480
‫נכון, טמבל? כמה זה 2 כפול 4? זה 8. ברור?‬

720
00:37:13,189 --> 00:37:15,399
‫נסה את זה עם תרגיל אחר. 6 כפול 8.״‬

721
00:37:17,652 --> 00:37:19,111
‫סופר על האצבעות…‬

722
00:37:20,238 --> 00:37:23,699
‫ולא נתנו לנו זמן לחשוב.‬
‫לחצו עלינו. ״6 כפול 8!‬

723
00:37:23,783 --> 00:37:25,868
‫אני אומר לך, 6 כפול 8!״‬

724
00:37:27,119 --> 00:37:29,455
‫הייתי עונה סתם, שיעזבו אותי. ״60.״‬

725
00:37:29,956 --> 00:37:32,625
‫אבא שלי…‬
‫״לא. הוא יצא יותר דביל מהאחרים.‬

726
00:37:33,417 --> 00:37:36,128
‫הוא… היינו שיכורים ביום ההוא כנראה.‬

727
00:37:36,212 --> 00:37:39,382
‫לא, אנחנו זורקים כסף לפח. אתה מקרה אבוד.‬

728
00:37:39,465 --> 00:37:41,801
‫מחר נוציא אותו מבית הספר.‬

729
00:37:41,884 --> 00:37:45,721
‫נתקשר לדוד שלך אלברטו,‬
‫ומחר תתחיל לעבוד בסידור מצרכים בסופר.‬

730
00:37:46,389 --> 00:37:49,725
‫לעבודת כפיים הוא מתאים.״‬
‫ככה היו מאיימים עלינו.‬

731
00:37:49,809 --> 00:37:52,645
‫והאמנו שזה באמת! חלמתי על זה בלילה.‬

732
00:37:52,728 --> 00:37:56,274
‫היה לי סיוט שאני סוחב מצרכים בסופר.‬

733
00:37:56,357 --> 00:37:58,359
‫הדוד אלברטו, עם מקל…‬
‫״6 כפול 8!״‬

734
00:37:58,442 --> 00:38:01,153
‫״לא יודע! יש לי גידול!״‬

735
00:38:02,571 --> 00:38:04,782
‫יש גם דברים שהשתנו לטובה.‬

736
00:38:04,865 --> 00:38:08,452
‫לילדים של היום יש מצפון חברתי. סביבתי.‬

737
00:38:08,536 --> 00:38:10,246
‫אכפת להם מבעלי חיים.‬

738
00:38:10,329 --> 00:38:13,791
‫הם מאמצים כלב, מצילים חתול…‬
‫זה נהדר בעיניי.‬

739
00:38:13,874 --> 00:38:17,920
‫כשאנחנו היינו קטנים,‬
‫לא שמנו קצוץ על בעלי חיים. נכון?‬

740
00:38:18,004 --> 00:38:20,339
‫מכרו אפרוחים צבועים בבתי הספר. זוכרים?‬

741
00:38:20,881 --> 00:38:22,133
‫ביציאה מבית הספר.‬

742
00:38:22,216 --> 00:38:24,302
‫קניתם פעם אפרוח צבוע?‬

743
00:38:24,385 --> 00:38:27,722
‫״אימא, קני לי אפרוח.״‬
‫״כמה זה עולה? 200 פסו?״‬

744
00:38:27,805 --> 00:38:29,515
‫והיית הולך עם האפרוח ביד.‬

745
00:38:29,598 --> 00:38:32,018
‫האפרוח המסכן, סובל ביד שלך.‬

746
00:38:33,269 --> 00:38:36,397
‫האפרוחים האלה מצאו את מותם הטרגי.‬

747
00:38:37,106 --> 00:38:40,359
‫היו ילדים שישנו עם האפרוחים.‬
‫״אני מתכרבל עם האפרוח שלי.״‬

748
00:38:41,152 --> 00:38:43,988
‫ולמחרת, האפרוח לא היה שם,‬
‫ולא היה לנו אכפת.‬

749
00:38:44,071 --> 00:38:45,781
‫״הוא בטח שמח וטוב לב איפשהו.״‬

750
00:38:46,782 --> 00:38:50,536
‫אחרי שלושה ימים, היו מותחים את הסדין,‬
‫והאפרוח היה עף לעזאזל.‬

751
00:38:51,078 --> 00:38:53,372
‫נכון? הם היו נחנקים. כמה נורא.‬

752
00:38:54,498 --> 00:38:55,750
‫מסכנים.‬

753
00:39:01,589 --> 00:39:04,383
‫המצב השתנה מאוד. אנחנו גדלנו אחרת.‬

754
00:39:04,467 --> 00:39:07,386
‫אני גדלתי בצורה שונה מאוד מכם.‬

755
00:39:07,470 --> 00:39:10,848
‫בכיתות ג׳־ד׳־ה׳ למדתי בבית ספר לבנות.‬

756
00:39:11,349 --> 00:39:12,683
‫הייתי הבן היחיד בכיתה.‬

757
00:39:13,184 --> 00:39:16,270
‫כשאתה הבן היחיד בכיתה של בנות,‬

758
00:39:16,771 --> 00:39:19,482
‫אתה נהיה אחת מהן, תרצה או לא תרצה.‬

759
00:39:19,565 --> 00:39:24,320
‫המנהל של בית הספר, בזמן המסדר, היה אומר:‬
‫״שלום לבנות כיתה ד׳ 2.״‬

760
00:39:25,071 --> 00:39:29,367
‫כל בית הספר הסתכל עליי, אז גם אני נופפתי.‬
‫לא רציתי להיות המגעילה של הכיתה.‬

761
00:39:31,744 --> 00:39:34,914
‫ובמסדרים גם היו מניפים את הדגל,‬

762
00:39:34,997 --> 00:39:38,209
‫כמו שעשו באותם ימים,‬
‫בחצר הכי גדולה של בית הספר.‬

