1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.LT

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.LT

3
00:00:15,098 --> 00:00:17,017
‫אתה מוכן?‬
‫-כן.‬

4
00:00:26,735 --> 00:00:28,486
‫שלום.‬
‫-שלום. מה נשמע?‬

5
00:00:28,570 --> 00:00:30,030
‫היי.‬
‫-נעים מאוד.‬

6
00:00:30,113 --> 00:00:31,364
‫פרנק.‬

7
00:00:42,459 --> 00:00:43,543
‫יש הרבה אור.‬

8
00:00:45,545 --> 00:00:46,546
‫וואו.‬

9
00:00:50,216 --> 00:00:52,343
‫הכול נשאר אותו דבר.‬

10
00:01:00,769 --> 00:01:04,230
‫טוב, אני מצליח להרגיש אותו.‬

11
00:01:05,565 --> 00:01:09,986
‫כלומר, החדר משקף‬
‫את האישיות שאמרת לי שהייתה לו.‬

12
00:01:14,949 --> 00:01:15,950
‫אלה…‬

13
00:01:16,868 --> 00:01:18,203
‫בגדים מלוכלכים.‬

14
00:01:18,286 --> 00:01:20,246
‫זה… אפילו לא נגענו בהם.‬

15
00:01:20,330 --> 00:01:25,210
‫לא. כיבסנו את התחתונים ואת הגרביים שלו‬
‫בגלל שחשבתי שזה היה מגעיל.‬

16
00:01:25,293 --> 00:01:28,379
‫התחתונים והגרביים שלו, לקחתי וכיבסתי אותם,‬

17
00:01:28,463 --> 00:01:31,800
‫אבל כל שאר הדברים‬
‫נותרו כפי שהיו לפני כמעט חמש שנים,‬

18
00:01:31,883 --> 00:01:33,343
‫הבגדים המלוכלכים שלו.‬

19
00:01:33,426 --> 00:01:38,723
‫אני לא חושבת שרצינו לאבד את הריח שלו בחדר,‬
‫מכיוון שזה בדיוק הוא.‬

20
00:01:40,934 --> 00:01:41,976
‫כן.‬

21
00:02:10,004 --> 00:02:13,133
‫- דומיניק -‬

22
00:02:16,761 --> 00:02:20,014
‫- סאוגוס‬
‫חוזרים לבית הספר -‬

23
00:02:36,781 --> 00:02:38,324
‫קדימה, דודג'רס!‬

24
00:02:40,285 --> 00:02:42,495
‫קדימה, דודג'רס!‬

25
00:02:44,247 --> 00:02:45,999
‫קדימה, דודג'רס!‬

26
00:02:46,082 --> 00:02:51,421
‫- בלאקוול 27 -‬

27
00:03:07,103 --> 00:03:09,689
‫- נוח בשלום על משכבך‬
‫דומיניק בלאקוול -‬

28
00:03:09,772 --> 00:03:12,066
‫- תעוף למעלה דום -‬

29
00:03:15,153 --> 00:03:20,033
‫- ב-1997, סטיב הרטמן סיקר לראשונה‬
‫תקרית ירי בבית ספר. -‬

30
00:03:20,116 --> 00:03:22,035
‫- מאז שהתחיל בעבודתו, -‬

31
00:03:22,118 --> 00:03:26,331
‫- מספר תקריות הירי בבתי ספר‬
‫עלה מ-17 ל-132 בשנה. -‬

32
00:03:32,962 --> 00:03:37,300
‫במשך שנים הכנתי כתבות‬
‫בסופו של כל שבוע בו התרחש ירי בבית ספר.‬

33
00:03:37,383 --> 00:03:40,178
‫אולי היה מדובר בגיבור,‬
‫או במדינה שביקשה להתאחד.‬

34
00:03:40,261 --> 00:03:43,973
‫מכל סיבה שהיא,‬
‫אנשים חיפשו מסר חיובי כלשהו.‬

35
00:03:44,057 --> 00:03:48,186
‫היא הייתה בפגישה, שמעה ירי ורצה לכיוונו.‬

36
00:03:48,269 --> 00:03:50,188
‫זה הפך אותה לגיבורה בעיני רובנו.‬

37
00:03:50,271 --> 00:03:51,481
‫בפתיחת שנת הלימודים…‬

38
00:03:51,564 --> 00:03:55,526
‫הכנתי כל כך הרבה כתבות‬
‫עד שהרגשתי שאני חוזר על עצמי.‬

39
00:03:55,610 --> 00:03:59,948
‫למעשה, השתמשתי באותם משפטים בכתבות.‬

40
00:04:02,700 --> 00:04:05,995
‫וראיתי שאמריקה, במובן מסוים,‬

41
00:04:06,079 --> 00:04:08,373
‫המשיכה הלאה אחרי כל תקרית ירי בבית ספר‬

42
00:04:08,456 --> 00:04:10,541
‫באופן מהיר יותר ויותר.‬

43
00:04:10,625 --> 00:04:14,629
‫חשבתי,‬
‫"אני חייב לעשות משהו שונה. מה אוכל לעשות?"‬

44
00:04:20,009 --> 00:04:23,930
‫לדעתי, יש לתקשורת אשמה מסוימת בכל זה.‬

45
00:04:24,013 --> 00:04:26,349
‫או לכל הפחות, שווה לחקור את זה.‬

46
00:04:26,891 --> 00:04:28,059
‫- תיכון קולומביין -‬

47
00:04:28,142 --> 00:04:30,561
‫במיוחד בהתחלה, זה היה מאוד מוגזם‬

48
00:04:30,645 --> 00:04:33,022
‫והיורים הוזכרו הרבה יותר מדי.‬

49
00:04:34,399 --> 00:04:37,902
‫אנחנו צריכים לדבר על הילד שאיננו עוד.‬

50
00:04:40,446 --> 00:04:44,033
‫- במשך שבע שנים,‬
‫הרטמן עבד על תחקיר חדשותי -‬

