1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.BZ

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.BZ

3
00:00:09,400 --> 00:00:10,280
‫אבא?‬

4
00:00:10,800 --> 00:00:11,680
‫כן?‬

5
00:00:12,640 --> 00:00:15,320
‫אתה כאן?‬
‫-אה-הא.‬

6
00:00:20,080 --> 00:00:23,400
‫- 16 ביוני 1993 -‬

7
00:00:23,480 --> 00:00:29,320
‫אבא, אתה יכול לעזור לי‬
‫לצייר את אימא על הדף הזה?‬

8
00:00:30,800 --> 00:00:32,760
‫אלכס, תסתכל עליי.‬

9
00:00:32,840 --> 00:00:35,600
‫כשראית את האיש הרע, הוא היה מולך כמוני?‬

10
00:00:35,680 --> 00:00:38,320
‫או שהוא היה בצד הזה? או בצד ההוא?‬

11
00:00:38,400 --> 00:00:41,040
‫הוא היה מולי.‬
‫-הוא היה ממש מולך?‬

12
00:00:41,120 --> 00:00:43,280
‫אה-הא.‬
‫-אימא ראתה אותו?‬

13
00:00:44,760 --> 00:00:46,360
‫אני לא חושב שהיא ראתה.‬

14
00:00:46,440 --> 00:00:48,320
‫לא? אתה ראית אותו קודם?‬

15
00:00:49,520 --> 00:00:51,360
‫כן, אני ראיתי אותו קודם.‬

16
00:00:52,560 --> 00:00:54,440
‫היה לו תיק?‬

17
00:00:55,240 --> 00:00:56,080
‫כן.‬

18
00:00:56,160 --> 00:00:58,400
‫והוא פתח אותו, או שהוא כבר היה פתוח?‬

19
00:00:58,480 --> 00:00:59,400
‫הוא פתח אותו.‬

20
00:00:59,480 --> 00:01:00,800
‫ומה הוא הוציא ממנו?‬

21
00:01:00,880 --> 00:01:02,000
‫סכין.‬

22
00:01:02,080 --> 00:01:03,240
‫מה הוא עשה לך?‬

23
00:01:03,320 --> 00:01:05,160
‫הפיל אותי!‬
‫-הוא הפיל אותך?‬

24
00:01:05,240 --> 00:01:06,240
‫כן.‬

25
00:01:06,320 --> 00:01:09,360
‫האיש הרע תקע בה את הדברים שלו.‬

26
00:01:09,440 --> 00:01:10,760
‫מה הוא תקע בה?‬

27
00:01:10,840 --> 00:01:12,880
‫סכין. הנה הסכין שלו.‬

28
00:01:13,400 --> 00:01:14,480
‫ראית אותו?‬

29
00:01:15,280 --> 00:01:16,600
‫כן, ראיתי את הסכין.‬

30
00:01:16,680 --> 00:01:18,120
‫ראית את כל הפעמים?‬

31
00:01:19,400 --> 00:01:21,840
‫ראיתי את זה… כן, ראיתי הכול.‬

32
00:01:25,080 --> 00:01:27,640
‫הבן שלי היה עד לרצח של אימא שלו.‬

33
00:01:28,880 --> 00:01:32,560
‫אבל אף אחד לא היה יכול לדעת כמה זמן ייקח‬

34
00:01:32,640 --> 00:01:34,240
‫למצוא את האדם שעשה את זה.‬

35
00:01:34,320 --> 00:01:40,800
‫- תיק הרצח של רייצ'ל ניקל -‬

36
00:01:50,320 --> 00:01:55,000
‫- שנה קודם לכן -‬

37
00:01:56,240 --> 00:02:00,200
‫- דרום לונדון -‬

38
00:02:11,880 --> 00:02:13,640
‫מה יש לך?‬

39
00:02:13,720 --> 00:02:16,080
‫יש לי מצלמה.‬
‫-בשביל מה?‬

40
00:02:16,600 --> 00:02:18,000
‫כדי לצלם אותך.‬

41
00:02:19,560 --> 00:02:20,600
‫התכרבלות.‬

42
00:02:24,400 --> 00:02:26,400
‫אנחנו לא אוהבים אותם, נכון, אלכס?‬

43
00:02:29,080 --> 00:02:31,920
‫רייצ'ל ואלכס היו יחידה.‬

44
00:02:32,560 --> 00:02:35,320
‫הוא היה מרכז תשומת הלב של רייצ'ל בכל יום.‬

45
00:02:37,400 --> 00:02:41,560
‫היא ממש לא נמשכה לדברים הנוצצים.‬
‫היא באמת נהנתה מהדברים הפשוטים שבחיים.‬

