1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:09,200 --> 00:00:12,120
‫- סרט תיעודי של NETFLIX -‬

4
00:00:18,800 --> 00:00:21,920
‫"אני רוצה להיות גשם הממרק את גגות הבתים.‬

5
00:00:24,200 --> 00:00:27,160
‫"אני רוצה להיות גל ולשטוף את העבר.‬

6
00:00:29,280 --> 00:00:32,880
‫"אני רוצה להיות אש, לטהר ולשרוף.‬

7
00:00:35,400 --> 00:00:38,640
‫אך אם ניתן, אני רוצה להיות עצמי."‬

8
00:00:50,520 --> 00:00:52,480
‫אני עומד להציג את עצמי.‬

9
00:00:55,800 --> 00:00:57,640
‫שמי ין יוגואו.‬

10
00:00:58,680 --> 00:01:00,080
‫אני בן 16.‬

11
00:01:02,040 --> 00:01:04,040
‫נולדתי וגדלתי בקונמינג, סין.‬

12
00:01:08,560 --> 00:01:10,760
‫לעתים קרובות אני חולם שאני דרקון.‬

13
00:01:12,600 --> 00:01:14,040
‫אני יכול ללכת לכל מקום,‬

14
00:01:14,560 --> 00:01:15,600
‫לראות את העולם,‬

15
00:01:17,360 --> 00:01:18,840
‫למצוא את ביתי האמיתי.‬

16
00:01:20,280 --> 00:01:21,480
‫- יצירה/עדכון יומן -‬

17
00:01:21,560 --> 00:01:24,800
‫אני מאוד אוהב לתקשר עם אנשים באנגלית.‬

18
00:01:24,880 --> 00:01:29,320
‫אני נהנה להרחיב את אוצר המילים שלי.‬
‫זו הסיבה שאני כותב לכולכם כאן.‬

19
00:01:30,320 --> 00:01:31,880
‫יש לי אהבה גדולה לספרות,‬

20
00:01:32,760 --> 00:01:37,360
‫ורוב הספרים שקראתי‬
‫הם של סופרים ומשוררים ממרכז וממזרח אירופה.‬

21
00:01:40,040 --> 00:01:42,120
‫אני בכיתה י' בתיכון,‬

22
00:01:42,760 --> 00:01:47,120
‫ואני מרגיש כמו דרקון‬
‫שמכה בכנפיו בצינוק אפל.‬

23
00:01:48,840 --> 00:01:53,480
‫אני אוהב ספרי שירה,‬
‫במיוחד רומנטיקה מזרח אירופאית.‬

24
00:01:54,280 --> 00:01:57,160
‫אבל רוב האנשים קוראים להם‬
‫"ספרים חסרי תועלת", ‬

25
00:01:57,240 --> 00:01:59,840
‫כי הם לא עוזרים לך בבחינות.‬

26
00:02:04,880 --> 00:02:06,920
‫משוררת פולנית ידועה אמרה פעם:‬

27
00:02:07,000 --> 00:02:12,480
‫"אני מעדיפה את האבסורד שבכתיבת שירה‬
‫על פני האבסורד שבאי-כתיבת שירה".‬

28
00:02:13,800 --> 00:02:17,280
‫אז אני מעדיף את האבסורד שבקריאת שירה.‬

29
00:02:18,760 --> 00:02:20,200
‫"מדוע תקונן, עץ היער?"‬

30
00:02:20,280 --> 00:02:22,560
‫- "מדוע תקונן, עץ היער?"‬
‫מאת מיכאי אמינסקו -‬

31
00:02:22,640 --> 00:02:25,920
‫"בהיעדר רוח או מטר‬

32
00:02:26,000 --> 00:02:28,480
‫"ענפיך דואבים ושפופים.‬

33
00:02:29,120 --> 00:02:32,920
‫"כיצד לא אקונן‬
‫כששעות הקיץ הולכות ואוזלות‬

34
00:02:33,880 --> 00:02:37,120
‫"והעלים על ענפיי מתמעטים והולכים?"‬

35
00:02:40,600 --> 00:02:44,040
‫הייתי קוראת לבני "הלוחש לכוכבים",‬

36
00:02:45,160 --> 00:02:47,840
‫מפני שיש לו כמעט יכולת לתקשר עם היקום.‬

37
00:02:47,920 --> 00:02:49,720
‫- קולה של קאי צ'ינג‬
‫אימא של יוגואו -‬

38
00:02:53,720 --> 00:02:57,160
‫אין בעולם איש שיכול להבין לליבו באמת.‬

39
00:03:00,600 --> 00:03:02,440
‫הייתה לו מן בדידות מיוחדת.‬

40
00:03:11,000 --> 00:03:15,720
‫היה זה כאילו שהוא חי ונושם,‬
‫אבל אף אחד אחר לא יכול לחוש בקיומו.‬

41
00:03:17,240 --> 00:03:23,600
‫כאב לי עליו, מפני שכל מה שיכולתי לעשות‬
‫היה להניח לו לבכות בזרועותיי.‬