51
00:04:44,117 --> 00:04:47,870
‫- שהתרכז בחדרים הריקים‬
‫של ילדים שנהרגו בתקריות ירי בבתי ספר. -‬

52
00:04:47,954 --> 00:04:52,583
‫- נותרו לו עוד שלושה חדרים לתעד. -‬

53
00:05:01,634 --> 00:05:03,511
‫אתה שומע ורואה אותנו?‬

54
00:05:03,594 --> 00:05:04,595
‫זהו זה.‬

55
00:05:05,513 --> 00:05:06,514
‫היי.‬
‫-שלום.‬

56
00:05:08,182 --> 00:05:09,183
‫שלום, גלוריה!‬

57
00:05:11,060 --> 00:05:12,103
‫מה שלומכם?‬

58
00:05:14,105 --> 00:05:16,774
‫קשה לענות על השאלה הזו.‬
‫-אני מתאר לעצמי.‬

59
00:05:16,858 --> 00:05:17,775
‫- סטיב הרטמן -‬

60
00:05:17,859 --> 00:05:19,569
‫תודה שהתפניתם לדבר איתי.‬

61
00:05:21,487 --> 00:05:26,117
‫התוכנית שלי היא להגיע עם לו בופ, הצלם,‬

62
00:05:27,702 --> 00:05:31,122
‫ולתת ללו לצלם את החדר,‬

63
00:05:31,706 --> 00:05:36,294
‫כפי שהוא, ולנסות להמחיש את דמותה של האלי‬
‫באמצעות התמונות.‬

64
00:05:37,503 --> 00:05:40,256
‫אני מרגיש שהיינו רוצים לשתף את דמותה.‬

65
00:05:40,340 --> 00:05:43,301
‫כן.‬
‫-אני חושב שאנחנו גם לחוצים.‬

66
00:05:43,384 --> 00:05:44,719
‫כן, גם אני לחוץ.‬

67
00:05:47,347 --> 00:05:49,349
‫היא הייתה האור במשפחה שלנו‬

68
00:05:49,432 --> 00:05:50,767
‫ו…‬

69
00:05:50,850 --> 00:05:52,977
‫החיים שלנו סבבו סביבה.‬

70
00:05:55,772 --> 00:06:00,735
‫אני מרגישה שבורכתי‬
‫בזכות הפנייה שלך אלינו, אז…‬

71
00:06:01,611 --> 00:06:04,739
‫אני מרגישה שזה עוד סימן, אתה יודע,‬

72
00:06:04,822 --> 00:06:07,742
‫אני מקבלת המון סימנים מהילדה שלי, אז…‬

73
00:06:07,825 --> 00:06:09,577
‫אני מרגישה זה סימן ש…‬

74
00:06:10,745 --> 00:06:13,498
‫שזה נועד לקרות, אז…‬
‫-אוקיי.‬

75
00:06:14,415 --> 00:06:15,416
‫בסדר.‬

76
00:06:16,209 --> 00:06:18,503
‫תודה.‬
‫-תודה.‬

77
00:06:20,463 --> 00:06:22,799
‫נתראה בקרוב.‬
‫-אוקיי, תודה.‬

78
00:06:22,882 --> 00:06:24,384
‫בסדר.‬
‫-ביי.‬

79
00:06:27,011 --> 00:06:32,975
‫- כל החדרים הריקים -‬

80
00:06:44,487 --> 00:06:47,156
‫אני מצלם אנשים, אני מצלם פעולה, אני מצלם…‬

81
00:06:47,990 --> 00:06:48,991
‫סגנון חיים.‬

82
00:06:50,618 --> 00:06:52,995
‫אני חושב שמעולם לא צילמתי פרויקט‬

83
00:06:53,746 --> 00:06:55,957
‫כזה, כשמישהו לא נמצא שם.‬

84
00:06:56,457 --> 00:06:57,875
‫אנחנו מכירים זמן רב.‬

85
00:06:57,959 --> 00:06:58,793
‫- לו בופ‬
‫צלם -‬

86
00:06:58,876 --> 00:07:01,462
‫לא הייתי עושה דבר כזה עם הרבה אנשים,‬

87
00:07:01,546 --> 00:07:03,131
‫אבל אני סומך על סטיב.‬

88
00:07:07,635 --> 00:07:10,930
‫קדימה, רוז. נתכונן ללכת לבית הספר ונצטלם.‬

89
00:07:11,514 --> 00:07:12,849
‫כן.‬
‫-בסדר.‬

90
00:07:13,766 --> 00:07:17,562
‫אנחנו קוראים לזה "צילום הבוקר".‬
‫בואי לכאן קצת. עוד קצת.‬

91
00:07:17,645 --> 00:07:18,563
‫הכוונה היא…‬

92
00:07:18,646 --> 00:07:19,647
‫אוקיי.‬

93
00:07:19,730 --> 00:07:22,191
‫לתעד את התקדמות החיים, בגלל ש…‬

94
00:07:22,692 --> 00:07:24,735
‫הכול יכול לקרות בכל זמן.‬

95
00:07:27,572 --> 00:07:28,531
‫יופי.‬

96
00:07:29,157 --> 00:07:30,283
‫נלך לבית הספר.‬

97
00:07:36,247 --> 00:07:37,540
‫את מוכנה?‬
‫-ביי.‬

98
00:07:37,623 --> 00:07:39,459
‫להתראות. אני אוהב אותך.‬

99
00:07:40,668 --> 00:07:43,171
‫אני אוהב אותך. נתראה בקרוב.‬
‫-אני אוהב אותך.‬

100
00:07:43,254 --> 00:07:45,089
‫ביי, ג'ורג'.‬
‫-ביי.‬

101
00:08:03,399 --> 00:08:06,694
‫חלק מהבוסים שלי‬
‫בכלל לא יודעים שאני עושה את הפרויקט הזה,‬

