1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.BZ

2
00:00:06,400 --> 00:00:09,200
‫ב-13 בינואר 2012,‬
‫הקוסטה קונקורדיה פגעה בסלע‬

3
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.BZ

4
00:00:09,280 --> 00:00:12,720
‫וטבעה כשעל סיפונה מעל 4,000 איש.‬

5
00:00:13,240 --> 00:00:16,920
‫הסרט כולל קטעי ארכיון מייצגים,‬
‫תרגום קולי של הודעות לנוסעים‬

6
00:00:17,000 --> 00:00:19,600
‫ואת הקלטות הקופסה השחורה‬
‫של הקוסטה קונקורדיה.‬

7
00:00:26,840 --> 00:00:28,640
‫אבל נכנסים מים?‬

8
00:00:28,720 --> 00:00:31,720
‫בטירוף. אני בדרך למטה.‬

9
00:00:32,240 --> 00:00:35,520
‫לא יצאנו לחופשה מאז שנולדה לנו תינוקת.‬

10
00:00:36,720 --> 00:00:39,520
‫אמרתי לג'ון שזה יהיה זמן טוב בשבילנו‬

11
00:00:39,600 --> 00:00:43,160
‫לצאת לטיול המדהים הזה‬
‫שדיברנו עליו כל כך הרבה זמן,‬

12
00:00:44,680 --> 00:00:47,280
‫וזה היה עניין גדול בשבילנו.‬

13
00:00:56,000 --> 00:01:00,560
‫בליל שישי ה-13, הייתי על הסיפון‬
‫ארבעה חודשים כרקדנית.‬

14
00:01:01,960 --> 00:01:04,840
‫לא היה לי מושג שמשהו עומד לקרות.‬

15
00:01:08,640 --> 00:01:12,760
‫רגע אחד את חוגגת ומבלה עם המשפחה שלך.‬

16
00:01:18,520 --> 00:01:22,160
‫וברגע הבא את פשוט שם,‬

17
00:01:23,240 --> 00:01:24,120
‫חסרת אונים.‬

18
00:01:33,840 --> 00:01:39,040
‫זה הרגיש כאילו האדמה נפתחה מתחת לרגלינו.‬

19
00:01:40,640 --> 00:01:44,120
‫אנשים נאחזו בקירות ונאחזו זה בזה.‬

20
00:01:45,400 --> 00:01:49,080
‫זה היה כמו סצנה מהטיטניק, לגמרי.‬

21
00:01:50,360 --> 00:01:54,360
‫סיפורי פחד ובהלה‬
‫מאוניית התענוגות קוסטה קונקורדיה.‬

22
00:01:54,880 --> 00:01:55,720
‫בכנות,‬

23
00:01:55,800 --> 00:01:59,080
‫חשבתם על זה בכל פעם‬
‫שעליתם על מטוס או על אוניית תענוגות.‬

24
00:01:59,160 --> 00:02:01,240
‫מה יקרה אם משהו ישתבש?‬

25
00:02:01,320 --> 00:02:02,480
‫ובכן, זה קרה.‬

26
00:02:04,880 --> 00:02:09,240
‫בכל פעם שעוצמים עיניים,‬
‫רואים משהו מהלילה ההוא.‬

27
00:02:11,120 --> 00:02:14,240
‫פשוט חוזרים לרגע הכי מפחיד‬

28
00:02:14,320 --> 00:02:16,600
‫שחוויתם אי פעם עם המשפחה שלכם.‬

29
00:02:19,680 --> 00:02:21,360
‫אלוהים, מה עשיתי?‬

30
00:02:21,440 --> 00:02:24,920
‫- ספינה טרופה: סיוט בלב ים -‬

31
00:02:32,080 --> 00:02:32,920
‫- ינואר 2012 -‬

32
00:02:33,000 --> 00:02:35,040
‫היינו באירופה בעבר, אבל לא יחד.‬

33
00:02:35,560 --> 00:02:38,040
‫זו הייתה החופשה הכי ארוכה ורחוקה שלנו יחד.‬

34
00:02:38,120 --> 00:02:39,840
‫- ג'ון ומייגן‬
‫נוסעים באונייה -‬

35
00:02:39,920 --> 00:02:43,200
‫הבת שלנו, לילה, הייתה בת 14 חודשים,‬

36
00:02:43,720 --> 00:02:48,640
‫אז הרגשנו שזו הזדמנות טובה‬
‫לצאת לטיול גדול יחד.‬

37
00:02:48,720 --> 00:02:53,120
‫אני די בטוחה שארזנו מזוודה‬
‫של צעצועים, חיתולים, מגבונים,‬

38
00:02:53,200 --> 00:02:55,560
‫כל מה שצריך. היה לנו כל כך הרבה ציוד.‬

39
00:02:56,280 --> 00:03:01,400
‫נסענו לפריז, שווייץ, ונציה, ברצלונה.‬

40
00:03:01,480 --> 00:03:04,000
‫בסופו של דבר, היינו אמורים לסיים בשיט.‬

41
00:03:04,840 --> 00:03:08,160
‫כן, אני חושב שזה היה חלק גדול‬
‫מהסיבה שבחרנו בחופשה הזאת.‬

42
00:03:08,240 --> 00:03:10,720
‫צילמנו אינספור תמונות וסרטונים,‬

43
00:03:10,800 --> 00:03:13,040
‫יצרנו המון זיכרונות מדהימים.‬

44
00:03:15,040 --> 00:03:17,080
‫תמיד רציתי לנסוע לאיטליה.‬

45
00:03:19,120 --> 00:03:21,800
‫זה היה בראש רשימת החלומות שלי,‬

46
00:03:22,320 --> 00:03:24,520
‫אבל לא ידעתי שאני הולכת לשיט תענוגות.‬

47
00:03:24,600 --> 00:03:27,440
‫- פטרישיה סנדובל וניקולס טליאפרו‬
‫נוסעים באונייה -‬

48
00:03:27,520 --> 00:03:30,200
‫לא סיפרתי לה על זה, רק על החלק של איטליה,‬

49
00:03:30,280 --> 00:03:32,960
‫אבל ההפלגה הייתה אמורה להיות הפתעה מיוחדת.‬

50
00:03:35,560 --> 00:03:39,920
‫היינו אז יחד כשלוש שנים.‬

51
00:03:40,000 --> 00:03:44,160
‫הרעיון היה שבשלב מסוים‬
‫אני אציע לה נישואים.‬

52
00:03:44,240 --> 00:03:46,160
‫כשאתה מציע נישואים,‬

53
00:03:46,240 --> 00:03:48,920
‫אתה רוצה את המקום הכי רומנטי שיש,‬

54
00:03:49,000 --> 00:03:52,600
‫ובמסע הזה היו לא מעט מקומות לבחור מהם.‬

55
00:03:53,920 --> 00:03:56,200
‫זה יהיה הרגע שבו הכול יתחבר.‬

56
00:03:59,040 --> 00:04:02,120
‫היא לא תוכל לסרב, נכון,‬
‫אם תבקש במקום המושלם?‬

57
00:04:02,200 --> 00:04:04,680
‫כולם חושבים ככה, אם עושים את זה כמו שצריך.‬

58
00:04:06,640 --> 00:04:08,000
‫כשהגעתי,‬

59
00:04:08,080 --> 00:04:13,440
‫נדהמתי מכמה שהאונייה נראתה גדולה ועצומה.‬

60
00:04:15,440 --> 00:04:17,480
‫הייתי בת 17.‬

61
00:04:17,560 --> 00:04:21,000
‫אמא שלי רצתה לחגוג את יום הולדתה ה-50.‬

62
00:04:21,080 --> 00:04:23,000
‫- סטפניה וינצ'נזי‬
‫נוסעת באונייה -‬

63
00:04:25,720 --> 00:04:28,880
‫היא הזמינה כרטיסים לי, לחבר שלי דאז‬

64
00:04:28,960 --> 00:04:32,040
‫ולחברה הכי טובה שלה מילדות, לואיזה.‬

65
00:04:33,680 --> 00:04:37,560
‫מאז שהייתי קטנה מאוד, עשינו הכול ביחד.‬

66
00:04:38,360 --> 00:04:43,320
‫הייתי בת שבע בערך‬
‫כשהיא אובחנה כחולה בסרטן.‬

67
00:04:44,920 --> 00:04:47,840
‫אבל כמה חודשים לפני ההפלגה,‬

68
00:04:47,920 --> 00:04:50,360
‫הסרטן שלה היה בנסיגה.‬

69
00:04:50,440 --> 00:04:54,960
‫זו בהחלט הייתה עוד סיבה טובה‬
‫לחגוג את יום ההולדת שלה.‬

70
00:04:58,080 --> 00:05:01,920
‫הדבר הראשון שעשינו היה לחקור את האונייה.‬

71
00:05:05,000 --> 00:05:08,800
‫ידעתי שזו תהיה‬
‫האונייה הכי גדולה שראיתי אי פעם.‬

72
00:05:08,880 --> 00:05:12,600
‫אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה‬
‫שעליתי על האונייה,‬

73
00:05:12,680 --> 00:05:16,480
‫והייתי בהלם מכמה שהכול היה מפואר.‬

74
00:05:18,320 --> 00:05:22,000
‫מאוד עשיר. נברשות בכל מקום.‬

75
00:05:22,520 --> 00:05:25,920
‫נראה שהכול היה עשוי‬
‫מזהב או מזכוכית או משיש.‬

76
00:05:26,000 --> 00:05:27,760
‫מאוד בסגנון איטליה של פעם.‬

77
00:05:27,840 --> 00:05:31,040
‫הכול היה נוצץ ומושלם.‬

78
00:05:32,960 --> 00:05:35,920
‫לא ידעתי בדיוק איזה חדר אקבל‬
‫כשעשיתי את ההזמנה.‬

79
00:05:36,840 --> 00:05:38,760
‫באותה תקופה, השיט היה די יקר,‬

80
00:05:38,840 --> 00:05:40,800
‫ואני הייתי סטודנט.‬

81
00:05:41,440 --> 00:05:45,320
‫אבל הוא דאג שנקבל את החדר הכי טוב שיכולנו.‬

82
00:05:49,800 --> 00:05:53,680
‫כל כך שמחתי, כי קיבלנו מרפסת ונוף יפהפה.‬

83
00:05:53,760 --> 00:05:56,120
‫יצאנו למרפסת,‬

84
00:05:56,200 --> 00:05:58,040
‫וניק הצביע ואמר,‬

85
00:05:58,120 --> 00:06:04,040
‫"תראי, קומה או שתיים מתחתינו‬
‫יש סירות הצלה."‬

86
00:06:04,120 --> 00:06:05,080
‫סירות ההצלה.‬

87
00:06:06,080 --> 00:06:08,400
‫וחשבתי, "אני אצלם את זה".‬

88
00:06:12,200 --> 00:06:14,680
‫מעולם לא הייתי בשיט תענוגות,‬

89
00:06:14,760 --> 00:06:19,320
‫וחשבתי, "אם יקרה משהו כמו בטיטניק…"‬

90
00:06:19,400 --> 00:06:21,880
‫אמרתי, "זה לא יהיה כמו הטיטניק. יהיה נהדר.‬

91
00:06:21,960 --> 00:06:24,800
‫"הפלגתי בעבר. זה יהיה נפלא.‬
‫את תאהבי את זה."‬

92
00:06:25,320 --> 00:06:30,080
‫- יום שישי, 13 בינואר -‬

93
00:06:30,160 --> 00:06:33,000
‫ילדים, שלא תעזו. תתרחקו מכאן!‬

94
00:06:33,080 --> 00:06:37,160
‫חבר צוות: נוסעים על הסיפון, 3208-3208.‬

95
00:06:37,680 --> 00:06:40,720
‫צוות, 1023-1023.‬

96
00:06:42,280 --> 00:06:46,880
‫כשהגענו לסיפון, זה היה די מדהים.‬

97
00:06:46,960 --> 00:06:48,480
‫פגשנו מישהו ששאל אותנו‬

98
00:06:48,560 --> 00:06:50,680
‫מה אנחנו רוצים לעשות בשאר השבוע.‬

99
00:06:50,760 --> 00:06:53,840
‫קבענו יום ספא, וזה היה כל כך מרגש.‬

100
00:06:53,920 --> 00:06:55,280
‫הכול קרה כל כך מהר.‬

101
00:06:55,360 --> 00:06:57,520
‫רק הגענו לחדר. עכשיו אנחנו מסתובבים.‬

102
00:06:58,040 --> 00:07:01,080
‫תוך כדי הליכה, אני מצלמת הכול.‬

103
00:07:04,280 --> 00:07:06,640
‫אחד הדברים המדהימים בשיט‬

104
00:07:06,720 --> 00:07:10,560
‫זה שהוא מספק לך הכול.‬

105
00:07:10,640 --> 00:07:13,160
‫ולכן בשבילי, במיוחד כאמא טרייה,‬

106
00:07:13,240 --> 00:07:15,160
‫זה ממש הקל עליי.‬

107
00:07:15,240 --> 00:07:18,000
‫היו אינספור מסעדות מכל הסוגים,‬

108
00:07:18,080 --> 00:07:20,800
‫תיאטראות, מופעים, קזינו.‬

109
00:07:20,880 --> 00:07:23,320
‫הקושי היחיד הוא איך להעביר את הזמן‬

110
00:07:23,400 --> 00:07:25,320
‫כשיש כל כך הרבה אפשרויות.‬

111
00:07:25,400 --> 00:07:29,640
‫אני זוכרת בר גלידות‬
‫שבו אפשר להכין סנדיי לבד,‬

112
00:07:29,720 --> 00:07:31,560
‫והוא היה פתוח 24 שעות ביממה.‬

113
00:07:31,640 --> 00:07:33,760
‫אפשר היה לאכול גלידה מתי שרוצים.‬

114
00:07:36,600 --> 00:07:39,280
‫זה היה בתקופה‬
‫ש"המתים המהלכים" הייתה פופולרית,‬

115
00:07:39,360 --> 00:07:43,240
‫אז תמיד שיחקנו משחק.‬
‫אם זומבים יתקפו, לאן תלכו,‬

116
00:07:43,320 --> 00:07:46,680
‫ובאיזה נשק תשתמשו כדי להילחם או לברוח?‬

117
00:07:46,760 --> 00:07:49,360
‫לאן תלך? תצא מכאן או משם?‬

118
00:07:49,440 --> 00:07:53,200
‫ואם זה זומבי איטי,‬
‫איפה הנשק שתוכל להשתמש בו כדי לעצור אותו?‬

119
00:07:53,280 --> 00:07:55,200
‫כשהוא היה עושה לי את זה,‬

120
00:07:55,280 --> 00:07:59,440
‫בפעם הראשונה אמרתי לו,‬
‫"אני לא יודעת. לא ממש שמתי לב",‬

121
00:07:59,520 --> 00:08:01,160
‫והוא אמר, "טעות!"‬

122
00:08:01,240 --> 00:08:04,040
‫בדיוק. "פה פישלת. בדיוק פה."‬

123
00:08:04,120 --> 00:08:09,680
‫ואז לאט לאט התחלתי לשים לב לסביבה שלי.‬

124
00:08:11,920 --> 00:08:13,600
‫זה היה ערב יפה.‬

125
00:08:13,680 --> 00:08:15,880
‫שמיים בהירים, קצת קר כי זה היה ינואר.‬

126
00:08:15,960 --> 00:08:18,280
‫- מנריקו ג'יאמפדרוני‬
‫מנהל מלון האונייה -‬

127
00:08:18,360 --> 00:08:20,240
‫אבל ערב שקט, כמו כל ערב אחר.‬

128
00:08:22,400 --> 00:08:25,400
‫עבדתי עם קוסטה במשך כ-43 שנים.‬

129
00:08:25,920 --> 00:08:27,720
‫באונייה תמיד עובדים.‬

130
00:08:28,240 --> 00:08:32,000
‫בחג המולד, בשנה החדשה,‬
‫בפסחא, בשבת וביום ראשון.‬

131
00:08:33,080 --> 00:08:35,640
‫הרגשתי יותר בבית על הסיפון מאשר בבית.‬

132
00:08:39,320 --> 00:08:43,880
‫כ-800 איש עבדו תחתיי בקוסטה קונקורדיה.‬

133
00:08:45,480 --> 00:08:48,400
‫אז בליל שישי ה-13 בינואר,‬

134
00:08:48,480 --> 00:08:53,440
‫עבדתי על הסיפון ארבעה חודשים כרקדנית.‬
‫בשלב הזה, זו הייתה עבודת חלומותיי.‬

135
00:08:53,520 --> 00:08:55,120
‫- רוז מטקלף‬
‫רקדנית באונייה -‬

136
00:08:55,200 --> 00:08:57,960
‫זה היה גן עדן עלי אדמות.‬

137
00:08:58,040 --> 00:09:01,720
‫זכיתי להכיר את העולם.‬
‫הייתי בכושר הכי טוב בחיי.‬

138
00:09:01,800 --> 00:09:03,320
‫היו לי חברים נהדרים.‬

139
00:09:03,840 --> 00:09:04,920
‫זה היה קסום.‬

140
00:09:09,760 --> 00:09:12,400
‫בשם הנהלת קוסטה וכל הצוות,‬

141
00:09:12,480 --> 00:09:15,080
‫אני שמח וגאה לברך אתכם בהגיעכם לסיפון.‬

142
00:09:16,240 --> 00:09:18,400
‫פגשתי את הקברניט סקטינו כמה פעמים.‬

143
00:09:18,480 --> 00:09:21,600
‫הפעם הראשונה שפגשתי אותו‬
‫הייתה במעלית של הצוות.‬

144
00:09:21,680 --> 00:09:23,400
‫הדבר היחיד שידעתי עליו‬

145
00:09:23,480 --> 00:09:26,280
‫היה שהוא קברניט חדש יחסית באונייה הזאת.‬

146
00:09:26,360 --> 00:09:27,680
‫תיהנו מההפלגה.‬

147
00:09:30,400 --> 00:09:33,320
‫פעם אחת אמא שלי באה לבקר על הסיפון,‬

148
00:09:33,400 --> 00:09:35,240
‫והוא דיבר עם אמא שלי,‬

149
00:09:35,320 --> 00:09:36,640
‫והוא אמר‬

150
00:09:36,720 --> 00:09:39,920
‫שהוא הולך לדוג באי עם אחד מחבריו,‬

151
00:09:40,000 --> 00:09:41,200
‫אבל לא לספר לאף אחד,‬

152
00:09:41,280 --> 00:09:43,800
‫כי אסור לו לעשות את זה.‬

153
00:09:43,880 --> 00:09:46,040
‫אז היה גם העניין הזה של…‬

154
00:09:46,120 --> 00:09:49,440
‫"אה, הוא מנצל את המערכת."‬

155
00:09:53,120 --> 00:09:57,000
‫באותו לילה, בסביבות תשע,‬
‫הקברניט התקשר אליי.‬

156
00:09:58,640 --> 00:10:04,120
‫כמה ימים קודם לכן,‬
‫המלצר הראשי שאל את הקברניט‬