763
00:39:38,292 --> 00:39:41,629
‫כולם עומדים בשורה, כל הכיתות,‬

764
00:39:42,421 --> 00:39:44,090
‫באור השמש, בעמידה,‬

765
00:39:44,173 --> 00:39:46,634
‫מבזבזים זמן כל הבוקר בלי ללמוד כלום.‬

766
00:39:47,551 --> 00:39:49,261
‫המנהל היה אומר ״שמאלה״.‬

767
00:39:49,345 --> 00:39:50,429
‫״שמאלה.‬

768
00:39:51,222 --> 00:39:52,056
‫שמאלה.‬

769
00:39:52,723 --> 00:39:53,557
‫שמאלה.‬

770
00:39:54,266 --> 00:39:55,101
‫להתרחק.‬

771
00:40:03,109 --> 00:40:05,945
‫להישבע לדגל בארבע תנועות. אחת, שתיים.‬

772
00:40:06,028 --> 00:40:09,281
‫להישבע באלוהים,‬
‫נאמנות לדגל ולמולדת, קולומביה…״‬

773
00:40:09,365 --> 00:40:11,450
‫עם המון חזרות שאני כבר לא זוכר.‬

774
00:40:11,534 --> 00:40:15,162
‫״אומה אחת, מאוחדת… שלוש ארבע.‬

775
00:40:20,751 --> 00:40:21,836
‫שמאלה.‬

776
00:40:22,670 --> 00:40:23,504
‫שמאלה.‬

777
00:40:24,171 --> 00:40:25,047
‫שמאלה.‬

778
00:40:25,589 --> 00:40:26,424
‫שמאלה.‬

779
00:40:26,966 --> 00:40:27,925
‫להתרחק.‬

780
00:40:34,098 --> 00:40:35,182
‫המנון המדינה.‬

781
00:40:46,026 --> 00:40:46,986
‫שמאלה.‬

782
00:40:47,862 --> 00:40:48,946
‫שמאלה.‬

783
00:40:49,572 --> 00:40:50,531
‫שמאלה.‬

784
00:40:51,115 --> 00:40:52,074
‫שמאלה.‬

785
00:40:52,616 --> 00:40:53,617
‫להתרחק.״‬

786
00:40:54,452 --> 00:40:56,787
‫אתה עומד שם, עם השמש בפנים,‬

787
00:40:56,871 --> 00:40:58,330
‫כולך מיובש…‬

788
00:40:58,414 --> 00:41:01,167
‫הופכים אותך לרוצח מילדות! לא?‬

789
00:41:01,250 --> 00:41:04,503
‫בא לך לשרוף את בית הספר על יושביו.‬

790
00:41:04,587 --> 00:41:05,838
‫לא, אתה משתגע.‬

791
00:41:06,338 --> 00:41:09,425
‫רגע לפני שאתה מתעלף שם… ״דבר המנהל.״‬

792
00:41:09,508 --> 00:41:10,759
‫אוי, בן זונה…‬

793
00:41:12,261 --> 00:41:15,222
‫הייתי שם לבד, כי הבנות לא דיברו איתי.‬

794
00:41:15,306 --> 00:41:18,726
‫הן גם צחקו עליי.‬
‫״תראו את המכוערת עם השיער הקצר.״‬

795
00:41:19,310 --> 00:41:21,312
‫עד שיום אחד, ילדה אחת באה ואמרה לי‬

796
00:41:21,395 --> 00:41:24,523
‫שאם אני רוצה להשתלב,‬
‫אני צריך ללמוד לשחק במשחקים שלהן.‬

797
00:41:24,607 --> 00:41:28,360
‫היא לימדה אותי לשחק ״מסוּ״,‬
‫שזה משחק שרק בנות מכירות.‬

798
00:41:28,444 --> 00:41:29,612
‫לבנים שלא יודעים,‬

799
00:41:29,695 --> 00:41:31,989
‫מסוּ זה משחק שאנחנו הבנות אהבנו ביסודי,‬

800
00:41:32,490 --> 00:41:34,033
‫שמשחקים עם הידיים:‬

801
00:41:46,545 --> 00:41:48,380
‫רובכן זוכרות, אה?‬

802
00:41:48,881 --> 00:41:50,883
‫ככה שיחקנו. זה היה נהדר.‬

803
00:41:56,722 --> 00:41:57,848
‫זוכרות?‬

804
00:41:57,932 --> 00:42:00,726
‫ועוד אחד, יותר מגניב, שמשחקים בשתי ידיים:‬

805
00:42:10,194 --> 00:42:11,946
‫משחקים מדהימים.‬

806
00:42:13,072 --> 00:42:16,325
‫והיה אחד שאהבתי, עם כוריאורגפיה. זה ככה…‬

807
00:42:31,507 --> 00:42:33,759
‫שיר בן זונה. וממש ארוך.‬

808
00:42:35,177 --> 00:42:37,846
‫זו לא הייתה שנה נורמלית בשבילי, בואו נגיד.‬

809
00:42:37,930 --> 00:42:40,683
‫תדמיינו את כל הבנים משחקים כדורגל.‬

810
00:42:41,725 --> 00:42:44,687
‫שני ילדים מדברים. ״חסר לנו שחקן.״‬
‫״שנשתף אותו?״‬

811
00:42:44,770 --> 00:42:45,604
‫ואני כזה…‬

812
00:42:48,857 --> 00:42:51,986
‫העבירו אותי לכיתה אחרת בכיתה ה׳,‬

813
00:42:52,069 --> 00:42:55,155
‫כי בכיתה ה׳ מתחילים לחבב אחד את השני, לא?‬

814
00:42:55,239 --> 00:42:56,865
‫השלב התמים הזה בחיים.‬

815
00:42:56,949 --> 00:43:01,495
‫הבנות בכיתה שלי אהבו לשכב‬
‫בשדה גדול שהיה שם, בהפסקות,‬

816
00:43:01,579 --> 00:43:03,831
‫כדי שהבנים מכל בית הספר ייראו אותן.‬

817
00:43:04,540 --> 00:43:06,458
‫אז יום אחד שכבנו שם כולנו…‬

818
00:43:08,836 --> 00:43:12,089
‫המנהל עבר שם ואמר‬
‫״הגיע הזמן להעביר אותו לכיתה אחרת״.‬

819
00:43:12,673 --> 00:43:16,677
‫הוא העביר אותי לכיתה של בנים,‬
‫ושוב הייתי לבד, כי הם לא ידעו לשחק מסוּ.‬