46
00:02:41,640 --> 00:02:42,480
‫- אנדרה הנסקומב -‬

47
00:02:42,560 --> 00:02:45,120
‫היא נהנתה מחברתם של האנשים החשובים עבורה.‬

48
00:02:46,720 --> 00:02:51,520
‫היא הייתה מישהי שבאמת ידעה‬
‫לסחוט את הכיף מהדברים הכי פשוטים.‬

49
00:02:52,640 --> 00:02:54,240
‫אני לא יכול לחכות.‬

50
00:02:56,040 --> 00:02:57,360
‫לישון.‬

51
00:02:57,440 --> 00:03:00,680
‫תלטף את מולי. שכב ותלטף אותה.‬

52
00:03:02,720 --> 00:03:06,800
‫בזמנו, הלכתי לעבודה‬
‫חמש פעמים בשבוע כשליח רכוב‬

53
00:03:07,320 --> 00:03:09,520
‫וטיילתי בכל המדינה.‬

54
00:03:12,280 --> 00:03:15,560
‫אז ירדתי והוצאתי את האופנוע שלי,‬
‫התכוננתי ליום.‬

55
00:03:17,480 --> 00:03:20,960
‫ואפילו שכבר אמרנו להתראות, שניהם הופיעו.‬

56
00:03:24,440 --> 00:03:28,600
‫הם ירדו במדרגות ונופפו לי לשלום.‬

57
00:03:30,080 --> 00:03:32,800
‫זה הזיכרון האחרון שלי, כן, שהם מחייכים.‬

58
00:03:32,880 --> 00:03:35,240
‫עומדים במדרגות, יד ביד.‬

59
00:03:35,320 --> 00:03:38,920
‫אלכס רגוע לגמרי ורייצ'ל נראית נפלא.‬

60
00:03:41,680 --> 00:03:43,520
‫- 15 ביולי 1992 -‬

61
00:03:43,600 --> 00:03:47,360
‫ביקור בווימבלדון קומון‬
‫היה עניין שגרתי עבורם.‬

62
00:03:48,960 --> 00:03:49,880
‫- 10:15 בבוקר -‬

63
00:03:49,960 --> 00:03:52,200
‫תמיד היה לו מוניטין של מקום בטוח.‬

64
00:03:52,840 --> 00:03:56,680
‫ואלכס היה זקוק להתעמלות בדיוק כמו הכלבה.‬

65
00:03:56,760 --> 00:03:59,160
‫אחרת שניהם היו קופצים על הקירות.‬

66
00:04:04,800 --> 00:04:06,680
‫באותו יום הייתי בלונדון,‬

67
00:04:07,440 --> 00:04:09,520
‫ונשלחתי לפרברי העיר.‬

68
00:04:16,320 --> 00:04:18,120
‫זה לפני עידן הטלפונים הניידים,‬

69
00:04:18,200 --> 00:04:22,680
‫אז הייתי מתקשר כמה פעמים ביום‬
‫כדי לוודא שהכול בסדר.‬

70
00:04:26,640 --> 00:04:28,520
‫מאוחר יותר בבוקר עצרתי,‬

71
00:04:28,600 --> 00:04:30,640
‫מצאתי טלפון שעובד,‬

72
00:04:31,440 --> 00:04:32,760
‫צלצלתי למספר.‬

73
00:04:42,680 --> 00:04:44,480
‫קול של גבר ענה לטלפון,‬

74
00:04:45,120 --> 00:04:47,080
‫והדם שלי התקרר.‬

75
00:04:47,800 --> 00:04:50,840
‫מייד ידעתי שמשהו ממש לא בסדר.‬

76
00:04:53,680 --> 00:04:55,400
‫הוא אמר, "אני שוטר".‬

77
00:04:55,920 --> 00:04:57,360
‫אז שאלתי, "איפה רייצ'ל?"‬

78
00:04:58,040 --> 00:05:00,000
‫והוא אמר, "הייתה תאונה".‬

79
00:05:00,600 --> 00:05:03,440
‫שאלתי, "היא מתה?"‬
‫והוא ענה, "אני לא יכול להגיד לך".‬