157
00:10:04,200 --> 00:10:07,680
‫אם האונייה יכולה לבצע‬
‫הצדעה בשיט ליד האי ג'יגליו.‬

158
00:10:07,760 --> 00:10:11,440
‫כי גם אחותו וגם אמו גרות באי.‬

159
00:10:12,920 --> 00:10:15,400
‫- הגשר -‬

160
00:10:15,480 --> 00:10:20,480
‫הוא שאל אותי אם אני רוצה‬
‫להצטרף אליו בגשר להפלגה ליד האי.‬

161
00:10:22,000 --> 00:10:24,520
‫זה נשמע לי קצת לא שגרתי, כי‬

162
00:10:25,280 --> 00:10:28,680
‫היה לילה, הכול היה חשוך,‬
‫ולא היה הרבה מה לראות.‬

163
00:10:28,760 --> 00:10:31,040
‫אבל זו הייתה החלטה של הקברניט,‬

164
00:10:31,120 --> 00:10:33,560
‫אז צייתנו.‬

165
00:10:34,720 --> 00:10:35,560
‫קברניט: הלו?‬

166
00:10:35,640 --> 00:10:40,360
‫גשר: קברניט, זה צ'ירו, שישה מיילים.‬
‫קברניט: שישה מיילים. טוב, יופי.‬

167
00:10:40,440 --> 00:10:42,400
‫גשר: אנחנו כמעט באי ג'יגליו.‬

168
00:10:42,480 --> 00:10:44,360
‫נגיע לשם ב-21:44.‬

169
00:10:48,920 --> 00:10:55,480
‫באותו לילה, אני והחבר שלי, אנדראה,‬
‫החלטנו לעלות לסיפון הבריכה.‬

170
00:10:56,200 --> 00:10:58,000
‫כשפתחתי את הדלת,‬

171
00:10:58,520 --> 00:11:01,560
‫הרגשתי בריזה רעננה.‬

172
00:11:04,560 --> 00:11:06,520
‫הכול היה חשוך,‬

173
00:11:06,600 --> 00:11:10,040
‫אבל כמה אורות האירו שם.‬

174
00:11:11,600 --> 00:11:15,240
‫ניצוצות השתקפו על המים.‬

175
00:11:16,640 --> 00:11:20,000
‫נשענתי החוצה. הסתכלתי על הים,‬

176
00:11:20,080 --> 00:11:25,200
‫ואנדראה, שהיה מאחוריי, חיבק אותי.‬

177
00:11:25,720 --> 00:11:29,320
‫הוא אמר, "זה מרגיש כמו בטיטניק".‬

178
00:11:29,880 --> 00:11:31,920
‫באותו רגע, אני…‬

179
00:11:32,920 --> 00:11:34,160
‫בעצם, אני…‬

180
00:11:34,880 --> 00:11:36,320
‫הרגשתי קצת מוזר.‬

181
00:11:36,840 --> 00:11:38,200
‫אבל זה מטורף, נכון?‬

182
00:11:38,280 --> 00:11:39,400
‫אז פשוט…‬

183
00:11:39,480 --> 00:11:44,200
‫השארתי את המחשבה הזאת מאחור.‬

184
00:11:45,640 --> 00:11:49,520
‫ואז קיבלתי שיחת טלפון מאמא שלי.‬

185
00:11:50,160 --> 00:11:52,160
‫היא אמרה, "אנחנו במסעדה.‬

186
00:11:52,240 --> 00:11:56,240
‫"הם מתחילים להגיש את ארוחת הערב,‬
‫אז בואו תצטרפו אלינו, בבקשה."‬

187
00:11:58,800 --> 00:12:00,840
‫זו הייתה ארוחת ערב חשובה,‬

188
00:12:00,920 --> 00:12:02,880
‫כי בחצות‬

189
00:12:02,960 --> 00:12:05,240
‫זה יהיה יום ההולדת שלה.‬

190
00:12:09,280 --> 00:12:11,320
‫באותו לילה, אכלנו ארוחת ערב נחמדה.‬

191
00:12:11,400 --> 00:12:12,840
‫תגידי שלום לאבא?‬

192
00:12:12,920 --> 00:12:16,840
‫אבל אחרי ארוחת הערב,‬
‫עם לילה שהייתה בת שנה, הגיע הזמן לישון.‬

193
00:12:16,920 --> 00:12:19,280
‫חזרנו לתא והרדמנו אותה.‬

194
00:12:20,840 --> 00:12:23,240
‫עשינו את שגרת השינה המסורתית שלנו.‬

195
00:12:23,320 --> 00:12:25,200
‫לבשתי פיג'מה.‬

196
00:12:25,280 --> 00:12:29,040
‫יצאתי מהמקלחת בבוקסר, נכנסתי למיטה.‬

197
00:12:29,120 --> 00:12:30,920
‫אני זוכרת שנשכבתי‬

198
00:12:31,000 --> 00:12:34,120
‫ואמרתי בקול רם, "אני מותשת".‬

199
00:12:34,640 --> 00:12:35,800
‫זה היה יום ארוך.‬

200
00:12:41,040 --> 00:12:43,160
‫קברניט: אני לוקח פיקוד.‬

201
00:12:43,240 --> 00:12:44,440
‫מה המהירות שלנו?‬

202
00:12:45,120 --> 00:12:46,520
‫גשר: 15.3.‬

203
00:12:47,520 --> 00:12:49,200
‫קברניט: תאיץ ל-16 קשר.‬

204
00:12:54,320 --> 00:12:58,640
‫כשהתקרבנו לאי,‬
‫ראיתי שאנחנו מתקרבים יותר מדי.‬

205
00:12:58,720 --> 00:13:02,560
‫אז אמרתי את זה למלצר הראשי שעמד לידי.‬

206
00:13:02,640 --> 00:13:05,200
‫אמרתי, "אני חושב שאנחנו קרובים מדי".‬

207
00:13:07,360 --> 00:13:10,360
‫פתאום, החוף נראה בבירור.‬

208
00:13:12,760 --> 00:13:17,320
‫באותו ערב הייתה לי ולחברים שלי‬
‫הפסקה של חצי שעה.‬

209
00:13:17,840 --> 00:13:21,760
‫יצאתי אז עם אחד הברמנים מפרו,‬

210
00:13:21,840 --> 00:13:25,720
‫שעבד בבר לונדרה בצד האחורי של סיפון חמש,‬

211
00:13:25,800 --> 00:13:27,840
‫באחורי האונייה. רציתי לראות אותו,‬

212
00:13:27,920 --> 00:13:29,640
‫אז אמרתי לכולם,‬

213
00:13:29,720 --> 00:13:33,280
‫"רוצים לשתות קפוצ'ינו בבר לונדרה?"‬

214
00:13:33,360 --> 00:13:35,320
‫וכולם אמרו, "כן, קדימה".‬

215
00:13:38,120 --> 00:13:39,520
‫קברניט: שלוש חמש אפס.‬

216
00:13:39,600 --> 00:13:41,120
‫הגאי: שלוש ארבע אפס.‬

217
00:13:41,200 --> 00:13:43,560
‫קברניט: שלוש חמש אפס. ימינה.‬

218
00:13:43,640 --> 00:13:44,640
‫הגאי: בסדר.‬

219
00:13:45,480 --> 00:13:47,400
‫קברניט: אחרת נעלה על הסלעים.‬

220
00:13:52,200 --> 00:13:56,440
‫כשהאונייה התקרבה לאי,‬

221
00:13:57,200 --> 00:14:01,600
‫מה שהפתיע אותי מאוד היה שהאונייה לא האטה.‬

222
00:14:04,960 --> 00:14:07,280
‫באותו רגע התחלתי להילחץ.‬

223
00:14:11,040 --> 00:14:12,560
‫קברניט: ימינה חזק.‬

224
00:14:12,640 --> 00:14:14,240
‫הגאי: ימינה חזק.‬

225
00:14:15,760 --> 00:14:18,520
‫מנריקו: הוא מנסה‬
‫להעלות את האונייה על שרטון?‬

226
00:14:21,000 --> 00:14:22,440
‫לעזאזל.‬

227
00:14:24,440 --> 00:14:26,120
‫המלצר הראשי אמר, "לא, תראה,‬

228
00:14:26,200 --> 00:14:29,200
‫"הקברניט יודע מה הוא עושה."‬

229
00:14:29,280 --> 00:14:31,320
‫והוא לא סיים את המשפט.‬

230
00:14:46,240 --> 00:14:51,000
‫שמעתי והרגשתי קול ורעידה.‬

231
00:14:51,080 --> 00:14:55,480
‫זה היה מטריד מאוד שהחדר התחיל לזוז לאיטו.‬

232
00:14:57,440 --> 00:15:01,960
‫הגוף שלי התכווץ,‬
‫וידעתי שמשהו נורא לא בסדר.‬

233
00:15:02,560 --> 00:15:05,040
‫שמענו קול חריקה חזק,‬

234
00:15:06,280 --> 00:15:11,320
‫ואז הרעש השתנה מחריקה לרעש של גירוד,‬

235
00:15:12,680 --> 00:15:14,680
‫וזה רעש נורא מפחיד לשמוע.‬

236
00:15:19,960 --> 00:15:22,640
‫אתם יכולים לדמיין‬
‫אלף צלחות נשברות בבת אחת?‬

237
00:15:23,200 --> 00:15:24,680
‫- מאנוג' סינג‬
‫שף באונייה -‬

238
00:15:24,760 --> 00:15:27,040
‫נורא פחדתי כי הצליל היה ממש חזק.‬

239
00:15:30,520 --> 00:15:35,280
‫וכל המים הרותחים מהמחבתות התחילו להישפך.‬

240
00:15:37,680 --> 00:15:40,280
‫הייתי אחד מ-180 שפים.‬

241
00:15:40,960 --> 00:15:42,360
‫אף אחד לא מבין מה קורה.‬

242
00:15:42,440 --> 00:15:45,760
‫חשבתי שהים סוער ושיהיה בסדר.‬

243
00:15:45,840 --> 00:15:47,680
‫ואחרי כמה שניות…‬

244
00:15:48,720 --> 00:15:51,400
‫לא, משהו לא בסדר.‬

245
00:15:53,600 --> 00:15:54,960
‫גשר: מה הוא עשה?‬

246
00:15:57,240 --> 00:15:59,880
‫קברניט: סגרו את הדלתות האטומות למים מאחור.‬

247
00:15:59,960 --> 00:16:02,920
‫גשר: סגרו את כל הדלתות האטומות למים מאחור.‬

248
00:16:04,600 --> 00:16:06,160
‫קברניט: אלוהים, מה עשיתי?‬

249
00:16:12,320 --> 00:16:13,240
‫כשהסתובבתי‬

250
00:16:13,320 --> 00:16:18,040
‫וראיתי שהאונייה התנגשה בסלעים בצד שמאל,‬

251
00:16:19,120 --> 00:16:24,000
‫אפשר היה לראות‬
‫את המים נכנסים לגוף האונייה.‬

252
00:16:25,240 --> 00:16:27,160
‫קברניט: אבל איפה פגענו?‬

253
00:16:28,000 --> 00:16:30,240
‫מנריקו: בסלע. ועוד מעל למים.‬

254
00:16:31,280 --> 00:16:32,680
‫קברניט: באמצע האונייה.‬

255
00:16:32,760 --> 00:16:34,280
‫גשר: באמצע האונייה.‬

256
00:16:35,440 --> 00:16:39,720
‫כולנו היינו בהלם ולא הצלחנו לזוז.‬

257
00:16:41,920 --> 00:16:43,040
‫תירגעו.‬

258
00:16:43,560 --> 00:16:45,040
‫לא, עדיף שתשבו.‬

259
00:16:45,120 --> 00:16:46,080
‫לשבת?‬
‫-לשבת?‬

260
00:16:46,160 --> 00:16:47,200
‫כן.‬

261
00:16:50,880 --> 00:16:53,160
‫כולם נלחצו.‬

262
00:16:53,880 --> 00:16:57,480
‫הסתכלתי על אמא שלי, שישבה מולי.‬

263
00:16:57,560 --> 00:17:02,280
‫היא הסתכלה עליי ואמרה, "זה בסדר.‬

264
00:17:02,360 --> 00:17:03,560
‫"הכול בסדר."‬

265
00:17:05,320 --> 00:17:07,360
‫היא ניסתה לעשות הכול‬

266
00:17:07,440 --> 00:17:11,240
‫כדי לגרום לי להרגיש שלא קורה שום דבר רע,‬

267
00:17:11,320 --> 00:17:14,000
‫אבל ידעתי שכן.‬

268
00:17:18,560 --> 00:17:22,160
‫עמדנו שם, תוהים מה לעשות.‬

269
00:17:23,600 --> 00:17:27,480
‫מהר מאוד הפסקתי להרגיש כל רגש,‬

270
00:17:27,560 --> 00:17:30,080
‫והסתכלתי על ניקולס, והוא אמר,‬

271
00:17:30,840 --> 00:17:34,240
‫"אנחנו צריכים לצאת מכאן,‬
‫ואנחנו צריכים לצאת מכאן עכשיו."‬

272
00:17:36,360 --> 00:17:39,080
‫הוא אמר, "שמעת את זה? הרגשת את זה?"‬

273
00:17:39,600 --> 00:17:40,880
‫בהחלט הרגשתי פניקה,‬

274
00:17:41,920 --> 00:17:45,800
‫והגוף שלי נכנס למצב של תגובה למשבר.‬

275
00:17:46,920 --> 00:17:49,720
‫האשימו אותי שאני אדם חסר רגישות,‬

276
00:17:50,280 --> 00:17:53,000
‫אבל באותו רגע‬
‫זה היה עניין של הישרדות טהורה,‬

277
00:17:53,080 --> 00:17:55,720
‫ולנסות להוציא את המשפחה שלי מהדבר הזה.‬

278
00:17:57,960 --> 00:18:01,280
‫צעקתי למייגן. אמרתי,‬
‫"קחי את התינוקת. חייבים ללכת".‬

279
00:18:03,600 --> 00:18:05,680
‫כשראיתי אותו מגיב ככה,‬

280
00:18:05,760 --> 00:18:08,080
‫מיד חשתי אימה.‬

281
00:18:08,160 --> 00:18:12,120
‫הוצאתי את לילה מהעריסה באמצע שינה עמוקה.‬

282
00:18:12,200 --> 00:18:14,440
‫לא לקחתי את המוצץ.‬

283
00:18:15,040 --> 00:18:17,880
‫היא התחילה לבכות מיד.‬

284
00:18:19,440 --> 00:18:22,120
‫זרקתי על עצמי ג'ינס, וזהו.‬

285
00:18:22,200 --> 00:18:25,920
‫לא לבשתי חולצה.‬
‫מייגן החזיקה את לילה בזרועותיה.‬

286
00:18:26,000 --> 00:18:28,480
‫וברחנו החוצה.‬

287
00:18:31,680 --> 00:18:34,320
‫ברגע שהתרחשה ההתנגשות,‬

288
00:18:34,400 --> 00:18:37,720
‫המחשבה הראשונה שלי הייתה‬
‫לרדת ולראות מה קרה שם למטה.‬

289
00:18:37,800 --> 00:18:40,080
‫ובסמוך לחדר המכונות,‬

290
00:18:40,160 --> 00:18:43,560
‫המהנדס הראשי יצא, כולו מבוהל ומפוחד.‬

291
00:18:43,640 --> 00:18:47,360
‫הוא אמר לי שזו קטסטרופה למטה,‬
‫מים נכנסים בעוצמה מלאה.‬

292
00:18:47,960 --> 00:18:49,480
‫הרגשתי חסר אונים.‬

293
00:18:50,840 --> 00:18:53,360
‫קברניט: תן לי לדבר עם המהנדס הראשי, בבקשה.‬

294
00:18:54,960 --> 00:18:56,720
‫גשר: תנו לי את המהנדס הראשי.‬

295
00:18:56,800 --> 00:18:59,400
‫הקברניט רוצה לדון בנוהלי חירום.‬

296
00:19:00,520 --> 00:19:02,000
‫- חדר המנוע -‬

297
00:19:02,080 --> 00:19:03,880
‫מהנדס ראשי: להפעיל את המשאבות!‬

298
00:19:06,280 --> 00:19:09,120
‫גשר: קברניט, המהנדס הראשי על הקו.‬

299
00:19:09,200 --> 00:19:10,920
‫קברניט: אבל נכנסים מים?‬

300
00:19:11,000 --> 00:19:13,840
‫מהנדס ראשי: בטירוף. אני בדרך למטה.‬

301
00:19:13,920 --> 00:19:15,040
‫קברניט: אבל איפה?‬

302
00:19:15,120 --> 00:19:17,640
‫מהנדס ראשי: בצד שמאל, אני יורד לבדוק.‬

303
00:19:17,720 --> 00:19:19,160
‫קברניט: אבל איפה בשמאל?‬

304
00:19:19,240 --> 00:19:20,680
‫מהנדס ראשי: בחדר המנוע.‬

305
00:19:20,760 --> 00:19:22,680
‫קברניט: אבל זה הרבה מים?‬

306
00:19:22,760 --> 00:19:24,120
‫מהנדס ראשי: יש מים.‬

307
00:19:24,200 --> 00:19:26,400
‫אי אפשר לרדת. נרד מהצד השני.‬

308
00:19:26,480 --> 00:19:28,680
‫תן לי רגע. נפעיל את המשאבות.‬

309
00:19:28,760 --> 00:19:30,200
‫אני אעדכן אותך, קברניט.‬

310
00:19:30,280 --> 00:19:31,440
‫קברניט: בסדר, בסדר.‬

311
00:19:31,520 --> 00:19:34,160
‫מהנדס ראשי: בוא הנה.‬
‫תפעיל את משאבות החירום!‬

312
00:19:35,520 --> 00:19:38,040
‫יש מים עד לסדנה.‬

313
00:19:38,120 --> 00:19:38,960
‫- סיפון 0 -‬

314
00:19:39,040 --> 00:19:41,560
‫קברניט: אז אנחנו טובעים? אני לא מבין.‬

315
00:19:46,840 --> 00:19:49,560
‫פרצנו החוצה אל המסדרון.‬

316
00:19:49,640 --> 00:19:52,760
‫חשבתי שהאונייה פשוט תתהפך לאט לאט,‬

317
00:19:52,840 --> 00:19:56,440
‫ובראש שלי, זה היה מרוץ לסיפון סירות ההצלה.‬

318
00:19:57,600 --> 00:20:02,000
‫אז התחלנו לרוץ במעלה המדרגות‬
‫במהירות האפשרית,‬

319
00:20:02,080 --> 00:20:04,240
‫מייגן והתינוקת מאחוריי.‬

320
00:20:08,480 --> 00:20:11,640
‫האדרנלין התחיל לזרום. הפניקה תקפה.‬

321
00:20:12,960 --> 00:20:15,520
‫לילה בכתה כל הזמן.‬

322
00:20:16,040 --> 00:20:20,280
‫עלינו במדרגות שתיים-שתיים.‬
‫החזקתי את התינוקת וניסיתי לעמוד בקצב.‬

