1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:11,511 --> 00:00:14,639
‫- 14 בפברואר 2013 -‬

4
00:00:17,809 --> 00:00:22,605
‫28 מעלות, 41 דקות, 30 שניות.‬

5
00:00:23,273 --> 00:00:24,231
‫- מפרץ מקסיקו -‬

6
00:00:24,232 --> 00:00:28,278
‫לפעמים יש תרחישים‬
‫שפשוט תופסים את תשומת הלב של כולם.‬

7
00:00:28,778 --> 00:00:31,238
‫אני זוכרת רק את הדחיפות להגיע לשם,‬

8
00:00:31,239 --> 00:00:35,618
‫והידיעה שאנחנו רוצים‬
‫להסב את תשומת הלב לסיפור הענקי הזה.‬

9
00:00:36,745 --> 00:00:40,873
‫היו לנו צלמים, כתבים, צלמי עיתונות.‬

10
00:00:40,874 --> 00:00:45,669
‫היו לנו צוותים על סירות.‬
‫היה לנו מסוק באוויר.‬

11
00:00:45,670 --> 00:00:47,297
‫לא ידענו שובע.‬

12
00:00:48,131 --> 00:00:50,257
‫אמריקה לא ידעה שובע.‬

13
00:00:50,258 --> 00:00:54,971
‫שלוש, שתיים, אחת, ממש מתחתינו.‬

14
00:01:00,477 --> 00:01:01,311
‫שיט!‬

15
00:01:03,521 --> 00:01:07,191
‫כרגע אנחנו מקבלים תמונות ראשונות‬
‫של אוניית התענוגות שנפגעה,‬

16
00:01:07,192 --> 00:01:09,694
‫והפכה לזירת אסון צפה.‬

17
00:01:14,032 --> 00:01:16,659
{\an8}‫- תמונות ראשונות מהאונייה‬
‫ביוב גולמי יצר תנאים "מבחילים" -‬

18
00:01:16,785 --> 00:01:20,079
{\an8}‫תסתכלו על זה. המסוק שלנו‬
‫צילם נוסעים ששכובים על הסיפון‬

19
00:01:20,080 --> 00:01:23,208
{\an8}‫ומאייתים את המילה "הצילו".‬

20
00:01:23,875 --> 00:01:27,377
{\an8}‫מה קורה באוניית הנופש הזו, לכל הרוחות?‬

21
00:01:27,378 --> 00:01:30,381
‫אתה מתחיל לצבור תאוצה בתחתית.‬

22
00:01:33,176 --> 00:01:35,095
‫אנחנו אוהבים לצאת להפלגות נופש.‬

23
00:01:36,679 --> 00:01:39,556
‫האוכל, הבריכה, מגלשת המים.‬

24
00:01:39,557 --> 00:01:42,769
‫מה עוד אפשר לבקש? הכול היה נפלא.‬

25
00:01:44,479 --> 00:01:45,729
‫היה לנו כיף אדיר.‬

26
00:01:45,730 --> 00:01:49,234
‫זה ממש נחמד להתנתק מהעולם האמיתי.‬

27
00:01:50,735 --> 00:01:53,988
‫ממש נהנינו. אמרנו: "זה אדיר!"‬

28
00:01:55,115 --> 00:01:57,158
‫ואז האורות כבו.‬

29
00:01:58,827 --> 00:01:59,744
‫אלוהים.‬

30
00:02:02,122 --> 00:02:04,623
‫ואז כולנו אמרנו: "מה לעזאזל?"‬

31
00:02:04,624 --> 00:02:09,337
‫יותר מ-4,000 איש‬
‫לכודים באוניית תענוגות ששבקה חיים במים.‬

32
00:02:09,963 --> 00:02:14,384
‫חופשה חלומית הפכה לסיוט עבור אלפי נוסעים.‬

33
00:02:16,094 --> 00:02:18,178
‫תשמעו, המצב התדרדר במהירות.‬

34
00:02:18,179 --> 00:02:19,721
‫אלוהים.‬

35
00:02:19,722 --> 00:02:22,183
‫פתאום כל אחד דואג רק לעצמו.‬

36
00:02:23,268 --> 00:02:24,602
‫זה היה מחריד.‬

37
00:02:25,186 --> 00:02:28,898
‫פתאום הבנו: "שיט, הספינה עולה באש."‬

38
00:02:29,524 --> 00:02:30,817
‫קדימה.‬

39
00:02:31,943 --> 00:02:34,070
‫אלוהים, זהו זה. אנחנו טובעים.‬

40
00:02:35,989 --> 00:02:39,492
‫מסתבר שהאש לא הייתה הבעיה.‬
‫אלה היו השירותים.‬

41
00:02:40,451 --> 00:02:44,873
‫יש קקי ופיפי על הרצפות בקפיטריה.‬

42
00:02:45,373 --> 00:02:47,584
‫יש גבול למה שאסלה יכולה לשאת.‬

43
00:02:48,209 --> 00:02:51,003
‫זו הייתה צלחת פטרי צפה.‬

44
00:02:51,004 --> 00:02:52,964
‫אלוהים אדירים.‬

45
00:02:54,299 --> 00:02:56,383
‫הצילו! עזרו לנו!‬

46
00:02:56,384 --> 00:02:59,678
‫זה התפתח אט אט לסיוט שלא ניתן לעצירה.‬

47
00:02:59,679 --> 00:03:02,265
‫תורידו אותי מהאונייה הזאת.‬

48
00:03:03,433 --> 00:03:06,768
‫- קטסטרופה מוחלטת: -‬

49
00:03:06,769 --> 00:03:10,356
‫- קרוז מחורבן -‬

50
00:03:21,576 --> 00:03:22,410
‫היי.‬

51
00:03:22,911 --> 00:03:28,081
‫שמעתי שאנחנו יוצאים להפלגת נופש‬
‫בשיחת טלפון מהארוסה שלי שאמרה:‬

52
00:03:28,082 --> 00:03:29,041
‫- דווין‬
‫חדר #7202 -‬

53
00:03:29,042 --> 00:03:30,834
‫"המשפחה שלי יוצאת לשיט, בוא נצטרף.‬

54
00:03:30,835 --> 00:03:32,294
‫"הם דואגים להכול."‬

55
00:03:32,295 --> 00:03:34,213
‫וכמובן שהסכמתי.‬

56
00:03:34,214 --> 00:03:35,464
‫- כיף ב"טריומף"! -‬

57
00:03:35,465 --> 00:03:37,174
‫התכנון היה לבלות יומיים בלב ים,‬

58
00:03:37,175 --> 00:03:38,091
‫- גלבסטון, טקסס -‬

59
00:03:38,092 --> 00:03:41,303
{\an8}‫ואז לעצור בקוזומל, מקסיקו.‬

60
00:03:41,304 --> 00:03:42,638
{\an8}‫- קוזומל, מקסיקו -‬

61
00:03:42,639 --> 00:03:46,976
‫ואז היה אמור להיות לנו יום נחמד‬
‫של שייט בחזרה לגלבסטון. מעולה.‬

62
00:03:47,518 --> 00:03:48,518
‫- גלבסטון -‬

63
00:03:48,519 --> 00:03:49,770
‫אבל הייתי קצת לחוץ,‬

64
00:03:49,771 --> 00:03:54,108
‫כי הייתי אמור לבלות הרבה זמן‬
‫עם אבא של ארוסתי.‬

65
00:03:57,820 --> 00:04:01,115
‫בדיוק ביקשתי ממנו רשות לשאת אותה לאישה.‬

66
00:04:01,741 --> 00:04:04,327
‫אז כמובן שרציתי שהוא יחבב אותי.‬

67
00:04:04,994 --> 00:04:06,745
‫רציתי שהוא יתרגש‬

68
00:04:06,746 --> 00:04:09,414
‫מכך שאני זה שעומד להינשא לבתו.‬

69
00:04:09,415 --> 00:04:12,251
‫יצאתי לשייט בכוונה אחת:‬

70
00:04:12,252 --> 00:04:15,129
‫לבלות עם בקה כאבא ובת.‬

71
00:04:15,880 --> 00:04:19,258
‫זה היה זמן קצר אחרי שהתגרשתי,‬
‫וזו הייתה תקופה קשה עבורי.‬

72
00:04:19,259 --> 00:04:20,342
‫- רבקה ולארי‬
‫תא #8215 -‬

73
00:04:20,343 --> 00:04:22,094
‫אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי.‬

74
00:04:22,095 --> 00:04:27,600
‫אז התגעגעתי אליו,‬
‫והתרגשתי מהבילוי המשותף. בהחלט.‬

75
00:04:32,522 --> 00:04:35,441
‫הנה האונייה. זו האונייה שניסע בה.‬

76
00:04:36,859 --> 00:04:38,236
‫היא נראית כמו בניין.‬

77
00:04:40,488 --> 00:04:42,572
‫- קרניבל טריומף -‬

78
00:04:42,573 --> 00:04:46,952
‫אתה לא קולט את הגודל של האוניות האלה‬
‫עד שאתה עומד מולן,‬

79
00:04:46,953 --> 00:04:50,790
‫ומבין שאתה עומד‬
‫מול גורד שחקים שצף על צידו.‬

80
00:04:51,582 --> 00:04:52,542
‫הן עצומות.‬

81
00:04:54,919 --> 00:04:59,674
‫כשנכנסים יש אולם כניסה מפואר‬
‫עם מדרגות לולייניות ונברשות.‬

82
00:05:01,050 --> 00:05:03,177
‫אתה נכנס לכאן ויש אולם משחקי ארקייד.‬

83
00:05:03,678 --> 00:05:04,846
‫ברוכים הבאים לקזינו.‬

84
00:05:05,847 --> 00:05:09,934
‫פתאום אתה מוצא את עצמך‬
‫באולם ענקי עם אוכל ללא הגבלה.‬

85
00:05:11,019 --> 00:05:13,730
‫ויש תיאטרון עם הופעות חיות.‬

86
00:05:14,355 --> 00:05:16,148
‫ופתאום אתה על הסיפון,‬

87
00:05:16,149 --> 00:05:18,275
‫ויש לוח שח ענק,‬

88
00:05:18,276 --> 00:05:21,611
‫ואנשים נהנים, מבלים בספא.‬

89
00:05:21,612 --> 00:05:25,408
‫ופשוט נראה שלאן שלא תפנו את המבט,‬
‫יש משהו לעשות.‬

90
00:05:29,954 --> 00:05:31,872
{\an8}‫- קיילין, אשלי, ג'יימי‬
‫חדרים #7297, #2330 -‬

91
00:05:31,873 --> 00:05:34,500
{\an8}‫עמדתי להתחתן. זו הייתה מסיבת הרווקות שלי.‬

92
00:05:35,126 --> 00:05:38,045
‫אני רוצה לוודא‬
‫שלא אחשוף את עצמי בפני אף אחד.‬

93
00:05:38,046 --> 00:05:42,841
‫כולנו דיברנו על זה‬
‫והחלטנו ששיט יהיה דרך כיפית לחגוג.‬

94
00:05:42,842 --> 00:05:47,596
‫אני זוכרת שממש התרגשתי.‬
‫זה שיט תענוגות. יהיה מושלם.‬

95
00:05:47,597 --> 00:05:50,516
‫הנחנו את המזוודות ועלינו הישר לבר.‬

96
00:05:52,894 --> 00:05:54,144
‫- במקרה חירום... -‬

97
00:05:54,145 --> 00:05:56,229
‫היינו אמורות ללכת לתדריך בטיחות,‬

98
00:05:56,230 --> 00:05:59,775
‫אבל אני זוכרת שאמרתי:‬
‫"לא נצטרך את המידע הזה.‬

99
00:05:59,776 --> 00:06:02,569
‫"מה הסיכויים שנצטרך לזכור‬
‫איפה תחנת ההתכנסות?"‬

100
00:06:02,570 --> 00:06:04,197
‫רצינו להתחיל בחגיגות.‬

101
00:06:05,448 --> 00:06:06,699
‫בואו נעשה סלפי.‬

102
00:06:08,618 --> 00:06:11,120
‫- יום 1 -‬

103
00:06:14,207 --> 00:06:15,832
‫ואז צפרו בצופר הגדול,‬

104
00:06:15,833 --> 00:06:18,878
‫וחשבנו: "טוב, זו תחילתה של חופשה מעולה!"‬

105
00:06:21,881 --> 00:06:23,132
‫התרגשות אדירה.‬

106
00:06:29,138 --> 00:06:32,767
‫הדבר הראשון שעשינו‬
‫היה לקחת שתייה ולשבת על הסיפון.‬