80
00:05:03,520 --> 00:05:04,680
‫אמרתי, "הרגע אמרת".‬

81
00:05:11,440 --> 00:05:13,600
‫ושאלתי, "איפה אלכס?"‬

82
00:05:15,640 --> 00:05:18,160
‫הוא אמר, "אלכס בטוח. הוא בבית החולים".‬

83
00:05:20,600 --> 00:05:23,600
‫הוא אמר, "אנדרה, תישאר איפה שאתה.‬
‫נשלח אליך ניידת".‬

84
00:05:23,680 --> 00:05:26,960
‫ברגע שניתקתי את הטלפון,‬
‫קרסתי לרצפה ונשברתי.‬

85
00:05:30,120 --> 00:05:32,760
‫אנדרה, אני ממש על הבטן שלך.‬

86
00:05:32,840 --> 00:05:33,960
‫תלחצי על "פאוס".‬

87
00:05:34,680 --> 00:05:36,640
‫היי! אני לא…‬

88
00:05:38,360 --> 00:05:42,440
‫אני לא יודע מה את אומרת.‬
‫-אנחנו אוהבים את החלק הזה.‬

89
00:05:42,960 --> 00:05:44,120
‫כן?‬
‫-כן.‬

90
00:05:45,280 --> 00:05:49,720
‫כל אמונה שהייתה לי‬
‫לגבי המוצקות של המציאות נעלמה.‬

91
00:05:50,240 --> 00:05:54,960
‫הייתי במצב שניתן לתאר‬
‫רק כלהיות על גבול אי השפיות.‬

92
00:05:59,200 --> 00:06:04,720
‫- 11:20 בבוקר -‬

93
00:06:07,080 --> 00:06:09,080
‫ב-15 ביולי 92',‬

94
00:06:09,160 --> 00:06:14,320
‫הודיעו לי שנמצאה גופה בקומון‬
‫על ידי אדם שטייל עם כלבים.‬

95
00:06:17,240 --> 00:06:19,840
‫- רון טרנבול‬
‫בלש מז"פ, המשטרה המטרופוליטנית -‬

96
00:06:19,920 --> 00:06:23,360
‫התפקיד שלנו הוא‬
‫להתמודד עם מצבים כאלה כמקצוענים.‬

97
00:06:24,800 --> 00:06:28,560
‫להתרחק ממה שאתה רואה כבן אדם.‬

98
00:06:30,200 --> 00:06:32,040
‫צעדתי בדשא,‬

99
00:06:32,120 --> 00:06:37,560
‫ואז פניתי ימינה אל קרחת יער קטנה.‬

100
00:06:39,480 --> 00:06:42,160
‫זאת באמת הייתה זירת פשע נוראית.‬

101
00:06:43,320 --> 00:06:45,560
‫זה נראה כמו התקפה אחוזת טירוף.‬

102
00:06:47,440 --> 00:06:50,640
‫הקורבן הותקפה, נגררה,‬

103
00:06:51,880 --> 00:06:56,400
‫נדקרה 49 פעמים באזור הצוואר והחזה.‬

104
00:06:57,400 --> 00:07:01,000
‫והיא שכבה עם הידיים שלה מעל פניה,‬

105
00:07:01,080 --> 00:07:03,480
‫כאילו היא עדיין ניסתה להגן על עצמה.‬

106
00:07:04,880 --> 00:07:06,520
‫זה היה מפלצתי.‬

107
00:07:09,120 --> 00:07:13,240
‫הבלשים אמרו לי שרייצ'ל הותקפה מאחור,‬

108
00:07:13,320 --> 00:07:18,120
‫שהיא נדקרה מספר פעמים ושהיא הותקפה מינית.‬

109
00:07:22,600 --> 00:07:25,520
‫אלכס נמצא כשהוא נצמד לגופה של אימו,‬

110
00:07:26,640 --> 00:07:31,280
‫והם היו צריכים‬
‫להפריד אותו ממנה כדי לטפל בו.‬