42
00:03:24,840 --> 00:03:28,680
‫הייתי מחבקת אותו ומלטפת את גבו.‬

43
00:03:28,760 --> 00:03:33,360
‫- קאי צ'ינג‬
‫אימא של יוגואו -‬

44
00:03:36,120 --> 00:03:39,520
‫ההורים שלי אוהבים אותי מאוד ומבינים אותי,‬

45
00:03:40,400 --> 00:03:43,440
‫אבל אם לא אוכל ללמוד בחו"ל,‬
‫החיים לא יוכלו להימשך.‬

46
00:03:43,520 --> 00:03:44,760
‫- ין יונגלין‬
‫אבא של יוגואו -‬

47
00:03:49,560 --> 00:03:52,160
‫אני מקווה לארבעה דברים.‬

48
00:03:52,240 --> 00:03:55,640
‫הראשון הוא שאוכל‬
‫להמשיך להעשיר את עצמי אינטלקטואלית.‬

49
00:03:55,720 --> 00:04:02,600
‫השני הוא שאוכל ליהנות‬
‫ממאמצים יצירתיים מכל הסוגים,‬

50
00:04:02,680 --> 00:04:07,720
‫כמו ספרות ואמנות.‬

51
00:04:07,800 --> 00:04:11,680
‫השלישי הוא שאוכל להמשיך‬
‫בפעילויות היצירתיות שלי עצמי,‬

52
00:04:11,760 --> 00:04:16,960
‫ולתרום לאמנויות ולתרבויות העולם.‬

53
00:04:17,040 --> 00:04:21,120
‫והרביעי הוא למצוא אהבת אמת בחברה חדשה.‬

54
00:04:22,840 --> 00:04:24,040
‫- מכתב היכרות מקדים -‬

55
00:04:24,120 --> 00:04:26,960
‫לכבוד משרד החינוך הרומני.‬

56
00:04:27,720 --> 00:04:32,000
‫אני פונה אליכם במכתבי על מנת להסביר‬
‫מדוע אני חולם ללמוד ברומניה.‬

57
00:04:32,080 --> 00:04:35,400
‫אדון/גברת נכבדים מאוניברסיטת בקאו.‬

58
00:04:35,480 --> 00:04:38,400
‫שלום רב. אני תלמיד תיכון מסין‬

59
00:04:38,480 --> 00:04:42,040
‫ואני אוהב מאוד את התרבות הרומנית,‬
‫ואת מיכאי אמינסקו במיוחד.‬

60
00:04:43,440 --> 00:04:50,400
‫המייל של יוגואו‬
‫בנוגע לאפשרות של לימודים ברומניה‬

61
00:04:50,480 --> 00:04:53,640
‫חיכה לי בתיבת הדואר הנכנס כשהגעתי למשרד.‬

62
00:04:54,160 --> 00:04:56,560
‫חלומי הוא להגיע לרומניה,‬

63
00:04:56,640 --> 00:04:59,280
‫ארץ הספרות שבליבי,‬

64
00:04:59,360 --> 00:05:03,400
‫כדי ללמוד רומנית, ולעבוד בתחום הספרות.‬

65
00:05:04,880 --> 00:05:07,280
‫- אדריאן אפבלואיי‬
‫אוניברסיטת וסילה אלכסנדרי, בקאו -‬

66
00:05:07,360 --> 00:05:11,920
‫אני מקבל הרבה מיילים ‬
‫ממועמדים צעירים שרוצים ללמוד ברומניה,‬

67
00:05:12,000 --> 00:05:15,400
‫אבל אף אחד לא כותב: "אני מאוהב ברומניה".‬

68
00:05:16,200 --> 00:05:23,040
‫אז עניתי מייד,‬
‫מפני שתמיד חלמתי על סטודנט כזה.‬

69
00:05:26,040 --> 00:05:29,040
‫תמיד ידעתי שאני דרקון קרפטי.‬

70
00:05:30,960 --> 00:05:37,600
‫האין זה צירוף מקרים נפלא שהאוניברסיטה שלי‬
‫נמצאת ממש למרגלות הרי הקרפטים?‬

71
00:05:55,880 --> 00:05:58,440
‫הוא הולך ללמוד ברומניה.‬

72
00:06:01,240 --> 00:06:02,880
‫איך נשמור עליו?‬

73
00:06:03,960 --> 00:06:06,320
‫מעולם לא הגבלנו אותו בדבר.‬

74
00:06:06,400 --> 00:06:09,040
‫הוא עומד לחיות לבדו,‬

75
00:06:10,440 --> 00:06:16,000
‫אבל עדיין רציתי לגונן עליו,‬
‫לסוכך עליו בכנפיי כמו תרנגולת זקנה.‬

76
00:06:21,600 --> 00:06:26,440
‫צילמתי אותו כשעשינו את דרכנו לנמל התעופה.‬

77
00:06:28,040 --> 00:06:30,680
‫לא רציתי להיות דביקה או רגשנית,‬

78
00:06:30,760 --> 00:06:34,000
‫אבל חששתי שהגעגועים אליו ישברו את ליבי.‬

79
00:06:38,680 --> 00:06:44,280
‫זה מה שהוא רצה, לנסוע ללמוד ברומניה,‬
‫אז זה דבר טוב.‬