102
00:08:08,279 --> 00:08:12,116
‫אבל כדי לממש אותו,‬
‫הייתי חייב לעשות אותו בעצמי.‬

103
00:08:20,291 --> 00:08:24,378
‫- נאשוויל, טנסי -‬

104
00:08:28,508 --> 00:08:32,386
‫- האלי סקרוגס‬
‫בת 9 -‬

105
00:08:33,721 --> 00:08:37,892
‫- נרצחה בירי בבית הספר קובננט‬
‫27 במרץ 2023 -‬

106
00:08:37,975 --> 00:08:39,310
‫שלום.‬
‫-היי, סטיב.‬

107
00:08:39,393 --> 00:08:40,603
‫זה לו.‬
‫-היי.‬

108
00:08:40,686 --> 00:08:42,021
‫היי, לו. צ'אד.‬

109
00:08:42,104 --> 00:08:43,147
‫נעים מאוד.‬
‫-גם לי.‬

110
00:08:46,692 --> 00:08:48,402
‫אוכל להביא לפה כיסא.‬

111
00:08:48,486 --> 00:08:53,199
‫מוכרח להיות כאן משהו,‬
‫איזושהי תועלת בעיניכם, לכם או למשפחה שלכם.‬

112
00:08:53,282 --> 00:08:56,285
‫אתם מוצאים בזה משהו, בתמונות האלה?‬

113
00:08:56,786 --> 00:08:59,038
‫כי זה די חשוב לי.‬
‫-כן.‬

114
00:08:59,121 --> 00:09:01,624
‫זה כנראה הדבר שהכי חשוב לי.‬

115
00:09:02,166 --> 00:09:03,668
‫אני לא יודע…‬

116
00:09:03,751 --> 00:09:04,752
‫- צ'אד סקרוגס -‬

117
00:09:04,835 --> 00:09:07,171
‫מה המשפחה שלנו תפיק מזה.‬

118
00:09:07,255 --> 00:09:10,466
‫המחשבה שלי היא,‬
‫"איך חייה עשויים לתרום לאחרים כיום".‬

119
00:09:10,550 --> 00:09:11,467
‫- ג'דה סקרוגס -‬

120
00:09:12,051 --> 00:09:13,427
‫זה ה…‬

121
00:09:13,511 --> 00:09:15,930
‫זה… אנחנו רוצים שזו תהיה המורשת שלה.‬

122
00:09:16,013 --> 00:09:17,223
‫אז…‬

123
00:09:17,306 --> 00:09:18,307
‫כן.‬

124
00:09:40,955 --> 00:09:43,499
‫"השן הראשונה שלי.‬
‫משחק הכדורגל הראשון שלי."‬

125
00:09:44,750 --> 00:09:46,127
‫"המשחק הראשון בטנסי."‬

126
00:09:46,961 --> 00:09:49,630
‫היא עשתה את זה?‬
‫-היא עשתה את זה. כן.‬

127
00:09:49,714 --> 00:09:51,382
‫אלה היו שיעורי בית?‬
‫-בהחלט.‬

128
00:09:51,465 --> 00:09:53,175
‫זה היה פרויקט בבית הספר.‬
‫-כן.‬

129
00:09:53,259 --> 00:09:55,469
‫- משחק הכדורגל הראשון שלי‬
‫ההטבלה שלי -‬

130
00:09:55,553 --> 00:09:56,804
‫- השן הראשונה שלי -‬

131
00:09:56,887 --> 00:10:01,434
‫מעניין איך הזיכרון עובד,‬
‫בגלל שאני זוכר, בדיוק של דקות…‬

132
00:10:01,475 --> 00:10:03,019
‫- המשחק הראשון שלי בטנסי -‬

133
00:10:03,102 --> 00:10:05,688
‫כמעט כל פרט‬
‫במהלכן של שלוש שעות ביום שני,‬

134
00:10:05,771 --> 00:10:07,690
‫ואז אאבד את חוט המחשבה.‬

135
00:10:10,610 --> 00:10:14,572
‫אבל אני יודע שנכנסתי לחדרה באותו לילה.‬
‫פשוט נשכבתי ו… כן, בכיתי.‬

136
00:10:14,655 --> 00:10:16,699
‫- מילותיה האחרונות‬
‫"אני לא עייפה" -‬

137
00:10:32,340 --> 00:10:34,258
‫- אין כניסה!‬
‫שייך ל: האלי -‬

138
00:10:36,385 --> 00:10:41,974
‫- אהבנו אותך עוד לפני שנולדת -‬

139
00:10:42,058 --> 00:10:42,892
‫- האלי -‬

140
00:10:42,975 --> 00:10:46,687
‫אתה יודע, אתה תמיד רוצה‬
‫את מה שלא תוכל לקבל.‬

141
00:10:50,608 --> 00:10:54,612
‫רציתי את הריח שלה בחזרה.‬
‫רציתי לגעת בה ורציתי…‬

142
00:10:55,112 --> 00:10:57,531
‫כאילו, להרגיש את הזיעה בשיערה.‬

143
00:10:59,158 --> 00:11:01,786
‫המיטה שלה היה הדבר הכי קרוב לזה.‬

144
00:11:01,869 --> 00:11:02,870
‫אז…‬

145
00:11:04,497 --> 00:11:05,873
‫אופס!‬

146
00:11:06,582 --> 00:11:07,625
‫אוקיי.‬

147
00:11:14,715 --> 00:11:18,344
‫לפעמים אני פשוט הולכת‬
‫ומביטה סביב, מביטה ב…‬

148
00:11:19,178 --> 00:11:23,683
‫כל החפצים הקטנים שלה,‬
‫בחיות הפרוותיות ובצדפים שהיא אספה ו…‬