820
00:43:16,760 --> 00:43:18,095
‫עד שהשתלבתי ב…‬

821
00:43:18,178 --> 00:43:20,806
‫אף פעם לא מצאתי את מקומי בבית הספר.‬

822
00:43:20,889 --> 00:43:23,350
‫גם בחגים. בהלאווין, לדוגמה.‬

823
00:43:23,434 --> 00:43:25,728
‫לילדים של היום יש תחפושות נהדרות,‬

824
00:43:25,811 --> 00:43:29,148
‫לפי מידה, הם נראים שריריים, וזה גם לא יקר.‬

825
00:43:29,231 --> 00:43:32,318
‫הנוקמים, הפנתר השחור, איירון מן,‬

826
00:43:32,401 --> 00:43:33,861
‫קפטן אמריקה, ת׳ור.‬

827
00:43:33,944 --> 00:43:36,196
‫גם הבנות. וונדר וומן, וונדה,‬

828
00:43:36,280 --> 00:43:38,365
‫האלמנה השחורה, כל הנסיכות.‬

829
00:43:39,158 --> 00:43:42,244
‫אנחנו התחפשנו למה שההורים אלתרו,‬

830
00:43:42,328 --> 00:43:43,454
‫כי לא היה כסף.‬

831
00:43:43,996 --> 00:43:46,206
‫הרבה בנות התחפשו לצועניות.‬

832
00:43:46,290 --> 00:43:47,875
‫אם חיפשו אותך לצוענייה,‬

833
00:43:47,958 --> 00:43:52,880
‫זה סימן שהמשפחה שלך הייתה‬
‫במצב כלכלי קשה באותו זמן.‬

834
00:43:53,839 --> 00:43:57,926
‫התחפושת של הצוענייה הייתה הכי זולה.‬
‫״אין כסף. תתחפשי לצוענייה.״‬

835
00:43:58,469 --> 00:44:00,596
‫אותי חיפשו לצוענייה, לכן אני יודע.‬

836
00:44:01,722 --> 00:44:05,100
‫יש לי שתי אחיות. והיינו שלושתנו צועניות.‬
‫״חמודות, לכו תבקשו ממתקים.״‬

837
00:44:05,184 --> 00:44:07,895
‫ושמחנו. רק רצינו לאכול ממתקים.‬

838
00:44:07,978 --> 00:44:10,898
‫ברגעי מחסור, היצירתיות מתפרצת.‬

839
00:44:10,981 --> 00:44:13,067
‫לפני שנתיים הוזמנתי למסיבת תחפושות.‬

840
00:44:13,150 --> 00:44:15,986
‫לא היה לי כסף לתחפושת. חשבתי מה לעשות.‬

841
00:44:16,070 --> 00:44:17,821
‫טוב… לא, לא התחפשתי לצוענייה.‬

842
00:44:18,864 --> 00:44:19,782
‫״מה אעשה?״‬

843
00:44:20,282 --> 00:44:23,160
‫קניתי שקית חלב,‬
‫והסתובבתי עם קצת חלב בפה, ככה.‬

844
00:44:23,911 --> 00:44:25,329
‫קצת חלב בפה.‬

845
00:44:26,288 --> 00:44:29,124
‫חבר שאל, ״למה התחפשת״?‬
‫״לחצ׳קון.״‬

846
00:44:33,962 --> 00:44:35,881
‫אני יודע.‬

847
00:44:36,423 --> 00:44:37,633
‫אני יודע שזה מגעיל.‬

848
00:44:38,175 --> 00:44:39,051
‫אבל זול.‬

849
00:44:39,551 --> 00:44:42,429
‫נכון? אם אין לכם כסף,‬

850
00:44:42,513 --> 00:44:45,182
‫תזכרו את הרעיון הזה בהלאווין הבא.‬

851
00:44:45,265 --> 00:44:48,227
‫הפואנטה היא שככה גדלנו.‬

852
00:44:48,310 --> 00:44:51,063
‫בלי כל האמצעים שיש לילדים של היום.‬

853
00:44:51,146 --> 00:44:52,648
‫גם לא היה לנו אינטרנט,‬

854
00:44:52,731 --> 00:44:56,110
‫ולכן היום, הסלולרי שלנו‬
‫הוא ממש המשך של הגוף שלנו.‬

855
00:44:56,193 --> 00:44:58,821
‫אנחנו מעריכים את זה,‬
‫כי לא היה לנו את זה בילדות.‬

856
00:44:58,904 --> 00:45:02,449
‫לכן אנחנו כל היום מחוברים ודבוקים לסלולרי.‬

857
00:45:02,533 --> 00:45:05,411
‫ואנחנו משתמשים בו איפה שלא צריך להשתמש בו.‬

858
00:45:05,494 --> 00:45:09,039
‫בתיאטרון, בבנק למשל…‬
‫אם כי לא ברור לי למה.‬

859
00:45:09,123 --> 00:45:13,127
‫בבנקים אסור להשתמש בטלפון‬
‫מטעמי אבטחה. נכון?‬

860
00:45:13,877 --> 00:45:17,172
‫אבל הטלפון הוא הדבר שמבדר אותנו.‬

861
00:45:17,256 --> 00:45:19,383
‫ומחכים הרבה זמן בתור.‬

862
00:45:19,466 --> 00:45:23,679
‫גם לא שמים טלוויזיה כדי לבדר אותנו.‬
‫לא שמים חוברות שאפשר לקרוא.‬

863
00:45:23,762 --> 00:45:27,933
‫בבנק אתה לא מדבר עם אנשים, כי אתה חשדן.‬
‫ללכת לבנק זה כמו עונש.‬

864
00:45:28,016 --> 00:45:31,270
‫״שבו שם ותחשבו על מצבכם הפיננסי,‬
‫עד שנתפנה אליכם!״‬