107
00:06:33,267 --> 00:06:34,309
‫לשבת, ליהנות,‬

108
00:06:34,310 --> 00:06:37,897
‫לקשקש עם חמי, ולהראות לו שאני בחור טוב.‬

109
00:06:39,816 --> 00:06:43,568
‫ישבנו כל היום בשמש ושתינו קוקטיילים.‬

110
00:06:43,569 --> 00:06:45,113
‫היה מדהים.‬

111
00:06:46,155 --> 00:06:48,198
‫אני זוכר שניגשתי לבר,‬

112
00:06:48,199 --> 00:06:51,076
‫ופתאום פרץ קול מהתקרה,‬

113
00:06:51,077 --> 00:06:53,954
‫וזה קולה של בריטית מלאת חיוניות.‬

114
00:06:53,955 --> 00:06:57,666
‫"היי היי, כאן ג'ן. אני כל כך מתרגשת!"‬

115
00:06:57,667 --> 00:06:59,293
‫כן, היא הייתה אחלה.‬

116
00:07:02,547 --> 00:07:07,092
‫צהריים טובים. ברוכים הבאים לסיפון‬
‫של "קרניבל טריומף" היפהפייה.‬

117
00:07:07,093 --> 00:07:09,136
‫ג'ן הייתה קולה של ה"טריומף".‬

118
00:07:09,137 --> 00:07:10,887
‫ג'ן.‬
‫-ג'ן.‬

119
00:07:10,888 --> 00:07:12,347
‫היא הברבי של החופשות.‬

120
00:07:12,348 --> 00:07:14,558
‫הצטרפו אלינו. בואו לשולחן.‬

121
00:07:14,559 --> 00:07:17,519
‫שימו מוזיקה. קדימה.‬

122
00:07:17,520 --> 00:07:19,229
‫אהבתי את התפקיד שלי.‬

123
00:07:19,230 --> 00:07:21,315
‫אהבתי כל חלק וחלק בו.‬

124
00:07:22,400 --> 00:07:25,278
‫באמת חיבבתי את הנוסעים.‬

125
00:07:25,862 --> 00:07:29,739
‫תמיד אמרתי‬
‫שאנשים פשוט באים כדי ליהנות מחופשה נחמדה.‬

126
00:07:29,740 --> 00:07:31,908
‫ואת נמצאת שם כדי לעזור להם בזה.‬

127
00:07:31,909 --> 00:07:32,868
‫- ג'ן‬
‫מנהלת השיט -‬

128
00:07:32,869 --> 00:07:35,580
‫זה כל הסיפור. אנשים רוצים ליהנות.‬

129
00:07:36,581 --> 00:07:39,584
‫עוד יום יפהפה ב"קרניבל טריומף". היום השני.‬

130
00:07:40,793 --> 00:07:44,922
‫אבל זה לא רק הנאה ושעשועים‬
‫ובילוי עם הנוסעים.‬

131
00:07:45,465 --> 00:07:47,884
‫האונייה הזו היא שני עולמות נפרדים מאוד.‬

132
00:07:50,553 --> 00:07:55,266
‫יש לנו כ-1,200 אנשי צוות מכל רחבי העולם.‬

133
00:07:57,059 --> 00:07:59,478
‫כילדה בברית המועצות,‬

134
00:07:59,479 --> 00:08:04,024
‫לא דמיינתי לעצמי‬
‫שאעבוד באוניית נופש עם אמריקנים,‬

135
00:08:04,025 --> 00:08:07,194
{\an8}‫ואגיד: "יי-הא" ואיהנה מזה.‬

136
00:08:07,195 --> 00:08:09,906
‫אלה שני עולמות מנוגדים לחלוטין.‬

137
00:08:11,324 --> 00:08:13,241
‫זו תעשייה אמריקאית.‬

138
00:08:13,242 --> 00:08:17,288
‫האורחים באים ליהנות,‬
‫ואת באה כדי לעבוד.‬

139
00:08:20,958 --> 00:08:25,879
‫עובדי המטבח צריכים לעבוד‬
‫לפחות 70 שעות בשבוע, לפעמים יותר.‬

140
00:08:25,880 --> 00:08:26,880
{\an8}‫- אבהי‬
‫שף -‬

141
00:08:26,881 --> 00:08:29,007
{\an8}‫בהתחלה היה לי ממש קשה,‬

142
00:08:29,008 --> 00:08:33,221
{\an8}‫כי כשהגעתי מהודו,‬
‫לא הייתי רגיל לעבוד קשה כל כך.‬

143
00:08:34,597 --> 00:08:37,390
‫אבל בו-זמנית, נהנינו מאוד.‬

144
00:08:37,391 --> 00:08:41,478
‫ואו, יש כל כך הרבה כיף‬
‫באוניית נופש לאנשי הצוות.‬

145
00:08:41,479 --> 00:08:44,814
‫יש המון סקס על האונייה.‬

146
00:08:44,815 --> 00:08:48,777
‫ואו! כל כך הרבה סקס,‬
‫אתם לא רוצים לדעת בכלל.‬

147
00:08:48,778 --> 00:08:51,864
‫הכול קשה וכיפי.‬

148
00:08:55,952 --> 00:08:59,372
‫- יום 3 -‬

149
00:09:01,290 --> 00:09:04,793
{\an8}‫היה מעולה להגיע לקוזומל.‬
‫הכול צבעוני, יש מוזיקה,‬

150
00:09:04,794 --> 00:09:07,254
‫ואנשים מברכים אותך כשאתה יורד מהאונייה.‬

151
00:09:07,255 --> 00:09:10,800
‫אז כן,‬
‫היינו מוכנים להמשיך את הבילוי הנפלא.‬

152
00:09:13,844 --> 00:09:16,263
‫אני זוכר שרבקה השתכשכה במים,‬

153
00:09:16,264 --> 00:09:18,974
‫שיחקה, צחקה ונהנתה.‬

154
00:09:18,975 --> 00:09:20,559
‫זה היה מושלם. מדהים.‬

155
00:09:20,560 --> 00:09:22,645
‫כשהיא מרוצה, אני מרוצה.‬

156
00:09:24,772 --> 00:09:26,189
‫היה כיף.‬

157
00:09:26,190 --> 00:09:31,571
‫הסתדרתי עם חמי, ואכלנו אוכל נפלא.‬

158
00:09:32,280 --> 00:09:34,532
‫ממש התפטמנו.‬

159
00:09:38,244 --> 00:09:41,247
‫שתינו יותר בקוזומל מאשר על האונייה.‬

160
00:09:43,666 --> 00:09:47,253
‫אין ספק שזו הייתה‬
‫מסיבת הרווקות שחלמתי עליה.‬

161
00:09:48,212 --> 00:09:52,090
‫כשחזרנו לאונייה הבנו שנשאר לנו רק יום אחד.‬

162
00:09:52,091 --> 00:09:53,508
‫עכשיו חוזרים הביתה.‬

163
00:09:53,509 --> 00:09:57,679
‫הכול היה מושלם עד לאותו שלב.‬
‫באמת. לא יכולנו לבקש יותר.‬

164
00:09:57,680 --> 00:10:00,473
‫אני באמת לא זוכרת את החזרה לסיפון.‬

165
00:10:00,474 --> 00:10:04,353
‫אולי זחלתי. אולי סחבו אותי.‬
‫אני לא זוכרת את החלק הזה.‬

166
00:10:05,229 --> 00:10:06,939
‫השארנו את הכבוד שלנו בקוזומל.‬

167
00:10:08,441 --> 00:10:11,444
‫ברגע שהראש שלי נגע בכרית, הייתי מעולפת.‬

168
00:10:30,963 --> 00:10:33,506
‫- יום 4 -‬

169
00:10:33,507 --> 00:10:37,761
‫אני רק זוכרת שפקחתי עיניים‬
‫והסתכלתי סביבי, והכול היה חשוך לגמרי.‬

170
00:10:37,762 --> 00:10:39,930
‫חשבתי, "מה קורה?"‬

171
00:10:40,514 --> 00:10:42,641
‫- 5:28 בבוקר -‬

172
00:10:42,642 --> 00:10:45,644
‫הרעש בקע מרמקול בתקרה.‬

173
00:10:45,645 --> 00:10:47,438
‫אז אתה בוהה בו.‬

174
00:10:50,858 --> 00:10:55,905
‫ואז פתאום אתה שומע:‬
‫"צוות אלפא, צוות אלפא."‬

175
00:10:56,656 --> 00:11:00,159
‫צוות אלפא.‬

176
00:11:00,785 --> 00:11:02,869
‫שימו לב. צוות אלפא.‬

177
00:11:02,870 --> 00:11:06,706
‫כשמתעוררים ככה פתאום,‬
‫הדבר הראשון שחושבים הוא: "אני צריכה מים.‬

178
00:11:06,707 --> 00:11:09,542
‫"אני לא מרגישה טוב. זה מאוד רועש."‬

179
00:11:09,543 --> 00:11:10,794
‫"תכבו את זה.‬

180
00:11:10,795 --> 00:11:12,797
‫"מישהו צריך לכבות את זה."‬

181
00:11:13,756 --> 00:11:17,468
‫נלחצתי.‬
‫לא היה לי מושג מה זו התראת צוות אלפא.‬

182
00:11:18,135 --> 00:11:21,222
‫לא הייתי בחדר שלי כשהאזעקה נשמעה.‬

183
00:11:21,889 --> 00:11:23,849
‫אתם יודעים, זה קורה.‬

184
00:11:24,850 --> 00:11:28,186
‫הייתי בחדר של מישהו שעובד בחדר המנועים,‬

185
00:11:28,187 --> 00:11:32,983
‫וראיתי אותו קופץ מהמיטה, לובש את הסרבל.‬

186
00:11:34,777 --> 00:11:37,405
‫אמרתי: "טוב, משהו קורה."‬

187
00:11:41,242 --> 00:11:43,159
‫הייתי במטבח, במשמרת הלילה.‬

188
00:11:43,160 --> 00:11:45,663
‫באותו זמן חשבתי שזה תרגיל.‬

189
00:11:48,416 --> 00:11:50,083
‫אבל תוך כמה שניות,‬

190
00:11:50,084 --> 00:11:53,087
‫ראיתי שיוצא עשן מפתח הניקוז של הכיור.‬

191
00:11:56,757 --> 00:11:58,801
‫כולנו אמרנו: "מה לעזאזל?"‬

192
00:12:02,763 --> 00:12:05,474
‫עליתי לגשר,‬

193
00:12:06,851 --> 00:12:11,689
‫וברגע שהגעתי לשם‬
‫הבנתי שמדובר באירוע רציני.‬

194
00:12:14,024 --> 00:12:18,362
‫אנשים דיברנו בטלפונים ובמכשירי הקשר,‬
‫והאזעקות הופעלו.‬

195
00:12:21,532 --> 00:12:24,784
‫אנשים רצו, דפקו על דלתות.‬
‫היה אפשר לשמוע את הפאניקה.‬

196
00:12:24,785 --> 00:12:27,246
‫קומי. צאי החוצה!‬

197
00:12:28,372 --> 00:12:32,333
‫אמרתי: "אלוהים, זהו זה.‬
‫זו הטיטאניק. אנחנו שוקעים."‬

198
00:12:32,334 --> 00:12:34,336
‫"איפה תחנת ההתכנסות שלנו?"‬

199
00:12:37,715 --> 00:12:39,632
‫הפעלתי שני מכשירי רדיו‬

200
00:12:39,633 --> 00:12:42,219
‫כדי לשמוע מה קורה מהגשר.‬

201
00:12:44,138 --> 00:12:47,349
‫שמעתי שהם קוראים‬
‫לצוות כיבוי האש לרדת לסיפון אפס.‬

202
00:12:50,352 --> 00:12:54,564
‫שום הכשרה לא יכולה להכין אותך ל...‬
‫הרגשתי קהות חושים.‬

203
00:12:54,565 --> 00:12:58,027
‫אולי אני לא צריך להודות בזה,‬
‫אבל אני לא באמת יודע לשחות.‬

204
00:13:02,490 --> 00:13:04,784
‫ברגע שהגענו לסיפון לידו,‬

205
00:13:05,910 --> 00:13:09,621
‫הדבר הראשון שאני זוכרת שראיתי,‬
‫זה חרוט לי במוח,‬

206
00:13:09,622 --> 00:13:12,917
‫היה הסנפיר האדום הגדול.‬

207
00:13:13,626 --> 00:13:16,836
‫פרצו ממנו להבות.‬

208
00:13:16,837 --> 00:13:19,380
‫ואז באמת התעוררתי‬

209
00:13:19,381 --> 00:13:24,094
‫ואמרתי: "שיט, האונייה עולה באש."‬

210
00:13:29,767 --> 00:13:33,561
‫הקפטן הגיע ואמר: "יש שריפה בחדר המנועים."‬

211
00:13:33,562 --> 00:13:37,273
‫ואז אמרנו: "מה?‬

212
00:13:37,274 --> 00:13:42,696
‫"אנחנו שוקעים? צריך להוציא את סירות ההצלה?‬
‫זה מצב חירום כללי? זה קורה?"‬

213
00:13:45,991 --> 00:13:49,410
‫שריפה באונייה מפחידה יותר משרפה ביבשה.‬

214
00:13:49,411 --> 00:13:53,916
‫האש יכולה להתפשט לכל מקום ואין מה לעשות.‬
‫אין כבאים שיכולים לבוא ולהציל אותך.‬