323
00:20:20,840 --> 00:20:22,160
‫היה לי קשה.‬

324
00:20:22,240 --> 00:20:24,200
‫הרגשתי בחילה.‬

325
00:20:25,440 --> 00:20:27,520
‫"אני חושבת שאני עומדת להקיא."‬

326
00:20:28,040 --> 00:20:30,000
‫ג'ון אמר, "תקיאי ותמשיכי לרוץ.‬

327
00:20:30,080 --> 00:20:31,480
‫"אל תעצרי. תמשיכי."‬

328
00:20:37,240 --> 00:20:40,720
‫הגענו לסיפון בקומה הרביעית,‬
‫שם נמצאות סירות ההצלה.‬

329
00:20:40,800 --> 00:20:43,680
‫היה שם זוג שחילק חגורות הצלה לכולם.‬

330
00:20:44,280 --> 00:20:46,840
‫בשלב הזה היו שם רק כמה אנשים,‬

331
00:20:46,920 --> 00:20:49,560
‫והייתה תחושת חרדה‬

332
00:20:49,640 --> 00:20:51,560
‫כי אף אחד לא נתן לנו מידע.‬

333
00:20:52,080 --> 00:20:55,360
‫אף אחד לא הנחה אותנו מה לעשות.‬

334
00:20:57,400 --> 00:20:59,760
‫ואז האורות כבו.‬

335
00:21:07,800 --> 00:21:09,320
‫היה חושך מוחלט.‬

336
00:21:12,160 --> 00:21:15,320
‫פתאום לא הייתי עם מייגן ולילה.‬

337
00:21:18,480 --> 00:21:20,800
‫אני לא יודע אם זה היה 3 מדרגות או 13,‬

338
00:21:20,880 --> 00:21:22,520
‫אבל הן לא היו לידי.‬

339
00:21:23,880 --> 00:21:25,080
‫פחדתי,‬

340
00:21:25,160 --> 00:21:27,120
‫ואני זוכרת שצעקתי לו.‬

341
00:21:27,200 --> 00:21:28,560
‫"ג'ון!"‬

342
00:21:31,000 --> 00:21:34,200
‫צעקנו, הלכנו בעקבות הקולות זה של זה.‬

343
00:21:35,720 --> 00:21:37,480
‫זה הרגיש כמו נצח.‬

344
00:21:40,920 --> 00:21:42,880
‫כשנפגשנו שוב, אני זוכר שאמרתי,‬

345
00:21:42,960 --> 00:21:46,600
‫"תחזיקי בג'ינס שלי ואל תעזבי."‬

346
00:21:47,360 --> 00:21:51,480
‫החזקתי את לילה בזרועותיי‬
‫והמשכתי לעלות שתי מדרגות בכל פעם.‬

347
00:21:55,920 --> 00:21:58,880
‫המהנדס הראשי הגיע איתי לגשר.‬

348
00:21:58,960 --> 00:22:01,800
‫יחד עם הקברניט,‬
‫הם פותחים את תוכניות האונייה‬

349
00:22:01,880 --> 00:22:07,360
‫ומנסים להבין מה הנזק שהאונייה באמת ספגה.‬

350
00:22:09,440 --> 00:22:12,360
‫קברניט:‬
‫אני רק צריך לדעת איפה הסלע המזוין הזה היה.‬

351
00:22:14,520 --> 00:22:15,840
‫לא הייתה אזעקה.‬

352
00:22:18,000 --> 00:22:21,880
‫על הגשר, כמעט לא שמעו את רעש ההתנגשות…‬

353
00:22:23,160 --> 00:22:24,520
‫- מסעדת מילאנו‬
‫סיפון 3 -‬

354
00:22:24,600 --> 00:22:27,160
‫בעוד שהאנשים שהיו במסעדה בחלק האחורי‬

355
00:22:27,240 --> 00:22:32,640
‫הרגישו את מלוא עוצמת ההתנגשות.‬

356
00:22:35,760 --> 00:22:36,640
‫גשר: גשר.‬

357
00:22:37,160 --> 00:22:38,360
‫- בר לונדרה‬
‫סיפון 5 -‬

358
00:22:38,440 --> 00:22:39,880
‫כן, זה חוסה מבר לונדרה.‬

359
00:22:39,960 --> 00:22:41,680
‫אפשר בבקשה להודיע‬

360
00:22:41,760 --> 00:22:44,360
‫שהכול בשליטה, שהכול בסדר?‬

361
00:22:44,880 --> 00:22:47,000
‫הנוסעים מתחילים להילחץ.‬

362
00:22:51,400 --> 00:22:54,280
‫אפשר להוציא הודעה בינתיים.‬

363
00:22:54,360 --> 00:22:56,640
‫נגיד שהייתה הפסקת חשמל.‬

364
00:22:57,200 --> 00:22:59,040
‫גשר: בסדר, קדימה. הפסקת חשמל.‬

365
00:23:03,000 --> 00:23:05,040
‫גבירותיי ורבותיי, שימו לב, בבקשה.‬

366
00:23:05,120 --> 00:23:06,800
‫אני מדבר בשם הקברניט.‬

367
00:23:06,880 --> 00:23:10,240
‫אנחנו חווים כעת הפסקת חשמל‬
‫בשל תקלה חשמלית.‬

368
00:23:10,320 --> 00:23:12,400
‫בשלב זה, המצב בשליטה,‬

369
00:23:12,480 --> 00:23:15,160
‫והטכנאים שלנו עובדים כדי לפתור את הבעיה.‬

370
00:23:15,240 --> 00:23:18,640
‫נמסור לכם מידע נוסף כשיהיה זמין.‬

371
00:23:19,800 --> 00:23:25,120
‫הם המשיכו לומר דברים כמו,‬
‫"אל תדאגו, הכול בסדר.‬

372
00:23:25,200 --> 00:23:27,400
‫"תחזרו לחדרים."‬
‫-"תחזרו לחדרים."‬

373
00:23:28,200 --> 00:23:31,240
‫מסרנו הודעה בשם הקברניט.‬

374
00:23:31,320 --> 00:23:34,440
‫אנא חזרו לתאים שלכם.‬

375
00:23:34,960 --> 00:23:38,520
‫כל הזמן חשבתי, "אני לא אחזור לחדר שלי".‬

376
00:23:38,600 --> 00:23:41,600
‫בשום פנים ואופן, אין מצב.‬
‫-אין מצב.‬

377
00:23:41,680 --> 00:23:44,920
‫אני לא בטוח שהייתי מצליח‬
‫למצוא את החדר שלי בשלב הזה.‬

378
00:23:45,640 --> 00:23:51,120
‫כשירדתי למטה, ראיתי‬
‫שהנוסעים היו מאוד מפוחדים‬

379
00:23:51,200 --> 00:23:53,280
‫והם שאלו אותי מה קרה.‬

380
00:23:54,640 --> 00:23:58,080
‫ולא רציתי לסתור את מה שהקברניט אמר,‬

381
00:23:58,160 --> 00:24:03,080
‫אז לא יכולתי לתת להם גרסה אחרת,‬
‫כי זה רק היה גורם לנזק נוסף.‬

382
00:24:03,760 --> 00:24:06,120
‫חוסר היכולת לפעול. זו הבעיה.‬

383
00:24:06,200 --> 00:24:08,040
‫- סיפון 0 -‬

384
00:24:13,720 --> 00:24:16,240
‫אנחנו לא יודעים מה קורה.‬

385
00:24:17,480 --> 00:24:20,640
‫אנחנו מאמינים לכל הודעה ששמענו.‬

386
00:24:21,320 --> 00:24:23,960
‫שמענו שיש תקלה קטנה.‬

387
00:24:24,480 --> 00:24:28,200
‫הקברניט, מה שהוא אומר, זו המילה האחרונה.‬

388
00:24:29,400 --> 00:24:34,160
‫ושמעתי את השף אומר, "שאף אחד לא יזוז.‬

389
00:24:34,240 --> 00:24:35,720
‫"פשוט תישארו איפה שאתם‬

390
00:24:35,800 --> 00:24:38,920
‫"ותהיו מוכנים לארוחת הערב."‬

391
00:24:44,760 --> 00:24:48,480
‫הרגיש שעבר הרבה זמן עד שהאורות נדלקו שוב.‬

392
00:24:49,080 --> 00:24:51,400
‫עדיין רצנו במדרגות.‬

393
00:24:52,280 --> 00:24:56,680
‫ולבסוף יצאנו לסיפון שבו היו סירות ההצלה.‬

394
00:24:58,840 --> 00:25:00,120
‫- סיפון 4 -‬

395
00:25:02,120 --> 00:25:04,800
‫מאות אנשים עמדו שם כתף אל כתף.‬

396
00:25:05,320 --> 00:25:07,880
‫נתקלנו בקיר של פניקה.‬

397
00:25:09,600 --> 00:25:13,520
‫אנשים צעקו, התווכחו,‬
‫ניסו להחליט מה לעשות, מה קורה.‬

398
00:25:15,520 --> 00:25:17,120
‫כל איש צוות אמר,‬

399
00:25:17,200 --> 00:25:20,400
‫"יש תקלה או בעיה חשמלית. אנחנו לא מתפנים."‬

400
00:25:22,120 --> 00:25:25,000
‫לילה בזרועותיי, עדיין בוכה.‬

401
00:25:26,520 --> 00:25:28,040
‫הייתי אמא חדשה,‬

402
00:25:28,120 --> 00:25:34,360
‫ולכן אובדן השליטה והיעדר היכולת לעזור לה…‬

403
00:25:35,320 --> 00:25:39,800
‫התמקדתי בעיקר בלנחם את הבת שלי.‬

404
00:25:42,480 --> 00:25:46,000
‫היה קשה מאוד לשמוע ולראות את מייגן מתקשה.‬

405
00:25:50,120 --> 00:25:54,360
‫ובשלב הזה אני זוכרת שהבטתי לג'ון בעיניים‬

406
00:25:54,880 --> 00:25:57,400
‫ואמרתי, "אני רוצה לרדת מהאונייה".‬

407
00:25:59,520 --> 00:26:03,360
‫גשר: יש שניים כרגע, נכון? שני תאים מוצפים.‬

408
00:26:04,320 --> 00:26:09,200
‫בשלב האינסופי הזה של בלבול כללי,‬

409
00:26:09,280 --> 00:26:14,560
‫הקברניט היה לעיתים קרובות בטלפון‬
‫עם מתאם המשברים של החברה.‬

410
00:26:15,320 --> 00:26:19,120
‫הקברניט למתאם המשברים:‬
‫בגדול, התאים מוצפים. פישלתי, בסדר?‬

411
00:26:19,200 --> 00:26:22,520
‫כל האונייה מוצפת, אבל אנחנו לא טובעים.‬
‫אנחנו לא טובעים.‬

412
00:26:23,400 --> 00:26:25,680
‫עוד מעט אני אטיל עוגן. נעגון כאן,‬

413
00:26:25,760 --> 00:26:29,200
‫ואז נצטרך לגרור את האונייה,‬
‫שמישהו ייקח אותנו.‬

414
00:26:30,280 --> 00:26:32,920
‫לדעתי הם לא אמרו את האמת כי‬

415
00:26:33,000 --> 00:26:38,600
‫הקברניט היה לגמרי בפניקה.‬

416
00:26:38,680 --> 00:26:42,720
‫הוא לא הבין מה קרה.‬

417
00:26:44,280 --> 00:26:49,840
‫- מסעדת מילאנו‬
‫סיפון 4 -‬

418
00:26:55,680 --> 00:26:57,320
‫במסעדה,‬

419
00:26:57,400 --> 00:27:03,480
‫הסתכלנו על אנשי הצוות‬
‫כדי לקבל הנחיות מה לעשות,‬

420
00:27:03,560 --> 00:27:06,600
‫אבל הם נראו מבוהלים.‬

421
00:27:13,800 --> 00:27:17,640
‫בסופו של דבר,‬
‫המלצרים אמרו לנו להגיע לסיפון הבריכה.‬

422
00:27:18,160 --> 00:27:21,720
‫כולם מיהרו‬

423
00:27:21,800 --> 00:27:24,480
‫כי כולם היו בפניקה.‬

424
00:27:27,120 --> 00:27:30,280
‫צאו מהצד השני, בבקשה. צאו מהצד השני.‬

425
00:27:34,040 --> 00:27:37,880
‫היו הרבה צלחות וכוסות שבורות על הרצפה,‬

426
00:27:37,960 --> 00:27:40,800
‫והיינו לבושים לארוחת הערב,‬

427
00:27:40,880 --> 00:27:43,240
‫אז נעלנו נעלי עקב.‬

428
00:27:44,760 --> 00:27:48,000
‫אבל בסוף הגענו לסיפון הבריכה,‬

429
00:27:48,760 --> 00:27:52,000
‫ואני זוכרת שהסתכלתי החוצה מהחלונות.‬

430
00:27:52,520 --> 00:27:54,280
‫ראיתי את האי ג'יגליו.‬

431
00:27:55,320 --> 00:27:57,640
‫תראו, הנה החוף. אין בעיה.‬

432
00:27:57,720 --> 00:28:01,560
‫תראי, אליצ'ה, תראי את היבשה. הגענו!‬

433
00:28:02,640 --> 00:28:05,240
‫ראינו את האורות.‬

434
00:28:05,320 --> 00:28:08,240
‫ראינו את הנמל.‬

435
00:28:09,320 --> 00:28:15,080
‫אז אמרתי, "אה, בסדר, אנחנו ממש ליד היבשה,‬

436
00:28:15,160 --> 00:28:18,040
‫"אז זה בסדר. הכול יהיה בסדר."‬

437
00:28:19,480 --> 00:28:21,040
‫הרבה אנשים נרגעו,‬

438
00:28:22,120 --> 00:28:24,120
‫וזו הייתה הבעיה.‬

439
00:28:24,200 --> 00:28:26,440
‫הורדנו את ההגנות שלנו.‬

440
00:28:27,800 --> 00:28:30,840
‫מהנדס ראשי: תפעילו את הדיזל!‬
‫גשר: אין לנו חשמל.‬

441
00:28:30,920 --> 00:28:34,080
‫מהנדס ראשי: התנעת הדיזל לא תלויה בשום דבר.‬

442
00:28:34,160 --> 00:28:35,800
‫איבדנו הכול כאן.‬

443
00:28:35,880 --> 00:28:37,920
‫לוח החשמל, הכול.‬

444
00:28:38,000 --> 00:28:39,240
‫הדיזל לא נדלק.‬

445
00:28:39,320 --> 00:28:42,440
‫אני אבדוק למעלה למה הוא לא נדלק.‬

446
00:28:48,400 --> 00:28:49,800
‫היו שלושה שפים‬

447
00:28:49,880 --> 00:28:51,920
‫שנתקעו במעלית.‬

448
00:28:52,000 --> 00:28:56,440
‫הם צעקו ודפקו על דלת המעלית.‬

449
00:28:59,440 --> 00:29:00,880
‫הלכנו לשם ארבעה אנשים.‬

450
00:29:01,680 --> 00:29:05,400
‫ופתחנו את הדלת בכוח והוצאנו אותם.‬

451
00:29:10,880 --> 00:29:12,080
‫- בר לונדרה‬
‫סיפון 5 -‬

452
00:29:12,160 --> 00:29:14,960
‫באחורי סיפון 5, האונייה נטתה יותר ויותר.‬

453
00:29:17,040 --> 00:29:20,120
‫אני זוכרת שחשבתי לעצמי,‬
‫"אני לא יכולה להישאר כאן.‬

454
00:29:20,200 --> 00:29:22,360
‫"אני חייבת לרדת מהאונייה."‬

455
00:29:25,800 --> 00:29:29,760
‫כשצעדתי לאורך המסדרון,‬
‫ראיתי את הממונה עליי.‬

456
00:29:30,280 --> 00:29:32,680
‫היא ראתה אותי ואמרה, "לאן את הולכת?"‬

457
00:29:32,760 --> 00:29:34,720
‫אמרתי, "לעמדת ההתכנסות שלי".‬

458
00:29:34,800 --> 00:29:36,040
‫היא אמרה, "לא, את לא.‬

459
00:29:36,120 --> 00:29:40,320
‫"תחזרי לטרקלין ותבדרי את הנוסעים."‬

460
00:29:40,400 --> 00:29:44,080
‫לא האמנתי למה ששמעתי,‬

461
00:29:44,160 --> 00:29:46,160
‫ואמרתי, "אני מתפטרת".‬

462
00:29:47,360 --> 00:29:49,080
‫הלכתי ישר לעמדת ההתכנסות שלי.‬

463
00:29:49,160 --> 00:29:52,040
‫לא חיכיתי לשום קוד, שום אות,‬

464
00:29:52,120 --> 00:29:53,440
‫שום קריאת מצוקה, כלום.‬

465
00:29:56,800 --> 00:29:59,080
‫הייתי בסיפון 4, בחזית האונייה.‬

466
00:29:59,160 --> 00:30:00,400
‫אנחנו, אנשי הצוות,‬

467
00:30:00,480 --> 00:30:03,360
‫היינו באזור נפרד לחלוטין.‬

468
00:30:06,960 --> 00:30:09,760
‫הקצין הבכיר שלי היה אמור להגיע,‬

469
00:30:09,840 --> 00:30:11,600
‫אבל כשהוא הגיע,‬

470
00:30:12,960 --> 00:30:17,840
‫זה היה כמו לראות רוח רפאים.‬
‫הוא היה חיוור לגמרי.‬

471
00:30:17,920 --> 00:30:21,360
‫לא היה לו כלום מאחורי העיניים.‬
‫הרגשתי שאני מסתכלת על זומבי.‬

472
00:30:21,440 --> 00:30:23,320
‫הוא לבש את חליפת המהנדס שלו,‬

473
00:30:23,400 --> 00:30:26,360
‫שזה כמו ואנזי או בייביגרו.‬

474
00:30:26,440 --> 00:30:30,640
‫זה מין אוברול, והוא היה ספוג במים.‬

475
00:30:30,720 --> 00:30:34,360
‫כשהוא הגיע, הוא לא הצליח לתקשר.‬

476
00:30:34,880 --> 00:30:36,160
‫באותו רגע חשבתי,‬

477
00:30:36,240 --> 00:30:38,880
‫"אוקיי, אין לנו מנהיגות.‬

478
00:30:38,960 --> 00:30:40,440
‫"זה נופל עליי."‬

479
00:30:46,880 --> 00:30:50,920
‫אני על הגשר, ואני אומר לקצינים,‬

480
00:30:51,000 --> 00:30:53,800
‫"תראו, האונייה כבר נוטה ב-20 מעלות."‬

481
00:30:54,320 --> 00:30:57,520
‫אז הייתה צריכה להידלק להם נורה בראש,‬

482
00:30:57,600 --> 00:31:01,520
‫כי זה התפקיד שלהם,‬
‫והם צריכים לדעת שככל שהאונייה נוטה,‬