865
00:45:31,812 --> 00:45:33,981
‫אתה יושב שם ומתבייש. נכון?‬

866
00:45:34,064 --> 00:45:35,983
‫אתה משתעמם ומוציא את הטלפון.‬

867
00:45:36,066 --> 00:45:37,151
‫שיקפצו כולם.‬

868
00:45:38,444 --> 00:45:40,070
‫אתה מנסה לעשות פרצוף רציני,‬

869
00:45:40,612 --> 00:45:42,614
‫שיחשבו שזה משהו חשוב.‬

870
00:45:43,741 --> 00:45:45,701
‫אתה מסתכל על ממים ושטויות…‬

871
00:45:46,785 --> 00:45:47,995
‫אתה צוחק צחוק רציני.‬

872
00:45:50,456 --> 00:45:53,041
‫אז בא השומר ומבקש שתסגור את הטלפון.‬

873
00:45:53,125 --> 00:45:57,087
‫״סגור את הטלפון. מטעמי אבטחה,‬
‫אסור להשתמש בטלפון בבנק. תכבד את זה.״‬

874
00:45:57,171 --> 00:45:58,338
‫״כן, אדוני.״‬

875
00:45:58,422 --> 00:46:00,632
‫ואז מתחיל המשחק הזה עם השומר…‬

876
00:46:01,341 --> 00:46:02,426
‫שכולנו כבר מכירים.‬

877
00:46:02,509 --> 00:46:06,722
‫אתה אומר, ״אעשה את עצמי טיפש,‬
‫וכשהוא לא יסתכל, אציץ בטלפון ואחזיר לכיס״.‬

878
00:46:08,432 --> 00:46:11,977
‫גם השומר עושה את עצמו.‬
‫״תכף הוא שוב יוציא את הטלפון.‬

879
00:46:12,060 --> 00:46:15,814
‫כל יום זה קורה לי. גם לי אסור להשתמש בשלי.‬
‫משעמם לי אז אציק לו.״‬

880
00:46:16,857 --> 00:46:18,692
‫אז אתה שם, משחק אותה…‬

881
00:46:22,321 --> 00:46:26,784
‫אתה מפתח יכולת להקליד בלי להסתכל,‬
‫שזאת יכולת גרועה, כי יש אוטוקורקט,‬

882
00:46:26,867 --> 00:46:28,368
‫שעושה לך בושות.‬

883
00:46:28,452 --> 00:46:30,454
‫פעם חברה כתבה לי ״היי, אחי״.‬

884
00:46:30,537 --> 00:46:32,039
‫זה תוקן ל״היי, טפיל״.‬

885
00:46:32,790 --> 00:46:35,000
‫חסמתי אותה. זה הדרדר לריב.‬

886
00:46:35,626 --> 00:46:38,170
‫או ששולחים לך סרטון של גניחות.‬

887
00:46:38,253 --> 00:46:41,131
‫אני חושב שכולנו נפלנו בפח הזה, לא?‬

888
00:46:41,215 --> 00:46:43,842
‫ברגע הכי לא מתאים. זה קרה לי בדיוק בבנק.‬

889
00:46:43,926 --> 00:46:46,178
‫המכשיר כמובן בפול ווליום.‬

890
00:46:46,678 --> 00:46:50,933
‫ונותנים לסרטון שם שונה ותמונה שונה,‬
‫כדי שתרצה לפתוח את הסרטון.‬

891
00:46:51,016 --> 00:46:53,852
‫״חאמס רודריגס מספר על חזרתו לריאל מדריד.״‬

892
00:46:54,603 --> 00:46:56,438
‫״מה, הוא יחזור לקבוצה?״‬

893
00:46:57,981 --> 00:46:59,650
‫״לא…״‬

894
00:47:01,235 --> 00:47:02,861
‫״החרא הזה במצב שקט! מה זה…״‬

895
00:47:05,155 --> 00:47:06,532
‫״זה לא פורנו, זה חאמס.״‬

896
00:47:08,700 --> 00:47:10,536
‫״זה לא מה שאתם חושבים…״‬

897
00:47:11,787 --> 00:47:15,624
‫מגיע השומר. ״סגור את הטלפון.‬
‫תפסיק לראות פורנו בבנק, יש פה ילדים!״‬

898
00:47:16,708 --> 00:47:18,210
‫״זה לא פורנו, זה סרטון…״‬

899
00:47:18,293 --> 00:47:19,586
‫״המכשיר הזה דפוק.״‬

900
00:47:21,046 --> 00:47:22,881
‫ואז אתה עושה פרצוף של אידיוט…‬

901
00:47:25,926 --> 00:47:27,261
‫״נפלתי בפח, גבירותיי.״‬

902
00:47:29,012 --> 00:47:31,014
‫״חאמס חוזר לריאל מדריד, כן…״‬

903
00:47:33,475 --> 00:47:36,395
‫הבושה חולפת די מהר.‬
‫די מהר אתה שוב שולף את הטלפון.‬

904
00:47:37,271 --> 00:47:40,524
‫ואני לא יודע למה… פעם אחת הסתכלתי שוב,‬
‫והשומר לא היה שם.‬

905
00:47:40,607 --> 00:47:44,027
‫הוא הפתיע אותי מאחור. ״סגור את זה!״‬
‫נבהלתי וכמעט הרבצתי לו.‬

906
00:47:44,111 --> 00:47:46,655
‫במקום לקבל את הטעות, אתה מסתבך בטעות.‬

907
00:47:46,738 --> 00:47:49,491
‫שוב, אם לא פותרים‬
‫את הקונפליקט מהר, מגזימים.‬

908
00:47:49,575 --> 00:47:52,411
‫״אני לא משתמש בו.״‬
‫״אז למה הוא ביד שלך?״‬

909
00:47:52,494 --> 00:47:55,372
‫״כי אני רוצה שהוא יהיה ביד שלי.״‬
‫מה הוא מתערב לי?‬

910
00:47:55,455 --> 00:47:58,584
‫״פשוט תחזיק אותו?‬
‫יש לוקרים לטלפונים בבנק.״‬

911
00:47:58,667 --> 00:48:00,586
‫״לא, אני רוצה את הטלפון ביד.״‬

912
00:48:00,669 --> 00:48:01,879
‫״מה הוא מתערב לי?״‬

913
00:48:01,962 --> 00:48:05,674
‫ואתה סוגר אותו וממשיך לריב.‬
‫״בסדר, לא אוציא אותו שוב.‬