111
00:07:36,680 --> 00:07:39,360
‫אלכס נלקח לבית חולים.‬

112
00:07:40,720 --> 00:07:41,880
‫כשהגעתי לשם,‬

113
00:07:41,960 --> 00:07:47,200
‫הם אמרו שהם רוצים‬
‫שאדבר עם פסיכולוג לפני שאראה את אלכס.‬

114
00:07:51,040 --> 00:07:53,800
‫הפסיכולוג אמר קודם כול שילדים הם עמידים,‬

115
00:07:54,680 --> 00:07:57,040
‫ושהם יכולים לעבור דברים איומים.‬

116
00:07:59,800 --> 00:08:04,800
‫הוא אמר שהם צריכים לדעת שזה מוחלט,‬
‫שהאדם הזה לא יחזור.‬

117
00:08:10,120 --> 00:08:14,960
‫אלכס יצא כשאחת האחיות מחזיקה אותו,‬
‫והוא נראה שקט להפליא.‬

118
00:08:16,280 --> 00:08:19,480
‫היו לו חתכים מתחת לעיניים,‬
‫היו לו חבלות על הלחיים.‬

119
00:08:19,560 --> 00:08:23,920
‫והיה לו מבט עוצמתי בעיניים,‬

120
00:08:24,000 --> 00:08:26,600
‫כמו אדם זקן מאוד בגוף צעיר מאוד.‬

121
00:08:28,720 --> 00:08:33,120
‫והרמתי אותו ובעיקרון דקלמתי לו‬
‫את מה שאמר הפסיכולוג.‬

122
00:08:33,200 --> 00:08:37,040
‫שהייתה תאונה, שאימא מתה, ושהיא לא תחזור.‬

123
00:08:37,120 --> 00:08:40,240
‫והוא רק בהה. הוא לא שאל שאלות.‬

124
00:08:40,320 --> 00:08:44,360
‫אבל היה ברור שהוא אומר לי,‬
‫"אני כבר יודע את זה.‬

125
00:08:45,240 --> 00:08:48,840
‫"זה משהו שאתה באמת לא צריך להסביר לי."‬

126
00:08:50,760 --> 00:08:53,200
‫אלכס, תסתובב ותנופף לי.‬

127
00:08:54,360 --> 00:08:55,440
‫נופף!‬

128
00:09:00,160 --> 00:09:03,520
‫הוא אף פעם לא שאל שוב איפה אימא שלו.‬
‫אפילו לא פעם אחת.‬

129
00:09:11,560 --> 00:09:15,080
‫המשטרה חסמה את וימבלדון קומון‬
‫רגעים אחרי שגופתה החצי-עירומה של אישה‬

130
00:09:15,160 --> 00:09:17,200
‫נמצאה על ידי עובר אורח.‬

131
00:09:17,280 --> 00:09:20,160
‫הבלשים אומרים שהיא נרצחה‬
‫בהתקפה אחוזת טירוף,‬

132
00:09:20,240 --> 00:09:23,080
‫לה היה עד בנה בן השנתיים.‬

133
00:09:25,000 --> 00:09:26,760
‫עורך החדשות התקשר אליי ואמר,‬

134
00:09:26,840 --> 00:09:30,440
‫"קיבלנו עכשיו מידע שהייתה‬
‫דקירה קטלנית כלשהי בווימבלדון קומון.‬

135
00:09:30,520 --> 00:09:32,040
‫- איב ריצ'ינגס‬
‫כתבת "סקיי ניוז" -‬

136
00:09:32,120 --> 00:09:33,960
‫"את צריכה לצאת עם צוות עכשיו."‬

137
00:09:36,160 --> 00:09:37,880
‫וימבלדון, כמקום,‬

138
00:09:37,960 --> 00:09:41,200
‫הוא סביבה מאוד עשירה, עם בתים מאוד יפים.‬

139
00:09:41,280 --> 00:09:47,400
‫וימבלדון קומון הוא כ-4,500 דונם של פארק,‬

140
00:09:47,480 --> 00:09:51,400
‫ממש בקצה של מרכז לונדון.‬

141
00:09:54,200 --> 00:09:56,160
‫הרצח התרחש לאור היום,‬

142
00:09:56,240 --> 00:09:59,960
‫ובמשטרה אומרים שהם בטוחים‬
‫שהרוצח הוכתם משמעותית בדם.‬