215
00:13:54,959 --> 00:13:56,626
‫פשוט עמדתי שם,‬

216
00:13:56,627 --> 00:14:01,006
‫וחיכיתי שהקפטן יאמר לי מה קורה.‬

217
00:14:02,216 --> 00:14:06,010
‫הוא אמר:‬
‫"פרצה שריפה באחד מששת הגנרטורים,‬

218
00:14:06,011 --> 00:14:07,680
‫"אבל היא כובתה."‬

219
00:14:08,264 --> 00:14:13,017
‫"אז יש לכם עוד חמישה גנרטורים נוספים.‬
‫הכול בסדר. מצבנו טוב."‬

220
00:14:13,018 --> 00:14:19,650
‫ואז אמרתי:‬
‫"טוב, אני צריכה להודיע לנוסעים."‬

221
00:14:20,317 --> 00:14:21,693
‫- 18:14 -‬

222
00:14:21,694 --> 00:14:24,112
‫הכול תחת שליטה.‬

223
00:14:24,113 --> 00:14:26,698
‫בבקשה, אין טעם להמתין בתחנות ההתכנסות.‬

224
00:14:26,699 --> 00:14:30,910
‫חזרו לחדרים שלכם,‬
‫תחזרו לישון, תשתו קפה, תאכלו ארוחת בוקר.‬

225
00:14:30,911 --> 00:14:35,374
‫אין שום סיבה לדאגה.‬
‫אין צורך להמתין בתחנת התכנסות.‬

226
00:14:37,126 --> 00:14:38,335
‫זה היה מרגיע.‬

227
00:14:38,836 --> 00:14:43,798
‫אז אמרתי לארוסתי:‬
‫"הכול יהיה בסדר. אולי נלך לשתות קפה."‬

228
00:14:43,799 --> 00:14:46,760
‫נראה לי שאזמין קרם קרמל.‬

229
00:14:48,929 --> 00:14:50,890
‫ואז האורות כבו.‬

230
00:14:54,059 --> 00:14:58,105
‫ואו. זה ממש כמו בשיט.‬

231
00:15:00,107 --> 00:15:02,318
‫פתאום הגשר החשיך.‬

232
00:15:03,319 --> 00:15:04,277
‫כל האורות כבו.‬

233
00:15:04,278 --> 00:15:06,071
‫בום, חושך.‬

234
00:15:06,572 --> 00:15:08,324
‫מה קורה פה, לעזאזל?‬

235
00:15:10,034 --> 00:15:12,161
‫עלטה מוחלטת. לא רואים כלום.‬

236
00:15:14,622 --> 00:15:17,625
‫ואז שמענו את המזגן נפסק.‬

237
00:15:25,841 --> 00:15:27,926
‫כשהחשמל נופל, זהו זה, הכול נכבה.‬

238
00:15:27,927 --> 00:15:29,469
‫החל מהדברים הקטנים‬

239
00:15:29,470 --> 00:15:33,057
‫כמו הכנת כוס תה או קפה או פרוסת טוסט,‬

240
00:15:33,557 --> 00:15:35,768
‫ועד למערכת ההנעה של האונייה.‬

241
00:15:38,979 --> 00:15:43,442
‫אז טכנית,‬
‫פשוט צפנו על המים ללא רוח חיים.‬

242
00:15:51,784 --> 00:15:54,870
‫בנקודה הזו נהיה ברור‬
‫שאין שליטה על האונייה.‬

243
00:15:57,623 --> 00:16:00,960
‫אני זוכרת תחושה של חוסר ודאות.‬
‫לא ידעתי מה עומד לקרות.‬

244
00:16:02,211 --> 00:16:03,212
‫הייתי מבועתת.‬

245
00:16:04,588 --> 00:16:09,342
‫מייד הדלקתי את הטלפון‬
‫כדי לשלוח הודעה לארוס שלי,‬

246
00:16:09,343 --> 00:16:12,513
‫ומהר מאוד הבנתי שגם הרשת האלחוטית נפלה.‬

247
00:16:16,558 --> 00:16:18,184
‫היו לנו הפסקות חשמל בעבר,‬

248
00:16:18,185 --> 00:16:22,231
‫והטכנאים באים ועושים מה שצריך‬
‫כדי להחזיר אותם לפעולה.‬

249
00:16:24,984 --> 00:16:28,612
‫אז פשוט חשבתי‬
‫שברגע שחדר המנועים יתקרר, הם יכנסו לשם,‬

250
00:16:29,321 --> 00:16:31,240
‫ויפעילו הכול בחזרה.‬

251
00:16:32,074 --> 00:16:35,035
‫ואז הכול יחזור לקדמותו תוך כשעה.‬

252
00:16:37,037 --> 00:16:39,539
‫- 07:57 -‬

253
00:16:39,540 --> 00:16:42,041
‫בינתיים, אמרנו: "מה נעשה?‬

254
00:16:42,042 --> 00:16:46,004
‫"מה הבעיות הדחופות שאפשר לפתור עכשיו?"‬

255
00:16:46,005 --> 00:16:47,797
‫וזו הייתה התאורה, כמובן.‬

256
00:16:47,798 --> 00:16:50,299
‫לא הייתה תאורה, אבל מנורות החירום פעלו,‬

257
00:16:50,300 --> 00:16:52,970
‫אז זה לא היה עניין רציני. מיזוג האוויר...‬

258
00:16:53,470 --> 00:16:56,431
‫מי שהיה בפנים היה יכול לצאת אל הסיפון.‬

259
00:16:56,432 --> 00:16:58,100
‫זה גם לא כזה נורא.‬

260
00:16:59,101 --> 00:17:03,897
‫ואז מישהו קלט שהשירותים לא פועלים.‬

261
00:17:06,734 --> 00:17:08,444
‫הם זקוקים לחשמל.‬

262
00:17:09,528 --> 00:17:11,738
‫אז לא הייתה אפשרות להוריד את המים,‬

263
00:17:11,739 --> 00:17:16,910
‫וכשיש אלפי אורחים, מדובר בבעיה רצינית.‬

264
00:17:19,705 --> 00:17:23,125
‫נאלצנו לחשוב על תוכנית פעולה.‬

265
00:17:25,502 --> 00:17:28,588
‫בהתחלה, חשבנו על השתנה מעבר לסיפון.‬

266
00:17:28,589 --> 00:17:31,507
‫זה בסדר לגברים, אבל לא לנשים.‬

267
00:17:31,508 --> 00:17:33,802
‫הן עלולות ליפול למים.‬

268
00:17:35,345 --> 00:17:37,680
‫חצי בצחוק, אמרתי:‬

269
00:17:37,681 --> 00:17:40,893
‫"טוב, אפשר להשתין במקלחת",‬

270
00:17:41,810 --> 00:17:44,730
‫וזו נראתה כמו אפשרות סבירה.‬

271
00:17:45,606 --> 00:17:50,152
‫אז אמרנו: "כן, זה רעיון טוב. זה מה שנעשה."‬

272
00:17:51,403 --> 00:17:52,696
‫"נשתין במקלחות."‬

273
00:17:53,322 --> 00:17:56,575
‫ואז בנוגע למס' 2,‬

274
00:17:57,785 --> 00:18:01,163
‫זו הייתה בעיה קשה יותר ממס' 1.‬

275
00:18:05,334 --> 00:18:08,002
‫מידע חשוב מאוד, חברים.‬

276
00:18:08,003 --> 00:18:11,506
‫בוודאי כבר ידוע לכם‬
‫שלא ניתן להוריד מים בשירותים,‬

277
00:18:11,507 --> 00:18:14,133
‫וזה יתחיל להוות בעיה תוך זמן קצר.‬

278
00:18:14,134 --> 00:18:15,760
‫ואו. אני זוכר את זה.‬

279
00:18:15,761 --> 00:18:17,303
‫אז חשבנו על תוכנית.‬

280
00:18:17,304 --> 00:18:20,098
‫אם אתם צריכים פיפי, כולם,‬

281
00:18:20,099 --> 00:18:22,017
‫ניתן לעשות זאת במקלחת,‬

282
00:18:23,060 --> 00:18:26,187
‫ואם אתם צריכים מס' 2,‬

283
00:18:26,188 --> 00:18:31,526
‫אנחנו נצייד את כל‬
‫תאי השירותים שעל הסיפון בשקיות אדומות.‬

284
00:18:31,527 --> 00:18:36,322
‫ואם אתם צריכים מס' 2,‬
‫אנחנו מבקשים שתעשו זאת בשקית האדומה‬

285
00:18:36,323 --> 00:18:38,783
‫ותשליכו אותה לפחים שבפרוזדורים.‬

286
00:18:38,784 --> 00:18:42,246
‫תודה, חברים. אשוב לעדכן.‬

287
00:18:43,247 --> 00:18:44,456
‫מה נסגר?‬

288
00:18:45,332 --> 00:18:46,958
‫אתם רוצים שאעשה מה?‬

289
00:18:46,959 --> 00:18:48,251
‫סליחה?‬

290
00:18:48,252 --> 00:18:49,544
‫לא.‬

291
00:18:49,545 --> 00:18:51,254
‫אני לא מכוון לעשות את זה.‬

292
00:18:51,255 --> 00:18:54,924
‫כולם אמרו: "באיזה עולם אנחנו חיים?"‬

293
00:18:54,925 --> 00:18:56,509
‫לא יכול להיות שזה אמיתי.‬

294
00:18:56,510 --> 00:18:59,846
‫כאילו, בחלומות הכי פרועים שלי‬

295
00:18:59,847 --> 00:19:03,642
‫לא חשבתי שיגיע היום‬
‫שאצטרך לעשות קקי בשקית אדומה.‬

296
00:19:04,226 --> 00:19:07,980
‫אני יודעת שזה היה מחריד,‬
‫אבל זו הייתה האפשרות היחידה שלנו.‬

297
00:19:08,564 --> 00:19:11,649
‫לעשות את הצרכים בשקית פלסטיק.‬
‫לקשור אותה, לזרוק לפח,‬

298
00:19:11,650 --> 00:19:14,945
‫ואז לרוקן את הפחים אל הסיפון התחתון.‬

299
00:19:16,697 --> 00:19:18,532
‫זו באמת הייתה תוכנית גאונית.‬

300
00:19:19,867 --> 00:19:22,286
‫- סכנה ביולוגית -‬

301
00:19:23,203 --> 00:19:28,167
‫ברגע שראיתי את השקיות האדומות,‬
‫אמרתי: "לא. אין מצב.‬

302
00:19:29,459 --> 00:19:30,293
‫"לא."‬

303
00:19:30,294 --> 00:19:33,255
‫אמרתי: "שקית אדומה? אין מצב. זה לא יקרה."‬

304
00:19:33,922 --> 00:19:36,175
‫מייד התחלתי לקחת כמוסות לטיפול בשלשול.‬

305
00:19:37,926 --> 00:19:40,178
‫- 10:31 -‬

306
00:19:40,179 --> 00:19:44,391
‫היינו צריכים להודיע למשרד הראשי‬
‫של ה"קרניבל" מה קורה על הסיפון.‬

307
00:19:45,225 --> 00:19:47,644
‫למזלנו, היה לנו טלפון לווייני שפעל,‬

308
00:19:48,353 --> 00:19:53,567
‫והוטל עליי לדאוג‬
‫לתקשורת רציפה עם הצוות היבשתי.‬

309
00:19:57,988 --> 00:20:00,908
‫- מיאמי -‬

310
00:20:03,076 --> 00:20:05,411
‫כששמעתי על השריפה ב"טריומף",‬

311
00:20:05,412 --> 00:20:07,748
‫זה היה מצב חירום מיידי.‬

312
00:20:08,248 --> 00:20:12,043
{\an8}‫צריך לזכור שאוניית תענוגות היא‬
‫המכונה הגדולה ביותר על פני כדוה״א.‬

313
00:20:12,044 --> 00:20:13,336
{\an8}‫- באק בנקס‬
‫נציג 'קרניבל' -‬

314
00:20:13,337 --> 00:20:16,173
{\an8}‫אז כשדברים משתבשים,‬
‫הם בדרך כלל משתבשים בגדול.‬

315
00:20:17,466 --> 00:20:19,133
‫במקרה חירום מהסוג הזה,‬

316
00:20:19,134 --> 00:20:22,720
‫השלב הראשון הוא‬
‫להוציא הצהרה קצרה מאוד,‬

317
00:20:22,721 --> 00:20:25,056
‫ולהפיץ אותה לתקשורת.‬

318
00:20:25,057 --> 00:20:26,807
‫משהו בנוסח:‬

319
00:20:26,808 --> 00:20:30,770
‫"אירעה דלקה בחדר המנועים‬
‫של אוניית ה'קרניבל טריומף'.‬

320
00:20:30,771 --> 00:20:34,149
‫"האונייה חסרת יכולת הנעה כרגע,‬
‫ואנו פועלים לתיקון הבעיה."‬