483
00:31:01,600 --> 00:31:04,440
‫כך היציבות שלה נפגעת.‬

484
00:31:08,600 --> 00:31:14,440
‫מפלס המים התקרב יותר ויותר‬
‫למקום שבו היינו.‬

485
00:31:14,520 --> 00:31:18,120
‫מה שנראה כל כך רחוק מסירות ההצלה‬

486
00:31:18,200 --> 00:31:21,440
‫התקרב יותר ויותר למקום שבו היינו,‬

487
00:31:21,520 --> 00:31:27,480
‫והתחלתי להיכנס לפניקה ולפחד,‬

488
00:31:27,560 --> 00:31:30,880
‫והתחלתי להקליט כל מה שיכולתי.‬

489
00:31:33,120 --> 00:31:34,760
‫אנשים נאחזו בצד‬

490
00:31:34,840 --> 00:31:39,000
‫כדי לא להחליק לצד של האונייה.‬

491
00:31:40,600 --> 00:31:43,440
‫אף אחד לא אומר לנו מה לעשות,‬

492
00:31:43,520 --> 00:31:45,480
‫ואז ניקולס אמר…‬

493
00:31:45,560 --> 00:31:48,280
‫"האונייה טובעת. אנחנו חייבים לרדת."‬

494
00:31:48,360 --> 00:31:51,760
‫רגע. בעלה.‬

495
00:31:51,840 --> 00:31:54,360
‫אז פתחנו את סירת ההצלה, וכשנכנסנו,‬

496
00:31:54,440 --> 00:31:57,800
‫התחלנו להסתכל‬
‫על מערכת הגלגלות ועל המנועים.‬

497
00:31:57,880 --> 00:31:58,840
‫דוחפים אותי!‬

498
00:32:00,880 --> 00:32:04,200
‫ואז ראינו מישהו שנראה כמו טבח,‬

499
00:32:04,280 --> 00:32:06,920
‫והוא לבש אפוד הצלה.‬

500
00:32:07,000 --> 00:32:08,960
‫הוא בא ואומר לנו,‬

501
00:32:09,040 --> 00:32:11,000
‫"אסור לכם לגעת בכל זה."‬

502
00:32:11,080 --> 00:32:12,680
‫הוא סוגר את השער.‬

503
00:32:14,280 --> 00:32:18,000
‫צוות: היי, אחד אחד.‬
‫ניק: רגע, מה אתה רוצה להגיד?‬

504
00:32:18,080 --> 00:32:20,400
‫אני מתחיל להרים את הקול. "זה לא הגיוני.‬

505
00:32:20,480 --> 00:32:22,240
‫"אנחנו צריכים לרדת מהאונייה."‬

506
00:32:22,320 --> 00:32:25,360
‫והתחלנו להילחץ.‬

507
00:32:26,080 --> 00:32:28,080
‫היה ברור מאוד‬

508
00:32:28,160 --> 00:32:31,360
‫שזו לא רק הפסקת חשמל,‬

509
00:32:31,440 --> 00:32:33,880
‫שהנוסעים הפסיקו להאמין לזה‬

510
00:32:34,440 --> 00:32:38,240
‫והתחילו להתקשר למשטרה.‬

511
00:32:41,960 --> 00:32:45,600
‫משטרה: השוטר גרוסטו.‬
‫נוסע: תקשיב, התקשרתי לפני רגע.‬

512
00:32:45,680 --> 00:32:47,400
‫האונייה נוטה יותר ויותר.‬

513
00:32:47,480 --> 00:32:50,400
‫יש הרבה ילדים על הסיפון.‬

514
00:32:50,480 --> 00:32:53,200
‫משטרה: בוא נישאר רגועים. אנחנו מטפלים בזה.‬

515
00:32:54,080 --> 00:32:56,080
‫משטרה: השוטר גרוסטו, הלו.‬

516
00:32:56,160 --> 00:32:59,840
‫נוסעת: שלום, אני על ספינה של קוסטה קרוז.‬
‫הקוסטה קונקורדיה.‬

517
00:32:59,920 --> 00:33:02,320
‫משטרה: כן, גברתי, אנחנו מודעים למצב.‬

518
00:33:02,400 --> 00:33:05,080
‫נוסעת: האונייה ממשיכה לנטות יותר ויותר,‬

519
00:33:05,160 --> 00:33:08,200
‫ולא אומרים לנו כלום.‬

520
00:33:08,280 --> 00:33:13,520
‫יש לי שני תינוקות קטנים,‬
‫ובכנות, אני לא יודעת מה לעשות.‬

521
00:33:14,320 --> 00:33:17,640
‫- 22:25‬
‫40 דקות אחרי ההתנגשות -‬

522
00:33:21,000 --> 00:33:24,440
‫משמר החופים בליבורנו, קוסטה קונקורדיה.‬
‫אנחנו מקשיבים.‬

523
00:33:25,640 --> 00:33:30,880
‫משמר החופים: ערב טוב, קוסטה קונקורדיה.‬
‫תוכלו לומר לי אם יש בעיות על הסיפון?‬

524
00:33:31,600 --> 00:33:32,600
‫גשר: כן, נכון.‬

525
00:33:32,680 --> 00:33:35,760
‫יש הפסקת חשמל, ואנחנו בודקים את המצב.‬

526
00:33:36,440 --> 00:33:38,360
‫משמר החופים: אתם זקוקים לעזרה,‬

527
00:33:38,440 --> 00:33:41,880
‫או שבינתיים אתם פשוט נשארים‬
‫באזור האי ג'יגליו?‬

528
00:33:44,400 --> 00:33:47,080
‫כן, נכון. אנחנו נשארים באזור הזה.‬
‫-בסדר.‬

529
00:33:48,680 --> 00:33:50,400
‫הם אמרו שהייתה הפסקת חשמל,‬

530
00:33:50,480 --> 00:33:53,280
‫אבל הם לא אמרו להם את האמת על המצב.‬

531
00:33:53,800 --> 00:33:57,600
‫הקברניט כנראה רצה "לפטור את עצמו"‬

532
00:33:57,680 --> 00:33:59,600
‫ממה שקרה.‬

533
00:34:00,200 --> 00:34:03,000
‫וזה מאוד לא בסדר, לדעתי.‬

534
00:34:06,840 --> 00:34:10,680
‫איזה שף הגיע ואמר,‬

535
00:34:10,760 --> 00:34:13,240
‫"אתם יודעים מה? קרה משהו גדול,‬

536
00:34:13,320 --> 00:34:17,160
‫"וסיפון ג' דולף."‬

537
00:34:18,080 --> 00:34:21,400
‫כשהוא אמר שסיפון ג' דולף, שכחתי הכול.‬

538
00:34:21,480 --> 00:34:23,320
‫רצתי למטה,‬

539
00:34:23,960 --> 00:34:25,760
‫כי בכל פעם שקיבלתי משכורת,‬

540
00:34:25,840 --> 00:34:29,480
‫נהגתי לשמור את הכסף מתחת למיטה.‬

541
00:34:30,480 --> 00:34:32,560
‫הייתי שקוע בחובות.‬

542
00:34:33,080 --> 00:34:35,480
‫הכנסתי את המשפחה שלי לצרות.‬

543
00:34:36,320 --> 00:34:42,480
‫כל יום חשבתי על להשיג מספיק כסף‬
‫כדי לשלם את כל החובות שלי.‬

544
00:34:44,360 --> 00:34:47,640
‫כל העבודה הקשה שלי, כל מה שחסכתי,‬

545
00:34:48,160 --> 00:34:49,160
‫מתחת למיטה שלי.‬

546
00:34:51,360 --> 00:34:53,880
‫אז הייתי חייב לקחת את הכסף שלי,‬

547
00:34:53,960 --> 00:34:58,000
‫שהיה בתא שלי בסיפון ב'.‬

548
00:35:00,120 --> 00:35:01,320
‫- סיפון ב'‬
‫סיפון ג' -‬

549
00:35:01,400 --> 00:35:05,200
‫ראיתי את קצין הביטחון הראשי עומד שם,‬

550
00:35:06,120 --> 00:35:08,440
‫והוא עצר אותי ואמר,‬

551
00:35:08,520 --> 00:35:11,640
‫"אסור לך להיכנס לסיפון ב'."‬

552
00:35:11,720 --> 00:35:15,400
‫הוא אמר, "אסור לאף אחד להיכנס לאזור הזה".‬

553
00:35:15,480 --> 00:35:19,320
‫אמרתי, "אבל יש לי דברים חשובים לקחת".‬

554
00:35:19,400 --> 00:35:22,240
‫הוא אמר, "אין דבר חשוב יותר מהחיים שלך".‬

555
00:35:23,600 --> 00:35:25,200
‫הוא צדק.‬

556
00:35:25,720 --> 00:35:28,600
‫אני חייב להגיע לסירת ההצלה שלי.‬

557
00:35:30,640 --> 00:35:33,800
‫משמר החופים:‬
‫קוסטה, תוכלו לעדכן אותנו במצב?‬

558
00:35:33,880 --> 00:35:37,440
‫גשר: כן, משמר החופים של ליבורנו,‬
‫אנחנו מעריכים את מצב הדליפה.‬

559
00:35:39,160 --> 00:35:42,720
‫משמר החופים:‬
‫אז זו לא רק הפסקת חשמל. יש גם דליפה?‬

560
00:35:43,240 --> 00:35:46,560
‫גשר: כן, יש לנו דליפה. כן, יש לנו דליפה.‬

561
00:35:48,080 --> 00:35:51,320
‫משמר החופים: איזה סוג של סיוע אתם צריכים?‬

562
00:35:51,400 --> 00:35:54,160
‫גשר: אנחנו מבקשים סיוע של ספינת גרר,‬

563
00:35:54,240 --> 00:35:57,960
‫וכל הנוסעים כבר בחגורות ההצלה.‬

564
00:35:58,040 --> 00:36:00,160
‫משמר החופים: יש נפגעים?‬

565
00:36:00,240 --> 00:36:01,960
‫ומה הסיבה לדליפה?‬

566
00:36:02,040 --> 00:36:05,960
‫גשר: אין נפגעים בגלל הדליפה. אין נפגעים.‬

567
00:36:08,120 --> 00:36:12,120
‫- 22:32‬
‫47 דקות לאחר ההתנגשות -‬

568
00:36:13,560 --> 00:36:16,000
‫בגשר יש הרבה בלגן.‬

569
00:36:16,080 --> 00:36:20,920
‫הקצינים האחרים נותרו ללא מילים.‬
‫הם לא יודעים מה לעשות.‬

570
00:36:21,800 --> 00:36:26,080
‫ובשלב הזה, הם לחצו על כפתור החירום הכללי,‬

571
00:36:26,600 --> 00:36:28,480
‫והצופרים הופעלו.‬

572
00:36:31,680 --> 00:36:36,000
‫פתאום שמענו את צפירת האזעקה הראשונה.‬

573
00:36:37,200 --> 00:36:40,960
‫באותו רגע, כולם השתתקו.‬

574
00:36:43,040 --> 00:36:46,640
‫שמענו צפירה אחת ואז צפירה שנייה.‬

575
00:36:46,720 --> 00:36:48,440
‫ובשלב הזה, אני חושבת,‬

576
00:36:48,520 --> 00:36:51,640
‫די, באמת? זה מה שחיכינו לו כל הלילה.‬

577
00:36:53,160 --> 00:36:56,960
‫זה היה כנראה אחד הרגעים‬
‫המכוערים ביותר בערב,‬

578
00:36:57,040 --> 00:37:01,080
‫כי מאות אנשים פשוט נלחמו‬
‫כדי לדחוף זה את זה‬

579
00:37:01,160 --> 00:37:03,800
‫ולהפיל זה את זה כדי להגיע לרפסודות ההצלה.‬

580
00:37:04,520 --> 00:37:05,560
‫היי!‬

581
00:37:05,640 --> 00:37:09,160
‫אנשים בגיל של אבא שלי דחפו אותי.‬

582
00:37:11,800 --> 00:37:14,520
‫גבירותיי ורבותיי, נא לשים לב.‬

583
00:37:14,600 --> 00:37:18,560
‫אנא שמרו על קור רוח‬
‫והגיעו לעמדת ההתכנסות שלכם בסיפון 4.‬

584
00:37:18,640 --> 00:37:22,440
‫באונייה שוררת מנטליות צבאית.‬

585
00:37:22,520 --> 00:37:26,120
‫ההיררכיה חשובה. לכל אחד יש תפקיד.‬

586
00:37:27,040 --> 00:37:31,720
‫למה לקח להם 45 דקות‬
‫להכריז על מצב חירום כללי?‬

587
00:37:32,480 --> 00:37:36,200
‫אני חושב שהקברניט רצה לראות‬
‫איך המצב מתפתח.‬

588
00:37:36,800 --> 00:37:41,200
‫לדעתי, היה צריך להשמיע את האזעקה‬
‫לא יאוחר מחמש דקות אחרי הפגיעה.‬

589
00:37:42,920 --> 00:37:45,000
‫ירדתי לסיפון 4‬

590
00:37:45,080 --> 00:37:47,760
‫כדי לנסות להציל כמה שיותר אנשים‬

591
00:37:47,840 --> 00:37:50,320
‫ולהוביל את פעולות החילוץ.‬

592
00:37:53,360 --> 00:37:54,920
‫האונייה נטתה,‬

593
00:37:55,000 --> 00:37:58,680
‫ואמא שלי התחילה להתקשות עם העקבים שלה.‬

594
00:37:59,920 --> 00:38:03,120
‫היא אחזה בידי בחוזקה‬

595
00:38:03,200 --> 00:38:05,920
‫ואמרה, "אל תעזבי אותי".‬

596
00:38:15,800 --> 00:38:17,480
‫באותו רגע,‬

597
00:38:18,160 --> 00:38:20,360
‫בלי לומר מילה,‬

598
00:38:20,440 --> 00:38:22,960
‫הסתכלנו זה על זה וידענו מה עלינו לעשות.‬

599
00:38:24,440 --> 00:38:26,560
‫ניק: אחד אחד, אחד אחד.‬

600
00:38:27,080 --> 00:38:30,120
‫פטי: תביאו את הילדים, קדימה, קדימה.‬
‫אתה, אתה, אתה.‬

601
00:38:30,200 --> 00:38:32,480
‫והתחלנו להכניס אנשים לסירת ההצלה.‬

602
00:38:33,000 --> 00:38:35,800
‫אתה אף פעם לא יכול לדעת איזה מין אדם אתה,‬

603
00:38:35,880 --> 00:38:38,120
‫מהבורחים או מהנלחמים.‬

604
00:38:38,200 --> 00:38:41,040
‫אי אפשר לדעת אם תהיה האדם הזה‬

605
00:38:41,120 --> 00:38:43,400
‫שיעמוד שם בלי לזוז‬

606
00:38:43,480 --> 00:38:45,240
‫או זה שייכנס לפעולה.‬

607
00:38:46,040 --> 00:38:47,600
‫פטי: את, את.‬

608
00:38:52,480 --> 00:38:53,560
‫משטרה: קרביניירי.‬

609
00:38:53,640 --> 00:38:57,440
‫נוסע: אנחנו טובחים זה בזה כמו כבשים.‬
‫בבקשה, שלחו מישהו!‬

610
00:39:02,760 --> 00:39:04,440
‫תביאו את הילדים הנה.‬

611
00:39:04,960 --> 00:39:06,760
‫תביאו את הילדים הנה.‬

612
00:39:08,040 --> 00:39:10,320
‫סירת הצלה יכולה להכיל רק 150 איש,‬

613
00:39:10,400 --> 00:39:13,400
‫אז צריך לוודא שיש רק 150 איש.‬

614
00:39:13,480 --> 00:39:16,000
‫מספיק. אנחנו נתהפך.‬

615
00:39:16,080 --> 00:39:18,240
‫אנחנו נתהפך. מספיק!‬

616
00:39:19,760 --> 00:39:21,080
‫תפסיקו!‬

617
00:39:22,400 --> 00:39:23,520
‫תפסיקו!‬

618
00:39:32,240 --> 00:39:36,040
‫יש לא מעט אנשים בסירה,‬
‫אנחנו מתקרבים למקסימום של 150 אנשים.‬

619
00:39:37,520 --> 00:39:42,280
‫אנשים הציעו כסף כדי לעלות על סירה.‬
‫זה היה עצוב מאוד.‬

620
00:39:43,800 --> 00:39:45,840
‫אחד מהם היה קצת יותר מבוגר,‬

621
00:39:45,920 --> 00:39:47,560
‫ורק חשבתי, "אוף".‬

622
00:39:49,680 --> 00:39:51,840
‫איך קוראים לך?‬
‫-ניקולס טליאפרו.‬

623
00:39:51,920 --> 00:39:54,520
‫מאיפה אתה, ניקולס?‬
‫-מסן דייגו, קליפורניה.‬

624
00:39:54,600 --> 00:39:55,720
‫זה מאוד עוזר.‬

625
00:39:55,800 --> 00:39:58,560
‫ישבתי וחיכיתי בסירת ההצלה.‬

626
00:39:59,640 --> 00:40:06,320
‫בשלב מסוים אנשים רצו לומר את שמם למצלמה.‬

627
00:40:06,840 --> 00:40:10,160
‫אנחנו סטיב וקתי, מפורט הורון, מישיגן.‬

628
00:40:11,680 --> 00:40:13,400
‫אנחנו מארי ומליסה.‬

629
00:40:13,480 --> 00:40:15,960
‫אנחנו נישאר ביחד.‬
‫-אנחנו נהנות מאוד.‬

630
00:40:16,040 --> 00:40:18,120
‫כן, אנחנו נישאר ביחד.‬

631
00:40:19,520 --> 00:40:21,800
‫זה כל כך מצמרר,‬

632
00:40:21,880 --> 00:40:24,680
‫כי הם חשבו שהם הולכים למות.‬

633
00:40:30,480 --> 00:40:34,320
‫היינו בצד הגבוה של האונייה. עשרות אנשים‬

634
00:40:34,400 --> 00:40:38,400
‫נדחסו לתוך מה שהוא בעצם מיכל מתכת.‬

635
00:40:38,480 --> 00:40:41,880
‫בסופו של דבר הגיע תורנו‬
‫להיכנס לסירת ההצלה.‬