143
00:10:00,040 --> 00:10:02,520
‫איב ריצ'ינגס, סקיי ניוז.‬

144
00:10:03,280 --> 00:10:07,680
‫מידת הזעזוע של השוטרים בזירה הייתה מוחשית.‬

145
00:10:09,440 --> 00:10:13,520
‫עובר אורח מצא אותה כשהיא חצי עירומה,‬

146
00:10:14,040 --> 00:10:17,920
‫וילד קטן נאחז בגופה.‬

147
00:10:18,000 --> 00:10:19,160
‫ניצב משנה באסט,‬

148
00:10:19,240 --> 00:10:22,840
‫שהיה השוטר שעמד בראש החקירה,‬

149
00:10:22,920 --> 00:10:25,680
‫היה זה שנתן את התדריך הראשון.‬

150
00:10:25,760 --> 00:10:29,880
‫הילד הקטן היה מכוסה בבוץ ובדם,‬

151
00:10:29,960 --> 00:10:32,480
‫כשיכול להיות שהדם הגיע מהאם.‬

152
00:10:32,560 --> 00:10:36,120
‫הייתי סמל בילוש,‬
‫ובעת החקירה איש יד ימינו של ג'ון באסט.‬

153
00:10:36,200 --> 00:10:37,520
‫- פול פנרוז‬
‫סמל בילוש -‬

154
00:10:38,840 --> 00:10:41,080
‫כשהגענו לזירה,‬

155
00:10:42,840 --> 00:10:47,800
‫יכולתי לראות שהיא סבלה קשות במהלך התקיפה.‬

156
00:10:48,960 --> 00:10:53,120
‫כשמסתכלים על הגוף שלה מקרוב,‬
‫רואים שהוא לא בתנוחה טבעית.‬

157
00:10:54,560 --> 00:10:56,800
‫בגדיה נקרעו ממנה.‬

158
00:10:57,800 --> 00:11:00,880
‫הייתה לחות בתוך גופה וסביבו.‬

159
00:11:01,640 --> 00:11:05,720
‫זה הצביע על כך‬
‫שעשויה להיות לעניין קונוטציה מינית.‬

160
00:11:06,880 --> 00:11:10,440
‫היה מפחיד לחשוב‬
‫שמישהו שהיה מסוגל לבצע פשע כזה‬

161
00:11:10,520 --> 00:11:11,400
‫מסתובב חופשי.‬

162
00:11:12,560 --> 00:11:15,040
‫ומן הסתם, אם יש מישהו שעושה דבר כזה,‬

163
00:11:15,120 --> 00:11:17,400
‫סביר להניח שזה יקרה שוב,‬

164
00:11:17,480 --> 00:11:22,240
‫ומתגבר הלחץ לתפוס את האדם הזה‬
‫לפני שהוא יעשה זאת שוב.‬

165
00:11:24,560 --> 00:11:26,080
‫- 16 ביולי 1992‬
‫יום אחרי הרצח -‬

166
00:11:26,160 --> 00:11:30,200
‫צוותי משטרה בילו יום שני‬
‫בסריקת 4,000 הדונם של וימבלדון קומון‬

167
00:11:30,280 --> 00:11:32,400
‫בחיפוש אחר רמזים לרצח הפראי.‬

168
00:11:33,600 --> 00:11:35,320
‫עם הגודל של וימבלדון קומון,‬

169
00:11:35,400 --> 00:11:38,840
‫הבנתי מייד שמצפה לנו משימה קשה.‬

170
00:11:40,080 --> 00:11:42,800
‫בדרך כלל כשמתרחש רצח,‬

171
00:11:42,880 --> 00:11:45,000
‫אתה מקבל עשרה או 15 שוטרים.‬

172
00:11:45,080 --> 00:11:47,280
‫כאן אני חושב שהיו לנו כ-40.‬

173
00:11:48,000 --> 00:11:51,720
‫ומההתחלה היה די ברור‬
‫שזה עומד להיות סיפור רציני.‬