914
00:48:05,757 --> 00:48:08,343
‫שיירקב הטלפון! בחיים לא אוציא אותו שוב.‬

915
00:48:08,427 --> 00:48:11,221
‫שיירקב! שאחטוף נמק ויכרתו לי את הרגל.‬

916
00:48:11,305 --> 00:48:13,348
‫בגלל מי כרתו לי רגל? בגלל השומר.״‬

917
00:48:14,349 --> 00:48:16,476
‫״לא מוציא אותו יותר. זהו.‬

918
00:48:16,560 --> 00:48:19,688
‫בסדר. אבל הכלל חל על כולם, נכון?‬
‫לא רק עליי.‬

919
00:48:19,771 --> 00:48:21,565
‫גם לשומר אסור להשתמש בטלפון.‬

920
00:48:21,648 --> 00:48:25,027
‫לעובדים, לכספרים, לגברת…‬
‫לכולם אסור להשתמש בטלפון.‬

921
00:48:25,110 --> 00:48:27,946
‫נכון? אם ישדדו את הבנק, כולנו נמות.‬

922
00:48:28,030 --> 00:48:31,241
‫אף אחד לא יוכל להתקשר למשטרה‬
‫בגלל שאסור להשתמש בטלפון.‬

923
00:48:32,242 --> 00:48:36,371
‫נראה מי ימות ראשון.‬
‫בגלל מי הרגו אותנו? בגלל השומר.‬

924
00:48:36,455 --> 00:48:38,081
‫נראה מי ימות ראשון.״ כועס.‬

925
00:48:38,165 --> 00:48:41,251
‫אנחנו תמיד מחוברים, לכן חסר לנו הטלפון.‬

926
00:48:41,335 --> 00:48:45,631
‫השירות הכי חשוב בשבילנו הוא האינטרנט.‬

927
00:48:45,714 --> 00:48:48,175
‫והאינטרנט הביתי במיוחד. הוא הכי חשוב.‬

928
00:48:48,258 --> 00:48:52,304
‫יש כאלה שאומרים שהחשמל יותר חשוב.‬
‫בלי חשמל אין אינטרנט, כמובן.‬

929
00:48:52,387 --> 00:48:55,849
‫אבל בהפסקת חשמל‬
‫לא מתעצבנים כמו כשנופל האינטרנט.‬

930
00:48:55,933 --> 00:48:57,976
‫כועסים ממש כשאין אינטרנט.‬

931
00:48:58,060 --> 00:48:59,770
‫כשאין חשמל, אפילו נהנים,‬

932
00:48:59,853 --> 00:49:01,730
‫כי ברגע שיש הפסקת חשמל,‬

933
00:49:01,813 --> 00:49:04,232
‫שומעים שכל השכנים בשכונה עושים אותו דבר:‬

934
00:49:04,316 --> 00:49:06,109
‫״אה!״ נכון?‬

935
00:49:06,944 --> 00:49:10,072
‫ברגע שנפסק החשמל, כל השכונה ״אה״.‬

936
00:49:10,155 --> 00:49:13,450
‫אפילו אצלך בבית. מישהו במטבח… ״אה.״‬

937
00:49:14,284 --> 00:49:16,453
‫נכנסים לחדר בריצה: ״הפסקת חשמל״.‬

938
00:49:18,121 --> 00:49:20,374
‫״אני יודע, ראיתי טלוויזיה.‬

939
00:49:20,457 --> 00:49:22,000
‫בואו נראה מה קרה.״‬

940
00:49:22,084 --> 00:49:26,505
‫אבל כשאין אינטרנט,‬
‫אנשים מגיעים לשיא העצבים תוך שנייה.‬

941
00:49:26,588 --> 00:49:28,340
‫אנשים מתעצבנים נורא.‬

942
00:49:28,423 --> 00:49:32,386
‫מתחילות לרוץ לך מחשבות:‬
‫״אני משלם על שירות ולא מקבל אותו.‬

943
00:49:32,469 --> 00:49:35,389
‫הם צוחקים לי בפנים.‬
‫החשבון מגיע תמיד בזמן.‬

944
00:49:35,472 --> 00:49:37,641
‫הם עושים ממני צחוק.״ כל זה.‬

945
00:49:37,724 --> 00:49:41,937
‫אף אחד לא רוצה להתקשר לשירות לקוחות,‬
‫כי לכולנו היו חוויות שלילית.‬

946
00:49:42,020 --> 00:49:45,440
‫או שלא ענו, או שבסוף התעצבנת על אדם זר,‬

947
00:49:45,524 --> 00:49:48,694
‫או שטרקו לך, או שלא קיבלת יחס טוב. בעיה.‬

948
00:49:48,777 --> 00:49:53,865
‫אז, בלי שום ידע טכני,‬
‫אתה מנסה לתקן את האינטרנט ידנית.‬

949
00:49:54,366 --> 00:49:55,826
‫אתה מסתכל על המודם.‬

950
00:49:56,702 --> 00:49:58,495
‫יש אנשים שמאיימים על המודם.‬

951
00:49:58,578 --> 00:49:59,788
‫״זה לא עובד.‬

952
00:50:00,998 --> 00:50:02,708
‫זה לא עובד, החרא הזה…‬

953
00:50:04,876 --> 00:50:05,961
‫שברתי את זה?״‬

954
00:50:07,087 --> 00:50:08,380
‫נכון או לא?‬

955
00:50:09,506 --> 00:50:10,757
‫״לנתק מהחשמל.‬

956
00:50:12,092 --> 00:50:14,553
‫מספיק.״ אין סבלנות, מחברים מחדש.‬

957
00:50:14,636 --> 00:50:16,763
‫האורות מתחילים להידלק מחדש,‬

958
00:50:16,847 --> 00:50:19,099
‫נורות מתחילות להבהב, ונכבות…‬

959
00:50:19,182 --> 00:50:21,810
‫אתה לא יודע אם זה היה ככה‬
‫לפני שניתקת את זה.‬

960
00:50:22,310 --> 00:50:25,522
‫אחר כך זה לא עובד.‬
‫״טוב, צריך להתקשר. אלוהים…״‬