636
00:40:41,960 --> 00:40:45,080
‫בואו נוריד את סירת ההצלה למים.‬

637
00:40:45,160 --> 00:40:48,080
‫כולם, ברגע שעלו, חיכו נואשות לפקודה.‬

638
00:40:49,280 --> 00:40:51,200
‫אני חושב שאנחנו מוכנים לצאת.‬

639
00:40:51,280 --> 00:40:53,920
‫הסתכלתי על האנשים בסירות ההצלה,‬

640
00:40:54,000 --> 00:40:56,240
‫והם היו מפוחדים.‬

641
00:40:56,760 --> 00:41:01,680
‫הם חיכו לאות לנטוש את האונייה.‬

642
00:41:03,960 --> 00:41:07,320
‫אבל למה לא מורידים את סירות ההצלה?‬

643
00:41:12,320 --> 00:41:15,640
‫ציפינו לאות הזה, לנטוש את האונייה.‬

644
00:41:16,560 --> 00:41:19,920
‫אבל הוא הגיע באיחור, ולא היה ברור למה.‬

645
00:41:20,760 --> 00:41:24,480
‫ושמתי לב שכולם לבשו חגורות הצלה,‬

646
00:41:24,560 --> 00:41:26,520
‫אבל אנחנו לא מצאנו כאלה.‬

647
00:41:27,400 --> 00:41:31,120
‫ואני זוכרת שלואיזה הסתכלה על אמא שלי‬

648
00:41:31,640 --> 00:41:33,640
‫ואמרה, "אני לא יודעת לשחות".‬

649
00:41:33,720 --> 00:41:35,800
‫היא הייתה די מפוחדת.‬

650
00:41:36,840 --> 00:41:41,680
‫אמא שלי אמרה, "אני צריכה ללכת לתא שלנו.‬

651
00:41:41,760 --> 00:41:44,280
‫"אני צריכה להביא את חגורת ההצלה של לואיזה,‬

652
00:41:44,360 --> 00:41:49,160
‫"וגם להחליף נעליים,‬
‫כי אני כבר לא יכולה ללכת."‬

653
00:41:49,240 --> 00:41:51,360
‫ואני אומרת, "לא.‬

654
00:41:51,440 --> 00:41:54,560
‫"זה רעיון גרוע מאוד.‬

655
00:41:54,640 --> 00:41:58,840
‫"אין סיכוי שאני חוזרת לתא שלנו.‬

656
00:41:58,920 --> 00:42:00,240
‫"זה שני סיפונים למטה."‬

657
00:42:00,760 --> 00:42:04,000
‫והיא אמרה, "אנחנו הולכות.‬

658
00:42:04,080 --> 00:42:06,600
‫"אם את לא רוצה לבוא איתנו,‬

659
00:42:07,200 --> 00:42:10,280
‫"את יכולה לחכות כאן עם אנדראה."‬

660
00:42:12,880 --> 00:42:16,520
‫- 22:56‬
‫71 דקות אחרי ההתנגשות -‬

661
00:42:17,720 --> 00:42:19,800
‫גשר: קברניט, אם נוריד את הרפסודות,‬

662
00:42:19,880 --> 00:42:22,280
‫אפשר להודיע שאנחנו נוטשים את האונייה?‬

663
00:42:22,360 --> 00:42:24,640
‫קברניט: אנחנו מפנים את הנוסעים לחוף.‬

664
00:42:24,720 --> 00:42:29,040
‫זה שונה. אנחנו מפנים את הנוסעים לחוף.‬

665
00:42:30,760 --> 00:42:35,280
‫היי, הם מכינים את סירות ההצלה?‬
‫-כן, הן יורדות. אני רואה אותן.‬

666
00:42:58,360 --> 00:43:01,080
‫ברגע שנכנסתי לסירת ההצלה,‬

667
00:43:01,160 --> 00:43:02,920
‫התקשרתי לאמא שלי‬

668
00:43:03,840 --> 00:43:05,840
‫ואמרתי, "איפה את?"‬

669
00:43:08,920 --> 00:43:13,560
‫היא אמרה לי שהיא עומדת לעלות לסירת הצלה.‬

670
00:43:14,640 --> 00:43:17,200
‫אנחנו יורדים. אנחנו יורדים.‬

671
00:43:19,200 --> 00:43:23,840
‫זה שהיינו בסירת ההצלה‬
‫לא גרם לנו להרגיש טוב יותר.‬

672
00:43:26,640 --> 00:43:31,280
‫כשהסירה התחילה לרדת לאט לאט‬
‫לגובה פני המים,‬

673
00:43:31,360 --> 00:43:35,640
‫התחלנו להחזיק ידיים‬
‫ולהגיד את תפילת "אבינו שבשמיים".‬

674
00:43:36,240 --> 00:43:41,040
‫אמרנו את זה שוב ושוב ושוב ושוב.‬

675
00:43:42,560 --> 00:43:45,280
‫נעשה את זה ביחד.‬

676
00:43:50,200 --> 00:43:53,680
‫יכולנו לראות את מה שהיה החדר שלנו,‬

677
00:43:53,760 --> 00:43:57,600
‫שהיה מעל המקום שבו היו סירות ההצלה,‬

678
00:43:57,680 --> 00:44:02,400
‫והיה בגובה פני המים בשלב הזה.‬

679
00:44:03,960 --> 00:44:06,280
‫תראו את השיפוע הזה. אלוהים!‬

680
00:44:07,840 --> 00:44:10,840
‫אלוהים, האונייה שוקעת.‬

681
00:44:11,680 --> 00:44:14,160
‫ששש! לא צריך לצעוק את זה.‬

682
00:44:14,240 --> 00:44:16,840
‫זה היה מפחיד אותי בטירוף‬
‫אם הייתי שם למעלה.‬

683
00:44:17,360 --> 00:44:18,800
‫אני שמח שיצאנו משם.‬

684
00:44:19,840 --> 00:44:24,880
‫ראיתי את איש הצוות מקבל אישור‬
‫להוריד את סירת ההצלה,‬

685
00:44:24,960 --> 00:44:28,040
‫ואני זוכרת שחשבתי, "תודה לאל".‬

686
00:44:28,120 --> 00:44:31,960
‫סוף סוף היינו כל כך קרובים לרדת מהאונייה.‬

687
00:44:32,840 --> 00:44:35,040
‫היינו בצד הגבוה בשלב הזה.‬

688
00:44:35,560 --> 00:44:37,240
‫החזקתי את לילה,‬

689
00:44:37,320 --> 00:44:39,880
‫ואז, תוך שניות,‬

690
00:44:40,400 --> 00:44:44,680
‫הרגשתי כמו ברכבת הרים, כשהבטן שלך צונחת.‬

691
00:44:53,760 --> 00:44:56,440
‫הייתה נפילה גדולה, בום גדול ואז התהפכות.‬

692
00:44:57,040 --> 00:45:00,440
‫אלוהים, עכשיו אני מפחד!‬

693
00:45:01,920 --> 00:45:05,600
‫וסירת ההצלה נטתה,‬
‫ו-80 אנשים בסירה הזו פשוט עפו.‬

694
00:45:07,960 --> 00:45:10,440
‫ערמות של אנשים פשוט התנגשו זה בזה.‬

695
00:45:10,520 --> 00:45:15,240
‫זו הייתה ערבוביה של אנשים,‬
‫ואנשים צורחים ובוכים.‬

696
00:45:17,880 --> 00:45:19,600
‫כשהאונייה הייתה בזווית,‬

697
00:45:19,680 --> 00:45:23,240
‫הם בעצם שיגרו את סירת ההצלה‬
‫ישר אל צד האונייה.‬

698
00:45:29,520 --> 00:45:33,320
‫היינו בצד הגבוה של סירת ההצלה,‬

699
00:45:33,840 --> 00:45:37,240
‫והחזקנו את עצמנו עם הרגליים.‬

700
00:45:37,760 --> 00:45:39,600
‫דיממתי. הרגליים שלנו דיממו.‬

701
00:45:41,720 --> 00:45:44,520
‫הבכי של לילה שבר את מייגן.‬

702
00:45:45,040 --> 00:45:50,560
‫אני זוכרת שצעקתי לג'ון,‬
‫"ג'ון, אני לא אצליח להחזיק את לילה".‬

703
00:45:51,560 --> 00:45:53,760
‫והעברתי אליך את לילה.‬

704
00:45:54,480 --> 00:45:56,720
‫זה היה מצב מסוכן מאוד.‬

705
00:45:58,320 --> 00:46:00,720
‫לא ידעתי אם הדבר הזה ייפול.‬

706
00:46:01,520 --> 00:46:03,680
‫כי היינו גבוהים בהרבה מקו המים.‬

707
00:46:04,520 --> 00:46:08,160
‫מתחתינו, בסירת ההצלה,‬
‫היו אנשים שבבירור זקוקים לעזרה,‬

708
00:46:08,680 --> 00:46:10,680
‫אבל אני…‬

709
00:46:10,760 --> 00:46:13,480
‫התמקדתי רק בהצלת המשפחה שלי.‬

710
00:46:15,920 --> 00:46:18,680
‫לא ידענו איך נצא מזה.‬

711
00:46:21,600 --> 00:46:24,880
‫בשלב הזה שמעתי את עצמי אומרת,‬

712
00:46:24,960 --> 00:46:26,160
‫"אנחנו עומדים למות?"‬

713
00:46:33,640 --> 00:46:36,520
‫קברניט: בואו לכאן, קדימה. בואו, חבר'ה.‬

714
00:46:37,040 --> 00:46:38,840
‫קחו את מכשירי הקשר ובואו איתי.‬

715
00:46:38,920 --> 00:46:41,760
‫עלו במדרגות האלה. נצא לסיפון החיצוני.‬

716
00:46:41,840 --> 00:46:43,080
‫גשר: לנטוש את הגשר.‬

717
00:46:43,160 --> 00:46:46,080
‫קברניט: לא אמרתי "לנטוש את הגשר".‬
‫בואו איתי.‬

718
00:46:50,440 --> 00:46:52,760
‫בשום שלב לא שמעתי "לנטוש את האונייה".‬

719
00:46:52,840 --> 00:46:55,640
‫הקברניט התקשה לתת את הפקודה הזאת,‬

720
00:46:55,720 --> 00:47:01,440
‫כי כשקברניט אומר לנטוש את האונייה,‬
‫האונייה אבודה.‬

721
00:47:05,600 --> 00:47:08,400
‫אנשים עוזבים את האונייה, אבל מבחינתי,‬

722
00:47:08,480 --> 00:47:11,840
‫המצב היה ממש גרוע. עדיין הייתי באונייה.‬

723
00:47:11,920 --> 00:47:14,480
‫פחדתי מאוד כי אני לא יודע לשחות.‬

724
00:47:16,040 --> 00:47:18,200
‫כדי להצטרף לחברת השיט,‬

725
00:47:18,280 --> 00:47:21,920
‫צריך לעבור הכשרה בשחייה.‬

726
00:47:22,800 --> 00:47:25,440
‫אבל במכון שלי הלבישו אותי בחגורת הצלה‬

727
00:47:25,520 --> 00:47:27,560
‫ודחפו אותי לבריכה.‬

728
00:47:27,640 --> 00:47:32,040
‫צפתי, ותוך רגע הוציאו אותי מהבריכה‬

729
00:47:32,120 --> 00:47:34,520
‫ואמרו, "ההכשרה שלך הסתיימה".‬

730
00:47:35,160 --> 00:47:37,000
‫אז לא ידעתי מה לעשות.‬

731
00:47:37,080 --> 00:47:39,520
‫האונייה שקעה, ממש מהר.‬

732
00:47:40,040 --> 00:47:41,280
‫אני הולך למות.‬

733
00:47:44,120 --> 00:47:46,440
‫ואז אחד הקולגות שלי ראה אותי‬

734
00:47:46,520 --> 00:47:48,840
‫עם עיניים רטובות, ואמר, "בוא איתי".‬

735
00:47:50,120 --> 00:47:52,440
‫המים הגיעו לסיפון 3,‬

736
00:47:52,520 --> 00:47:56,240
‫והוא הוביל אותי לסיפון 4 בצד השני.‬

737
00:47:58,040 --> 00:48:01,760
‫הגעתי לצד השני, ועליתי על הסירה.‬

738
00:48:06,080 --> 00:48:10,160
‫כשיצאתי, ראיתי שהרבה אנשים עדיין בפנים.‬

739
00:48:10,240 --> 00:48:13,240
‫הם נאבקו להינצל.‬

740
00:48:14,800 --> 00:48:17,240
‫לא האמנתי שזה קורה.‬

741
00:48:17,880 --> 00:48:21,040
‫עדיין חשבתי שזה בטח חלום.‬

742
00:48:22,320 --> 00:48:24,240
‫אחד החברים שלי שעבד איתי‬

743
00:48:24,320 --> 00:48:27,440
‫אמר לי, "היי, אתה רואה?‬

744
00:48:29,040 --> 00:48:31,400
‫"הקברניט יושב בסירת ההצלה."‬

745
00:48:32,680 --> 00:48:34,040
‫וזה הפתיע אותי.‬

746
00:48:34,120 --> 00:48:37,560
‫למה הקברניט צריך לצאת לפניי?‬

747
00:48:42,120 --> 00:48:43,800
‫היא נוטה. היא נוטה.‬

748
00:48:43,880 --> 00:48:48,920
‫תראו, הנטייה גוברת!‬
‫-תראו את זה!‬

749
00:48:49,680 --> 00:48:53,240
‫האונייה שקעה והלכה ונטתה יותר ויותר.‬

750
00:48:53,320 --> 00:48:54,640
‫לא יכולנו לעמוד,‬

751
00:48:54,720 --> 00:48:58,520
‫אז התארגנו מחדש על צד האונייה.‬

752
00:48:59,400 --> 00:49:03,160
‫מה שראינו גם בחלק הגבוה של האונייה,‬

753
00:49:04,240 --> 00:49:07,520
‫הייתה סירת הצלה שניסתה לרדת,‬

754
00:49:07,600 --> 00:49:09,640
‫ובגלל הזווית של האונייה,‬

755
00:49:09,720 --> 00:49:11,600
‫סירת ההצלה התגלגלה,‬

756
00:49:11,680 --> 00:49:14,440
‫וראינו אנשים נופלים למים.‬

757
00:49:27,080 --> 00:49:28,160
‫הצילו!‬

758
00:49:31,960 --> 00:49:34,200
‫באזור הפתוח שבו היינו,‬

759
00:49:34,280 --> 00:49:36,080
‫היו דלתות כפולות,‬

760
00:49:36,160 --> 00:49:39,240
‫ומאחוריהן היה מסדרון אופקי,‬

761
00:49:39,320 --> 00:49:40,720
‫והוא היה רחב מאוד.‬

762
00:49:40,800 --> 00:49:43,920
‫בצד השני שלו יש מעקה,‬

763
00:49:44,000 --> 00:49:49,000
‫אבל בגלל שהיינו בשיפוע כל כך גדול,‬
‫אי אפשר היה לעבור אותו.‬

764
00:49:49,920 --> 00:49:54,320
‫היינו צריכים לחצות את התהום‬
‫ולהגיע לסירת הצלה,‬

765
00:49:54,400 --> 00:49:57,200
‫או לפחות לקפוץ למים.‬

766
00:49:59,760 --> 00:50:02,320
‫צעקתי לכל אנשי הצוות,‬

767
00:50:02,400 --> 00:50:06,280
‫שמה שנעשה זה שנזרוק אנשים לצד השני,‬

768
00:50:06,360 --> 00:50:08,880
‫כדי שיוכלו להיאחז במעקה‬

769
00:50:08,960 --> 00:50:11,120
‫ואז לרדת לצד האונייה‬

770
00:50:11,200 --> 00:50:13,640
‫שהיה קרוב יותר למים.‬

771
00:50:14,240 --> 00:50:17,400
‫עמדתי בצד אחד, והיה גבר שעמד בצד השני,‬

772
00:50:17,480 --> 00:50:20,320
‫ותפסנו אנשים מתחת לזרועות‬
‫ופשוט זרקנו אותם.‬

773
00:50:23,560 --> 00:50:26,920
‫אחרי שהצלחנו להעביר את כולם,‬

774
00:50:27,000 --> 00:50:31,000
‫חמישה מאיתנו נתקעו.‬

775
00:50:31,760 --> 00:50:36,640
‫האונייה נטתה כל כך,‬
‫שזה פשוט היה פיר מעלית.‬

776
00:50:36,720 --> 00:50:39,040
‫לא היה סיכוי שנצליח לעבור.‬

777
00:50:41,400 --> 00:50:45,000
‫בשלב הזה, הכול נהיה שקט בצורה מצמררת,‬

778
00:50:45,600 --> 00:50:48,880
‫והרגשנו כאילו נתקענו על אי בודד.‬

779
00:50:58,480 --> 00:51:00,440
‫היינו חייבים לצאת מסירת ההצלה.‬

780
00:51:02,200 --> 00:51:06,040
‫היה פתח פתוח לא רחוק מאיתנו,‬

781
00:51:06,120 --> 00:51:08,880
‫וזה היה נתיב המילוט הברור.‬

782
00:51:08,960 --> 00:51:12,200
‫המעטים מאיתנו שלא היו בערימה בתחתית‬

783
00:51:12,280 --> 00:51:15,600
‫התחילו לנסות לטפס החוצה דרך הפתח הזה.‬

784
00:51:17,120 --> 00:51:19,600
‫אחד אחד, טיפסנו החוצה.‬

785
00:51:20,920 --> 00:51:26,120
‫ואז, כשהגענו לראש סירת ההצלה,‬
‫היינו צריכים לעלות לספינת השיט,‬

786
00:51:26,200 --> 00:51:28,480
‫שהייתה עכשיו מעלינו, ו…‬

787
00:51:28,560 --> 00:51:31,000
‫היה אזור פתוח שהיינו צריכים לעבור.‬

788
00:51:32,120 --> 00:51:34,120
‫היינו צריכים ליצור שרשרת אנושית,‬

789
00:51:34,200 --> 00:51:36,440
‫אבל לא היה סיכוי שאוכל לטפס החוצה‬

790
00:51:36,520 --> 00:51:38,200
‫בזמן שאני סוחב את לילה.‬

791
00:51:39,040 --> 00:51:41,120
‫הייתי חייב למסור את לילה לאיש זר.‬

792
00:51:41,640 --> 00:51:44,000
‫תלויים מעל לים התיכון בחושך.‬

793
00:51:45,440 --> 00:51:48,240
‫מעידה אחת ונופלים למים,‬

794
00:51:48,320 --> 00:51:51,200
‫שהיו, מי יודע כמה רחוק מתחתינו בשלב הזה.‬

795
00:51:53,160 --> 00:51:54,800
‫תמיד פחדתי מגבהים.‬

796
00:51:54,880 --> 00:51:59,080
‫אז הרעיון שאני אטפס על דופן של אונייה‬
‫עם קצות האצבעות שלי,‬

797
00:51:59,160 --> 00:52:03,280
‫בגובה שמשתווה בטח לשש קומות,‬
‫בחושך מעל הים התיכון, היה מטורף בעיניי.‬

798
00:52:05,720 --> 00:52:08,480
‫אבל זה היה הסיכוי היחיד‬
‫שלי, של לילה ושל מייגן.‬

799
00:52:12,240 --> 00:52:14,760
‫בסופו של דבר היינו צריכים לחזור לאונייה,‬

800
00:52:16,040 --> 00:52:18,280
‫וזה היה רגע קשה מאוד עבורנו.‬

801
00:52:23,520 --> 00:52:26,560
‫המחשבה הראשונה שלנו הייתה,‬
‫"האם יש סירת הצלה נוספת?"‬