174
00:11:53,240 --> 00:11:56,560
‫ניתן אישור רשמי‬
‫לכך ששם האם הוא רייצ'ל ניקל.‬

175
00:11:58,440 --> 00:12:02,400
‫גופתה זוהתה היום על ידי אביו של בנה הקטן.‬

176
00:12:04,160 --> 00:12:07,640
‫לראות תמונות של רייצ'ל ניקל,‬

177
00:12:07,720 --> 00:12:10,560
‫לראות איך היא נראתה,‬

178
00:12:11,280 --> 00:12:14,720
‫אפשר לומר שהחיוניות זרחה מתוכה.‬

179
00:12:16,200 --> 00:12:21,320
‫אנשים יכולים להשליך את עצמם על החיים האלה.‬

180
00:12:23,200 --> 00:12:25,800
‫הם יכולים להיזכר בתקופה בה הם היו בני 23,‬

181
00:12:25,880 --> 00:12:29,240
‫או להיזכר בתקופה שהיו הורים טריים.‬

182
00:12:31,720 --> 00:12:35,480
‫קיבלנו סיפור אהבה בתמונות שפורסמו.‬

183
00:12:39,000 --> 00:12:40,760
‫זה היה חיבור מיידי.‬

184
00:12:40,840 --> 00:12:45,280
‫זה היה… אף פעם לא הייתה לי‬
‫חוויה כזאת קודם לכן, וגם לא מאז.‬

185
00:12:46,760 --> 00:12:50,440
‫היינו בלתי ניתנים להפרדה.‬
‫הרגשנו שהחיבור בינינו היה מוחלט.‬

186
00:12:50,520 --> 00:12:55,800
‫זאת החוויה שאנשים חולמים שתהיה להם.‬

187
00:12:55,880 --> 00:12:59,480
‫אתה יודע, להתאהב עד מעל הראש‬
‫ולהרגיש כל כך שלם עם מישהו.‬

188
00:12:59,560 --> 00:13:02,000
‫אז שנינו הרגשנו שבורכנו בכך שזכינו בזה.‬

189
00:13:05,120 --> 00:13:08,200
‫כשרייצ'ל נכנסה להיריון, זה היה הלם.‬

190
00:13:08,800 --> 00:13:12,600
‫הייתי בן 25, ורייצ'ל הייתה בת 19.‬

191
00:13:13,680 --> 00:13:19,760
‫היא הייתה על המסלול של לסיים את הלימודים,‬
‫להתחיל קריירה, למצוא עבודה טובה.‬

192
00:13:20,600 --> 00:13:23,960
‫אבל ברגע שרייצ'ל ראתה שאני מחויב,‬

193
00:13:24,560 --> 00:13:26,600
‫היא הבינה שנוכל להצליח בזה.‬

194
00:13:27,960 --> 00:13:29,480
‫אז פשוט הלכנו על זה.‬

195
00:13:32,440 --> 00:13:35,800
‫הפעם הראשונה שבה אתה מרים ילד‬

196
00:13:35,880 --> 00:13:37,640
‫ורואה אותו נושם‬

197
00:13:38,160 --> 00:13:39,880
‫היא על-טבעית.‬

198
00:13:40,680 --> 00:13:42,000
‫היא לגמרי על-טבעית.‬

199
00:13:42,080 --> 00:13:45,440
‫אי אפשר שלא להאמין בקסם אם ראית ילד נולד.‬

200
00:13:50,120 --> 00:13:52,320
‫רייצ'ל הייתה אימא טבעית.‬

201
00:13:53,000 --> 00:13:55,320
‫היא הייתה עוצרת נשימה.‬

202
00:13:57,320 --> 00:13:59,720
‫לשניהם הייתה תשוקה גדולה זה לזה.‬

203
00:13:59,800 --> 00:14:02,680
‫הם ממש סיפקו זה את זה.‬

204
00:14:07,640 --> 00:14:12,400
‫אני חושב שזאת תגובה אנושית.‬
‫היית רוצה שזה יקרה לך במקום להם.‬