80
00:06:44,960 --> 00:06:49,320
‫אז למרות שעמוק בפנים‬
‫לא רציתי שייסע רחוק כל כך,‬

81
00:06:50,160 --> 00:06:51,880
‫לא התכוונתי לעצור בעדו.‬

82
00:06:58,600 --> 00:07:04,120
‫ראיתי שהוא צופה בי במראת הצד,‬
‫מתבונן בי בחיוך,‬

83
00:07:06,120 --> 00:07:10,640
‫אבל התאמצתי להסתיר את הכאב שלי.‬

84
00:07:17,640 --> 00:07:20,320
‫ההרפתקה הכי גדולה שלי עד כה.‬

85
00:07:22,760 --> 00:07:24,640
‫"הגיע הזמן לעזוב לטובת מערה חדשה"‬

86
00:07:24,720 --> 00:07:26,600
‫- "לעזוב לטובת מערה חדשה"‬
‫מאת ין יוגואו -‬

87
00:07:26,680 --> 00:07:29,800
‫"גבוהה יותר,‬
‫רחבת ידיים ומוארת יותר.‬

88
00:07:30,760 --> 00:07:35,080
‫"בדרכי עלול לרדת שלג‬
‫ורוחות עזות עלולות לנשוב‬

89
00:07:36,720 --> 00:07:38,920
‫"אך בשל הקורא לי, אני יודע‬

90
00:07:39,840 --> 00:07:41,120
‫"עליי ללכת."‬

91
00:07:45,560 --> 00:07:48,320
‫אני חושב שהוא הופתע‬

92
00:07:48,400 --> 00:07:54,160
‫להגיע לעיר כמו בקאו,‬
‫עם 200,000 תושבים בלבד.‬

93
00:07:54,240 --> 00:07:55,080
‫- בקאו -‬

94
00:07:55,160 --> 00:07:59,200
‫אנשים לא באים לכאן.‬
‫זו לא בוקרשט או אחת מהערים הגדולות.‬

95
00:07:59,280 --> 00:08:02,680
‫או שרק עוברים כאן בדרך, או שמשהו לא תקין.‬

96
00:08:04,680 --> 00:08:11,480
‫היי, אימא! הנה אני,‬
‫באוניברסיטת וסילה אלכסנדרי בבקאו.‬

97
00:08:11,560 --> 00:08:14,120
‫- אוניברסיטת וסילה אלכסנדרי -‬

98
00:08:15,000 --> 00:08:16,720
‫תראו את הבניין הישן הזה.‬

99
00:08:18,520 --> 00:08:20,680
‫זה אמינסקו, כמובן.‬

100
00:08:22,920 --> 00:08:26,400
‫זה מר אדריאן, את מכירה אותו כבר.‬
‫הוא תמיד עוזר לי.‬

101
00:08:27,600 --> 00:08:29,160
‫זו הכיתה שלי.‬

102
00:08:32,240 --> 00:08:35,120
‫וזו גב' דרוגה. היא מלמדת דקדוק רומני.‬

103
00:08:36,320 --> 00:08:38,240
‫וזה מר דנילה המדהים.‬

104
00:08:39,000 --> 00:08:40,560
‫זה היה המפגש הראשון שלי‬

105
00:08:40,640 --> 00:08:42,400
‫- יואן דנילה‬
‫מרצה לשפה וספרות רומנית -‬

106
00:08:42,480 --> 00:08:44,400
‫עם מישהו מסין.‬

107
00:08:44,480 --> 00:08:48,440
‫לא מגיעים לכאן זרים כדי ללמוד‬
‫תרבות וספרות רומנית.‬

108
00:08:48,520 --> 00:08:50,760
‫לא באוניברסיטה שלנו, לפחות.‬

109
00:08:50,840 --> 00:08:53,160
‫שמעתי שהוא לומד באוניברסיטה שלנו.‬

110
00:08:53,240 --> 00:08:56,000
‫ראיתי בחור צעיר, גבוה.‬

111
00:08:56,080 --> 00:08:57,400
‫- אלנה בונטה‬
‫מרצה לאנגלית -‬

112
00:08:57,480 --> 00:09:01,840
‫דבר אחד שתמיד הדהים אותי הוא הלבוש שלו.‬

113
00:09:01,920 --> 00:09:04,280
‫הוא תמיד לובש חולצה לבנה.‬

114
00:09:04,360 --> 00:09:07,920
‫מכופתרת עד למעלה.‬

115
00:09:08,000 --> 00:09:09,480
‫מגוהצת למשעי.‬

116
00:09:11,520 --> 00:09:16,440
‫הוא היה מנקה את הלוח,‬
‫למרות שהייתי רגילה לעשות את זה בעצמי.‬

117
00:09:16,520 --> 00:09:18,600
‫הוא תמיד הציע לסחוב לי את הלפטופ.‬

118
00:09:18,680 --> 00:09:21,200
‫הייתי אומרת: "זה בסדר, אני מסתדרת."‬
‫"לא, גברתי."‬