961
00:50:26,106 --> 00:50:28,316
‫עוד לפני שהתקשרת, אתה רב עם עצמך.‬

962
00:50:28,400 --> 00:50:31,278
‫״הם יקשיבו לי טוב טוב, המניאקים האלה.‬

963
00:50:31,361 --> 00:50:33,488
‫המניאקים האלה צוחקים לי ישר בפנים.‬

964
00:50:33,572 --> 00:50:38,076
‫אני האידיוט שמשלם תמיד בזמן,‬
‫ומנתקים לו את האינטרנט מתי שבא להם,‬

965
00:50:38,160 --> 00:50:40,704
‫בגלל שהוא לא מתלונן אף פעם…‬
‫נו כבר, אין לי את כל היום.‬

966
00:50:40,787 --> 00:50:44,416
‫לא מעניין אותי.‬
‫גם אם אצטרך להתפטר מהעבודה.‬

967
00:50:44,499 --> 00:50:47,002
‫עד שיענו לי ויסדרו לי את האינטרנט.״‬

968
00:50:47,502 --> 00:50:48,754
‫הבנאדם רב עם עצמו.‬

969
00:50:48,837 --> 00:50:51,548
‫אתה עצבני, ומשמיעים לך הקלטה חיובית נורא.‬

970
00:50:52,049 --> 00:50:54,384
‫״חשוב לנו לטפל בך.‬

971
00:50:54,468 --> 00:50:56,845
‫המתן על הקו ותקבל מענה בעוד רגע.״‬

972
00:50:56,928 --> 00:51:00,015
‫״חשוב להם לטפל בי? שקרנים מסריחים…‬

973
00:51:00,098 --> 00:51:01,725
‫איך הם לא מתביישים.‬

974
00:51:02,225 --> 00:51:04,686
‫מי נהנה לקבל תלונות? סוטים!״‬

975
00:51:05,395 --> 00:51:08,315
‫אתה מקבל מערכת לניתוב שיחות.‬
‫״לשירותים מיוחדים, הקש 1.‬

976
00:51:08,398 --> 00:51:11,735
‫לטלוויזיה בכבלים, הקש 2.‬
‫לאינטרנט נייד, הקש 3.‬

977
00:51:11,818 --> 00:51:13,445
‫לאינטרנט ביתי, הקש 4.‬

978
00:51:13,528 --> 00:51:16,698
‫לתוכנית הלקוח המתמיד, הקש 5. לתוכנית…״‬

979
00:51:16,782 --> 00:51:19,451
‫משעמם עד מוות להקשיב לתפריט.‬

980
00:51:20,035 --> 00:51:24,289
‫אתה מתחיל לחשוב על דברים אחרים,‬
‫נכנס לעולם המופלא שבדמיון,‬

981
00:51:25,207 --> 00:51:27,959
‫וכשאתה נזכר בתפריט, כבר חלפו כל האפשרויות.‬

982
00:51:28,043 --> 00:51:28,877
‫אתה…‬

983
00:51:32,714 --> 00:51:33,799
‫״אחייג שוב.‬

984
00:51:34,883 --> 00:51:38,762
‫אחייג שוב, אבל הפעם אתלונן גם‬
‫על ניתוב השיחות המחורבן שלהם.‬

985
00:51:38,845 --> 00:51:41,932
‫זה רק בשביל שנתעצבן וננתק,‬
‫כדי שלא נוכל להתלונן.‬

986
00:51:42,015 --> 00:51:43,350
‫אבל אני לא זז מפה.״‬

987
00:51:43,975 --> 00:51:46,061
‫״מדברת מריצה, איך אוכל לעזור?״‬

988
00:51:46,144 --> 00:51:50,023
‫אתה יודע שהיא לא אשמה.‬
‫אתה עצבני, אבל מנסה להיות הוגן.‬

989
00:51:50,107 --> 00:51:53,235
‫אתה מנסה לנשום, להירגע.‬
‫יש לך וריד בולט במצח.‬

990
00:51:53,318 --> 00:51:55,153
‫כולך אדום, יש לך דפיקות לב…‬

991
00:51:55,237 --> 00:51:56,404
‫אבל אתה מנסה לנשום.‬

992
00:51:58,573 --> 00:51:59,407
‫״מריצה.‬

993
00:52:00,659 --> 00:52:01,993
‫מה שלומך?‬

994
00:52:02,077 --> 00:52:04,329
‫אני מתקשר בגלל שיש לי בעיה.‬

995
00:52:06,498 --> 00:52:07,707
‫כן, אחרת…‬

996
00:52:09,376 --> 00:52:11,753
‫לא הייתי מתקשר. נכון, מריצה?‬

997
00:52:13,630 --> 00:52:17,134
‫אז התקשרתי בתקווה שתוכלי לעזור לי,‬
‫לבדוק אצלך במערכת,‬

998
00:52:17,217 --> 00:52:20,387
‫מה לעזאזל… מה מתרחש פה, מריצה. סליחה.‬

999
00:52:20,929 --> 00:52:23,265
‫תחדשו את השירות בהקדם האפשרי,‬

1000
00:52:23,348 --> 00:52:25,308
‫כדי שאוכל להמשיך ב…‬

1001
00:52:25,392 --> 00:52:26,726
‫בחיים העלובים שלי, ו…‬

1002
00:52:27,561 --> 00:52:29,563
‫לראות ׳בטי המכוערת׳ בנטפליקס בשקט.‬

1003
00:52:31,565 --> 00:52:32,858
‫תודה, מריצה.‬

1004
00:52:34,526 --> 00:52:35,360
‫מריצה?״‬

1005
00:52:37,112 --> 00:52:41,074
‫״שם מלא, בבקשה.״‬
‫היא לא שמה זין על כל מה שאמרת,‬

1006
00:52:41,158 --> 00:52:44,744
‫כי האנשים האלה עובדים לפי נוהל,‬
‫והפרט הראשון בנוהל הוא השם.‬

1007
00:52:44,828 --> 00:52:46,163
‫אחרת אי אפשר לעזור לך.‬

1008
00:52:46,955 --> 00:52:51,793
‫״נסטור ריקרדו קוודו מדריד.״‬
‫אני חושב לעצמי, ״תקראי לי ׳ריקרדו׳ לפחות״.‬