149
00:11:23,766 --> 00:11:25,184
‫- האלי סקרו -‬

150
00:11:25,267 --> 00:11:28,020
‫אני מריחה את השמיכה שלה‬

151
00:11:28,104 --> 00:11:29,980
‫שאיתה היא ישנה בכל לילה.‬

152
00:11:31,941 --> 00:11:33,067
‫ו…‬

153
00:11:34,276 --> 00:11:36,904
‫אני מרגישה שהרבה בכי קורה בחדר הזה.‬

154
00:11:36,987 --> 00:11:37,988
‫כן.‬

155
00:11:40,449 --> 00:11:42,243
‫אני חושב שהחדר עוזר‬

156
00:11:42,743 --> 00:11:47,957
‫בגלל שיש הרבה רגעים‬
‫בהם אתה רוצה להיות עצוב.‬

157
00:11:48,040 --> 00:11:49,250
‫יופי, האלי!‬

158
00:11:52,002 --> 00:11:55,131
‫בגלל שהעצבות היא חלק מהחיבור איתה.‬

159
00:11:57,466 --> 00:11:59,093
‫כאילו, היא הייתה ממש…‬

160
00:12:00,428 --> 00:12:05,015
‫חברותית. אז… והיא גם הייתה‬

161
00:12:05,099 --> 00:12:07,393
‫אחות קטנה. אז היא תמיד, כאילו…‬

162
00:12:07,476 --> 00:12:08,811
‫- ג'ון וצ'רלי סקרוגס -‬

163
00:12:08,894 --> 00:12:10,396
‫הייתה מעצבנת, אתם יודעים…‬

164
00:12:10,479 --> 00:12:13,774
‫כן, מצחיקה וקצת מעצבנת.‬
‫-אבל זה היה טוב.‬

165
00:12:15,526 --> 00:12:18,654
‫היא גם הייתה מתחרה איתנו בספורט.‬

166
00:12:19,321 --> 00:12:22,533
‫ככה היינו מבלים איתה.‬

167
00:12:22,616 --> 00:12:24,452
‫היא תמיד הייתה איתנו.‬

168
00:12:25,619 --> 00:12:27,621
‫בואי נראה.‬
‫-הוא ורוד!‬

169
00:12:28,122 --> 00:12:31,250
‫סוף סוף יש לך כדור משלך.‬
‫תוכלי לקחת אותו לכל מקום!‬

170
00:12:31,333 --> 00:12:33,586
‫ואתם לא יכולים להשתמש בו.‬

171
00:12:33,669 --> 00:12:34,795
‫כן!‬

172
00:12:34,879 --> 00:12:37,840
‫אחד הדברים המצחיקים היה שהיא התחננה לקבל…‬

173
00:12:37,923 --> 00:12:40,259
‫זה מעולה.‬
‫-את זה.‬

174
00:12:40,342 --> 00:12:44,805
‫היא רצתה ברדס של חתול מאמזון.‬
‫ג'דה אמרה, "אני לא רוצה לקנות את זה".‬

175
00:12:44,889 --> 00:12:48,100
‫הייתם צריכים לשכנע אותה לוותר?‬
‫-אי אפשר היה לשכנע אותה.‬

176
00:12:48,184 --> 00:12:50,686
‫היא לבשה אותו תמיד.‬
‫-היא לבשה אותו הרבה.‬

177
00:13:12,625 --> 00:13:14,251
‫- שלושת האחים הגדולים שלי -‬

178
00:13:14,335 --> 00:13:18,589
‫מה אתם רוצים שהעולם ידע על האלי‬
‫כשאנשים יביטו בתמונות האלה?‬

179
00:13:25,137 --> 00:13:29,600
‫- לבני משפחת סקרוגס ולהאלי‬
‫קדימה, וולס! -‬

180
00:13:35,272 --> 00:13:37,691
‫הייתי רוצה שהעולם ידע שהיא הייתה…‬

181
00:13:37,775 --> 00:13:39,568
‫אני לא יכול לומר את זה.‬

182
00:13:48,828 --> 00:13:54,208
‫הייתי רוצה שהעולם ידע‬
‫שהיא הייתה מעולה, פשוט אחות קטנה וטובה.‬

183
00:14:23,821 --> 00:14:27,616
‫האורח הבא שלנו הוא כתב CBS, סטיב הרטמן.‬

184
00:14:29,577 --> 00:14:31,912
‫שמי סטיב הרטמן מחדשות CBS.‬

185
00:14:31,996 --> 00:14:35,040
‫לסטיב הרטמן יש מרשם לאושר.‬

186
00:14:35,624 --> 00:14:38,460
‫ככתב CBS, סטיב לא מסקר נושאים פוליטיים,‬

187
00:14:38,544 --> 00:14:40,838
‫אסונות טבע או מלחמות.‬

188
00:14:40,921 --> 00:14:43,382
‫ועכשיו נשארו לנו… עוד 129.‬

189
00:14:43,465 --> 00:14:45,259
‫ראית את שתי הרגליים שלי?‬
‫-כן.‬

190
00:14:45,342 --> 00:14:46,468
‫הן עדיין זזות.‬

191
00:14:46,552 --> 00:14:48,012
‫בהחלט.‬

192
00:14:48,095 --> 00:14:50,639
‫בכל פעם שהכתבות שלך משודרות…‬
‫-כולנו בוכים.‬

193
00:14:51,640 --> 00:14:52,600
‫שלום.‬
‫-היי!‬

194
00:14:52,683 --> 00:14:53,934
‫היי!‬

195
00:14:54,727 --> 00:14:57,229
‫התפיסה לגביי הייתה, אתם יודעים,‬

196
00:14:57,313 --> 00:14:59,899
‫כאדם של חדשות מרוממות רוח ומשמחות.‬

197
00:15:01,066 --> 00:15:03,903
‫אני האיש שמופיע בסוף התוכנית,‬

198
00:15:03,986 --> 00:15:05,362
‫כדי…‬

199
00:15:05,988 --> 00:15:08,657
‫להחזיר לאנשים את האמון באנושות.‬

200
00:15:10,784 --> 00:15:12,786
‫תכננו לסיים את השבוע‬

201
00:15:12,870 --> 00:15:16,081
‫עם אחת מהכתבות הנפלאות של סטיב הרטמן.‬

202
00:15:16,165 --> 00:15:19,877
‫לסטיב יש כמה מחשבות על הטרגדיה הזו.‬

203
00:15:21,545 --> 00:15:23,631
‫ומה שעשיתי הוא פשוט…‬

204
00:15:24,715 --> 00:15:27,009
‫לטייח הכול.‬

205
00:15:29,762 --> 00:15:32,890
‫תארו לעצמכם,‬
‫לנסות למצוא חדשות טובות בירי בבית ספר.‬