205
00:14:21,160 --> 00:14:25,000
‫הבלשים הציעו שנחזור לרגע לדירה‬
‫וניקח כמה דברים.‬

206
00:14:27,400 --> 00:14:31,040
‫הכנסתי את הדברים האהובים על אלכס לתיק.‬

207
00:14:32,440 --> 00:14:35,920
‫הדובי האהוב עליו,‬
‫מכנסיים קצרים וטי-שירטס, פיג'מה,‬

208
00:14:36,000 --> 00:14:41,960
‫ושמיכת הצמר שהם ישנו איתה כל לילה‬
‫מאז שהוא נולד.‬

209
00:14:43,400 --> 00:14:47,520
‫אף פעם לא חזרנו לגור שם.‬
‫זה הרגיש כמו מרחב שחולל.‬

210
00:14:50,800 --> 00:14:52,280
‫בן הזוג של רייצ'ל ניקל,‬

211
00:14:52,360 --> 00:14:55,760
‫האם הצעירה שנרצחה בווימבלדון קומון‬
‫שבדרום לונדון אתמול,‬

212
00:14:55,840 --> 00:14:57,960
‫ביקש עזרה באיתור הרוצח שלה.‬

213
00:15:01,320 --> 00:15:04,200
‫באמת שלא הייתי מוכן כשנכנסתי לחדר ההוא.‬

214
00:15:04,280 --> 00:15:07,000
‫היו שם בטח משהו כמו 100 עיתונאים.‬

215
00:15:07,080 --> 00:15:10,800
‫אז היו שם מצלמות, עדשות טלפוטו,‬

216
00:15:10,880 --> 00:15:15,840
‫מצלמות טלוויזיה שכוונו אליך כמו גדוד אויב.‬

217
00:15:16,640 --> 00:15:21,320
‫כולם רצו לראות איך היה בן הזוג של רייצ'ל.‬

218
00:15:22,040 --> 00:15:23,960
‫מישהו בטוח יודע משהו‬

219
00:15:25,080 --> 00:15:27,520
‫מאכזריות התקיפה.‬

220
00:15:28,520 --> 00:15:31,160
‫לא יכול להיות שהוא המשיך ללכת‬
‫בלי שמישהו שם לב.‬

221
00:15:32,000 --> 00:15:34,680
‫ואני רוצה לומר לכל מי שמכיר את האדם הזה,‬

222
00:15:34,760 --> 00:15:36,560
‫לא משנה איך הוא מרגיש לגביו,‬

223
00:15:37,160 --> 00:15:40,400
‫בבקשה תדברו,‬
‫לפני שהוא יהרוס את החיים של עוד מישהו.‬

224
00:15:40,480 --> 00:15:45,200
‫אבל כולם גם רצו לדעת מה קרה לבן של רייצ'ל.‬

225
00:15:45,280 --> 00:15:46,760
‫זה היה פשוט מזעזע.‬

226
00:15:47,520 --> 00:15:49,160
‫הוא לא אמר שום דבר.‬

227
00:15:50,440 --> 00:15:54,440
‫אני לא יודע איך זה יהיה בעתיד,‬
‫אבל… מצבו לא רע.‬

228
00:15:54,520 --> 00:15:56,240
‫הוא לא נפצע, תודה לאל.‬

229
00:15:56,320 --> 00:16:01,920
‫והמזל הכי גדול הוא שאמרו לי‬
‫שהוא מספיק קטן כדי שלא יזכור הרבה.‬

230
00:16:04,800 --> 00:16:10,680
‫חזרנו לקומון‬
‫כדי להשאיר ורד לרייצ'ל לאות פרידה,‬

231
00:16:10,760 --> 00:16:14,120
‫ועכשיו היינו בשער הראשי של העיתונים.‬

232
00:16:15,000 --> 00:16:18,960
‫הודפסה תמונה בצבע מלא של אלכס בזרועותיי,‬

233
00:16:19,040 --> 00:16:20,720
‫כשלגמרי ניתן לזהות אותו.‬

234
00:16:21,480 --> 00:16:24,400
‫הם זיהו את העד היחיד לרצח של אימא שלו,‬

235
00:16:24,920 --> 00:16:28,120
‫והייתה אפשרות שאיזה אדם מופרע אולי יחזור‬

236
00:16:28,200 --> 00:16:30,880
‫כדי לנסות להיפטר מהעד היחיד לפשע שלו.‬

237
00:16:30,960 --> 00:16:35,760
‫מאותו רגע ידעתי שאם עד אז לא היינו בסכנה,‬
‫עכשיו אנחנו בסכנה חמורה ביותר.‬