119
00:09:23,000 --> 00:09:25,640
‫שאלתי אותו,‬

120
00:09:25,720 --> 00:09:29,400
‫"סליחה שאני שואל,‬
‫אבל כמה תושבים יש בעיר שאתה מגיע ממנה?"‬

121
00:09:29,480 --> 00:09:31,240
‫- אדריאן אפבלואיי ‬
‫מנהל אדמיניסטרטיבי -‬

122
00:09:31,320 --> 00:09:35,320
‫וכשהוא ענה שזה פי חמש מבוקרשט,‬

123
00:09:35,400 --> 00:09:39,120
‫שאלתי: "למה באת לבקאו, לרומניה?"‬

124
00:09:43,880 --> 00:09:46,000
‫אני אוהב את בקאו.‬

125
00:09:46,080 --> 00:09:47,920
‫- רשומה בבלוג‬
‫מאת ין יוגואו -‬

126
00:09:48,000 --> 00:09:52,600
‫בסופי שבוע אני נהנה לשכב לישון‬
‫ממש לפני הזריחה,‬

127
00:09:52,680 --> 00:09:56,840
‫ולהתעורר באור השמש העדין‬
‫של צהרי היום הרומני.‬

128
00:09:58,360 --> 00:09:59,880
‫עונב עניבה,‬

129
00:09:59,960 --> 00:10:01,280
‫עיניים עייפות.‬

130
00:10:02,160 --> 00:10:05,720
‫מנסה לעצור את העייפות הגואה‬
‫עם כוס קפה.‬

131
00:10:08,840 --> 00:10:10,480
‫אבל עליי להתאמן עוד.‬

132
00:10:11,400 --> 00:10:15,720
‫"מה אאחל לך, רומניה המתוקה‬

133
00:10:18,000 --> 00:10:21,160
‫"מה אאחל לך, רומניה המתוקה‬

134
00:10:23,000 --> 00:10:26,320
‫"מה אאחל לך, רומניה המתוקה".‬

135
00:10:27,480 --> 00:10:29,680
‫מתוך השירים של אמינסקו,‬

136
00:10:29,760 --> 00:10:32,800
‫הוא התחבר יותר מכול להמנון הזה,‬

137
00:10:32,880 --> 00:10:36,040
‫אם אפשר לקרוא לו כך,‬

138
00:10:36,120 --> 00:10:38,240
‫"מה אאחל לך, רומניה המתוקה".‬

139
00:10:39,360 --> 00:10:42,480
‫"ארצי הנשגבת‬
‫מושא תשוקתי"‬

140
00:10:43,160 --> 00:10:47,160
‫הוא ביקש ממני לשמוע אותו מדקלם את השיר.‬

141
00:10:47,240 --> 00:10:51,880
‫הוא דקלם אותו פעמיים,‬
‫ואז התעקש לשמוע אותי מדקלמת אותו גם.‬

142
00:10:53,480 --> 00:10:56,880
‫"מי ייתן ועתידך‬
‫יהיה נשגב כעברך!‬

143
00:10:58,120 --> 00:11:01,640
‫"רומניה המתוקה, כך אאחל לך."‬

144
00:11:04,760 --> 00:11:08,640
‫הנחינו את יום התרבות הלאומי‬
‫בגלריית "אלפא" בבקאו.‬

145
00:11:08,720 --> 00:11:10,920
‫ואז יוגואו הופיע.‬

146
00:11:11,000 --> 00:11:12,320
‫- אירינה בקאואנו‬
‫מוזיאוגרפית -‬

147
00:11:12,400 --> 00:11:15,640
‫צעיר סיני התקדם בסמטה לעברנו.‬

148
00:11:15,720 --> 00:11:19,600
‫הוא נעצר מול הגלריה ואמר:‬
‫"יום טוב!" ברומנית.‬

149
00:11:19,680 --> 00:11:20,840
‫- אובידיו אונגוראנו‬
‫צלם -‬

150
00:11:20,920 --> 00:11:22,680
‫מה הוא עושה פה?‬

151
00:11:22,760 --> 00:11:26,480
‫הוא שעשע אותנו.‬
‫צילמתי את התמונה הזו, שהייתה קומית בעיניי.‬

152
00:11:26,560 --> 00:11:30,600
‫הוא חבש כובע אסטרחני, כובע רומני מסורתי.‬

153
00:11:30,680 --> 00:11:35,080
‫…לא כדי לחגוג רק את המשורר הלאומי שלנו,‬
‫מיכאי אמינסקו,‬

154
00:11:35,160 --> 00:11:37,520
‫אלא גם את התרבות הרומנית כולה.‬

155
00:11:37,600 --> 00:11:41,240
‫אנשים היו די אדישים. זה היה אירוע משעמם.‬

156
00:11:42,240 --> 00:11:44,160
‫באנו רק כדי להפגין נוכחות.‬

157
00:11:44,240 --> 00:11:46,880
‫באמצע האירוע…‬

158
00:11:48,600 --> 00:11:49,640
‫"שלום!‬

159
00:11:57,360 --> 00:12:03,280
‫היום, אקריא את שירו של אמינסקו,‬

160
00:12:03,360 --> 00:12:06,560
‫"מה אאחל לך, רומניה המתוקה".‬

161
00:12:06,640 --> 00:12:09,200
‫הקהל היה מרותק.‬

162
00:12:09,280 --> 00:12:11,920
‫השתררה דממה.‬

163
00:12:12,000 --> 00:12:15,960
‫מה הצעיר הזה עושה כאן?‬
‫מאיפה הוא יודע רומנית?‬