802
00:52:27,080 --> 00:52:32,240
‫אבל מהר מאוד התברר שלא נותרו סירות הצלה.‬

803
00:52:35,800 --> 00:52:39,720
‫אמרתי לג'ון, "בוא נשחה. נוכל לשרוד את זה".‬

804
00:52:41,440 --> 00:52:45,320
‫התחלנו לדבר ברצינות על מה זה ידרוש מאיתנו.‬

805
00:52:45,920 --> 00:52:47,640
‫גובה הקפיצה.‬

806
00:52:48,400 --> 00:52:50,680
‫האם לילה תוכל לשרוד את הקפיצה?‬

807
00:52:51,720 --> 00:52:55,760
‫האם נוכל לשחות עם לילה‬
‫בטמפרטורת המים הזאת?‬

808
00:52:56,800 --> 00:52:59,040
‫שקלנו את הסיכוי לשרוד את זה‬

809
00:52:59,120 --> 00:53:01,280
‫מול האפשרות להישאר על האונייה.‬

810
00:53:03,040 --> 00:53:07,240
‫זה היה הרגע שבו הבנו ברמה אחרת‬

811
00:53:07,320 --> 00:53:09,480
‫שאנחנו עלולים לא לרדת מהאונייה.‬

812
00:53:12,760 --> 00:53:15,640
‫כנוצרים, אומרים לנו לא להתמקח עם אלוהים.‬

813
00:53:16,920 --> 00:53:18,480
‫אבל לשם הראש שלך הולך.‬

814
00:53:19,520 --> 00:53:23,000
‫ואמרתי, "אלוהים, תוציא אותי מהאונייה הזאת,‬

815
00:53:23,080 --> 00:53:27,840
‫"אני… אראה ללילה מי זה ישו.‬
‫אני אגדל את הילדה הזאת כמו שצריך.‬

816
00:53:28,520 --> 00:53:30,480
‫"אבל אתה חייב להוציא אותנו מפה."‬

817
00:53:35,080 --> 00:53:38,800
‫כשהאונייה נטתה כל כך, היינו בצד הגבוה.‬

818
00:53:42,520 --> 00:53:45,200
‫ואז ראיתי מישהו שנראה כמו איש צוות.‬

819
00:53:45,280 --> 00:53:46,560
‫הוא היה לבוש בלבן.‬

820
00:53:46,640 --> 00:53:50,240
‫הוא נראה רשמי במדים כלשהם. ו…‬

821
00:53:50,320 --> 00:53:53,000
‫הוא הסתכל על לילה. הוא הסתכל עלינו.‬

822
00:53:54,800 --> 00:53:57,680
‫הוא אמר, "רדו לקומה הזאת‬
‫בצד השני של האונייה.‬

823
00:53:57,760 --> 00:54:00,080
‫"כנראה שתצטרכו לשחות.‬

824
00:54:01,120 --> 00:54:03,520
‫"זה יהיה הסיכוי הכי טוב שלכם לשרוד."‬

825
00:54:06,640 --> 00:54:08,320
‫הסתכלתי לכיוון החרטום‬

826
00:54:08,400 --> 00:54:11,280
‫וראיתי קבוצה קטנה של נוסעים עומדים.‬

827
00:54:11,360 --> 00:54:13,360
‫וחשבתי, "הם בצרה?‬

828
00:54:14,320 --> 00:54:16,280
‫"למה הם לא הצטרפו לכולנו?"‬

829
00:54:17,160 --> 00:54:18,680
‫כשהלכתי לעבר הקבוצה הזו,‬

830
00:54:18,760 --> 00:54:22,000
‫היה קשה מאוד להבדיל בין הקיר לרצפה,‬

831
00:54:22,080 --> 00:54:24,920
‫אז נאלצתי ללכת על הקירות.‬

832
00:54:25,920 --> 00:54:31,920
‫בהתחלה בדקתי אם הדלתות‬
‫יכולות לשאת את משקלי, בעזרת הרגל.‬

833
00:54:32,640 --> 00:54:37,400
‫אבל אז, למרבה הצער,‬
‫אחת הדלתות הבאות נפתחה כמו פיר.‬

834
00:54:41,560 --> 00:54:43,880
‫נפלתי לתוך החושך הריק‬

835
00:54:44,640 --> 00:54:46,720
‫והתעלפתי.‬

836
00:54:49,920 --> 00:54:54,280
‫- האי ג'יגליו -‬

837
00:54:56,520 --> 00:54:58,760
‫כשהגענו לאי…‬

838
00:54:59,400 --> 00:55:02,120
‫מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו? לאן נלך?‬

839
00:55:02,200 --> 00:55:06,880
‫אף אחד לא נתן הוראות לאף אחד.‬

840
00:55:08,120 --> 00:55:11,560
‫בשלב מסוים צעקתי,‬

841
00:55:11,640 --> 00:55:15,400
‫"יש מישהו שיכול לעזור לנו?"‬

842
00:55:18,800 --> 00:55:23,480
‫ובקושי שמעתי מישהו אומר, "גשו לכנסייה!"‬

843
00:55:25,760 --> 00:55:29,160
‫הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לאמא שלי,‬

844
00:55:29,720 --> 00:55:32,760
‫אבל הטלפון כבר לא צלצל.‬

845
00:55:33,640 --> 00:55:39,040
‫אבל היא אמרה שהיא בסירת הצלה,‬
‫אז היא חייבת להיות כאן איפשהו.‬

846
00:55:40,360 --> 00:55:43,920
‫התחלנו לחפש אותה ואת לואיזה.‬

847
00:55:46,640 --> 00:55:49,080
‫האי היה מאוד צפוף,‬

848
00:55:49,600 --> 00:55:53,640
‫ונראה היה שזה בלתי אפשרי למצוא מישהו.‬

849
00:55:54,160 --> 00:55:56,600
‫נכנסנו לכל חנות.‬

850
00:55:56,680 --> 00:55:58,720
‫נכנסנו לכנסייה.‬

851
00:56:01,200 --> 00:56:05,480
‫הצוות עדיין לא יודע כלום,‬
‫והאונייה עדיין שוקעת.‬

852
00:56:06,120 --> 00:56:08,280
‫הם לא יודעים אם יש עליה עוד אנשים.‬

853
00:56:09,360 --> 00:56:13,200
‫מצאנו פינה קטנה בכנסייה.‬

854
00:56:13,280 --> 00:56:17,640
‫כולם היו מאוד חרדים ומפוחדים וקפואים.‬

855
00:56:18,160 --> 00:56:20,280
‫הלכתי ומצאתי לנו שמיכות נייר כסף.‬

856
00:56:20,360 --> 00:56:22,560
‫הצלחתי לקחת אותן חזרה לכנסייה.‬

857
00:56:23,200 --> 00:56:28,840
‫אני עדיין זוכר‬
‫אנשים קוראים בשמות בני משפחתם ולא נענים.‬

858
00:56:29,840 --> 00:56:31,040
‫ג'ודי!‬

859
00:56:32,640 --> 00:56:34,920
‫סטיב!‬

860
00:56:35,960 --> 00:56:37,200
‫קתי!‬

861
00:56:40,120 --> 00:56:42,800
‫חיפשנו את אמי בכל מקום,‬

862
00:56:42,880 --> 00:56:48,600
‫ולבסוף עמדתי ליד כמה אנשים‬

863
00:56:49,600 --> 00:56:51,200
‫שצפו באונייה,‬

864
00:56:51,280 --> 00:56:56,200
‫כי חשבתי שאולי סירת ההצלה שלה‬
‫עדיין לא הגיעה.‬

865
00:56:59,280 --> 00:57:01,440
‫ככל שהזמן חלף,‬

866
00:57:01,960 --> 00:57:07,280
‫שמנו לב שהאונייה נוטה עוד יותר.‬

867
00:57:07,800 --> 00:57:11,640
‫זה ממש כמו סצנה מהטיטניק. לגמרי.‬

868
00:57:13,200 --> 00:57:19,160
‫לראות את זה מהזווית הזאת היה כל כך מפחיד.‬

869
00:57:19,240 --> 00:57:22,800
‫כן, אפשר היה לראות אנשים באונייה מנופפים.‬

870
00:57:22,880 --> 00:57:25,040
‫אפשר היה לראות אותם מתחננים לעזרה.‬

871
00:57:30,360 --> 00:57:31,920
‫זה היה נורא לראות את זה.‬

872
00:57:32,000 --> 00:57:33,920
‫אפילו שידעת שאתה בטוח,‬

873
00:57:34,000 --> 00:57:37,520
‫ידעת שעדיין יש אנשים לכודים על האונייה.‬

874
00:57:44,000 --> 00:57:46,200
‫ראינו שיש מסדרון פתוח‬

875
00:57:46,280 --> 00:57:48,840
‫שעובר דרך האונייה אל המעקה הנגדי,‬

876
00:57:48,920 --> 00:57:53,240
‫וזו הייתה הדרך הברורה להגיע לצד השני.‬

877
00:57:54,800 --> 00:57:58,800
‫המסדרון הזה היה למעשה מגלשה באורך 60 מטר.‬

878
00:57:59,480 --> 00:58:04,880
‫אז ידענו שברגע שנשב על הישבן,‬
‫לא נוכל לחזור לעמוד על הרגליים.‬

879
00:58:07,800 --> 00:58:11,640
‫האונייה עדיין זזה כל כך הרבה,‬
‫ובכל חצי מעלה שהיא זזה,‬

880
00:58:11,720 --> 00:58:15,360
‫רהיט חדש היה מתגלגל במסדרון.‬

881
00:58:17,200 --> 00:58:21,520
‫לילה הייתה עדיין קשורה אליי,‬
‫ואני החזקתי אותה על החזה שלי‬

882
00:58:23,320 --> 00:58:25,120
‫והחלקתי לאורך כל המסדרון.‬

883
00:58:27,200 --> 00:58:29,560
‫התגלגלנו בצורה מאוד לא נוחה,‬

884
00:58:29,640 --> 00:58:32,200
‫התגלשנו על הגב במורד המסדרון.‬

885
00:58:35,040 --> 00:58:39,680
‫רהיטים ודברים סביבנו.‬
‫בטח זזנו במהירות של 30 קמ"ש.‬

886
00:58:41,640 --> 00:58:44,880
‫אני זוכר שהרגשתי זעזוע. לילה חבטה את הראש.‬

887
00:58:50,440 --> 00:58:52,680
‫אלוהים, היא קיבלה מכה כל כך חזקה בראש.‬

888
00:58:52,760 --> 00:58:54,040
‫"היא בסדר?"‬

889
00:58:54,120 --> 00:58:57,160
‫הייתי בטוח שהיא לא תצליח לשרוד את זה.‬

890
00:58:58,400 --> 00:59:03,920
‫אני זוכרת שהוא אמר לי‬
‫כשהגענו לתחתית המגלשה,‬

891
00:59:04,600 --> 00:59:06,320
‫כמעט כמו וידוי,‬

892
00:59:06,400 --> 00:59:08,600
‫שלילה חטפה מכה חזקה בראש.‬

893
00:59:09,120 --> 00:59:11,440
‫ואני זוכרת את הכאב על פניו.‬

894
00:59:14,880 --> 00:59:17,200
‫אני חושבת שהתגובה שלי הייתה לבדוק אותה,‬

895
00:59:17,280 --> 00:59:18,360
‫והיא בכתה,‬

896
00:59:18,440 --> 00:59:21,320
‫וזה היה יותר כזה, "היא בסדר. בוא נמשיך".‬

897
00:59:29,920 --> 00:59:31,680
‫כשהתעוררתי‬

898
00:59:32,480 --> 00:59:35,960
‫בדקתי את עצמי במהירות,‬

899
00:59:36,040 --> 00:59:38,720
‫והבנתי שיש לי רגל שבורה.‬

900
00:59:39,320 --> 00:59:42,520
‫הסתכלתי סביבי והבנתי שאני במסעדה.‬

901
00:59:43,040 --> 00:59:46,600
‫התחלתי לצעוק, "הצילו, הצילו, הצילו!"‬

902
00:59:46,680 --> 00:59:49,680
‫אבל אף אחד לא שמע אותי.‬

903
00:59:49,760 --> 00:59:52,040
‫לידי הייתה מחבת.‬

904
00:59:52,560 --> 00:59:55,960
‫תפסתי את המחבת וניסיתי להכות בה ברצפה.‬

905
01:00:00,640 --> 01:00:02,960
‫בזמן שאנחנו תקועים בפתח הזה,‬

906
01:00:03,040 --> 01:00:05,760
‫סיפון חמש, אני שומעת דפיקות.‬

907
01:00:07,360 --> 01:00:10,520
‫וזה לא היה רעש מכני.‬

908
01:00:10,600 --> 01:00:12,040
‫זה היה כמעט כאילו ש…‬

909
01:00:12,120 --> 01:00:15,360
‫אנשים מנסים להודיע לנו איפה הם.‬

910
01:00:15,440 --> 01:00:18,120
‫אבל לא הייתה שום דרך.‬
‫לא יכולנו להגיע אליהם.‬

911
01:00:22,640 --> 01:00:26,760
‫כשהגענו לצד הנמוך, ראינו את המים.‬

912
01:00:29,600 --> 01:00:31,480
‫סוף סוף, היינו כל כך קרובים.‬

913
01:00:33,720 --> 01:00:38,040
‫ניסינו למשוך את תשומת הלב‬
‫של סירות ההצלה שאולי יוכו לשמוע אותנו.‬

914
01:00:39,400 --> 01:00:43,640
‫ראיתי סירת הצלה עם פנים של אנשים.‬

915
01:00:44,800 --> 01:00:46,520
‫יצרתי קשר עין עם אישה,‬

916
01:00:46,600 --> 01:00:50,520
‫והבטנו זו בזו למשך רגע.‬

917
01:00:51,520 --> 01:00:56,000
‫הרמתי את לילה ואמרתי, "במבינו".‬
‫כאילו, קחי את התינוקת שלי.‬

918
01:01:00,160 --> 01:01:03,360
‫והיא פשוט… נענעה בראשה.‬

919
01:01:05,000 --> 01:01:08,440
‫אני חושבת שהיא רצתה לעזור, אבל לא יכלה.‬

920
01:01:10,120 --> 01:01:13,520
‫בשלב הזה הייתי שבור לגמרי מבחינה נפשית.‬

921
01:01:15,480 --> 01:01:18,440
‫בראש שלי התפללתי הרבה.‬

922
01:01:30,560 --> 01:01:34,440
‫אבל פתאום שמנו לב‬
‫שהיו כמה סירות הצלה ריקות‬

923
01:01:34,520 --> 01:01:37,200
‫שהסתובבו סביב האונייה.‬

924
01:01:37,880 --> 01:01:39,320
‫ראינו סימני חיים.‬

925
01:01:39,840 --> 01:01:41,320
‫שנינו קפצנו לפעולה,‬

926
01:01:41,400 --> 01:01:45,240
‫וחשבנו, "אלוהים,‬
‫סירות ההצלה חוזרות לקחת עוד אנשים?"‬

927
01:01:47,320 --> 01:01:52,240
‫וכשמשכנו את תשומת הלב‬
‫של הקברניט של סירת ההצלה,‬

928
01:01:53,000 --> 01:01:56,360
‫הוא ניסה להגיע לפתח שבו עמדנו.‬

929
01:01:56,880 --> 01:02:00,480
‫הרגשנו שעמדנו על הסיפון הזה נצח וחיכינו.‬

930
01:02:01,400 --> 01:02:02,480
‫כל הזמן הזה,‬

931
01:02:02,560 --> 01:02:06,000
‫האונייה המשיכה לנטות לאט לאט יותר ויותר.‬

932
01:02:06,080 --> 01:02:08,680
‫הרגשנו שכל דקה עלולה להיות האחרונה שלנו.‬

933
01:02:09,200 --> 01:02:12,640
‫סירות ההצלה היו‬
‫כנראה שלושה או ארבעה מטרים מתחתינו.‬

934
01:02:12,720 --> 01:02:14,040
‫האוקיינוס היה סוער,‬

935
01:02:14,120 --> 01:02:16,680
‫אז הסירה כזה חבטה באונייה.‬

936
01:02:17,680 --> 01:02:21,120
‫אז אפילו לעלות לסירת ההצלה היה מסוכן.‬

937
01:02:22,400 --> 01:02:25,200
‫אבל איכשהו הצלחנו לטפס לסירה.‬

938
01:02:26,200 --> 01:02:27,640
‫הוקל לנו מאוד.‬

939
01:02:28,960 --> 01:02:30,520
‫שטנו החוצה מתחתיה.‬

940
01:02:30,600 --> 01:02:34,080
‫הסתכלנו למעלה, דרך הפתח של סירת ההצלה,‬

941
01:02:34,160 --> 01:02:36,320
‫ולא ראינו את השמיים.‬

942
01:02:37,880 --> 01:02:40,800
‫כל השמיים היו דופן האונייה.‬

943
01:02:45,320 --> 01:02:46,840
‫לילה נרגעה.‬

944
01:02:48,160 --> 01:02:54,280
‫אני זוכרת שהחזקתי אותה וקיוויתי שהיא בסדר,‬

945
01:02:54,360 --> 01:02:55,720
‫שלא קרה לה שום דבר.‬

946
01:03:02,000 --> 01:03:05,960
‫הרגשתי שאני לגמרי לבד.‬
‫אף אחד לא בא להציל אותנו.‬

947
01:03:09,160 --> 01:03:12,200
‫ואז התחלנו לשמוע מסוקים מעלינו.‬

948
01:03:13,040 --> 01:03:15,800
‫אבל האונייה כיסתה אותנו כמו מטרייה.‬

949
01:03:16,920 --> 01:03:18,400
‫הם לא יכולים לראות אותנו.‬

950
01:03:21,440 --> 01:03:25,520
‫לא יכולתי לרדת למפלס המים.‬
‫לא יכולתי לחזור לתוך האונייה.‬

951
01:03:25,600 --> 01:03:27,080
‫בשלב הזה כבר שקענו.‬

952
01:03:28,320 --> 01:03:29,960
‫וזה היה הרגע‬

953
01:03:30,040 --> 01:03:34,320
‫שבו סרטון קטן של חיי‬
‫התחיל להתנגן לנגד עיניי.‬

954
01:03:42,000 --> 01:03:45,120
‫אני זוכרת שאבא שלי אמר‬

955
01:03:46,240 --> 01:03:49,640
‫שלא ייתכן שילדים ימותו לפני ההורים.‬

956
01:04:03,160 --> 01:04:07,360
‫אז ברגע הזה, נכנסתי למצב הישרדות.‬

957
01:04:08,440 --> 01:04:10,560
‫הייתי חייבת להבין איך לשרוד.‬

958
01:04:14,360 --> 01:04:17,240
‫באותו רגע חשבתי,‬
‫"איך הם יוכלו לראות אותנו?"‬