206
00:15:32,973 --> 00:15:35,434
‫ובהרבה תקריות ירי המוניות, זה היה תפקידי.‬

207
00:15:35,517 --> 00:15:39,438
‫בסוף של אותו שבוע,‬
‫תפקידי היה להזכיר לנו שעדיין שווה לחיות.‬

208
00:15:42,274 --> 00:15:47,613
‫אני לא אחפש זווית חיובית‬
‫בתקרית ירי בבית ספר.‬

209
00:15:47,696 --> 00:15:48,822
‫לא עוד.‬

210
00:15:50,991 --> 00:15:56,538
‫- יובלדי, טקסס -‬

211
00:15:58,332 --> 00:15:59,458
‫- יובלדי אוקס -‬

212
00:15:59,541 --> 00:16:00,709
‫זהו.‬

213
00:16:15,349 --> 00:16:19,186
‫- ג'קי קזרס‬
‫בת 9 -‬

214
00:16:20,312 --> 00:16:24,733
‫- נרצחה בירי בבית הספר היסודי רוב‬
‫22 במאי 2022 -‬

215
00:16:26,276 --> 00:16:27,277
‫שלום.‬
‫-היי.‬

216
00:16:27,361 --> 00:16:28,529
‫מה שלומך?‬
‫-טוב.‬

217
00:16:28,612 --> 00:16:29,613
‫היי.‬
‫-תיכנסו.‬

218
00:16:29,697 --> 00:16:30,531
‫תודה.‬

219
00:16:30,614 --> 00:16:31,532
‫כן.‬

220
00:16:31,615 --> 00:16:32,616
‫- משפחה -‬

221
00:16:32,700 --> 00:16:33,867
‫אתם מוכנים?‬

222
00:16:36,537 --> 00:16:39,957
‫כאן הם יוצאים לנשף של אבות ובנות.‬

223
00:16:40,040 --> 00:16:41,208
‫- גלוריה קזרס -‬

224
00:16:41,291 --> 00:16:44,837
‫…בנשף האבות והבנות.‬
‫-את ממש מתרגשת?‬

225
00:16:46,005 --> 00:16:47,256
‫את לא יכולה לחכות?‬

226
00:16:48,549 --> 00:16:50,467
‫מעולה.‬

227
00:16:50,968 --> 00:16:53,762
‫מי עושה לך תסרוקת?‬
‫-כריסטי.‬

228
00:16:53,846 --> 00:16:56,265
‫היא גם תעשה לך תסרוקת כשתתחתני?‬

229
00:16:56,348 --> 00:16:57,307
‫- חאווייר קזרס -‬

230
00:16:57,391 --> 00:16:58,225
‫כן?‬

231
00:16:58,308 --> 00:16:59,476
‫באמת?‬

232
00:16:59,560 --> 00:17:01,020
‫עם מי תתחתני?‬

233
00:17:03,313 --> 00:17:06,066
‫את לא יודעת? אבל הוא יהיה חמוד?‬

234
00:17:06,150 --> 00:17:07,234
‫רגע, זה אבא?‬

235
00:17:07,317 --> 00:17:12,197
‫- לנצח בליבנו‬
‫ג'קלין קזרס -‬

236
00:17:17,786 --> 00:17:19,663
‫זה החדר שלה.‬

237
00:17:23,375 --> 00:17:25,919
‫- קזרס -‬

238
00:17:26,628 --> 00:17:28,297
‫אני אוהב את הנורות האלה.‬

239
00:17:28,380 --> 00:17:30,340
‫היא אהבה את הנורות.‬
‫-כן.‬

240
00:17:30,424 --> 00:17:33,135
‫הן דולקות מאז שהיא הדליקה אותן‬
‫ולא כיבינו אותן.‬

241
00:17:33,218 --> 00:17:34,344
‫- ג'קלין -‬

242
00:17:35,679 --> 00:17:37,514
‫והבובות.‬

243
00:17:37,598 --> 00:17:39,975
‫רק באלה יש את הקול שלה, נכון?‬

244
00:17:40,059 --> 00:17:41,060
‫כן.‬

245
00:17:50,402 --> 00:17:52,446
‫זה הסרטון שבו היא יוצאת עם הכלב.‬

246
00:17:58,660 --> 00:18:00,996
‫יש סרטון שבו…‬

247
00:18:01,080 --> 00:18:03,665
‫זה כנראה אחד הסרטונים האחרונים שיש לנו‬

248
00:18:03,749 --> 00:18:06,460
‫בו היא מצולמת עם הכלבים שלה לפני 24 במאי.‬

249
00:18:07,503 --> 00:18:09,963
‫והיא רצתה להיות וטרינרית?‬
‫-כן.‬

250
00:18:10,047 --> 00:18:13,092
‫בגלל האהבה שהייתה לה לחיות,‬

251
00:18:13,175 --> 00:18:16,720
‫לא היה סיכוי שהיא הייתה עושה משהו‬
‫חוץ מעזרה לחיות.‬