321
00:20:34,900 --> 00:20:38,069
‫לא ציינו שהשירותים לא פועלים.‬

322
00:20:38,070 --> 00:20:41,281
‫נותנים להם את המידע הנחוץ לדעתנו,‬
‫ולא יותר מכך.‬

323
00:20:46,286 --> 00:20:47,787
‫- ניו יורק -‬

324
00:20:47,788 --> 00:20:51,540
‫הפעם הראשונה שאנשים‬
‫בחדר החדשות של סי-אן-אן שמעו על 'קרניבל'‬

325
00:20:51,541 --> 00:20:53,543
‫הייתה מההודעה הזו לתקשורת.‬

326
00:20:54,294 --> 00:20:57,213
{\an8}‫נאמר שאירעה דלקה על סיפון ה'טריומף'.‬

327
00:20:57,214 --> 00:20:58,673
{\an8}‫- ברוק בולדווין‬
‫שדרנית חדשות -‬

328
00:20:58,674 --> 00:21:04,178
‫שהאש כובתה. חלק מהדברים לא פועלים,‬
‫אבל בגדול, כולם בסדר.‬

329
00:21:04,179 --> 00:21:06,389
‫חשבתי: "אנחנו סי-אן-אן.‬

330
00:21:06,390 --> 00:21:11,644
‫"אנחנו עוסקים במצב האומה,‬
‫בעיראק, פיוניאנג, קריית הוותיקן."‬

331
00:21:11,645 --> 00:21:13,814
‫האפיפיור מתפטר זה סיפור חדשותי, כן?‬

332
00:21:14,481 --> 00:21:18,318
‫אז בהתחלה מגלגלים עיניים‬
‫כששומעים על אוניית נופש.‬

333
00:21:18,944 --> 00:21:20,278
‫לא נראה לי.‬

334
00:21:20,279 --> 00:21:21,612
{\an8}‫- סי-אן-אן -‬

335
00:21:21,613 --> 00:21:26,410
‫הייתי חושבת שידווחו על הסיפור‬
‫בחדשות המקומיות, לא בחדשות הארציות.‬

336
00:21:27,035 --> 00:21:29,620
‫אוניית הנופש "טריומף" נסחפת...‬

337
00:21:29,621 --> 00:21:32,999
‫הייתי בבית כשהטלפון צלצל,‬
‫וזה היה חבר מהעבודה.‬

338
00:21:33,000 --> 00:21:35,793
{\an8}‫"שמעת על הדליקה ב'קרניבל טריומף'?"‬

339
00:21:35,794 --> 00:21:37,420
{\an8}‫- מארי פורט‬
‫אימא של רבקה פורט -‬

340
00:21:37,421 --> 00:21:40,089
{\an8}‫ואמרתי: "לא, לא שמעתי על זה.‬

341
00:21:40,090 --> 00:21:43,427
‫"הבת שלי על האונייה הזו עם אבא שלה."‬

342
00:21:45,637 --> 00:21:49,933
‫מייד נתקפתי חרדה, תסכול ופחד.‬

343
00:21:51,143 --> 00:21:52,728
‫לא הצלחתי להשיג אותה בטלפון.‬

344
00:21:53,520 --> 00:21:55,314
‫לא יכולתי לדבר איתה בכלל.‬

345
00:21:55,856 --> 00:22:00,402
‫ניסיתי למצוא בהיסטריה‬
‫מידע על מה שקרה באונייה.‬

346
00:22:01,320 --> 00:22:03,238
‫התינוקת שלי שם.‬

347
00:22:04,281 --> 00:22:05,782
‫לא ידעתי אם היא בסדר.‬

348
00:22:08,327 --> 00:22:11,037
‫לילדה בת 12,‬
‫זה מפחיד כשאי אפשר לדבר עם אימא‬

349
00:22:11,038 --> 00:22:15,499
‫ולספר לה כל מה שקורה ואיך את מרגישה.‬

350
00:22:15,500 --> 00:22:19,545
‫את רוצה ששני ההורים שלך‬
‫יחבקו אותך וינחמו אותך,‬

351
00:22:19,546 --> 00:22:21,089
‫ואי אפשר לקבל את זה.‬

352
00:22:23,633 --> 00:22:28,889
‫- 12:09 -‬

353
00:22:30,724 --> 00:22:33,642
‫עד לצהרים, ניסינו להמשיך ביום שלנו‬

354
00:22:33,643 --> 00:22:35,729
‫בצורה כמה שיותר "נורמלית".‬

355
00:22:36,980 --> 00:22:39,982
‫אבל השמש היוקדת קפחה עלינו.‬

356
00:22:39,983 --> 00:22:42,651
‫אתם יודעים, ניסינו למצוא מים קרים.‬

357
00:22:42,652 --> 00:22:44,987
‫פשפשנו ברחבי האונייה, וניסינו להבין:‬

358
00:22:44,988 --> 00:22:49,409
‫"מה נאכל? מה נשתה?‬
‫ולמה הבר לא פתוח, לעזאזל?"‬

359
00:22:51,828 --> 00:22:54,790
‫בחלקה הפנימי של האונייה,‬
‫המצב היה אפילו גרוע יותר.‬

360
00:22:55,457 --> 00:22:57,458
‫פשוט היית נחנק תוך דקות‬

361
00:22:57,459 --> 00:23:00,379
‫כי אין שום זרימת אוויר.‬

362
00:23:02,339 --> 00:23:05,883
‫פתאום הרגשתי ממש קלסטרופובית,‬

363
00:23:05,884 --> 00:23:08,219
‫ואז היה לי קטע של:‬

364
00:23:08,220 --> 00:23:14,017
‫"בחיים לא הייתי צריכה להשתין ככה."‬

365
00:23:14,684 --> 00:23:17,729
‫אז אמרתי: "תקשיבו, אני חייבת להשתין.‬

366
00:23:18,397 --> 00:23:20,064
‫"מישהי רוצה לבוא איתי?"‬

367
00:23:20,065 --> 00:23:23,526
‫כי היה חשוך. אז רוצים ליווי של חברים.‬

368
00:23:23,527 --> 00:23:26,238
‫לא רציתי ללכת לבד. זה מפחיד מדי.‬

369
00:23:26,988 --> 00:23:30,074
‫ואחד האורחים אמר: "זה מה שצריך לעשות."‬

370
00:23:30,075 --> 00:23:32,910
‫אז הוצאנו את נורת התאורה מחגורת ההצלה.‬

371
00:23:32,911 --> 00:23:38,250
‫הוא אמר לנו לשפוך עליה סודה,‬
‫כדי שהיא תירטב ותידלק.‬

372
00:23:39,042 --> 00:23:40,251
‫אז במשך כל הזמן‬

373
00:23:40,252 --> 00:23:45,173
‫יש לך תאורת דיסקו בזמן שאת עושה צרכים.‬

374
00:23:52,556 --> 00:23:54,599
‫זו הייתה חוויה מוזרה מאוד.‬

375
00:23:55,434 --> 00:23:58,394
‫זה היה השיט הראשון שלי,‬
‫אבל זה לא נראה לי נורמלי.‬

376
00:23:58,395 --> 00:24:01,690
‫ואז חשבתי: "כדאי שלפחות אשטוף את זה."‬

377
00:24:03,150 --> 00:24:06,486
‫זה היה פשוט נורא.‬
‫-זה די דוחה.‬

378
00:24:08,530 --> 00:24:10,532
‫אתם רציניים? אלוהים.‬

379
00:24:11,908 --> 00:24:16,036
‫- 13:27 -‬

380
00:24:16,037 --> 00:24:19,248
‫אז בסביבות 13:30, הטמפרטורות סוף סוף ירדו‬

381
00:24:19,249 --> 00:24:21,167
‫בחדר הבקרה של המנועים,‬

382
00:24:21,168 --> 00:24:24,170
‫וצוותי הבטיחות ובטיחות האש יכלו להיכנס‬

383
00:24:24,171 --> 00:24:27,716
‫ולבדוק מה קרה בפנים.‬

384
00:24:32,345 --> 00:24:34,597
‫ואז הטכנאי הראשי שלנו גילה‬

385
00:24:34,598 --> 00:24:38,100
‫שהמצב חמור יותר ממה שחשבו בהתחלה.‬

386
00:24:38,101 --> 00:24:40,269
‫הם חזרו ואמרו‬

387
00:24:40,270 --> 00:24:45,317
‫שהשריפה כילתה את כל הכבלים‬
‫שמספקים חשמל לאונייה כולה.‬

388
00:24:46,109 --> 00:24:50,071
‫אז לא הייתה תקווה שהחשמל יחזור.‬

389
00:24:50,989 --> 00:24:52,072
‫זהו זה.‬

390
00:24:52,073 --> 00:24:56,119
‫היינו בהלם. "מה נעשה עכשיו?"‬

391
00:24:59,372 --> 00:25:05,336
{\an8}‫התוכנית של הצוות היבשתי‬
‫הייתה ליצור קשר עם נמל פרוגרסו במקסיקו,‬

392
00:25:05,337 --> 00:25:06,962
{\an8}‫הנמל הקרוב ביותר,‬

393
00:25:06,963 --> 00:25:10,217
{\an8}‫ולהשיג ספינת גרר‬
‫שתתחיל למשוך אותנו אל החוף.‬

394
00:25:11,968 --> 00:25:14,970
‫ואז שמענו שהתוכנית החדשה היא:‬

395
00:25:14,971 --> 00:25:18,016
‫"מחר יגררו אותנו בחזרה לפרוגרסו."‬

396
00:25:18,517 --> 00:25:22,729
‫אז זה לא הזמן לעשות צרכים בפח אשפה.‬

397
00:25:24,147 --> 00:25:25,273
‫הייתי נחוש.‬

398
00:25:26,274 --> 00:25:28,527
‫"לא אשתמש בשקית האדומה."‬

399
00:25:29,110 --> 00:25:30,278
‫"אני אצליח להתאפק."‬

400
00:25:31,863 --> 00:25:37,035
‫- 17:58 -‬

401
00:25:38,078 --> 00:25:42,081
‫התקרבנו לשעת שקיעה ולסוף היום,‬

402
00:25:42,082 --> 00:25:43,874
‫הלילה הראשון עמד להגיע,‬

403
00:25:43,875 --> 00:25:48,420
‫והבנו שאנחנו לא יכולים לישון בחדרים‬
‫מפני שחם מדי.‬

404
00:25:48,421 --> 00:25:53,051
‫אנחנו צפים כבר 9, 10, 12, 13 שעות.‬

405
00:25:53,593 --> 00:25:56,638
‫מה הייתה השעה? שש בערב. כ-12-13 שעות.‬

406
00:25:57,931 --> 00:26:02,644
‫ואז התחלתי לראות‬
‫שאנשים גוררים את המזרנים שלהם אל הסיפון.‬

407
00:26:11,987 --> 00:26:13,487
‫עזבנו את הקומה שלנו,‬

408
00:26:13,488 --> 00:26:16,032
‫הבאנו את המזרנים למעלה, ושכבנו במסדרון.‬

409
00:26:16,575 --> 00:26:18,576
‫שוכבים לצידך אנשים שאתה לא מכיר‬

410
00:26:18,577 --> 00:26:20,829
‫ושכנראה לא היית מדבר איתם לעולם.‬

411
00:26:21,663 --> 00:26:24,874
‫חשבתי לעצמי: "זה לא טוב."‬

412
00:26:28,461 --> 00:26:34,050
‫לדעתי כולנו היינו מוכנים ללכת לישון.‬
‫זה היה יום מתיש מבחינה רגשית,‬

413
00:26:34,593 --> 00:26:38,762
‫ורק רצינו להתעורר ולראות את חוף מקסיקו‬

414
00:26:38,763 --> 00:26:41,975
‫ולקפוץ החוצה אל החוף הזה ולשתות מרגריטה.‬

415
00:26:48,315 --> 00:26:53,069
‫אבל כשהתעוררתי, אמרתי: "שיט.‬

416
00:26:54,779 --> 00:26:56,573
‫"איפה מקסיקו, לעזאזל?"‬

417
00:26:57,073 --> 00:27:01,036
‫- יום 5 -‬

418
00:27:03,204 --> 00:27:04,121
‫- 8:03 -‬

419
00:27:04,122 --> 00:27:06,498
‫בוקר מצוין לכם, גבירותיי ורבותיי,‬

420
00:27:06,499 --> 00:27:09,501
‫אני מקווה שהצלחתם לישון קצת אתמול בלילה‬

421
00:27:09,502 --> 00:27:11,420
‫למרות התנאים המאתגרים.‬

422
00:27:11,421 --> 00:27:16,551
‫הגוררת מתוכננת להגיע היום‬
‫בשעה 12:00 בצהריים. אעדכן בקרוב.‬