164
00:12:16,040 --> 00:12:18,400
‫ראו את יראת הכבוד על פני האנשים‬

165
00:12:18,920 --> 00:12:23,320
‫מפני שהרומנית שלו הייתה טובה כל כך.‬

166
00:12:23,400 --> 00:12:27,680
‫"מה אאחל לך, רומניה המתוקה‬

167
00:12:27,760 --> 00:12:31,360
‫"ארצי הנשגבת, מושא תשוקתי?"‬

168
00:12:32,080 --> 00:12:33,760
‫עכשיו נראה אתכם צוחקים.‬

169
00:12:33,840 --> 00:12:37,720
‫כשראינו אותו לראשונה,‬
‫צחקנו כמו אידיוטים.‬

170
00:12:37,800 --> 00:12:41,200
‫אבל הוא הדהים את כולם.‬

171
00:12:41,280 --> 00:12:45,320
‫"כמו כוכבי הליל‬
‫כשחר העולה‬

172
00:12:45,400 --> 00:12:49,800
‫"מי ייתן ותחיי לנצח‬
‫מלאת פאר ושמחה"‬

173
00:12:49,880 --> 00:12:52,160
‫צפיתי בו, הקשבתי לו,‬

174
00:12:52,240 --> 00:12:54,760
‫והייתי משוכנע‬

175
00:12:54,840 --> 00:13:01,840
‫שאני נמצא בנוכחות של ישות יוצאת מן הכלל.‬

176
00:13:09,400 --> 00:13:14,600
‫וכעת, בסינית.‬

177
00:13:16,720 --> 00:13:21,600
‫"מה אאחל לך, רומניה המתוקה…"‬

178
00:13:22,120 --> 00:13:25,080
‫זה בדיוק מה שהאירוע הזה היה צריך,‬

179
00:13:25,160 --> 00:13:30,480
‫צעיר סיני שיגיע מאמצע שום מקום‬
‫ויקריא שיר של אמינסקו.‬

180
00:13:30,560 --> 00:13:33,480
‫נראה שהוא מצא את מקומו.‬

181
00:13:33,560 --> 00:13:38,440
‫הוא שיווע להשתלב‬
‫בקרב העם הרומני והתרבות הרומנית.‬

182
00:13:38,520 --> 00:13:44,320
‫אבל גם אנחנו שיווענו למישהו כזה,‬
‫שיגלה אותנו כפי שיוגואו עשה.‬

183
00:13:44,400 --> 00:13:48,280
‫"רומניה המתוקה, כך אאחל לך."‬

184
00:13:51,600 --> 00:13:53,160
‫תודה רבה.‬

185
00:14:00,680 --> 00:14:05,280
‫הוא סיפר שהוא בן יחיד‬
‫וששני הוריו מרצים באוניברסיטה.‬

186
00:14:08,760 --> 00:14:14,640
‫חשבתי שזה מדהים שהמשפחה שלו אפשרה לו‬
‫לנסוע רחוק כל כך בגילו הצעיר.‬

187
00:14:22,000 --> 00:14:26,680
‫למרות שהוא היה רחוק מאיתנו,‬
‫הוא עסק בהגשמת חלומו.‬

188
00:14:28,320 --> 00:14:31,160
‫הוא היה מאושר לשתף אותנו‬

189
00:14:31,240 --> 00:14:33,800
‫בתגליות היומיות שלו ובאושר שלו.‬

190
00:14:39,600 --> 00:14:43,360
‫אם יזדמן לכם להתבונן בעורב היטב,‬

191
00:14:43,440 --> 00:14:48,440
‫תגלו שנוצות העורב והיציבה שלו‬
‫יפות במיוחד.‬

192
00:14:50,200 --> 00:14:52,480
‫עורבים הם מחזה נדיר בעיר מולדתי.‬

193
00:14:57,920 --> 00:15:01,280
‫"לובן החורף, לובן החורף"‬

194
00:15:01,360 --> 00:15:02,640
‫- שיר ללא שם‬
‫מאת ין יוגואו -‬

195
00:15:02,720 --> 00:15:04,960
‫"עננים ברום השמים‬

196
00:15:05,560 --> 00:15:07,920
‫"מראה ערפילי, מראה ערפילי.‬

197
00:15:09,000 --> 00:15:11,520
‫"ללא רחמים, כלהבת הדרקון."‬

198
00:15:13,800 --> 00:15:15,960
‫הוא מעולם לא ראה שלג לפני כן.‬

199
00:15:16,920 --> 00:15:18,440
‫הוא היה מאושר מאוד.‬

200
00:15:18,520 --> 00:15:21,840
‫כשהיה יורד שלג בלילה, הוא היה יוצא החוצה.‬

201
00:15:21,920 --> 00:15:22,880
‫- יוליאן ג'יטו‬
‫מאבטח -‬

202
00:15:24,040 --> 00:15:27,320
‫הוא רצה לספוג הכול.‬

203
00:15:27,400 --> 00:15:31,000
‫את האווירה, הטבע,‬
‫הבניינים, העצים, הציפורים.‬