252
00:18:17,596 --> 00:18:20,265
‫זה היה החלום שלה, להיות וטרינרית.‬

253
00:18:53,799 --> 00:18:55,425
‫החדר שלה‬

254
00:18:56,301 --> 00:18:58,679
‫מילא תפקיד גדול מאוד בחייה.‬

255
00:19:00,013 --> 00:19:01,014
‫- החדר של ג'קי -‬

256
00:19:01,098 --> 00:19:03,142
‫זה היה המקום הבטוח שלה.‬

257
00:19:17,489 --> 00:19:20,159
‫אני נכנס אליו כל יום.‬

258
00:19:20,659 --> 00:19:24,413
‫לכן יש לי את הכיסא הזה ליד המיטה שלה.‬

259
00:19:25,205 --> 00:19:28,500
‫אני זוכה למעט נחמה כשאני נכנס לשם,‬

260
00:19:29,168 --> 00:19:31,170
‫רק כדי לדבר לפעמים.‬

261
00:19:51,857 --> 00:19:58,822
‫- גיבורה‬
‫אווה מירלס -‬

262
00:19:58,906 --> 00:20:05,412
‫- יום הולדת שמח -‬

263
00:20:16,965 --> 00:20:18,634
‫היי.‬
‫-היי.‬

264
00:20:18,717 --> 00:20:19,801
‫מה נשמע?‬

265
00:20:20,302 --> 00:20:22,054
‫מה עשית היום?‬
‫הלכתי לשחות.‬

266
00:20:22,137 --> 00:20:23,055
‫- אווה מירלס -‬

267
00:20:23,847 --> 00:20:25,098
‫ו…‬

268
00:20:25,182 --> 00:20:29,269
‫לקחנו את בירדי למספרה ואז רצתי שלושה ק"מ.‬

269
00:20:29,811 --> 00:20:31,813
‫רצת שלושה קילומטרים?‬
‫-ואז…‬

270
00:20:31,897 --> 00:20:32,814
‫כן.‬

271
00:20:32,898 --> 00:20:34,358
‫ו…‬
‫-ואז…‬

272
00:20:34,441 --> 00:20:36,693
‫אז נסענו לליאנה.‬

273
00:20:37,319 --> 00:20:38,904
‫בירדי, זה אבא.‬

274
00:20:40,989 --> 00:20:42,950
‫אני אוהב אתכם מאוד.‬

275
00:20:43,033 --> 00:20:46,787
‫גם אני אוהבת אותך.‬
‫-אני מתגעגע אלייך. יותר משאת יודעת.‬

276
00:20:47,788 --> 00:20:48,664
‫ביי.‬

277
00:20:48,747 --> 00:20:50,457
‫ביי.‬
‫-ביי.‬

278
00:20:50,540 --> 00:20:51,583
‫ביי לכן.‬
‫-ביי.‬

279
00:20:51,667 --> 00:20:55,587
‫- מחשבות, תפילות, וחוזר חלילה.‬
‫יותר נשק, פחות נשק, משיכת כתפיים. -‬

280
00:20:55,671 --> 00:21:00,592
‫- שולחן המטבח‬
‫"נראה שהעולם כבר שכח" -‬

281
00:21:05,097 --> 00:21:08,600
‫השיעורים בוטלו ויועצים להתמודדות עם אובדן‬
‫הגיעו לפרי, איווה,‬

282
00:21:08,684 --> 00:21:10,769
‫יום לאחר שמורה בכיתה ו' נרצחה‬

283
00:21:10,852 --> 00:21:13,230
‫ושבעה אנשים נוספים נפצעו בירי בבית הספר…‬

284
00:21:13,313 --> 00:21:14,648
‫- חקירת ירי בבית ספר -‬

285
00:21:14,731 --> 00:21:18,902
‫לפני שהתחלתי בפרויקט הזה,‬
‫פיתחתי אדישות לתקריות ירי בבית ספר.‬

286
00:21:18,986 --> 00:21:20,237
‫- זוהתה קורבן בירי -‬

287
00:21:21,238 --> 00:21:25,409
‫ואני חושב שכל אמריקה עברה…‬

288
00:21:25,909 --> 00:21:27,619
‫אתם יודעים, את התהליך הזה.‬

289
00:21:29,830 --> 00:21:33,083
‫ועכשיו, כשאני שומע על תקרית ירי בבית ספר,‬

290
00:21:33,959 --> 00:21:35,877
‫אני יודע שהחדר הזה נמצא שם.‬

291
00:21:37,337 --> 00:21:39,965
‫אני מרגיש שאני יכול למקם את עצמי בחדר‬

292
00:21:41,550 --> 00:21:43,260
‫וזה כואב הרבה יותר‬

293
00:21:43,343 --> 00:21:45,053
‫מבעבר.‬

294
00:21:53,395 --> 00:21:54,688
‫שיער על מברשת,‬

295
00:21:57,107 --> 00:21:58,317
‫פקק של משחת שיניים…‬

296
00:22:01,862 --> 00:22:03,363
‫גומיות לשיער על ידית הדלת.‬

297
00:22:19,046 --> 00:22:20,839
‫זה פשוט הזוי, לעזאזל.‬

298
00:22:24,301 --> 00:22:25,302
‫מה הזוי?‬

299
00:22:26,136 --> 00:22:29,097
‫עצם העובדה שאנחנו בכלל מדברים על זה.‬

300
00:22:31,183 --> 00:22:32,267
‫כאילו, זה פשוט…‬

301
00:22:36,730 --> 00:22:38,774
‫שזה אמיתי בכלל.‬

302
00:22:42,027 --> 00:22:46,615
‫- סנטה קלריטה, קליפורניה -‬

303
00:22:47,366 --> 00:22:48,784
‫- גרייסי מולברגר‬
‫בת 15 -‬

304
00:22:48,867 --> 00:22:49,785
‫היי. נעים מאוד.‬

305
00:22:49,868 --> 00:22:51,495
‫נעים מאוד.‬
‫-אני בריאן.‬

306
00:22:51,578 --> 00:22:53,205
‫היי, בריאן.‬
‫-היי. נעים מאוד.‬

307
00:22:53,288 --> 00:22:54,915
‫נעים מאוד. כמובן.‬
‫-תודה לכם.‬

308
00:22:54,998 --> 00:22:56,583
‫- נרצחה בירי בתיכון סאוגוס‬
‫14 בנובמבר 2019 -‬