423
00:27:18,345 --> 00:27:20,805
‫למחרת בבוקר התעוררנו, והכול השתנה.‬

424
00:27:21,931 --> 00:27:23,475
‫ירדתי לסיפונים התחתונים‬

425
00:27:24,100 --> 00:27:28,187
‫וראיתי, והרחתי, והרגשתי אוויר של חולי.‬

426
00:27:28,188 --> 00:27:31,232
‫הנה שקיות הצואה הידועות לשמצה.‬

427
00:27:32,275 --> 00:27:33,985
‫זה כנראה מלא בצואה.‬

428
00:27:35,278 --> 00:27:37,072
‫ואז היה עניין האוכל.‬

429
00:27:39,824 --> 00:27:43,369
‫בבוקר למחרת, זרקתי את כל המזון המתכלה‬

430
00:27:43,370 --> 00:27:47,915
‫והתחלתי להכין כריכים,‬
‫עם בצל, עגבניות, מה שיכולנו למצוא,‬

431
00:27:47,916 --> 00:27:50,585
‫ל-3,000 הנוסעים הרעבים שעל הסיפון.‬

432
00:27:53,129 --> 00:27:56,007
‫זה התור לאוכל.‬
‫אלה שני תורים לאוכל מתוך ארבעה.‬

433
00:27:56,841 --> 00:28:01,388
‫נאלצנו לחכות בתור שעתיים.‬

434
00:28:02,555 --> 00:28:05,557
‫וכשהגענו וראינו למה אנחנו מחכים,‬

435
00:28:05,558 --> 00:28:10,646
‫זה היה כריך רטוב של חסה ועגבנייה.‬

436
00:28:10,647 --> 00:28:14,358
‫זה היה ההפך הגמור מהיום הראשון‬
‫שבו היה אוכל בכל מקום,‬

437
00:28:14,359 --> 00:28:16,403
‫מכונות גלידה ופיצה.‬

438
00:28:17,278 --> 00:28:18,237
‫מה אלה?‬

439
00:28:18,238 --> 00:28:19,571
‫בישקוטים.‬

440
00:28:19,572 --> 00:28:21,282
‫אני אקח קצת מזה.‬

441
00:28:22,158 --> 00:28:22,992
‫תודה.‬

442
00:28:24,911 --> 00:28:27,955
‫פתאום אנשים היו במצב הישרדותי.‬

443
00:28:27,956 --> 00:28:29,415
‫כל אחד דואג לעצמו.‬

444
00:28:29,416 --> 00:28:32,335
‫הם עומדים בתור לאוכל,‬
‫והם ייקחו כמה שאפשר.‬

445
00:28:33,545 --> 00:28:35,546
‫אני רוצה המבורגר אחד.‬

446
00:28:35,547 --> 00:28:39,759
‫תגיד לאנשים שלוקחים עשרה‬
‫שיחזירו כמה. אני רוצה רק אחד.‬

447
00:28:40,301 --> 00:28:43,011
‫האגרנות על הסיפון הייתה מגוחכת.‬

448
00:28:43,012 --> 00:28:47,057
‫אנשים תפסו כל מה שאפשר‬
‫ולקחו את זה למחנות הקטנים שלהם.‬

449
00:28:47,058 --> 00:28:51,603
‫זה גרם לי לחשוב:‬
‫עכשיו כל האמריקאים האלה‬

450
00:28:51,604 --> 00:28:56,191
‫יכולים להרגיש איך זה היה במדינה דיקטטורית‬

451
00:28:56,192 --> 00:29:00,863
‫שבה דברים כאלה קורים, וזה לא מפתיע אף אחד.‬

452
00:29:00,864 --> 00:29:04,159
‫כן. ברוכים הבאים לברית המועצות, חברים.‬

453
00:29:05,577 --> 00:29:10,081
‫זה כמו עיר אוהלים. אנשים ישנים בכל מקום.‬

454
00:29:10,999 --> 00:29:13,959
‫אנשים לקחו סדינים ופרשו אותם על כיסאות‬

455
00:29:13,960 --> 00:29:15,836
‫ויצרו ערים של אוהלים.‬

456
00:29:15,837 --> 00:29:20,049
‫ופתאום כולם רוצים לקחת כיסא נוח.‬
‫ואנשים דחפו ורבו.‬

457
00:29:21,509 --> 00:29:23,677
‫״זה האזור שלי, אלה האנשים שלי,‬

458
00:29:23,678 --> 00:29:26,555
‫״ואל תתעסקו איתנו.״‬

459
00:29:26,556 --> 00:29:28,057
‫ראו את זה הרבה.‬

460
00:29:29,100 --> 00:29:32,312
‫אז לפי מערכת הניווט שלך, אנחנו על ה-F?‬
‫-כן.‬

461
00:29:32,812 --> 00:29:34,773
‫כי נדפקנו.‬

462
00:29:35,356 --> 00:29:36,357
‫כן, אולי.‬

463
00:29:38,193 --> 00:29:42,821
‫- 13:43 -‬

464
00:29:42,822 --> 00:29:46,951
‫פתאום, הסתכלנו וראינו אונייה אחרת.‬

465
00:29:50,955 --> 00:29:53,916
‫תודה!‬

466
00:29:53,917 --> 00:29:57,003
‫חשבתי: ״זהו זה. הם יצילו אותנו.״‬

467
00:29:59,714 --> 00:30:03,967
‫אונייה אחרת מאותו צי,‬
‫ה״לג׳נד״, הייתה קרובה.‬

468
00:30:03,968 --> 00:30:06,054
‫הם עצרו ועזרו לנו.‬

469
00:30:07,722 --> 00:30:12,559
‫זה היה בעיקר באספקת מזון,‬
‫כי מבחינה לוגיסטית ומבחינה בטיחותית,‬

470
00:30:12,560 --> 00:30:15,938
‫אי אפשר פשוט להעביר 4,500 איש‬
‫מאונייה אחת לשנייה.‬

471
00:30:15,939 --> 00:30:18,273
‫זה הליך מטורף.‬

472
00:30:18,274 --> 00:30:19,775
‫צריך להוריד סירות למים,‬

473
00:30:19,776 --> 00:30:22,528
‫לתת לאחוז קטן מהאנשים לקפוץ לתוכן,‬

474
00:30:22,529 --> 00:30:26,573
‫למשוך אותן, לקשור אותן,‬
‫להעביר את הנוסעים, ולחזור על התהליך.‬

475
00:30:26,574 --> 00:30:27,659
‫הוא שבר את זה.‬

476
00:30:28,952 --> 00:30:29,828
‫אלוהים.‬

477
00:30:30,537 --> 00:30:32,080
‫זו לא אופציה.‬

478
00:30:34,332 --> 00:30:38,877
‫הם פשוט צילמו אותנו, כאילו שאנחנו‬
‫איזה מופע מוזרויות באמצע האוקיינוס.‬

479
00:30:38,878 --> 00:30:42,005
‫והם חגגו, הם לא הפסיקו לרקוד.‬

480
00:30:42,006 --> 00:30:46,051
‫הם רקדו להם בזמן שאני פה‬
‫בולעת כמוסות נגד שלשולים.‬

481
00:30:46,052 --> 00:30:48,971
‫היינו עוד מחזה לצפייה בשיט שלהם.‬

482
00:30:48,972 --> 00:30:50,056
‫כן.‬

483
00:30:52,308 --> 00:30:54,811
‫ואו. הם ממש קרובים.‬

484
00:30:56,896 --> 00:31:03,695
‫זו הייתה תחילתו של רגע של הארה: ״היי, אולי‬
‫אפשר להתחבר לוויי-פיי של האונייה הזו?״‬

485
00:31:07,282 --> 00:31:11,744
‫כולנו ניסינו להתקרב ככל שאפשר‬
‫כדי לגנוב מהם קליטה.‬

486
00:31:13,538 --> 00:31:15,122
‫כולם היו על הסיפון,‬

487
00:31:15,123 --> 00:31:17,917
‫החזיקו את הטלפונים באוויר‬
‫בניסיון להתחבר לרשת.‬

488
00:31:18,585 --> 00:31:20,169
‫מישהו מצליח להתחבר?‬

489
00:31:20,670 --> 00:31:22,672
‫והתחלנו לקלוט את הרשת.‬

490
00:31:25,842 --> 00:31:28,176
‫חשבתי לעצמי: ״זה עלול להיגמר רע,‬

491
00:31:28,177 --> 00:31:32,222
‫כי כולם ינסו להתקשר הביתה‬
‫או למישהו ולהודיע‬

492
00:31:32,223 --> 00:31:34,933
‫שהם תקועים באמצע האוקיינוס,‬
‫שאין חשמל,‬

493
00:31:34,934 --> 00:31:38,104
‫ושהם מחרבנים בשקיות אדומות.‬

494
00:31:38,605 --> 00:31:40,397
‫התקשרתי לאימא שלי מייד.‬

495
00:31:40,398 --> 00:31:47,487
‫אי אפשר בכלל להתחיל לתאר איך הרגשתי‬
‫כשראיתי את השם שלה על צג הטלפון.‬

496
00:31:47,488 --> 00:31:50,490
‫סיפרתי לה שהחשמל נפל ועל השקיות האדומות.‬

497
00:31:50,491 --> 00:31:52,993
‫אמרתי לה שהכול השתבש.‬

498
00:31:52,994 --> 00:31:57,247
‫לא ציפיתי לשמוע מרבקה‬
‫שהיא נאלצת לעשות צרכים בשקית אדומה.‬

499
00:31:57,248 --> 00:32:00,334
‫זה כמו משהו שלקוח מסרט אימה.‬

500
00:32:00,335 --> 00:32:02,210
‫וכשכל זה קורה על הסיפון,‬

501
00:32:02,211 --> 00:32:05,131
‫תהיתי למה זה לא מסקרים את זה בחדשות.‬

502
00:32:05,757 --> 00:32:08,383
‫בני משפחה‬
‫התחילו ליצור איתנו קשר בסי-אן-אן.‬

503
00:32:08,384 --> 00:32:12,304
‫הם התחילו להתקשר לאולפני חדשות,‬
‫ולמסור לנו פרטים‬

504
00:32:12,305 --> 00:32:15,933
‫ספציפיים בהרבה מאלה של ההודעה לתקשורת.‬

505
00:32:15,934 --> 00:32:18,644
‫למשל, רגע, השירותים לא פועלים?‬

506
00:32:18,645 --> 00:32:23,273
‫משהו בנוגע לאנשים‬
‫שצריכים להתפנות בשקיות, ואני אפילו לא...‬

507
00:32:23,274 --> 00:32:28,154
‫ואז התחלנו להגיד: זו כתבה חדשותית.‬

508
00:32:29,155 --> 00:32:31,323
‫יותר מ-4,000 נוסעים ואנשי צוות‬

509
00:32:31,324 --> 00:32:34,952
‫בילו את ליל אמש כשהם נטושים‬
‫על סיפון של אוניית נופש במפרץ מקסיקו.‬

510
00:32:34,953 --> 00:32:39,331
‫כך תיארה את זה אשתו של אחד המדווחים,‬
‫שנמצאת על הסיפון:‬

511
00:32:39,332 --> 00:32:44,169
{\an8}‫אין חשמל. הם נאלצים‬
‫לעשות את הצרכים בדליים ובשקיות.‬

512
00:32:44,170 --> 00:32:48,590
{\an8}‫פתאום התחילו לצוץ סיפורים‬
‫בנוגע לתנאים שעל הסיפון.‬

513
00:32:48,591 --> 00:32:52,386
‫שיט תענוגות בן ארבעה ימים הפך לסיוט.‬

514
00:32:52,387 --> 00:32:55,889
‫4,200 איש צפים על ספינה חסרת יכולת הנעה.‬

515
00:32:55,890 --> 00:32:57,517
‫אלוהים אדירים. איך זה קרה?‬

516
00:32:58,643 --> 00:33:00,769
‫ואז יצא המרצע מן השק.‬

517
00:33:00,770 --> 00:33:03,355
‫זה כאילו שכדור שלג החל להתגלגל,‬

518
00:33:03,356 --> 00:33:05,233
‫ולא היה ניתן לעצור אותו.‬

519
00:33:07,151 --> 00:33:08,026
‫- יוסטון, טקסס -‬

520
00:33:08,027 --> 00:33:11,530
‫אספקת המצרכים על הסיפון אוזלת,‬
‫והרגשות גואים‬

521
00:33:11,531 --> 00:33:13,324
‫בזמן שהנוסעים ממתינים לחילוץ.‬

522
00:33:14,742 --> 00:33:18,161
‫בכל פעם שמתרחש אסון ימי, אני צופה בו.‬

523
00:33:18,162 --> 00:33:19,664
‫זה מה שאני עושה.‬

524
00:33:20,748 --> 00:33:24,584
‫אני זוכר שראיתי בחדשות המקומיות‬
‫את הכתבות על מה שקורה,‬

525
00:33:24,585 --> 00:33:25,961
‫והשערות שלי סמרו.‬

526
00:33:25,962 --> 00:33:29,131
‫חשבתי: ״מה זה? זה אבסורד.״‬

527
00:33:29,132 --> 00:33:31,300
‫הנוסעים האלה שילמו על השיט.‬

528
00:33:32,802 --> 00:33:36,221
‫״קרניבל״ היא אחת‬
‫מהחברות הגדולות בעולם בענף הפלגות נופש.‬