959
01:04:18,760 --> 01:04:22,680
‫ואז נזכרתי שיש לי פנס בכיס.‬

960
01:04:23,480 --> 01:04:28,160
‫אני לא יודעת קוד מורס,‬
‫אבל התחלתי להבהב עם הפנס לסירה שמולנו.‬

961
01:04:31,800 --> 01:04:34,480
‫חילוץ אינדיה מייק אלפא.‬

962
01:04:34,560 --> 01:04:36,440
‫דבר, חילוץ אינדיה מייק אלפא.‬

963
01:04:36,520 --> 01:04:40,720
‫יש לנו אות ממישהו. אנחנו הולכים לחלץ אותם.‬

964
01:04:41,240 --> 01:04:42,440
‫בסדר, מושלם.‬

965
01:04:43,880 --> 01:04:49,600
‫ואז, פתאום,‬
‫איזה איש צף למטה כמו ג'יימס בונד.‬

966
01:04:54,240 --> 01:04:56,720
‫העלו אותנו למסוק,‬

967
01:04:56,800 --> 01:04:57,920
‫ואחד אחרי השני,‬

968
01:04:58,000 --> 01:05:00,120
‫הם ירדו בחזרה והעלו את ארבעת האחרים.‬

969
01:05:02,600 --> 01:05:06,480
‫בסדר, בראבו. קיבלנו שלושה אנשים במצב טוב,‬

970
01:05:06,560 --> 01:05:08,840
‫הם יילקחו לשדה התעופה גרוסטו,‬

971
01:05:08,920 --> 01:05:12,480
‫שם אנשים מחכים לטיפול הראשוני שלהם.‬

972
01:05:21,200 --> 01:05:22,880
‫כשהתרחקתי,‬

973
01:05:23,400 --> 01:05:26,000
‫יכולתי לראות שכל מה שאהבתי,‬

974
01:05:26,080 --> 01:05:28,960
‫וכל מה שהיה המציאות שלי, נעלם.‬

975
01:05:30,040 --> 01:05:31,640
‫אבל הייתי בחיים.‬

976
01:05:35,200 --> 01:05:37,960
‫- רומא -‬

977
01:05:39,480 --> 01:05:41,400
‫זה היה מאוחר בליל שישי.‬

978
01:05:42,160 --> 01:05:46,440
‫הפיד שלי היה מלא בנוסעים‬
‫שהיו באיזה שיט תענוגות‬

979
01:05:46,520 --> 01:05:49,400
‫מול חופי טוסקנה, באי ג'יגליו.‬

980
01:05:50,960 --> 01:05:56,160
‫ידעתי שהדרך היחידה‬
‫לגלות מה באמת קורה, היא לנסוע לשם.‬

981
01:06:01,160 --> 01:06:04,800
‫אוניית תענוגות עמוסה‬
‫עלתה על שרטון והתהפכה.‬

982
01:06:04,880 --> 01:06:07,840
‫נוסעים תיארו את זה‬
‫כמו סצנות מהסרט "טיטניק".‬

983
01:06:07,920 --> 01:06:10,720
‫כ-70 בני אדם נעדרים.‬

984
01:06:11,440 --> 01:06:14,800
‫הגעתי לג'יגליו למחרת,‬
‫בסביבות השעה 6:30 בבוקר.‬

985
01:06:14,880 --> 01:06:16,440
‫- ברבי נאדו‬
‫כתבת CNN רומא -‬

986
01:06:17,040 --> 01:06:18,120
‫- שבת, 14 בינואר -‬

987
01:06:18,200 --> 01:06:21,440
‫לעולם לא אשכח את מראה הקוסטה קונקורדיה.‬

988
01:06:21,520 --> 01:06:26,520
‫היה קשה לא לבהות בסלע הענק הזה‬

989
01:06:26,600 --> 01:06:28,840
‫שבצבץ מתחתיה.‬

990
01:06:31,320 --> 01:06:34,760
‫התפקיד שלי היה לנסות להסביר‬
‫איך לעזאזל זה קרה.‬

991
01:06:37,560 --> 01:06:41,320
‫אוניית תענוגות איטלקית‬
‫עלתה על שרטון מול חופי טוסקנה אמש.‬

992
01:06:41,400 --> 01:06:45,120
‫בכנות, חשבתם על זה בכל פעם שעליתם על מטוס‬

993
01:06:45,200 --> 01:06:47,880
‫או על אוניית תענוגות.‬
‫מה יקרה אם משהו ישתבש?‬

994
01:06:47,960 --> 01:06:49,160
‫ובכן, זה קרה.‬

995
01:06:50,600 --> 01:06:54,800
‫האונייה נמצאת עכשיו במים רדודים מאוד,‬
‫אבל בגלל גודל האונייה‬

996
01:06:54,880 --> 01:06:58,640
‫והמיקום שלה באזור הסלעי הזה,‬

997
01:06:58,720 --> 01:07:02,120
‫יש כמה עשרות צוללנים‬
‫של משמר החופים האיטלקי‬

998
01:07:02,200 --> 01:07:05,640
‫שבודקים את האזור ואת פנים האונייה עכשיו‬

999
01:07:05,720 --> 01:07:07,960
‫כדי לראות אם הם יכולים למצוא שם אנשים.‬

1000
01:07:10,480 --> 01:07:12,640
‫אני צוללן של מכבי האש…‬

1001
01:07:12,720 --> 01:07:14,440
‫- פרנצ'סקו בואריה -‬

1002
01:07:14,520 --> 01:07:17,440
‫שמתמחה בצלילה במערות.‬

1003
01:07:19,400 --> 01:07:25,120
‫שתי צלילות בודדות, 40 דקות כל אחת.‬
‫משך הפעולה הכולל, שעתיים.‬

1004
01:07:27,280 --> 01:07:29,080
‫זה היה יום ההולדת של אמא שלי,‬

1005
01:07:29,600 --> 01:07:34,800
‫וחשבתי לעצמי שאני אמורה להיות במסעדה,‬

1006
01:07:35,880 --> 01:07:38,120
‫לשיר לה "יום הולדת שמח",‬

1007
01:07:39,160 --> 01:07:41,880
‫אבל עכשיו אני באי ג'יגליו,‬

1008
01:07:41,960 --> 01:07:43,280
‫יושבת על האדמה,‬

1009
01:07:44,080 --> 01:07:46,520
‫ותוהה, "איפה היא?"‬

1010
01:07:48,360 --> 01:07:55,000
‫ושאלתי את עצמי, "האם אראה אותה שוב?"‬

1011
01:07:57,600 --> 01:08:01,400
‫ככל שהזמן עבר, והמים היו קרים, זה ינואר,‬

1012
01:08:01,480 --> 01:08:06,160
‫הסיכוי לשרוד אחרי 24 השעות הראשונות‬

1013
01:08:06,240 --> 01:08:07,800
‫פחת, כמובן.‬

1014
01:08:08,800 --> 01:08:09,840
‫בסדר.‬

1015
01:08:10,360 --> 01:08:11,720
‫לנתק.‬

1016
01:08:12,840 --> 01:08:14,040
‫בסדר!‬

1017
01:08:22,720 --> 01:08:24,880
‫היה פחד עצום,‬

1018
01:08:25,400 --> 01:08:30,800
‫כי באמת היה סיכון‬
‫שנמצא את עצמנו בקרקעית הים‬

1019
01:08:30,880 --> 01:08:37,840
‫בתוך האונייה הענקית הזאת,‬
‫ונהפוך לקורבנות במקום למחלצים.‬

1020
01:08:39,440 --> 01:08:42,400
‫כל דבר שלא היה מחובר הפך למכשול.‬

1021
01:08:43,440 --> 01:08:45,320
‫היו כבלים.‬

1022
01:08:45,400 --> 01:08:47,640
‫היו קצוות חדים.‬

1023
01:08:47,720 --> 01:08:50,760
‫כל הדברים האלה, כמובן, מסכנים את הצוללן.‬

1024
01:08:53,000 --> 01:08:56,480
‫- יום ראשון, 15 בינואר -‬

1025
01:08:59,960 --> 01:09:03,520
‫סוף סוף עלה השחר, ואיתו הגיע האור.‬

1026
01:09:04,400 --> 01:09:06,520
‫עדיין הייתי במסעדה.‬

1027
01:09:07,320 --> 01:09:10,040
‫השעות חלפו, וההיפותרמיה הגיעה.‬

1028
01:09:11,120 --> 01:09:14,640
‫אם הייתי צריך להעביר‬
‫עוד לילה בתנאים האלה, בכנות,‬

1029
01:09:15,160 --> 01:09:18,640
‫לא הייתי בטוח שאשרוד עד הבוקר הבא.‬

1030
01:09:25,160 --> 01:09:27,680
‫התחלתי לחשוב‬

1031
01:09:28,320 --> 01:09:33,800
‫שאם אצליח לצאת מהמצב הזה…‬

1032
01:09:36,480 --> 01:09:39,480
‫אוכל לחשוב על להתחיל משפחה.‬

1033
01:09:42,280 --> 01:09:49,240
‫אולי זה מה שהיה חסר בחיי.‬

1034
01:09:55,440 --> 01:09:59,320
‫לא ישנו 48 שעות.‬

1035
01:10:00,520 --> 01:10:02,840
‫דלת הוואן נפתחת,‬

1036
01:10:02,920 --> 01:10:06,840
‫והבוס שלי אומר,‬
‫"יש עוד אחד להציל. חייבים ללכת".‬

1037
01:10:10,040 --> 01:10:12,680
‫מנהל המלון, מנריקו ג'יאמפדרוני,‬

1038
01:10:12,760 --> 01:10:15,480
‫שנראה לאחרונה על ידי כמה עדים‬

1039
01:10:15,560 --> 01:10:19,960
‫כשהוא מנסה להציל אנשים‬
‫באזור הלינה של האונייה.‬

1040
01:10:21,480 --> 01:10:24,600
‫עמיתיי עברו ברחבי האונייה…‬

1041
01:10:27,640 --> 01:10:31,480
‫וקראו לניצולים.‬

1042
01:10:31,560 --> 01:10:34,840
‫"אנחנו מכבי האש! אנחנו מכבי האש!‬

1043
01:10:34,920 --> 01:10:36,240
‫"יש שם מישהו?‬

1044
01:10:39,320 --> 01:10:43,160
‫"יש שם מישהו? מישהו שומע אותי?"‬

1045
01:10:44,840 --> 01:10:46,640
‫ובשלב מסוים,‬

1046
01:10:47,160 --> 01:10:48,880
‫הייתה תגובה.‬

1047
01:10:52,040 --> 01:10:55,400
‫בסדר, תרגע. לאט-לאט.‬

1048
01:10:56,200 --> 01:11:02,960
‫נדחקנו אל מעמקי המנהרה,‬

1049
01:11:03,040 --> 01:11:08,800
‫כך שלא היה לנו אור טבעי.‬

1050
01:11:08,880 --> 01:11:10,760
‫האור לא הגיע לשם.‬

1051
01:11:10,840 --> 01:11:13,120
‫היינו כמו בתוך מערה.‬

1052
01:11:15,520 --> 01:11:17,360
‫בסדר, זה טוב. לאט.‬

1053
01:11:18,800 --> 01:11:20,400
‫לאט. זה בסדר.‬

1054
01:11:21,240 --> 01:11:22,320
‫לאט.‬

1055
01:11:23,680 --> 01:11:24,680
‫לאט.‬

1056
01:11:26,960 --> 01:11:28,120
‫נכון!‬

1057
01:11:33,280 --> 01:11:38,120
‫ואז אני רואה את האדם שאנחנו מחפשים.‬

1058
01:11:39,960 --> 01:11:43,480
‫"שלום, איך קוראים לך?" שאלתי.‬

1059
01:11:43,560 --> 01:11:46,360
‫והוא ענה לי, "מנריקו.‬

1060
01:11:46,440 --> 01:11:48,200
‫"מנריקו ג'יאמפדרוני."‬

1061
01:11:50,440 --> 01:11:53,000
‫הוא אומר לי, "שלום, אני פרנצ'סקו…‬

1062
01:11:57,320 --> 01:11:59,160
‫"אחד המחלצים שלך."‬

1063
01:11:59,680 --> 01:12:01,680
‫הוא אומר לי, "אל תדאג עכשיו.‬

1064
01:12:04,600 --> 01:12:06,000
‫"אנחנו נוציא אותך מפה."‬

1065
01:12:17,760 --> 01:12:20,560
‫אחרי 13 שנים, אני עדיין בוכה.‬

1066
01:12:21,600 --> 01:12:22,880
‫זה לא ייאמן.‬

1067
01:12:28,040 --> 01:12:31,240
‫תמיד יש משהו באסונות שמזכיר נס.‬

1068
01:12:31,320 --> 01:12:33,840
‫הפעם זה היה איש צוות שנלכד בפנים,‬

1069
01:12:33,920 --> 01:12:37,760
‫ונמצא על ידי מחלצים‬
‫שהלכו מתא לתא ודפקו על גוף האונייה.‬

1070
01:12:37,840 --> 01:12:40,720
‫הוא היה לכוד יומיים עם רגל שבורה.‬

1071
01:12:41,880 --> 01:12:43,480
‫חשבת שלא תצליח לשרוד?‬

1072
01:12:43,560 --> 01:12:49,400
‫כן, כשהייתי לבד במסעדה, כן.‬

1073
01:12:54,560 --> 01:12:58,120
‫אחרי ההלם, הפניקה והכאוס,‬

1074
01:12:58,200 --> 01:13:00,240
‫דמעות של הקלה.‬

1075
01:13:00,920 --> 01:13:05,960
‫הרקדנית רוז מטקלף הייתה‬
‫אחת הניצולות האחרונות מהאונייה הטובעת.‬

1076
01:13:06,480 --> 01:13:10,920
‫אחרים, כולל ניק טאלי וחבריו, גם ניצלו.‬

1077
01:13:11,000 --> 01:13:13,800
‫היו משפחות איטלקיות רועדות‬
‫שמסרו לי את ילדיהן,‬

1078
01:13:13,880 --> 01:13:17,480
‫ואמרו לי, "קח את הילד שלי.‬
‫שים אותו בסירה".‬

1079
01:13:17,560 --> 01:13:21,280
‫והיינו צריכים לחכות יותר משעה וחצי‬
‫לפני שיכולנו לעלות על הסירה.‬

1080
01:13:31,200 --> 01:13:34,320
‫הייתי צריכה לחכות שנתיים.‬

1081
01:13:35,680 --> 01:13:40,720
‫גופת אמי הייתה אחת האחרונות שנמצאו.‬

1082
01:13:44,880 --> 01:13:47,480
‫מציאת הגופה שלה‬

1083
01:13:48,320 --> 01:13:50,520
‫לא ניחמה אותי בכלל.‬

1084
01:13:52,840 --> 01:13:57,280
‫זה כאילו שהקוסטה קונקורדיה‬
‫קטעה את החיים שלי.‬

1085
01:13:58,920 --> 01:14:03,840
‫היא הייתה כל עולמי,‬

1086
01:14:04,560 --> 01:14:05,680
‫ואני כל עולמה.‬

1087
01:14:07,200 --> 01:14:09,600
‫איך קוראים לילדה היפה הזאת?‬

1088
01:14:09,680 --> 01:14:12,520
‫לילדה הזו קוראים סטפניה.‬

1089
01:14:12,600 --> 01:14:14,360
‫של מי הילדה הזאת?‬

1090
01:14:20,080 --> 01:14:23,240
‫הקברניט של אוניית התענוגות שעלתה על שרטון‬

1091
01:14:23,320 --> 01:14:24,720
‫כאן בחוף טוסקנה,‬

1092
01:14:24,800 --> 01:14:26,760
‫נעצר על ידי הרשויות האיטלקיות.‬

1093
01:14:26,840 --> 01:14:30,440
‫הוא נחקר בגין הריגה ונטישת אונייה.‬

1094
01:14:30,520 --> 01:14:34,000
‫אלה שתי עבירות חמורות מאוד בחוק הימי.‬

1095
01:14:34,080 --> 01:14:38,040
‫32 אנשים מתו באותו לילה, כולל ילד בן חמש.‬

1096
01:14:39,520 --> 01:14:41,320
‫בימים שלאחר התאונה,‬

1097
01:14:41,400 --> 01:14:45,320
‫צוות יחסי הציבור של קוסטה‬
‫היה בעצם מקור המידע היחיד,‬

1098
01:14:46,160 --> 01:14:50,080
‫והיה ברור מאוד שהם כבר החליטו מי אשם.‬

1099
01:14:50,160 --> 01:14:52,680
‫והלילה, משחק ההאשמות עלה מדרגה‬

1100
01:14:52,760 --> 01:14:56,120
‫כשבעלי האונייה טוענים שהקברניט שלהם אשם.‬

1101
01:14:56,200 --> 01:14:58,280
‫אנחנו מאמינים שנעשתה כאן טעות אנוש.‬

1102
01:14:58,360 --> 01:15:00,600
‫- פייר לואיג'י פוסקי‬
‫מנכ"ל קוסטה קרוז -‬

1103
01:15:00,680 --> 01:15:04,080
‫הקברניט לא שט לפי המסלול המורשה.‬

1104
01:15:09,360 --> 01:15:12,000
‫אחד ההיבטים הדרמטיים ביותר בסיפור‬

1105
01:15:12,080 --> 01:15:15,280
‫התרחש ב-17 בינואר.‬

1106
01:15:15,360 --> 01:15:20,760
‫עיתונאי מקומי מצא כונן USB‬
‫במכוניתו הלא נעולה.‬

1107
01:15:21,280 --> 01:15:24,760
‫ה-USB הזה הכיל יירוט של שיחה‬

1108
01:15:24,840 --> 01:15:28,560
‫בין משמר החופים בליבורנו לקברניט סקטינו‬

1109
01:15:28,640 --> 01:15:32,720
‫בפרק הזמן אחרי שסקטינו אמר‬
‫שהוא עזב את האונייה.‬

1110
01:15:32,800 --> 01:15:38,320
‫משמר החופים: מה אתה עושה, קברניט?‬
‫סקטינו: אני כאן כדי לתאם את החילוץ.‬

1111
01:15:38,400 --> 01:15:43,040
‫משמר החופים: תתאם את החילוץ מהסיפון.‬
‫אתה מסרב?‬

1112
01:15:43,560 --> 01:15:45,320
‫לא, לא, אני לא מסרב.‬

1113
01:15:45,400 --> 01:15:47,880
‫אתה מסרב לעלות לסיפון, קברניט?‬

1114
01:15:47,960 --> 01:15:50,200
‫תגיד לי, למה אתה לא עולה על הסיפון?‬

1115
01:15:50,280 --> 01:15:56,240
‫ברגע ששמעת אותו אומר לקברניט סקטינו,‬
‫"תחזור לאונייה", לא יכולת להתעלם מזה.‬

1116
01:15:56,320 --> 01:16:00,000
‫משמר החופים: תחזור לאונייה. זו פקודה!‬
‫אסור לך להעריך אחרת.‬