309
00:23:09,429 --> 00:23:11,264
‫היא הייתה כל כך כיפית.‬

310
00:23:11,348 --> 00:23:14,351
‫היי, חברה. איזה יום יפה.‬

311
00:23:15,018 --> 00:23:18,021
‫אני עובר ליד החדר שלה ועדיין רואה אותה.‬

312
00:23:19,272 --> 00:23:21,942
‫היא הייתה עושה סלטות מהמיטה.‬

313
00:23:22,526 --> 00:23:25,737
‫אני עדיין יכול לשמוע אותה צוחקת בקול.‬

314
00:23:26,696 --> 00:23:29,199
‫תעלול או ממתק, תריחו את הרגליים שלי!‬

315
00:23:29,282 --> 00:23:30,784
‫החדר שלה היה סוג של במה.‬

316
00:23:30,867 --> 00:23:33,829
‫לשם כולם היו באים כדי לראות אותה מופיעה.‬

317
00:23:34,246 --> 00:23:35,705
‫- סינדי ובריאן מולברגר -‬

318
00:23:35,789 --> 00:23:39,376
‫היא הייתה מחלקת הזמנות קטנות‬
‫בהן היה כתוב באיזו שעה להגיע.‬

319
00:23:39,459 --> 00:23:42,087
‫היא סידרה כיסאות כדי שנשב ונצפה במופע.‬

320
00:23:43,088 --> 00:23:44,923
‫היא עברה‬

321
00:23:45,006 --> 00:23:49,136
‫את בית הספר התיכון, את החטיבה‬
‫ו-15 שבועות בתיכון בחדר הזה.‬

322
00:23:49,845 --> 00:23:53,265
‫וזה היה החלל המקודש והפרטי שלה, שם היא…‬

323
00:23:53,765 --> 00:23:55,183
‫הייתה עצמה לחלוטין.‬

324
00:24:05,652 --> 00:24:08,697
‫זה היה בוקר יום חמישי שטוף שמש.‬

325
00:24:08,780 --> 00:24:14,202
‫היא תכננה לקנות כרטיס‬
‫לנשף הראשון שלה בתיכון.‬

326
00:24:14,286 --> 00:24:17,372
‫ואז היא תכננה לקנות שמלה ביום שישי.‬

327
00:24:17,456 --> 00:24:20,542
‫לרוע המזל,‬
‫היא לא הספיקה לעשות את שני הדברים האלה.‬

328
00:24:29,718 --> 00:24:34,347
‫אלה הבגדים שהיא הכינה ו…‬
‫-זה מה שהיא התכוונה ללבוש ביום שישי?‬

329
00:24:34,431 --> 00:24:37,642
‫היא התכוונה ללבוש‬
‫את הבגדים האלה או את אלה.‬

330
00:24:37,726 --> 00:24:39,936
‫היא בחרה שתי תלבושות.‬
‫-ואת השמלה הזו.‬

331
00:24:40,645 --> 00:24:41,646
‫אז…‬

332
00:24:41,730 --> 00:24:44,274
‫היא נהגה להכין בגדים ליום הבא?‬
‫-כן.‬

333
00:24:44,357 --> 00:24:46,026
‫כן. מימי שני ועד שישי.‬

334
00:24:46,109 --> 00:24:46,985
‫כן.‬
‫-כן.‬

335
00:24:48,028 --> 00:24:50,697
‫ונתנו לה את הקופסה הקטנה הזו‬

336
00:24:50,780 --> 00:24:53,825
‫וכשפתחנו אותה, היו בה את המכתבים האלה.‬

337
00:24:54,534 --> 00:24:59,122
‫המכתבים האלה היו רשימות לעתיד‬
‫שהיא כתבה לעצמה.‬

338
00:24:59,206 --> 00:25:00,207
‫וואו.‬

339
00:25:00,874 --> 00:25:02,334
‫"היום הראשון בתיכון."‬

340
00:25:08,048 --> 00:25:09,257
‫"לכבוד אני העתידית,‬

341
00:25:09,341 --> 00:25:12,177
‫"אלוהים, זה התיכון.‬

342
00:25:12,260 --> 00:25:15,722
‫"חיכיתי ליום הזה המון זמן.‬

343
00:25:16,890 --> 00:25:20,143
‫"אל תילחצי. תפגשי אנשים לכל החיים…‬

344
00:25:22,395 --> 00:25:24,856
‫"חברים וגם אויבים.‬

345
00:25:24,940 --> 00:25:26,858
‫"אל תתמקדי בדברים השליליים.‬

346
00:25:26,942 --> 00:25:30,779
‫"את תעברי את זה.‬
‫שמרי על האנשים שמשמחים אותך,‬

347
00:25:30,862 --> 00:25:33,365
‫"ותיפטרי מהאחרים. חה חה.‬

348
00:25:33,448 --> 00:25:35,534
‫"תלבשי משהו חמוד, מן הסתם.‬

349
00:25:35,617 --> 00:25:38,286
‫"אני אוהבת אותך. בהצלחה. גרייסי מהעבר."‬

350
00:25:42,999 --> 00:25:48,129
‫- גרייסי אן מולברגר -‬

351
00:25:56,680 --> 00:25:58,265
‫את נכנסת לשם הרבה?‬

352
00:26:00,725 --> 00:26:02,477
‫כן. הרבה.‬

353
00:26:05,188 --> 00:26:06,982
‫כל הזמן, כל יום.‬
‫-כן?‬

354
00:26:07,065 --> 00:26:08,483
‫- החדר של גרייסי -‬

355
00:26:08,567 --> 00:26:12,571
‫בכל בוקר אני אומרת לה "בוקר טוב"‬
‫ובכל לילה, "לילה טוב".‬