529
00:33:36,222 --> 00:33:38,724
‫זה עסק עולמי שמגלגל מיליארדי דולרים.‬

530
00:33:38,725 --> 00:33:40,559
‫אבל ידעתי שבשנים האחרונות,‬

531
00:33:40,560 --> 00:33:43,354
‫היו לה כמה בעיות עם דליקות באוניות אחרות.‬

532
00:33:43,980 --> 00:33:45,897
{\an8}‫ריח העשן החל למלא‬

533
00:33:45,898 --> 00:33:49,192
{\an8}‫את אוניית ה״קרניבל ספלנדור״‬
‫שאורכה כ-300 מטרים.‬

534
00:33:49,193 --> 00:33:52,697
{\an8}‫אז כשראיתי את זה על ה״קרניבל טריומף״‬

535
00:33:54,282 --> 00:33:56,993
‫כמובן שהסתקרנתי.‬

536
00:33:58,619 --> 00:34:02,748
‫- 12:17 -‬

537
00:34:02,749 --> 00:34:05,000
‫באותו זמן, כולם טיפחו ציפיות‬

538
00:34:05,001 --> 00:34:08,713
‫להגיע יחסית מהר הביתה, ליבשה.‬

539
00:34:09,297 --> 00:34:14,677
‫ואז קיבלתי שיחה מהצוות היבשתי,‬
‫ואמרו שהתוכנית השתנתה.‬

540
00:34:19,474 --> 00:34:22,225
{\an8}‫אמרו לנו שמכיוון שלא היה לנו חשמל,‬

541
00:34:22,226 --> 00:34:25,437
{\an8}‫האונייה נסחפה יותר מ-100 מיל ימי.‬

542
00:34:25,438 --> 00:34:28,106
{\an8}‫כבר לא היינו קרובים למפרץ מקסיקו.‬

543
00:34:28,107 --> 00:34:32,611
‫אז התוכנית החדשה הייתה‬
‫לקחת את כולם למוביל באלבמה.‬

544
00:34:32,612 --> 00:34:35,447
‫זה יוסיף לפחות יומיים נוספים.‬

545
00:34:35,448 --> 00:34:36,782
‫- מוביל, אלבמה -‬

546
00:34:36,783 --> 00:34:39,327
‫הלב שלי פשוט צנח. הרגשתי...‬

547
00:34:39,827 --> 00:34:43,915
‫אתם רציניים? זה אסון מוחלט.‬

548
00:34:44,749 --> 00:34:47,793
‫כשגילינו שאנחנו שטים למוביל‬
‫במקום לפרוגרסו,‬

549
00:34:47,794 --> 00:34:49,712
‫זה הכעיס את כולם.‬

550
00:34:50,213 --> 00:34:53,298
‫זה היה כמו לחטוף מהלומה בפרצוף.‬
‫-כן.‬

551
00:34:53,299 --> 00:34:57,427
‫עוד שלושה ימים של זה. זה לא ישתפר.‬

552
00:34:57,428 --> 00:34:59,971
‫התחלנו להריח שתן.‬
‫-כן.‬

553
00:34:59,972 --> 00:35:02,100
‫התחלנו להריח את השירותים.‬

554
00:35:03,226 --> 00:35:04,852
‫הם לא התנקזו.‬

555
00:35:05,353 --> 00:35:08,105
‫אז המקלחות התמלאו במי ביוב,‬

556
00:35:08,106 --> 00:35:11,818
‫והם פשוט ישבו שם‬
‫מבלי שיהיה להם לאן להתנקז.‬

557
00:35:13,611 --> 00:35:18,699
‫ואז הבנו שנדפקנו.‬

558
00:35:20,201 --> 00:35:23,788
‫כשג׳ן הודיעה שיידרשו עוד יומיים-שלושה,‬

559
00:35:24,288 --> 00:35:26,665
‫חשבתי: ״אני לא יודע אם אצליח להתאפק.״‬

560
00:35:26,666 --> 00:35:32,713
‫״אני לא אחזיק עד אז‬
‫בלי ללכת לשירותים ולעשות מס׳ 2.״‬

561
00:35:34,048 --> 00:35:36,509
‫טוב. חזרנו לעוד.‬

562
00:35:37,969 --> 00:35:40,138
‫אז התחלתי לצוד תאי שירותים.‬

563
00:35:41,180 --> 00:35:42,472
‫כי הייתה שמועה‬

564
00:35:42,473 --> 00:35:46,060
‫שיש תאי שירותים שפועלים איפשהו.‬

565
00:35:47,687 --> 00:35:49,230
‫השירותים שלכם פועלים?‬
‫-לא.‬

566
00:35:49,730 --> 00:35:51,398
‫לא. שלנו לא פועלים.‬

567
00:35:51,399 --> 00:35:52,649
‫אוקיי.‬

568
00:35:52,650 --> 00:35:54,526
‫אבל כל פעם שנכנסתי לשירותים,‬

569
00:35:54,527 --> 00:35:56,820
‫פתחתי את הדלת: ״לא, זה לא עובד.״‬

570
00:35:56,821 --> 00:35:57,946
‫נכנס לבא: ״לא.״‬

571
00:35:57,947 --> 00:36:00,158
‫״זה דוחה. זה לא פועל.״‬

572
00:36:02,118 --> 00:36:05,203
‫הייתי חייב להתפנות.‬

573
00:36:05,204 --> 00:36:08,541
‫אז מצאתי שירותים ציבוריים, ונכנסתי פנימה.‬

574
00:36:09,458 --> 00:36:14,546
‫וזה היה הדבר הכי מגעיל שראיתי בחיי.‬

575
00:36:14,547 --> 00:36:18,341
‫אנשים כיסו את הקקי בנייר טואלט,‬

576
00:36:18,342 --> 00:36:20,552
‫ואז עשו שוב צרכים מעל זה.‬

577
00:36:20,553 --> 00:36:23,805
‫אז היו שם שכבות על גבי שכבות.‬

578
00:36:23,806 --> 00:36:25,474
‫זה היה כמו לזניה.‬

579
00:36:28,227 --> 00:36:31,271
‫סיפונים שלוש, ארבע וחמש נקיים.‬
‫אנשי הצוות טיפלו בהם.‬

580
00:36:31,272 --> 00:36:33,231
‫אתה יכול ללכת לשם אם אתה רוצה.‬

581
00:36:33,232 --> 00:36:34,984
‫מעולה. תודה!‬

582
00:36:38,571 --> 00:36:41,740
‫ברגע שמצאתי תא שירותים אחד שעובד,‬
‫זו בהחלט הייתה הקלה‬

583
00:36:41,741 --> 00:36:45,452
‫וגם קצת לא נעים מחמי וחמותי לעתיד.‬

584
00:36:45,453 --> 00:36:47,621
‫״היי. בטח יש לכם קקי.‬

585
00:36:47,622 --> 00:36:50,749
‫מצאתי שירותים תקינים, הם כאן.‬
‫מקווה שאתם מרגישים טוב.‬

586
00:36:50,750 --> 00:36:54,754
‫״השתמשתם כבר בשקית אדומה?״‬
‫זו שיחה ממש מוזרה.‬

587
00:37:01,135 --> 00:37:03,678
‫האוניות של ״קרניבל״ נועדו להיות כיפיות.‬

588
00:37:03,679 --> 00:37:07,641
‫וכאנשי צוות, אמרו לנו:‬

589
00:37:07,642 --> 00:37:10,269
‫״תפקידכם ליצור חוויות מהנות ובלתי נשכחות.״‬

590
00:37:10,770 --> 00:37:12,562
‫אז קיבלנו החלטה:‬

591
00:37:12,563 --> 00:37:15,316
‫״בואו נפתח את הבר ונציע משקאות בחינם.״‬

592
00:37:17,109 --> 00:37:21,322
‫בהחלט התנגדתי לרעיון של בר פתוח.‬

593
00:37:22,823 --> 00:37:24,200
‫אנשים ישתגעו.‬

594
00:37:29,372 --> 00:37:33,042
‫היי! התחילו לחלק אלכוהול בחינם.‬

595
00:37:33,626 --> 00:37:35,252
‫אמרנו: ״מעולה!‬

596
00:37:35,253 --> 00:37:36,837
‫״שתיה בחינם! קדימה.״‬

597
00:37:38,714 --> 00:37:40,382
‫יש!‬
‫-סוף סוף משהו שאפשר לעשות.‬

598
00:37:40,383 --> 00:37:43,051
‫זה משהו.‬
‫-הפלגות אמורות להיות מהנות.‬

599
00:37:43,052 --> 00:37:45,263
‫יש אלכוהול בחינם. קדימה.‬

600
00:37:48,557 --> 00:37:51,851
‫אנשים חטפו משקאות בשתי ידיים,‬
‫לקחו אותם לחדרים.‬

601
00:37:51,852 --> 00:37:55,231
‫זה היה הכי מטורף,‬
‫הכי עמוס, הכי שיכרון שיש.‬

602
00:37:57,275 --> 00:37:59,734
‫״פשוט תנו לי את השתייה. כן.״‬

603
00:37:59,735 --> 00:38:01,445
‫הכול היה מעולה.‬

604
00:38:02,780 --> 00:38:06,450
‫אבל אז אנשים התחילו להשתין מעבר לסיפון.‬

605
00:38:09,537 --> 00:38:11,454
‫אמרתי: ״שיט.״‬

606
00:38:11,455 --> 00:38:14,124
‫אנשים זרקו את השקיות האדומות‬
‫אל סירות ההצלה.‬

607
00:38:14,125 --> 00:38:16,001
‫מישהו זרק שקית קקי,‬

608
00:38:16,002 --> 00:38:17,961
‫והרוח העיפה אותה בחזרה‬

609
00:38:17,962 --> 00:38:23,426
‫על מישהו שישב על הסיפון למטה.‬

610
00:38:23,926 --> 00:38:26,386
‫והוא אמר ״מה נסגר?״‬

611
00:38:26,387 --> 00:38:30,056
‫בקבוצה שלידנו ב״עיר האוהלים״‬
‫היו גבר ואישה שרק נישאו,‬

612
00:38:30,057 --> 00:38:33,311
‫והם עשו סקס על הכיסא מול העיניים שלי.‬

613
00:38:34,520 --> 00:38:35,854
‫- אין להתערטל בציבור -‬

614
00:38:35,855 --> 00:38:39,650
‫אפילו בלי: ״רוצה להתכסות בסדין?״‬
‫לא. הם היו ממש שם.‬

615
00:38:42,028 --> 00:38:44,322
‫אולי האלכוהול השפיע עליהם,‬
‫אבל פרצו מריבות...‬

616
00:38:47,408 --> 00:38:48,868
‫הכול נהיה מאוד מפחיד.‬

617
00:38:50,328 --> 00:38:54,707
‫כאבא, תפקידך להגן,‬
‫ולא היה שום דבר שיכולתי לעשות.‬

618
00:38:56,042 --> 00:38:57,084
‫זה היה...‬

619
00:38:57,793 --> 00:39:00,003
‫אתה מרגיש כל כך קטן,‬

620
00:39:00,004 --> 00:39:03,882
‫כי כל הדברים האלה קורים סביבך‬
‫ואתה לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה.‬

621
00:39:03,883 --> 00:39:08,636
‫פשוט אמרנו: ״לא, חייבים לעצור את זה.‬

622
00:39:08,637 --> 00:39:09,889
‫״תסגרו את הבר.״‬

623
00:39:12,767 --> 00:39:14,225
‫זה הרגיש כמו ניצחון קטן.‬

624
00:39:14,226 --> 00:39:19,148
‫קיבלנו בחזרה מעט מהכיף שלנו,‬
‫זה הסיח את דעתנו מהמציאות.‬

625
00:39:20,107 --> 00:39:22,193
‫היינו נטושים לבדנו בלב ים.‬

626
00:39:27,156 --> 00:39:32,286
‫- 15:01 -‬

627
00:39:33,662 --> 00:39:37,249
‫כל כך התרגשנו‬
‫כשראינו שספינות הגרר הגיעו סוף סוף.‬

628
00:39:38,209 --> 00:39:40,293
‫שירותי ההצלה סוף סוף הגיעו.‬

629
00:39:40,294 --> 00:39:42,380
‫כי פירוש הדבר הוא שאנחנו זזים.‬

630
00:39:43,089 --> 00:39:44,590
‫לא ראינו את הסוף.‬

631
00:39:46,175 --> 00:39:48,886
‫נראה שהספינה שטה בכיוון ההוא.‬

632
00:39:49,970 --> 00:39:52,680
‫זו מונעת מהחרטום שלנו להיטלטל.‬

633
00:39:52,681 --> 00:39:55,810
‫היא כנראה ברוורס. היא בהחלט ברוורס.‬

634
00:39:56,519 --> 00:39:58,938
‫אבל כשהגוררות החלו למשוך אותנו...‬

635
00:40:00,815 --> 00:40:02,190
‫הכול זז.‬

636
00:40:02,191 --> 00:40:06,903
‫אלוהים, הטלטול הזה ייראה מטורף בסרטון.‬

637
00:40:06,904 --> 00:40:11,741
‫היינו בדרכנו,‬
‫אבל בנוסף, הזווית של הספינה השתנתה,‬