1117
01:16:00,080 --> 01:16:01,520
‫הכרזת על נטישת אונייה.‬

1118
01:16:01,600 --> 01:16:03,080
‫עכשיו אני אחראי!‬

1119
01:16:03,160 --> 01:16:04,560
‫חזור לאונייה!‬

1120
01:16:05,760 --> 01:16:08,440
‫זה ברור? אתה לא שומע אותי?‬

1121
01:16:08,960 --> 01:16:10,960
‫אני חוזר לסיפון.‬
‫-קדימה!‬

1122
01:16:11,480 --> 01:16:13,120
‫התוצאה החד-משמעית של זה‬

1123
01:16:13,200 --> 01:16:17,760
‫הייתה שכולם בעולם‬
‫הכירו את סקטינו בתור "הקברניט הפחדן".‬

1124
01:16:17,840 --> 01:16:19,280
‫תנו לי לעבור, בבקשה.‬

1125
01:16:19,360 --> 01:16:22,640
‫הקברניט האיטלקי, פרנצ'סקו סקטינו,‬

1126
01:16:22,720 --> 01:16:24,400
‫נכנס הבוקר לבית המשפט‬

1127
01:16:24,480 --> 01:16:28,120
‫באותו ביטחון עצמי שהפגין על סיפון אונייתו.‬

1128
01:16:28,200 --> 01:16:30,760
‫הקברניט פרנצ'סקו סקטינו‬
‫הגיע היום לבית המשפט‬

1129
01:16:30,840 --> 01:16:34,640
‫כדי להתמודד עם אישומים‬
‫של הריגה בנסיבות מחמירות, גרימת אסון ימי,‬

1130
01:16:34,720 --> 01:16:37,720
‫וגרימת חבלה גופנית ל-150 אנשים.‬

1131
01:16:37,800 --> 01:16:40,000
‫המשפט נמשך כמה שנים,‬

1132
01:16:40,080 --> 01:16:44,080
‫והוא נערך בתיאטרון בעיר גרוסטו.‬

1133
01:16:44,160 --> 01:16:46,640
‫והלכתי לכל דיון.‬

1134
01:16:47,200 --> 01:16:49,840
‫התביעה הטילה את האשמה על האסון‬

1135
01:16:49,920 --> 01:16:52,360
‫על כתפיו של הקברניט סקטינו.‬

1136
01:16:52,440 --> 01:16:57,200
‫נטען כי הוא הפגין רשלנות חמורה‬
‫בפיקוד על האונייה,‬

1137
01:16:57,280 --> 01:17:00,720
‫אבל הקברניט מכחיש את כל ההאשמות נגדו,‬

1138
01:17:00,800 --> 01:17:05,280
‫והוא מתעקש שאחרים צריכים‬
‫לחלוק באחריות למה שקרה.‬

1139
01:17:06,480 --> 01:17:09,800
‫כל הפוקוס היה על הקברניט סקטינו,‬

1140
01:17:09,880 --> 01:17:13,200
‫אבל אחת השאלות העיקריות שהרבה מאיתנו שאלו‬

1141
01:17:13,280 --> 01:17:17,080
‫הייתה אם הייתה תקלה מכנית כלשהי.‬

1142
01:17:18,320 --> 01:17:21,600
‫זמן קצר אחרי התאונה, נמצאה הקופסה השחורה,‬

1143
01:17:21,680 --> 01:17:23,160
‫אבל היא הייתה פגומה,‬

1144
01:17:23,240 --> 01:17:25,200
‫ולכן במשך תקופה מסוימת‬

1145
01:17:25,280 --> 01:17:27,480
‫נראה היה שאין שום דרך לגלות‬

1146
01:17:27,560 --> 01:17:30,680
‫מה באמת קרה בגשר בליל התאונה.‬

1147
01:17:34,840 --> 01:17:36,320
‫ב-2012 הייתי חוקר צעיר.‬

1148
01:17:36,400 --> 01:17:37,760
‫- אלסנדרו קנטלי-פורטי -‬

1149
01:17:41,920 --> 01:17:45,440
‫קיבלתי ערמה של דיסקים מהקוסטה קונקורדיה.‬

1150
01:17:45,520 --> 01:17:48,960
‫שני מומחים כבר ניסו להוציא את הנתונים,‬

1151
01:17:49,840 --> 01:17:51,280
‫ושניהם נכשלו.‬

1152
01:17:51,800 --> 01:17:53,000
‫אז נהייתי אובססיבי.‬

1153
01:17:54,960 --> 01:18:00,080
‫יצרתי תוכנה שמתארת‬
‫את כל מה שקרה באותו לילה.‬

1154
01:18:00,160 --> 01:18:01,760
‫קברניט: איפה נפגענו?‬

1155
01:18:02,280 --> 01:18:04,680
‫מהנדס ראשי: אין לנו חשמל בכלל.‬

1156
01:18:05,760 --> 01:18:09,240
‫לגנרטור החירום של הקוסטה קונקורדיה‬
‫הייתה תקלה באותו לילה.‬

1157
01:18:09,760 --> 01:18:13,400
‫הוא נדלק וכבה כמה פעמים,‬

1158
01:18:13,480 --> 01:18:17,000
‫וכמעט בשום שלב לא הצליח להתחבר‬
‫לקווי החירום של החשמל…‬

1159
01:18:17,080 --> 01:18:19,400
‫- גנרטור חירום‬
‫סיפון 11 -‬

1160
01:18:19,480 --> 01:18:22,280
‫כדי להפעיל את מכשירי החירום.‬

1161
01:18:23,600 --> 01:18:28,280
‫אי אפשר לדעת בוודאות‬
‫איך בדיוק מתו האנשים על האונייה,‬

1162
01:18:28,360 --> 01:18:31,440
‫אבל אנחנו יודעים שלפחות שתי סירות הצלה‬

1163
01:18:31,520 --> 01:18:33,760
‫בצד העליון של האונייה לא פעלו‬

1164
01:18:33,840 --> 01:18:36,960
‫בגלל הכשל של גנרטור החירום,‬

1165
01:18:37,040 --> 01:18:39,920
‫ואנחנו יודעים שהאנשים האלה נאלצו לרדת‬

1166
01:18:40,000 --> 01:18:44,280
‫ולנסות למצוא את דרכם‬
‫לסירות הצלה אחרות באותו סיפון, סיפון ארבע.‬

1167
01:18:45,440 --> 01:18:47,000
‫אנחנו גם יודעים‬

1168
01:18:47,080 --> 01:18:50,040
‫שבגלל הכשל בגנרטור החירום,‬

1169
01:18:50,120 --> 01:18:52,200
‫המעליות לא עבדו.‬

1170
01:18:54,320 --> 01:18:57,280
‫קפטן: שלוש חמש אפס.‬
‫-הגאי: שלוש ארבע אפס.‬

1171
01:18:57,360 --> 01:18:59,320
‫קפטן: שלוש חמש אפס. ימינה.‬

1172
01:18:59,400 --> 01:19:00,240
‫הגאי: בסדר.‬

1173
01:19:00,320 --> 01:19:04,120
‫כשהרצתי את התוכנה שכתבתי‬
‫כדי לסנכרן את כל הנתונים,‬

1174
01:19:04,200 --> 01:19:05,720
‫הייתה הפתעה אחת גדולה.‬

1175
01:19:05,800 --> 01:19:08,440
‫מיד לפני התאונה,‬

1176
01:19:08,520 --> 01:19:13,680
‫גילינו שהייתה אי התאמה‬
‫בין הפקודה שניתנה להגאי‬

1177
01:19:13,760 --> 01:19:15,200
‫לבין מה שהוא עשה.‬

1178
01:19:15,800 --> 01:19:17,720
‫קפטן: שמאלה חזק.‬
‫-גשר: ימינה חזק.‬

1179
01:19:17,800 --> 01:19:20,120
‫הגאי: ימינה חזק.‬
‫-קפטן: שמאלה חזק!‬

1180
01:19:23,240 --> 01:19:26,840
‫אנחנו שומעים שסקטינו נותן הוראות.‬

1181
01:19:26,920 --> 01:19:32,960
‫וההגאי, במשך 13 שניות, עושה בדיוק את ההפך.‬

1182
01:19:34,000 --> 01:19:35,880
‫מאוחר יותר, מחקר עצמאי‬

1183
01:19:35,960 --> 01:19:39,840
‫של פרופסור ברונו נרי‬
‫ופאולו נרי מאוניברסיטת פיזה‬

1184
01:19:39,920 --> 01:19:44,040
‫הראה שאם היו מבצעים כראוי‬
‫את הוראותיו של סקטינו,‬

1185
01:19:44,120 --> 01:19:48,240
‫הפגיעה הייתה חלקית או לא הייתה מתרחשת.‬

1186
01:19:56,360 --> 01:20:00,400
‫בתחילת שנות ה-2000,‬
‫תעשיית ההפלגות הייתה בשיאה,‬

1187
01:20:02,240 --> 01:20:05,960
‫וחברת ההפלגות האיטלקית קוסטה הייתה בצרות.‬

1188
01:20:06,040 --> 01:20:07,320
‫הם לא יכלו להתחרות.‬

1189
01:20:07,400 --> 01:20:10,480
‫הדרך היחידה שבה יכלו לשרוד בשוק הזה‬

1190
01:20:10,560 --> 01:20:13,400
‫הייתה להירכש על ידי תאגיד אמריקני.‬

1191
01:20:15,560 --> 01:20:18,800
‫עם ההתרחבות של קוסטה,‬
‫הם היו צריכים למצוא צוות‬

1192
01:20:18,880 --> 01:20:22,480
‫ולנסות להכשיר אותו‬
‫במהירות וביעילות האפשריות.‬

1193
01:20:23,000 --> 01:20:26,280
‫חשוב לציין שהקברניט סקטינו בעצמו‬

1194
01:20:26,360 --> 01:20:28,640
‫כתב לקוסטה ואמר שהוא מודאג‬

1195
01:20:28,720 --> 01:20:30,920
‫מכך שאנשים מקודמים מהר מדי,‬

1196
01:20:31,000 --> 01:20:32,920
‫שהם לא עוברים הכשרה הולמת,‬

1197
01:20:33,000 --> 01:20:36,840
‫ושהם פשוט לא מתאימים‬
‫לסוג האונייה שהוא רצה להפעיל.‬

1198
01:20:38,240 --> 01:20:43,120
‫מה שאנחנו יודעים על ההגאי‬
‫זה שהוא קודם לתפקיד במהירות,‬

1199
01:20:43,200 --> 01:20:45,800
‫ונראה שברור מאוד שברגע המשבר‬

1200
01:20:45,880 --> 01:20:50,240
‫כשהיה צורך דחוף‬
‫להבין את ההוראות של הקברניט סקטינו,‬

1201
01:20:50,320 --> 01:20:52,440
‫היה מחסום שפה, וסביר להניח‬

1202
01:20:52,520 --> 01:20:55,360
‫שהוא פשוט לא הבין מה הקברניט אמר לו לעשות.‬

1203
01:21:02,840 --> 01:21:06,360
‫- 11 בפברואר 2015‬
‫יום גזר הדין -‬

1204
01:21:07,680 --> 01:21:09,760
‫בשם העם האיטלקי,‬

1205
01:21:09,840 --> 01:21:16,200
‫בית המשפט מכריז על פרנצ'סקו סקטינו‬

1206
01:21:16,720 --> 01:21:21,160
‫כאשם בעבירות המיוחסות לו.‬

1207
01:21:21,240 --> 01:21:27,000
‫העונש הכולל הוא 16 שנות מאסר‬
‫וחודש אחד במעצר.‬

1208
01:21:27,080 --> 01:21:29,280
‫היום, רב החובל של הקוסטה קונקורדיה‬

1209
01:21:29,360 --> 01:21:32,840
‫הורשע בהריגה ובנטישת אונייה‬

1210
01:21:32,920 --> 01:21:34,560
‫ונידון ל-16 שנות מאסר.‬

1211
01:21:35,120 --> 01:21:37,720
‫חברת קוסטה קרוז‬
‫הסכימה לשלם מיליון אירו קנס.‬

1212
01:21:37,800 --> 01:21:40,440
‫החברה לא עמדה למשפט פלילי.‬

1213
01:21:40,520 --> 01:21:43,120
‫חמישה עובדים נוספים,‬
‫כולל מנריקו ג'יאמפדרוני,‬

1214
01:21:43,200 --> 01:21:46,560
‫הורשעו בהריגה, רשלנות וטביעת אונייה.‬
‫הם לא ריצו עונש מאסר.‬

1215
01:21:49,160 --> 01:21:52,440
‫לא אחזור לעבוד בשיט תענוגות.‬

1216
01:21:54,840 --> 01:21:59,920
‫ואני מתפלל שאף אחד לא יעמוד במצב הזה.‬

1217
01:22:02,280 --> 01:22:03,280
‫כל הכסף שלי,‬

1218
01:22:03,960 --> 01:22:05,080
‫איבדתי אותו.‬

1219
01:22:05,160 --> 01:22:09,640
‫אבל למדתי שהחיים חשובים יותר מכסף.‬

1220
01:22:10,960 --> 01:22:13,880
‫ולכן בכל בוקר כשאני מתעורר,‬

1221
01:22:14,480 --> 01:22:15,960
‫הדבר הראשון שאני עושה,‬

1222
01:22:16,040 --> 01:22:17,800
‫אני אומר תודה.‬

1223
01:22:19,960 --> 01:22:21,360
‫למדתי הרבה.‬

1224
01:22:22,080 --> 01:22:23,760
‫עכשיו אני יודע לשחות.‬

1225
01:22:35,440 --> 01:22:38,200
‫את רוצה לשיר שוב? טוב, קדימה.‬

1226
01:22:45,640 --> 01:22:47,520
‫שתיים, שלוש…‬

1227
01:22:48,960 --> 01:22:52,120
‫כשחזרנו הביתה, הייתי שבור לגמרי.‬

1228
01:22:53,640 --> 01:22:58,480
‫כלומר, אובחנתי עם פוסט טראומה.‬
‫היו לי התקפי חרדה. היו לי סיוטים.‬

1229
01:22:59,480 --> 01:23:02,200
‫דאגנו ללילה‬

1230
01:23:02,280 --> 01:23:07,080
‫אחרי כל מה שהיא עברה, גם פיזית וגם רגשית.‬

1231
01:23:07,800 --> 01:23:11,480
‫היינו צריכים לעקוב למשך כמה שבועות,‬
‫כדי לוודא שהכול אצלה בסדר.‬

1232
01:23:12,000 --> 01:23:13,760
‫תראי את הלשון הזאת.‬

1233
01:23:14,320 --> 01:23:16,320
‫אילו עוד פרצופים מצחיקים את מכירה?‬

1234
01:23:17,600 --> 01:23:19,080
‫ראיתי מה זה עשה לי,‬

1235
01:23:19,160 --> 01:23:21,480
‫אבל היא הייתה בת שנה ולא יכלה לתקשר.‬

1236
01:23:21,560 --> 01:23:26,320
‫אז אני זוכר שדיברנו עם פסיכולוגים ומומחים.‬

1237
01:23:26,400 --> 01:23:29,640
‫נתראה אחר כך, ביי! תיהני!‬

1238
01:23:30,840 --> 01:23:32,400
‫ביי ביי.‬
‫-ביי ביי.‬

1239
01:23:33,640 --> 01:23:38,680
‫אבל בסופו של דבר‬
‫הייתה לה ילדות נורמלית לחלוטין.‬

1240
01:23:39,520 --> 01:23:41,120
‫אז אנחנו מדברים על זה הרבה.‬

1241
01:23:41,200 --> 01:23:45,760
‫זה כזה, למה אלוהים‬
‫בחר להציל אותנו באותו לילה?‬

1242
01:23:45,840 --> 01:23:47,080
‫למה אנחנו כאן?‬

1243
01:23:47,160 --> 01:23:50,320
‫מה אנחנו אמורים לעשות‬
‫עם הזמן שהוא נתן לנו?‬

1244
01:23:50,400 --> 01:23:53,600
‫ללילה יש את חייה, החיים היפים שהיא חיה.‬

1245
01:23:54,200 --> 01:23:57,600
‫ובעזרת האל, שרדנו.‬

1246
01:23:59,440 --> 01:24:01,760
‫ג'ון, היא שרדה בזכותך.‬

1247
01:24:19,600 --> 01:24:21,520
‫נלחמתי כל כך קשה באותו לילה‬

1248
01:24:22,120 --> 01:24:23,720
‫כדי לנסות להציל אותן.‬

1249
01:24:24,880 --> 01:24:27,120
‫היו רגעים שלא חשבתי שנצליח.‬

1250
01:24:28,280 --> 01:24:29,960
‫אבל אני כל כך שמח שכן.‬

1251
01:24:31,880 --> 01:24:34,800
‫אני רק מסתכל אחורה,‬
‫על איך שהעשור האחרון היה,‬

1252
01:24:35,320 --> 01:24:38,120
‫על החיים שיכולנו לחיות,‬
‫ואנחנו כל כך ברי מזל.‬

1253
01:24:40,280 --> 01:24:45,920
‫לילה היא בת 15 הכי שלמה, מקורקעת ומדהימה.‬

1254
01:24:47,080 --> 01:24:49,880
‫והיא הבלרינה הכי יפה שיש.‬

1255
01:24:51,320 --> 01:24:54,200
‫יש לה תשוקה לריקוד שניתנה לה מאלוהים.‬

1256
01:25:01,200 --> 01:25:03,360
‫היא פשוט צעירה יפהפייה.‬

1257
01:25:04,160 --> 01:25:05,680
‫העולם פרוש לרגליה.‬

1258
01:25:06,360 --> 01:25:08,440
‫היא תשפיע על העולם הזה,‬

1259
01:25:08,520 --> 01:25:10,920
‫בזכות זה שירדה מהאונייה באותו לילה.‬

1260
01:25:24,520 --> 01:25:28,320
‫זמן קצר אחרי שחזרנו, גילינו‬

1261
01:25:28,840 --> 01:25:30,520
‫שמייגן הייתה בהיריון.‬

1262
01:25:31,160 --> 01:25:35,360
‫היא הייתה בהיריון באותו לילה‬
‫שנאבקנו על חיינו.‬

1263
01:25:36,040 --> 01:25:42,000
‫אחת המתנות הכי גדולות‬
‫שיכולתי לקבל הייתה ההיריון הזה.‬

1264
01:25:45,080 --> 01:25:49,440
‫מה שמצחיק זה שבאולטרסאונד,‬
‫כשהם קובעים את גיל העובר,‬

1265
01:25:49,520 --> 01:25:53,760
‫תאריך ההתעברות היה בליל האסון.‬

1266
01:25:53,840 --> 01:25:57,240
‫ואנחנו כזה, "אני מבטיחה לכם‬
‫שזה לא היה אז," אבל…‬

1267
01:25:58,280 --> 01:26:00,840
‫עכשיו אתם יודעים למה‬
‫לא הספקתי ללבוש חולצה.‬

1268
01:27:28,440 --> 01:27:33,440
‫תרגום כתוביות: זואי רוז‬