1009
00:52:52,377 --> 00:52:53,211
‫״אדון נסטור.״‬

1010
00:52:54,504 --> 00:52:55,755
‫״כן, מריצה.״‬

1011
00:52:56,840 --> 00:53:00,427
‫״אדון נסטור, כתוב פה שהשירות פעיל.‬
‫כנראה מדובר בטעות.״‬

1012
00:53:05,140 --> 00:53:06,725
‫״לא.‬

1013
00:53:06,808 --> 00:53:09,561
‫לא, מריצה. זו לא טעות,‬

1014
00:53:09,644 --> 00:53:11,354
‫כי אני לא אהבל.‬

1015
00:53:11,438 --> 00:53:16,484
‫אני יודע מתי משהו עובד‬
‫ומתי משהו לא עובד, מריצה.‬

1016
00:53:17,527 --> 00:53:19,237
‫אני לא קוף.‬

1017
00:53:21,114 --> 00:53:23,241
‫בואי ננסה להגיע להבנה, מריצה.‬

1018
00:53:23,325 --> 00:53:25,202
‫אין לי אינטרנט.״‬

1019
00:53:25,285 --> 00:53:27,495
‫״אתה מאשר? לפעמים הקליטה חלשה.״‬

1020
00:53:27,579 --> 00:53:31,499
‫״אין לי אינטרנט!״‬

1021
00:53:32,417 --> 00:53:35,337
‫״אין לך אינטרנט?‬
‫יש לנו חבילת אינטרנט ביתי חדשה,‬

1022
00:53:35,420 --> 00:53:37,714
‫עם גלישה ניידת בהנחה מיוחדת.״‬

1023
00:53:37,797 --> 00:53:39,799
‫״מריצה, בשם אלוהים, תתרכזי.‬

1024
00:53:39,883 --> 00:53:41,593
‫כן, יש לי אינטרנט,‬

1025
00:53:41,676 --> 00:53:44,763
‫אבל הוא לא עובד כמו שצריך,‬
‫האינטרנט שכבר יש לי.‬

1026
00:53:45,305 --> 00:53:48,225
‫אני על סף ייאוש, מריצה. לא…‬

1027
00:53:48,308 --> 00:53:52,145
‫לא, גם לי לא מגיע החרא הזה, מריצה.‬

1028
00:53:52,229 --> 00:53:55,190
‫אני מבין שאת עסוקה‬
‫ושהבעיה שלי לא מעניינת אותך,‬

1029
00:53:55,273 --> 00:53:58,777
‫אבל תני לי איזה מידע,‬
‫כדי שאוכל לסדר את זה ידנית,‬

1030
00:53:58,860 --> 00:53:59,986
‫ואניח לך.״‬

1031
00:54:00,862 --> 00:54:03,406
‫״המידע הזה זמין באתר שלנו.״‬

1032
00:54:09,120 --> 00:54:10,372
‫״מריצה הזאת…״‬

1033
00:54:15,669 --> 00:54:19,089
‫״שאלה אחת, מריצה. בכל הכנות. אני…‬

1034
00:54:19,631 --> 00:54:23,051
‫אני מרגיש שנוצר בינינו חיבור‬
‫בשיחה הזאת, מריצה.‬

1035
00:54:23,134 --> 00:54:27,389
‫איך לעזאזל אקרא את המידע באתר‬
‫אם אין לי אינטרנט?‬

1036
00:54:28,181 --> 00:54:30,100
‫אני קוסם, מריצה?‬

1037
00:54:31,142 --> 00:54:33,478
‫אני אומן אשליות, מריצה?‬

1038
00:54:33,979 --> 00:54:35,897
‫אני יודע מה יקרה, מריצה.‬

1039
00:54:35,981 --> 00:54:37,899
‫אני אשלוף כבל קסמים מהתחת,‬

1040
00:54:38,525 --> 00:54:40,151
‫אחבר אותו למודם,‬

1041
00:54:40,235 --> 00:54:43,363
‫ויהיה לי אינטרנט בלי הגבלה לנצח, מריצה!‬

1042
00:54:43,446 --> 00:54:44,572
‫זה מה שיקרה?‬

1043
00:54:44,656 --> 00:54:47,450
‫יהיו לי 500 מגה הודות לקסם של התחת שלי?‬

1044
00:54:49,744 --> 00:54:51,538
‫אל תשחקי איתי, מריצה.‬

1045
00:54:52,622 --> 00:54:54,541
‫אני שומע צחוקים שם, מריצה.‬

1046
00:54:55,041 --> 00:54:56,376
‫אתם צוחקים עליי.‬

1047
00:54:56,459 --> 00:54:59,713
‫כואב לי בחזה, מריצה.‬
‫יד שמאל שלי נרדמת.‬

1048
00:54:59,796 --> 00:55:02,507
‫את תישאי באחריות‬
‫על כל בעיה רפואית שתקרה לי פה,‬

1049
00:55:02,590 --> 00:55:05,010
‫כל התקף לב. הכול מוקלט. מריצה הרגה אותי!‬

1050
00:55:05,093 --> 00:55:07,095
‫אוזלת היד של מריצה הרגה אותי!‬

1051
00:55:09,431 --> 00:55:10,557
‫מריצה, אני לא…‬

1052
00:55:14,269 --> 00:55:17,230
‫אני צריכה תמיכה טכנית. את לא עוזרת לי.״‬

1053
00:55:17,981 --> 00:55:21,151
‫״תמיכה טכנית זה מוקד אחר. אעביר אותך.״‬
‫״לא!״‬

1054
00:55:21,860 --> 00:55:23,403
‫שמים אותך בהמתנה.‬

1055
00:55:23,486 --> 00:55:26,531
‫צריך סבלנות.‬

1056
00:55:26,614 --> 00:55:29,200
‫אכלנו אותה. כל יום קורים לנו המון דברים.‬

1057
00:55:29,284 --> 00:55:31,494
‫לא מזמן מישהי ניגשה אליי אחרי הופעה ואמרה‬

1058
00:55:31,578 --> 00:55:35,373
‫״תודה, ריקרדו. הייתי צריכה לצחוק.‬
‫האמת שאני בתקופה לא קלה.‬

1059
00:55:36,416 --> 00:55:40,295
‫האמת שאני בדיכאון כבר כמה שבועות,‬
‫עצובה כבר כמה חודשים…‬