638
00:40:11,742 --> 00:40:14,412
‫והכול נטה הצידה.‬

639
00:40:15,162 --> 00:40:18,124
‫הגוררות דוחפות אותנו. תשמור על הטלפון.‬

640
00:40:19,458 --> 00:40:24,338
‫לפתע, מזג האוויר התדרדר.‬

641
00:40:32,596 --> 00:40:38,144
‫ואז נהייתי מודע מאוד לכך‬
‫שזו כנראה נקודת המפנה.‬

642
00:40:40,312 --> 00:40:42,940
‫וזה הרגע שבו הכול נשפך.‬

643
00:40:44,817 --> 00:40:45,651
‫אלוהים.‬

644
00:40:48,028 --> 00:40:49,654
‫הכול מוצף.‬

645
00:40:49,655 --> 00:40:51,739
‫גם פה הכול משתכשך.‬

646
00:40:51,740 --> 00:40:52,782
‫מה?‬

647
00:40:52,783 --> 00:40:56,328
‫תארו לעצמכם שכל מה שנכנס לאסלה,‬
‫שתן, צואה, הכול,‬

648
00:40:57,705 --> 00:41:00,498
‫מכסה את כל השטח.‬

649
00:41:00,499 --> 00:41:01,708
‫אלוהים.‬

650
00:41:01,709 --> 00:41:03,543
‫זהירות.‬
‫-זהירות.‬

651
00:41:03,544 --> 00:41:06,254
‫תשמעו, המצב התדרדר במהירות.‬

652
00:41:06,255 --> 00:41:10,342
‫הכול עלה למעלה, וההצפה לא נפסקה.‬

653
00:41:11,260 --> 00:41:13,012
‫ביוב גולמי.‬

654
00:41:13,596 --> 00:41:15,305
‫שיט. זה חלקלק.‬

655
00:41:15,306 --> 00:41:16,681
{\an8}‫הולכים בפרוזדור,‬

656
00:41:16,682 --> 00:41:19,852
{\an8}‫ופתאום רעשי שכשוך.‬
‫ברור לכם בתוך מה אתם עומדים.‬

657
00:41:21,312 --> 00:41:24,231
‫היינו שקועים ב... צואה.‬

658
00:41:25,399 --> 00:41:29,861
‫ברגע שקפצתי מהמיטה העליונה,‬
‫היו לי מים על הרגליים.‬

659
00:41:29,862 --> 00:41:31,864
‫וחשבתי: ״מה לעזאזל?״‬

660
00:41:32,448 --> 00:41:34,991
‫זה היה ממש גרוע. עצרתי את הנשימה.‬

661
00:41:34,992 --> 00:41:37,285
‫זה היה דוחה.‬

662
00:41:37,286 --> 00:41:38,496
‫זה היה בכל מקום.‬

663
00:41:49,381 --> 00:41:53,761
‫בנקודה הזו אמרתי:‬
‫״פשוט תוציאו אותי מהאונייה הזו.״‬

664
00:41:56,347 --> 00:42:00,308
‫- יום 6 -‬

665
00:42:00,309 --> 00:42:04,938
‫מהר מאוד התחילו להגיע המון פרטים‬

666
00:42:04,939 --> 00:42:11,027
‫ותיאורים של מה שקורה בשיט הזה.‬

667
00:42:11,028 --> 00:42:12,737
‫החדר שלנו מוצף.‬

668
00:42:12,738 --> 00:42:15,823
‫הפרוזדור מוצף בביוב גולמי.‬

669
00:42:15,824 --> 00:42:20,246
‫יש קקי ופיפי על רצפת הקפיטריה.‬

670
00:42:20,955 --> 00:42:23,916
‫אמרנו... אלוהים אדירים.‬

671
00:42:25,876 --> 00:42:30,755
‫זה השלב שבו ג׳ף צוקר, הבוס החדש שלנו,‬
‫שחיפש כל הזמן דרכים להעלות את הרייטינג,‬

672
00:42:30,756 --> 00:42:34,551
‫קיבל החלטה ללכת עד הסוף עם הסיפור הזה.‬

673
00:42:34,552 --> 00:42:38,054
‫היה בכך סיכון,‬
‫והוא היה צריך לקחת סיכון גדול.‬

674
00:42:38,055 --> 00:42:42,226
‫הוא היה הבוס החדש,‬
‫ואנחנו היינו זקוקים לצופים.‬

675
00:42:43,310 --> 00:42:45,979
‫והוא הסכים ללכת על כל הקופה.‬

676
00:42:45,980 --> 00:42:47,021
‫- מיקרופון‬
‫שידור חי -‬

677
00:42:47,022 --> 00:42:49,482
{\an8}‫חופשה חלומית הפכה לסיוט‬

678
00:42:49,483 --> 00:42:53,027
{\an8}‫לאלפי הנוסעים‬
‫שעל סיפון אוניית הנופש של ״קרניבל״.‬

679
00:42:53,028 --> 00:42:56,698
{\an8}‫הביוב מטפטף מהקירות.‬

680
00:42:56,699 --> 00:42:58,408
{\an8}‫זה היה סיקור נרחב.‬

681
00:42:58,409 --> 00:43:01,077
{\an8}‫בואו נביט מקרוב על האונייה הענקית הזו.‬

682
00:43:01,078 --> 00:43:03,288
{\an8}‫המוני אנשים בשטח הקטן הזה...‬

683
00:43:03,289 --> 00:43:06,416
{\an8}‫דיברנו עם מומחים למשפט ימי,‬
‫מומחים למחלות מדבקות.‬

684
00:43:06,417 --> 00:43:08,543
‫אשריכיה קולי, סלמונלה, שיגלה.‬

685
00:43:08,544 --> 00:43:10,712
‫אולי אפילו דיברתי עם פסיכולוג‬

686
00:43:10,713 --> 00:43:15,383
‫כדי להבין מה אנשים חווים בסיטואציה כזו.‬

687
00:43:15,384 --> 00:43:19,679
‫שברנו את הראש‬
‫בניסיונות לחשוב על כל זווית אפשרית‬

688
00:43:19,680 --> 00:43:23,309
‫לסיקור הפרשה הזו, מהבוקר ועד הלילה.‬

689
00:43:24,059 --> 00:43:26,728
‫בכל פעם שצפיתי בזה בחדשות,‬

690
00:43:26,729 --> 00:43:30,231
‫היה דיווח על בעיות נוספות על האונייה.‬

691
00:43:30,232 --> 00:43:32,610
‫אמרתי: ״אלוהים, זה כאוס.״‬

692
00:43:34,862 --> 00:43:38,866
‫אז התחלתי לבדוק את הנושא,‬
‫והייתי בשוק ממה שגיליתי.‬

693
00:43:39,700 --> 00:43:44,245
‫בתוך שנתיים,‬
‫אירעו תשע תקריות של קווי דלק תקולים‬

694
00:43:44,246 --> 00:43:46,664
‫בזמן ההפלגה של האוניות האלו,‬

695
00:43:46,665 --> 00:43:49,960
‫שהיו גורמים אפשריים לדליקות האלה.‬

696
00:43:50,544 --> 00:43:52,087
‫זה לא ייאמן.‬

697
00:43:52,796 --> 00:43:55,549
‫בשפה שלי, זה נקרא רולטה רוסית,‬

698
00:43:56,759 --> 00:43:58,135
‫עם חייהם של בני אדם.‬

699
00:43:59,053 --> 00:44:04,058
‫- 23:23 -‬

700
00:44:07,936 --> 00:44:11,314
‫בשלב הזה‬
‫כבר לא ידעתי איזה יום זה, מה השעה.‬

701
00:44:11,315 --> 00:44:14,442
‫לא ידעתי כמה ימים אנחנו נמצאים על האונייה.‬

702
00:44:14,443 --> 00:44:16,820
‫לא היה לי מושג. מאבדים את תחושת הזמן.‬

703
00:44:18,781 --> 00:44:21,492
‫אז פשוט מתעוררים כדי ללכת לישון,‬

704
00:44:22,910 --> 00:44:24,536
‫בתקווה לחזור הביתה.‬

705
00:44:31,377 --> 00:44:35,004
‫- יום 7 -‬

706
00:44:35,005 --> 00:44:38,509
‫כשנתקעים בלב ים ככה, המחשבות נודדות.‬

707
00:44:39,009 --> 00:44:42,845
‫ואני חושב שפשוט רצינו לחזור הביתה.‬

708
00:44:42,846 --> 00:44:44,347
‫היינו גמורים.‬

709
00:44:44,348 --> 00:44:46,349
‫נעשינו חסרי מנוחה.‬

710
00:44:46,350 --> 00:44:50,104
‫אף אחד לא יכול לעשות כלום.‬
‫אנחנו שבויים של הבעיה.‬

711
00:44:51,271 --> 00:44:52,815
‫אתה מרגיש כמו אסיר.‬

712
00:44:53,315 --> 00:44:57,152
‫הייתה תחושה של יום הדין.‬
‫זה היה גם כמו ״הישרדות״, כן?‬

713
00:44:58,070 --> 00:45:01,948
‫אני זוכרת שבשלב מסוים,‬
‫גבר מבוגר אפילו פתח קבוצת לימודי דת.‬

714
00:45:01,949 --> 00:45:06,954
‫״כה יקר היה‬

715
00:45:07,705 --> 00:45:12,251
‫״החסד שצץ‬

716
00:45:13,252 --> 00:45:16,003
‫״בשעה שבה‬

717
00:45:16,004 --> 00:45:22,261
‫״האמנתי לראשונה״‬

718
00:45:24,138 --> 00:45:27,390
‫מהרגע הראשון, תכננתי שהכול יהיה נפלא.‬

719
00:45:27,391 --> 00:45:31,520
‫אבל בסוף הכול יצא כל כך נורא,‬
‫שאמרתי: ״זה לא מה שרציתי״.‬

720
00:45:35,816 --> 00:45:39,611
‫הרגשתי שנכשלתי.‬

721
00:45:43,198 --> 00:45:44,323
‫אל תסתכלו עליי.‬

722
00:45:44,324 --> 00:45:47,703
‫זה פשוט מצב גרוע,‬
‫ואין שום דבר שאפשר לעשות בקשר לזה.‬

723
00:45:49,413 --> 00:45:50,289
‫כן.‬

724
00:45:53,542 --> 00:45:55,919
‫- יום 8 -‬

725
00:45:57,212 --> 00:45:58,087
‫- מוביל -‬

726
00:45:58,088 --> 00:46:00,257
‫נהגתי כל הלילה כדי להגיע למוביל.‬

727
00:46:00,758 --> 00:46:03,844
‫הייתי נחושה להיות על הרציף‬
‫כשהבת שלי תגיע לשם.‬

728
00:46:05,179 --> 00:46:07,764
‫אז עצרתי ממש על שפת המים,‬

729
00:46:07,765 --> 00:46:11,893
‫ופתאום היו צוותי חדשות בכל מקום.‬

730
00:46:11,894 --> 00:46:14,646
‫כולם מתקשרים. כולם רוצים ראיונות.‬

731
00:46:16,064 --> 00:46:16,899
‫ענק.‬

732
00:46:17,483 --> 00:46:22,070
{\an8}‫הדבר האחרון שהיא אמרה לי,‬
‫ומה שהיה הכי קשה לכולנו, היה:‬

733
00:46:22,738 --> 00:46:25,741
{\an8}‫״אימא, אני כל כך פוחדת שלא אראה אותך שוב.״‬

734
00:46:27,826 --> 00:46:31,454
‫- 16:17 -‬

735
00:46:31,455 --> 00:46:36,585
‫היום האחרון פשוט נגרר בלי סוף.‬

736
00:46:37,377 --> 00:46:38,836
‫רק רציתי שהכול ייגמר.‬

737
00:46:38,837 --> 00:46:41,464
‫רציתי שאנשים פשוט‬
‫ירדו מהסיפון, ילכו הביתה,‬

738
00:46:41,465 --> 00:46:44,760
‫יכנסו למקלחת חמה, למיטה נוחה.‬

739
00:46:45,260 --> 00:46:50,015
‫וקצת רציתי קצת שקט ושלווה לעצמי.‬

740
00:46:53,352 --> 00:46:55,187
‫המסוק הגיע.‬

741
00:46:55,854 --> 00:46:57,231
‫מעולה.‬
‫-מעולה.‬

742
00:47:01,151 --> 00:47:03,444
‫כשהתקרבנו אל החוף,‬

743
00:47:03,445 --> 00:47:05,947
‫התחלנו לראות עוד מטוסים, עוד מסוקים,‬

744
00:47:05,948 --> 00:47:09,660
‫ואז הבנו שאלה כנראה גורמי החדשות.‬

745
00:47:10,369 --> 00:47:13,663
‫במרחק של כ-30, 35 מייל מהחוף,‬

746
00:47:13,664 --> 00:47:16,457
‫ספינת הנופש הזו‬
‫סוף סוף עושה את דרכה אל מוביל.‬