204
00:15:38,520 --> 00:15:42,720
‫לפעמים קרובות אני מתאכזב…‬

205
00:15:44,880 --> 00:15:47,120
‫מרומניה,‬

206
00:15:47,200 --> 00:15:52,640
‫אבל הוא ראה אותה‬
‫מבעד למשקפיים שונים לחלוטין‬

207
00:15:52,720 --> 00:15:56,120
‫והראה לי שרומניה יפהפייה.‬

208
00:16:02,200 --> 00:16:06,840
‫הוא התחיל לבקר במוזאון שלנו‬
‫והיה יותר רציני מכולנו.‬

209
00:16:06,920 --> 00:16:09,640
‫ניסינו לדבר איתו באנגלית.‬

210
00:16:09,720 --> 00:16:13,080
‫אבל הוא רצה לשמוע רק רומנית.‬
‫הוא בא לכאן כדי ללמוד את השפה שלנו.‬

211
00:16:13,160 --> 00:16:15,280
‫הוא רצה לדעת הכול.‬

212
00:16:17,400 --> 00:16:20,200
‫היה נראה שהוא הגיע מעידן אחר.‬

213
00:16:21,120 --> 00:16:22,920
‫הייתה לו נפש עדינה.‬

214
00:16:23,560 --> 00:16:26,200
‫זה מה שהרגשתי. שהוא היה…‬

215
00:16:28,880 --> 00:16:30,080
‫טהור.‬

216
00:16:30,160 --> 00:16:32,080
‫הוא חיפש משהו‬

217
00:16:32,160 --> 00:16:38,480
‫באינטנסיביות וצמא אדירים.‬

218
00:16:38,560 --> 00:16:42,720
‫נוסעים נכבדים, רכבת מס' 554…‬

219
00:16:42,800 --> 00:16:46,000
‫הוא ממש השתוקק לנסוע לאלבה יוליה.‬

220
00:16:47,400 --> 00:16:52,040
‫הנסיעה לאלבה יוליה קשה מאוד.‬

221
00:16:52,120 --> 00:16:54,600
‫אני לא מכירה אנשים רבים בבקאו‬

222
00:16:54,680 --> 00:17:01,360
‫שהיו לוקחים דגל ונוסעים ברכבת לאלבה יוליה‬
‫בראשון בדצמבר, כשמזג האוויר קר כל כך.‬

223
00:17:02,440 --> 00:17:06,360
‫"התעורר, רומני‬

224
00:17:06,440 --> 00:17:10,400
‫משנת המתים"‬

225
00:17:13,800 --> 00:17:16,720
‫הוא התקשר אלינו. הוא היה נרגש מאוד.‬

226
00:17:17,920 --> 00:17:20,440
‫הוא לא הצליח להירדם בלילה.‬

227
00:17:21,800 --> 00:17:24,640
‫הוא שר את המנון רומניה‬

228
00:17:24,720 --> 00:17:27,000
‫כל הדרך לאלבה יוליה בנסיעה ברכבת.‬

229
00:17:28,680 --> 00:17:31,160
‫הוא אמר: "אימא, אני אשתתף במצעד הגדול.‬

230
00:17:31,240 --> 00:17:34,200
‫אהיה ביחד עם כולם, בתוך הקהל!"‬

231
00:17:37,800 --> 00:17:41,440
‫השנה, אנשים מכל רחבי רומניה‬
‫עושים את דרכם לאלבה יוליה‬

232
00:17:41,520 --> 00:17:44,680
‫לרגל חגיגות המאה לאיחוד.‬

233
00:17:44,760 --> 00:17:49,320
‫זכיתי להשתתף ולתעד את החגיגות.‬

234
00:17:56,120 --> 00:17:58,880
‫יחי רומניה הגדולה!‬

235
00:17:58,960 --> 00:18:02,360
‫פגשתי את יוגואו באלבה יוליה.‬

236
00:18:02,440 --> 00:18:04,960
‫הוא היה מעוטר ביותר דגלי רומניה מכולנו.‬

237
00:18:05,560 --> 00:18:10,560
‫הוא היה כל כך נרגש ושמח‬
‫ואמר: "אנחנו הולכים לחגוג ביחד!"‬

238
00:18:12,400 --> 00:18:15,360
‫אני כבר לא חושש מבדידות.‬

239
00:18:16,160 --> 00:18:19,320
‫האנשים כאן קיבלו אותי בחום.‬

240
00:18:19,400 --> 00:18:21,080
‫הם עוזרים לי ובוטחים בי,‬

241
00:18:21,160 --> 00:18:24,720
‫למרות שלא עשיתי‬
‫שום דבר פרקטי למען המדינה שלהם.‬