1060
00:55:40,378 --> 00:55:43,506
‫טוב, הכול התחיל בשנת…״‬
‫סיפרה לי את כל הסיפור.‬

1061
00:55:43,590 --> 00:55:46,343
‫היא סיפרה לי שאפילו שקלה להתאבד.‬

1062
00:55:46,426 --> 00:55:49,804
‫היא סיפרה לי את זה.‬
‫אני לא אדם חיובי, מעודד,‬

1063
00:55:49,888 --> 00:55:51,765
‫ואני לא יודע לתת עצות.‬

1064
00:55:51,848 --> 00:55:54,893
‫אני חושב שאחת הבעיות הכי גדולות‬
‫היא שאנחנו רבים מדי.‬

1065
00:55:56,644 --> 00:55:59,564
‫לא רציתי להיות פזיז וחסר אחריות.‬

1066
00:55:59,647 --> 00:56:02,025
‫לא רציתי לתת לה עצה לא טובה.‬

1067
00:56:02,108 --> 00:56:06,654
‫״אבל להצחיק, זה אני יודע.״ אז אמרתי לה,‬
‫״גם אני ניסיתי להתאבד הרבה פעמים״.‬

1068
00:56:06,738 --> 00:56:09,115
‫״ברצינות?״‬
‫״כן. פעם נמאס לי מעצמי.‬

1069
00:56:09,199 --> 00:56:12,452
‫לא ידעתי מה לעשות. רציתי מוות אלגנטי.‬

1070
00:56:12,535 --> 00:56:15,205
‫שאם יכתבו על זה בצהובונים,‬
‫זה יישמע יוקרתי.‬

1071
00:56:15,288 --> 00:56:17,207
‫עם הכותרות המחורבנות שהם שמים שם…‬

1072
00:56:17,290 --> 00:56:19,250
‫״הבדיחה עלתה לו ביוקר״, והוא כזה…‬

1073
00:56:23,505 --> 00:56:27,842
‫אמרתי לה, ״אם את בכזה מצב רע‬
‫שאת רוצה להתאבד, את כנראה לא תצליחי״.‬

1074
00:56:27,926 --> 00:56:29,969
‫״למה?״‬
‫״כן, ככה זה מזל רע.‬

1075
00:56:30,053 --> 00:56:31,721
‫הוא מפריע להשיג את המטרות שלנו.‬

1076
00:56:31,805 --> 00:56:35,266
‫אם את במצב שאת רוצה להתאבד,‬
‫את כנראה לא תצליחי.‬

1077
00:56:35,350 --> 00:56:39,354
‫זה יתפקשש לך. התחלתי לחשוב,‬
‫אם אקנה אקדח ואירה בעצמי,‬

1078
00:56:39,437 --> 00:56:41,856
‫יש לי כזה מזל רע שאצא מזה מגמגם אבל חי.‬

1079
00:56:41,940 --> 00:56:45,110
‫אם אנסה לתלות את עצמי, אהפוך לצמח.‬

1080
00:56:45,193 --> 00:56:47,779
‫אם אבלע רעל, יידפק לי איזה אבר,‬

1081
00:56:47,862 --> 00:56:50,615
‫ואצא מזה כבד לשון או משהו כזה.‬

1082
00:56:50,698 --> 00:56:53,451
‫אם אנסה לטבוע, יציל אותי איזה אזרח טוב‬

1083
00:56:53,535 --> 00:56:56,496
‫שלא מבין את הדינמיקה‬
‫ושאין לו כבוד למוות של אחרים.‬

1084
00:56:56,579 --> 00:56:59,165
‫אז החלטתי לעשות הכול ביחד.״‬
‫״איך?״‬

1085
00:56:59,249 --> 00:57:03,044
‫״קניתי אקדח, חבל, רעל,‬
‫ועמדתי על צוק מול הים.‬

1086
00:57:03,128 --> 00:57:06,798
‫לפני שקפצתי, נשאתי תפילה,‬
‫כי לפעמים אני לא עקבי.‬

1087
00:57:07,549 --> 00:57:09,717
‫׳אלוהים שלי, תעשה שכל זה יצליח.׳‬

1088
00:57:10,552 --> 00:57:13,012
‫וקפצתי, ותראי איזה מזל רע:‬

1089
00:57:13,096 --> 00:57:17,183
‫מהעוצמה של החבל סביב הצוואר שלי,‬
‫הגוף שלי עשה רפלקס לא צפוי,‬

1090
00:57:17,267 --> 00:57:19,269
‫נפלט כדור שחתך את החבל,‬

1091
00:57:19,352 --> 00:57:22,147
‫נפלתי לים ובלעתי כל כך הרבה מים‬
‫שהקאתי את הרעל.״‬

1092
00:57:23,314 --> 00:57:24,524
‫היא הסתכלה עליי ככה.‬

1093
00:57:25,358 --> 00:57:27,277
‫״אתה משוגע.״‬
‫״כן, אבל אני חי.״‬

1094
00:57:29,237 --> 00:57:32,490
‫וכל עוד אני חי, אני נהנה מהרגע,‬
‫כי אין לדעת כמה זמן הוא יימשך.‬

1095
00:57:32,574 --> 00:57:35,076
‫והיה לי לעונג לבלות אותו איתכם הערב.‬

1096
00:57:35,160 --> 00:57:37,203
‫תודה רבה שחייכתם,‬

1097
00:57:37,287 --> 00:57:39,706
‫תודה רבה על מחיאות הכפיים והאנרגיה הטובה.‬

1098
00:57:39,789 --> 00:57:41,624
‫תודה רבה לכם.‬

1099
00:57:41,708 --> 00:57:43,751
‫תודה. תודה רבה לכם.‬

1100
00:57:45,086 --> 00:57:47,005
‫צ׳או. תודה. להתראות.‬

1101
00:57:47,088 --> 00:57:49,340
‫שמרו על עצמכם. תודה. צ׳או.‬

1102
00:57:50,508 --> 00:57:51,342
‫צ׳או.‬

1103
00:57:55,889 --> 00:57:57,265
‫תודה רבה, צ׳או!‬

1104
00:58:09,068 --> 00:58:10,987
‫תרגום כתוביות: יניב אידלשטיין‬