747
00:47:16,458 --> 00:47:20,461
{\an8}‫עכשיו הכתבות והסרטונים מתחילים לצאת.‬

748
00:47:20,462 --> 00:47:22,714
{\an8}‫המצב נהיה ממש גרוע.‬
‫הכול זלג למעליות,‬

749
00:47:23,298 --> 00:47:25,967
{\an8}‫והתחיל לטפטף בכזאת עוצמה‬
‫שזה נשמע כמו גשם.‬

750
00:47:25,968 --> 00:47:28,177
{\an8}‫ירד גשם של מי ביוב.‬

751
00:47:28,178 --> 00:47:30,179
‫הסיפור התנפח, בעיקרון.‬

752
00:47:30,180 --> 00:47:32,640
‫הוא המשיך לגדול ולגדול.‬

753
00:47:32,641 --> 00:47:35,142
‫הוא פשוט לא דעך.‬

754
00:47:35,143 --> 00:47:37,144
‫כשנכנסים לטוויטר‬

755
00:47:37,145 --> 00:47:41,899
‫ורואים שיש האשטאג:‬
‫״אוניית הנופש מהגיהינום״,‬

756
00:47:41,900 --> 00:47:43,901
‫מבינים שכולם עוקבים.‬

757
00:47:43,902 --> 00:47:46,655
‫- איזה סיוט! האסלה הצפה -‬

758
00:47:47,364 --> 00:47:49,949
‫- מזל שאני לא אחראי‬
‫על יחסי הציבור של קרניבל״‬

759
00:47:49,950 --> 00:47:53,495
‫- חייב לישון אבל לא מסוגל להפסיק לצפות -‬

760
00:47:54,079 --> 00:47:56,330
‫הסיכון השתלם לסי-אן-אן.‬

761
00:47:56,331 --> 00:47:57,957
‫- סי-אן-אן משקיעה‬
‫וזוכה ברייטינג -‬

762
00:47:57,958 --> 00:48:02,129
‫״שיט הקקי״‬
‫היה הסיפור החדשותי הכי גדול באמריקה.‬

763
00:48:02,713 --> 00:48:07,341
‫ברוכים השבים לאולם הנשפים ״פייסטה״‬
‫כאן על סיפון ה״קרניבל טריומף״.‬

764
00:48:07,342 --> 00:48:11,846
‫בר הקריוקי הוא כעת אסלה באופן רשמי.‬

765
00:48:11,847 --> 00:48:15,141
‫ההפלגה המסויטת של אוניית הנופש ״טריומף״.‬

766
00:48:15,142 --> 00:48:18,103
‫תקועים בלב ים‬
‫ומחרבנים בשקית פלסטיק במשך שישה ימים.‬

767
00:48:18,770 --> 00:48:21,814
‫בשלב הזה המצב הפך לאסון יח״צני.‬

768
00:48:21,815 --> 00:48:24,650
‫היי, מספיק. מספיק עם הכותרות האלה.‬

769
00:48:24,651 --> 00:48:28,738
‫צפינו שיהיה מרחץ דמים תקשורתי שלם‬

770
00:48:28,739 --> 00:48:30,490
‫כשהאונייה הגיעה לנמל.‬

771
00:48:31,658 --> 00:48:32,992
‫- 21:29 -‬

772
00:48:32,993 --> 00:48:34,995
‫הנה היא מגיעה.‬

773
00:48:36,246 --> 00:48:41,752
‫ברגע שהאונייה התחילה להיכנס לנמל,‬
‫ראינו אנשים צועקים, מחזיקים לנו שלטים.‬

774
00:48:42,252 --> 00:48:47,048
‫התחלנו להרגיש‬
‫את התרגשות שלהם מכך שסוף סוף הגענו.‬

775
00:48:47,049 --> 00:48:49,176
‫ההקלה.‬
‫-סוף סוף הגענו.‬

776
00:48:49,760 --> 00:48:53,931
‫תשמעו את הצופר הזה!‬
‫תראו כמה שהם שמחים לשמוע את זה.‬

777
00:48:54,640 --> 00:48:57,100
‫אני פשוט זוכרת שחשבתי על הצוות.‬

778
00:48:57,601 --> 00:49:03,105
‫איפה בתיאור המשרה שלהם‬
‫מציינים איסוף צואה של אנשים?‬

779
00:49:03,106 --> 00:49:05,775
‫לעולם לא אתייחס שוב‬
‫לשירותים פרטיים כאל דבר מובן מאליו.‬

780
00:49:05,776 --> 00:49:07,360
{\an8}‫- אוניית הנופש מגיעה למוביל -‬

781
00:49:07,361 --> 00:49:10,489
{\an8}‫הייתי ממש גאה בעצמי שהצלחתי לעבור את זה‬

782
00:49:11,406 --> 00:49:13,075
‫ולא נשברתי.‬

783
00:49:14,660 --> 00:49:18,955
‫ופשוט הייתי גאה בצוות,‬

784
00:49:18,956 --> 00:49:24,336
‫בכולם שתמכו זה בזה ועבדו כל כך קשה.‬

785
00:49:25,045 --> 00:49:27,380
‫עכשיו נראה‬
‫שנוכל לראות אנשים יורדים מהסיפון.‬

786
00:49:27,381 --> 00:49:29,840
‫כן, אנשים יורדים מהסיפון.‬

787
00:49:29,841 --> 00:49:32,302
‫תראו את העובדים רצים הלוך ושוב.‬

788
00:49:35,973 --> 00:49:38,766
‫למרות שחשבנו שהנוסעים יקטלו אותנו לחלוטין‬

789
00:49:38,767 --> 00:49:41,979
‫אחרי שהם ירדו מהאונייה,‬

790
00:49:42,771 --> 00:49:45,398
‫היינו המומים וחשנו הקלה אדירה‬

791
00:49:45,399 --> 00:49:49,860
{\an8}‫כשרבים כל כך ציינו לטובה את צוות ה"קרניבל"‬

792
00:49:49,861 --> 00:49:51,530
{\an8}‫על מאמציהם העל-אנושיים.‬

793
00:49:52,280 --> 00:49:56,367
‫אני זוכרת שירדתי מהאונייה,‬
‫ורצתי לאימא שלי.‬

794
00:49:56,368 --> 00:49:59,621
‫פשוט רצתי אליה הכי מהר שיכולתי‬
‫וחיבקתי אותה.‬

795
00:50:01,957 --> 00:50:07,629
‫אלוהים, ההקלה המוחלטת כשהרגשתי‬
‫כשחיבקתי אותה בפעם הראשונה,‬

796
00:50:08,130 --> 00:50:11,882
‫והדמעות, דמעות של הקלה.‬

797
00:50:11,883 --> 00:50:17,180
‫אני מרגישה‬
‫קצת יותר חזקה ממה שהייתי לפני כן.‬

798
00:50:18,807 --> 00:50:23,019
‫יצאתי לשיט הזה כדי לחוות אושר,‬

799
00:50:23,020 --> 00:50:25,730
‫ביטוי של הקשר הנפלא של בקה ואבא.‬

800
00:50:25,731 --> 00:50:28,983
‫אבל בסוף זה לא רק הסתכם בזה,‬

801
00:50:28,984 --> 00:50:33,195
‫אלא ביכולת שלנו לעבור ביחד דברים.‬

802
00:50:33,196 --> 00:50:34,239
‫טובים או רעים.‬

803
00:50:37,617 --> 00:50:40,287
‫זו הייתה הרגשה טובה להגיע ליבשה.‬

804
00:50:40,871 --> 00:50:47,002
‫אני וחמי לעתיד‬
‫לחצנו ידיים, התחבקנו, ואמרנו:‬

805
00:50:48,295 --> 00:50:50,963
‫"לגמרי עברנו את זה ביחד, מה?"‬

806
00:50:50,964 --> 00:50:53,133
‫"ולא הצטרכנו להשתמש בשקית אדומה."‬

807
00:50:55,844 --> 00:50:58,220
‫- לאחר שכל הנוסעים ואנשי הצוות‬
‫חזרו בבטחה אל היבשה, -‬

808
00:50:58,221 --> 00:51:01,182
‫- פרנק ספניולטי‬
‫הגיש תביעה נגד חברת "קרניבל" בבית המשפט -‬

809
00:51:01,183 --> 00:51:04,268
{\an8}‫האונייה הזו‬
‫לא הייתה צריכה להפליג מלכתחילה.‬

810
00:51:04,269 --> 00:51:08,647
{\an8}‫והמסמכים האלה מספרים‬
‫שלאוניה הייתה נטייה לדליקות.‬

811
00:51:08,648 --> 00:51:11,234
{\an8}‫זה היה משהו שלחלוטין היה ניתן למנוע.‬

812
00:51:12,194 --> 00:51:14,196
{\an8}‫אז בהחלט היה לנו סיכוי טוב.‬

813
00:51:14,696 --> 00:51:17,239
{\an8}‫הבעיה היא שאז נתקלנו בכרטיס.‬

814
00:51:17,240 --> 00:51:20,242
{\an8}‫לנוסעים אלו אין שום זכות לתבוע‬

815
00:51:20,243 --> 00:51:23,245
{\an8}‫מפני שעורכי הדין של "קרניבל״‬
‫מוסרים שכאשר רוכשים כרטיס,‬

816
00:51:23,246 --> 00:51:29,919
{\an8}‫החוזה "אינו מספק כל התחייבות‬
‫למעבר בטוח, כלי כשיר לשיט,‬

817
00:51:29,920 --> 00:51:33,964
{\an8}‫"מזון הולם ומזין,‬
‫ותנאי מחיה בטוחים וסניטריים."‬

818
00:51:33,965 --> 00:51:36,218
{\an8}‫לא רואים את ההצהרה הזו בפרסומת.‬

819
00:51:37,385 --> 00:51:43,390
‫זה מדהים. אני חושב שאם רוב האנשים‬
‫היו יודעים שהסעיף הזה קיים,‬

820
00:51:43,391 --> 00:51:45,811
‫הם לא היו קונים כרטיס.‬

821
00:51:46,770 --> 00:51:48,062
‫אני בהחלט לא הייתי קונה.‬

822
00:51:48,063 --> 00:51:53,110
‫- כל התביעות של פרנק הוסדרו -‬

823
00:51:54,361 --> 00:51:58,365
{\an8}‫- אשלי הספיקה להגיע לחתונה שלה -‬

824
00:51:59,157 --> 00:52:03,453
{\an8}‫- המתנה שקיבלה מהשושבינות‬
‫הייתה עטופה בשקית אדומה לפסולת ביולוגית -‬

825
00:52:04,079 --> 00:52:09,167
{\an8}‫- דווין וחמו יוצאים יחד לחופשה מדי שנה, -‬

826
00:52:09,835 --> 00:52:13,463
{\an8}‫- אבל רק ביבשה. -‬

827
00:52:14,256 --> 00:52:19,343
{\an8}‫- לארי ורבקה ממשיכים ליהנות יחד מהפלגות, -‬

828
00:52:19,344 --> 00:52:22,931
{\an8}‫- אך לא בחברת "קרניבל". -‬

829
00:52:23,974 --> 00:52:29,479
{\an8}‫- אבהי לא הסתכל על לזניה‬
‫באותו האופן מאז. -‬

830
00:52:30,522 --> 00:52:31,647
‫- לאחר התקרית, -‬

831
00:52:31,648 --> 00:52:36,152
‫- "קרניבל" הוציאה 115 מיליון דולר כדי‬
‫לנקות, לתקן ולהכשיר מחדש את ה"טריומף". -‬

832
00:52:36,153 --> 00:52:41,116
‫- היום, האונייה מפליגה‬
‫תחת השם "קרניבל סאנרייז". -‬

833
00:52:42,284 --> 00:52:44,201
‫- "קרניבל" התעקשה שהדליקות נגרמו מתאונה, -‬

834
00:52:44,202 --> 00:52:47,830
‫- שהחברה נקטה אמצעים למניעת תקריות נוספות‬
‫ושהאונייה עומדת בתקנים. -‬

835
00:52:47,831 --> 00:52:51,041
‫- הנוסעים קיבלו החזר כספי מלא,‬
‫כיסוי הוצאות נסיעה, $500 ושיט בחינם. -‬

836
00:52:51,042 --> 00:52:53,627
{\an8}‫- קרניבל טיפלה בכל אוניות הצי‬
‫למניעת דליקות. -‬

837
00:52:53,628 --> 00:52:55,129
{\an8}‫- החברה שינתה את תנאי השירות -‬

838
00:52:55,130 --> 00:52:59,092
{\an8}‫- והסירה את ההשגות לגבי אוכל מזין,‬
‫תנאים סניטריים, שיט בטוח וכלי שיט כשיר. -‬

839
00:53:26,870 --> 00:53:30,665
‫תרגום כתוביות: טל אקשטיין‬