356
00:26:12,654 --> 00:26:14,990
‫- תיכון סאוגוס‬
‫סנטה קלריטה, קליפורניה -‬

357
00:26:15,073 --> 00:26:16,324
‫- ל:אימא‬
‫חג מולד שמח -‬

358
00:26:16,408 --> 00:26:19,202
‫אז… עדיין. כן.‬
‫-עדיין. עד היום.‬

359
00:26:25,458 --> 00:26:26,459
‫היי.‬

360
00:26:33,008 --> 00:26:35,677
‫כשיגיע הזמן והחדר כבר לא יהיה שם…‬

361
00:26:37,137 --> 00:26:38,555
‫האם היא תיעלם?‬

362
00:26:41,308 --> 00:26:44,561
‫כל עוד החדר קיים, היא קיימת במובן מסוים.‬

363
00:26:47,230 --> 00:26:49,190
‫טוב, חבר'ה. אלה הבגדים.‬

364
00:26:50,275 --> 00:26:51,776
‫אני נראית ממש חמודה.‬

365
00:26:59,284 --> 00:27:03,747
‫- היום הראשון בתיכון! -‬

366
00:27:19,304 --> 00:27:21,765
‫הבוס שלי יודע על הסיפור הזה עכשיו‬

367
00:27:22,265 --> 00:27:24,267
‫והוא הסכים לשדר אותו.‬

368
00:27:26,436 --> 00:27:29,230
‫אבל הם יראו אותו כשהוא יהיה מוכן לשידור‬

369
00:27:29,314 --> 00:27:31,024
‫ונמשיך משם.‬

370
00:28:02,097 --> 00:28:03,098
‫וואו.‬

371
00:28:05,725 --> 00:28:06,976
‫ועכשיו עושים…‬

372
00:28:08,603 --> 00:28:09,604
‫נכון?‬

373
00:28:15,318 --> 00:28:16,403
‫זהו. זה יותר טוב.‬

374
00:28:20,407 --> 00:28:21,991
‫אני רוצה שהפרויקט הזה‬

375
00:28:22,492 --> 00:28:25,078
‫יזכיר לאנשים ש…‬

376
00:28:26,162 --> 00:28:27,580
‫אלה היו הילדים שלנו.‬

377
00:28:27,664 --> 00:28:29,416
‫- מריל -‬

378
00:28:29,499 --> 00:28:31,751
‫אלה היו הילדים שלכם.‬

379
00:28:31,835 --> 00:28:33,545
‫הם יכולים להיות הילדים שלכם.‬

380
00:28:36,756 --> 00:28:38,049
‫רוז, את מוכנה?‬

381
00:28:38,967 --> 00:28:39,968
‫כן.‬

382
00:28:50,979 --> 00:28:51,980
‫בסדר.‬

383
00:28:54,232 --> 00:28:56,067
‫המצלמה ממש איטית. אוקיי.‬

384
00:29:16,504 --> 00:29:17,630
‫- האלי סקרוגס -‬

385
00:29:22,093 --> 00:29:27,223
‫מסירת האלבומים למשפחות‬
‫הוא חלק מהותי בפרויקט הזה.‬

386
00:29:28,600 --> 00:29:33,271
‫בגלל שבשלב הזה,‬
‫אני מרגיש שרק לקחתי, אתם מבינים?‬

387
00:29:33,354 --> 00:29:35,815
‫- אליסה אלהדף, דומיניק בלאקוול‬
‫גרייסי מולברגר -‬

388
00:29:35,899 --> 00:29:39,319
‫צילמנו תמונות, הם הקדישו לנו זמן.‬
‫זה משהו מוחשי שנוכל לתת.‬

389
00:29:39,402 --> 00:29:41,112
‫- האלי סקרוגס, ג'קי קזרס -‬

390
00:29:41,196 --> 00:29:42,238
‫- שרלוט בייקון -‬

391
00:29:42,322 --> 00:29:43,364
‫- לוק הויר -‬

392
00:29:59,297 --> 00:30:02,258
‫כל העניין כאן הוא לא לומר הרבה.‬

393
00:30:04,719 --> 00:30:07,055
‫אני רק רוצה שאנשים יראו את התמונות‬

394
00:30:07,972 --> 00:30:10,767
‫ולתת לתמונות לדבר בעד עצמן.‬

395
00:30:16,773 --> 00:30:19,275
‫הלוואי שיכולנו להביא את כל האמריקאים‬

396
00:30:19,359 --> 00:30:22,821
‫כדי שיעמדו בחדרים האלה רק לכמה דקות.‬

397
00:30:30,036 --> 00:30:31,704
‫אז היינו אמריקה אחרת.‬

398
00:30:38,837 --> 00:30:41,506
‫סטיב הרטמן פותח איתנו את הבוקר‬

399
00:30:41,589 --> 00:30:44,592
‫עם משהו שונה ומטריד מאוד.‬

400
00:30:47,512 --> 00:30:49,806
‫- דומיניק בלאקוול‬
‫האלי סקרוגס -‬

401
00:30:49,889 --> 00:30:52,433
‫- ג'קי קזרס‬
‫גרייסי מולברגר -‬

402
00:30:58,231 --> 00:31:04,404
‫- לזכר התלמידים שנרצחו‬
‫בתקריות הירי מאז קולומביין. -‬

403
00:31:06,614 --> 00:31:12,495
‫- כל החדרים הריקים -‬

404
00:33:23,710 --> 00:33:28,715
‫תרגום כתוביות: גיא ברדך‬