242
00:18:25,840 --> 00:18:28,720
‫רק הראיתי את אהבתי לאומה שלהם.‬

243
00:18:30,400 --> 00:18:31,240
‫כן?‬

244
00:18:31,320 --> 00:18:32,720
‫למה באת לכאן היום?‬

245
00:18:32,800 --> 00:18:35,040
‫אני אוהב את התרבות והספרות הרומנית.‬

246
00:18:35,120 --> 00:18:38,960
‫באתי לכאן היום כדי לחגוג ביחד עם כולם.‬
‫יום הולדת שמח, רומניה.‬

247
00:18:39,040 --> 00:18:42,280
‫אני מאחל לרומניה ולעם הרומני עתיד נפלא.‬

248
00:18:42,360 --> 00:18:43,360
‫מאיפה אתה?‬

249
00:18:43,440 --> 00:18:45,120
‫מסין. כן.‬

250
00:18:45,760 --> 00:18:48,560
‫העובדה שמישהו הגיע לכאן ממרחק רב כל כך‬

251
00:18:48,640 --> 00:18:53,320
‫ומדבר עליך ביופי שכזה ובפשטות שכזאת…‬

252
00:18:53,400 --> 00:18:54,960
‫- ויקטור צ'יובירנקה‬
‫משתתף בחגיגות -‬

253
00:18:55,040 --> 00:18:57,240
‫אני לא יודע. אין דברים כאלה.‬

254
00:18:58,760 --> 00:19:02,200
‫אנשים הזמינו אותי לאכול אוכל רומני מסורתי.‬

255
00:19:02,280 --> 00:19:05,480
‫כולם דיברו איתי והתייחסו אליי כאל חבר.‬

256
00:19:10,200 --> 00:19:12,080
‫הייתי מאושר כל כך באותו לילה.‬

257
00:19:14,400 --> 00:19:17,040
‫- 100 שנים לרומניה‬
‫2.12.2018, אלבה יוליה -‬

258
00:19:30,480 --> 00:19:33,920
‫הנה זה. המאמר הראשון שלו שהתפרסם.‬

259
00:19:35,280 --> 00:19:40,360
‫"הראשון בדצמבר, אלבה יוליה"‬
‫מאת ין יוגואו.‬

260
00:19:49,200 --> 00:19:51,840
‫כשאני שמח, אני אוהב ללכת לפארק.‬

261
00:19:53,600 --> 00:19:58,080
‫הריבונות על הפארק הראשי בבקאו‬
‫שייכת לעורבים.‬

262
00:19:58,120 --> 00:19:59,400
‫- רשומה בבלוג‬
‫מאת ין יוגואו -‬

263
00:19:59,480 --> 00:20:01,920
‫קול משק הכנפיים הוא אינסופי.‬

264
00:20:14,880 --> 00:20:18,680
‫אני מרגיש שהדרקון סוף סוף מצא את ביתו.‬

265
00:20:28,600 --> 00:20:33,080
‫יש לי עדיין הרבה מה לחקור,‬
‫הרבה דברים לראות ולגלות.‬

266
00:20:35,600 --> 00:20:40,720
‫אבל יש לי הרבה זמן,‬
‫ואת כל האנרגיה שלי, שהיא אינסופית.‬

267
00:21:01,440 --> 00:21:07,320
‫פגשתי את ין יוגואו ברביעי בינואר, 2019.‬

268
00:21:08,520 --> 00:21:10,480
‫הוא בא כדי לבקר במוזיאון,‬

269
00:21:12,000 --> 00:21:14,400
‫ובסוף הסיור המודרך,‬

270
00:21:15,240 --> 00:21:18,560
‫הוא רצה לכתוב משהו בספר המבקרים,‬

271
00:21:18,640 --> 00:21:23,280
‫ובגלל שהוא היה גבוה, הוא כרע ברך.‬

272
00:21:23,360 --> 00:21:28,120
‫זה היה רגע יוצא מן הכלל.‬

273
00:21:28,200 --> 00:21:33,320
‫זה היה כמו תפילה להיסטוריה של המקום,‬

274
00:21:33,400 --> 00:21:35,720
‫אז שאלתי אם אוכל לצלם אותו.‬

275
00:21:38,280 --> 00:21:42,240
‫בהמשך, התמונה הזו, למרבה הצער,‬

276
00:21:42,320 --> 00:21:46,120
‫הפכה לזו שבאמצעותה המשטרה זיהתה אותו‬

277
00:21:46,200 --> 00:21:48,840
‫אחרי הטרגדיה שהתרחשה.‬

278
00:21:57,240 --> 00:22:02,040
‫בערב שישי, הוא אמר לי‬
‫שהוא רוצה לבקר ביער ניאמץ.‬

279
00:22:02,120 --> 00:22:07,120
‫ביקשתי ממנו שלא ילך,‬
‫הייתה אזהרה על מזג האוויר.‬

280
00:22:08,320 --> 00:22:12,760
‫אבל הוא החליט ללכת. הוא נסע ברכבת.‬

281
00:22:13,880 --> 00:22:15,880
‫ובאחת הנקודות בדרך,‬

282
00:22:15,960 --> 00:22:18,840
‫הרכבת נעצרה לזמן ארוך יותר מהרגיל.‬

283
00:22:19,560 --> 00:22:24,760
‫מפני שהוא לא הבין מה קורה, יוגואו נלחץ.‬

284
00:22:25,800 --> 00:22:29,360
‫הוא חשב שזו התחנה שהוא אמור לרדת בה.‬

285
00:22:31,440 --> 00:22:34,000
‫הוא החליט לקפוץ כשהרכבת החלה לנסוע.‬

286
00:22:34,880 --> 00:22:36,800
‫הוא פתח את הדלת,‬

287
00:22:37,560 --> 00:22:40,360
‫וראה ים של שלג,‬

288
00:22:41,560 --> 00:22:46,760
‫ולא ידע שיש אבן מיל מתחת לשלג,‬

289
00:22:47,960 --> 00:22:50,480
‫וראשו נחבט בה.‬

290
00:22:51,560 --> 00:22:54,520
‫הוא נהרג במקום.‬

291
00:23:17,840 --> 00:23:20,080
‫אני זוכרת ששיחקת באמבטיה‬

292
00:23:20,160 --> 00:23:21,680
‫כשהיית קטן.‬

293
00:23:23,200 --> 00:23:25,080
‫המים השפריצו לכל עבר,‬

294
00:23:25,160 --> 00:23:28,040
‫והצחוק המתגלגל שלך מילא את החדר.‬

295
00:23:29,480 --> 00:23:33,040
‫אמרת: "אני חושב שטבע היקום הוא אפר.‬

296
00:23:35,160 --> 00:23:39,720
‫כדור הארץ הוא האפר של השמש.‬
‫השמש היא האפר של הגלקסיה.‬

297
00:23:39,800 --> 00:23:42,640
‫הכול עשוי מאפר."‬

298
00:23:45,520 --> 00:23:47,480
‫היית בן חמש.‬

299
00:24:09,320 --> 00:24:11,640
‫איבדתי את היכולת לחייך.‬

300
00:24:15,840 --> 00:24:19,400
‫אם קיים יקום מקביל,‬

301
00:24:20,360 --> 00:24:24,480
‫אני מקווה שהוא שם, מגשים את חלומו.‬

302
00:24:26,400 --> 00:24:30,040
‫אני מקווה שהוא בריא ומאושר בעולם ההוא,‬

303
00:24:31,400 --> 00:24:34,600
‫וחי את החיים שהוא רצה לחיות.‬

304
00:24:47,960 --> 00:24:50,560
‫עליי להיות חזק.‬

305
00:24:57,960 --> 00:25:02,320
‫רבים שאלו אותי‬
‫אם אנחנו מתחרטים על כך שאפשרנו לו לנסוע.‬

306
00:25:03,480 --> 00:25:06,360
‫התשובה היא לא. אין לנו חרטות.‬

307
00:25:09,000 --> 00:25:13,320
‫אין דבר שהורים רוצים יותר‬

308
00:25:13,400 --> 00:25:17,160
‫מאשר לראות את הילד שלהם מגשים את חלומותיו.‬

309
00:25:19,720 --> 00:25:24,920
‫כשאנחנו פוחדים ללכת בעקבות החלומות שלנו,‬
‫לא נשאר לנו דבר.‬

310
00:25:27,520 --> 00:25:29,800
‫בקאו היא ביתו,‬

311
00:25:32,280 --> 00:25:35,560
‫מפני שהיא בהרי הקרפטים,‬

312
00:25:35,640 --> 00:25:39,880
‫ומפני שהוא בילה בה 80 ימים מאושרים ביותר.‬

313
00:25:49,880 --> 00:25:54,400
‫הוא אמר:‬
‫"אימא, חלמתי שאני דרקון, עף בשמים."‬

314
00:25:57,120 --> 00:25:59,080
‫"אבל מתתי. נדקרתי בלב.‬

315
00:26:00,400 --> 00:26:04,040
‫נפלתי מהשמים,‬
‫ואנשים רבים ניזונו מהבשר שלי."‬

316
00:26:05,520 --> 00:26:07,960
‫הוא סיפר לי שהחלום עשה אותו מאושר.‬

317
00:26:22,400 --> 00:26:25,360
‫ב-15 למאי 2019,‬
‫התאריך שבו היה חל יום הולדתו ה-17,‬

318
00:26:25,440 --> 00:26:28,440
‫הוענק ליוגואו מעמד‬
‫של אזרח של כבוד בבקאו.‬

319
00:26:30,440 --> 00:26:33,720
‫הוריו של יוגואו הקימו קרן מלגות‬
‫על שם בנם באוניברסיטת בקאו‬

320
00:26:33,800 --> 00:26:36,640
‫למען סטודנטים מצטיינים לספרות.‬

321
00:26:36,720 --> 00:26:39,320
‫הם מתכננים לממן את המלגות למשך כל חייהם.‬

322
00:26:41,360 --> 00:26:44,680
‫- מוקדש ליוגואו ולהוריו האוהבים -‬

323
00:28:15,160 --> 00:28:20,160
‫תרגום כתוביות: טל אקשטיין‬