238
00:16:35,840 --> 00:16:40,880
‫אומרים שאלכס ניקל בן השנתיים מחזיק מעמד,‬
‫אך הוא במצב של הלם עמוק אחרי התקרית הקשה.‬

239
00:16:40,960 --> 00:16:44,440
‫אני חושבת שלילד בן שנתיים‬
‫אין שום מושג לגבי המוות.‬

240
00:16:44,520 --> 00:16:47,080
‫כמה זמן טראומה כזו יכולה להימשך?‬
‫-חיים שלמים.‬

241
00:16:47,160 --> 00:16:48,680
‫- ד"ר דורה בלאק‬
‫פסיכיאטרית ילדים -‬

242
00:16:50,360 --> 00:16:54,400
‫"…ירד הגשם ושטף את העכביש…"‬

243
00:16:54,480 --> 00:16:58,000
‫הצלחנו למצוא מקלט בבית של אימא שלי.‬

244
00:16:58,880 --> 00:17:01,840
‫לאלכס היו סיוטים. סיוטים נוראיים.‬

245
00:17:01,920 --> 00:17:05,400
‫אם הוא הצליח לישון בשקט בלילה,‬
‫בשעה האחרונה‬

246
00:17:05,480 --> 00:17:08,840
‫הוא היה… הוא היה במקום קשה.‬

247
00:17:13,280 --> 00:17:16,480
‫אז לא משנה מה הרגשתי,‬
‫הייתי צריך לבלוע את זה,‬

248
00:17:16,560 --> 00:17:20,240
‫לעזוב את זה, להתמודד עם זה אחר כך.‬
‫אי אפשר להתמודד עם זה עכשיו.‬

249
00:17:22,160 --> 00:17:27,560
‫לא משנה עד כמה נוראיות‬
‫היו הנסיבות שלי באותו רגע מסוים,‬

250
00:17:27,640 --> 00:17:29,480
‫הצרכים של הילד שלנו קדמו לכול.‬

251
00:17:33,200 --> 00:17:37,040
‫המאמץ המשטרתי למצוא את הרוצח‬
‫כולל 54 בלשים.‬

252
00:17:37,120 --> 00:17:38,840
‫אז מה השם?‬

253
00:17:38,920 --> 00:17:41,920
‫זהו אחד מתוך שלושה‬
‫חדרי ניהול אירוע מיוחדים.‬

254
00:17:42,000 --> 00:17:45,120
‫נרשמו כבר 1,500 פניות מהציבור.‬

255
00:17:45,200 --> 00:17:47,960
‫כל אחת מהן צריך להעריך ולפעול בהתאם.‬

256
00:17:48,600 --> 00:17:52,640
‫זה היה תיק מורכב ביותר.‬

257
00:17:54,240 --> 00:17:55,480
‫בוקר טוב, חדר ניהול אירוע.‬

258
00:17:55,560 --> 00:17:59,400
‫היינו צריכים לעבור את הכאוס‬
‫של להשיג כמה שיותר מידע.‬

259
00:17:59,480 --> 00:18:01,080
‫הטלפונים צלצלו.‬

260
00:18:01,600 --> 00:18:02,800
‫- הדרך סגורה זמנית -‬

261
00:18:02,880 --> 00:18:04,920
‫מן הסתם, ראית תמונות של רייצ'ל.‬

262
00:18:05,000 --> 00:18:06,120
‫כן.‬
‫-כן?‬

263
00:18:06,200 --> 00:18:08,160
‫ראית אותה כאן לפני כן?‬
‫-לא.‬

264
00:18:08,240 --> 00:18:11,200
‫בקומון לקחנו תצהירים מאנשים.‬

265
00:18:11,280 --> 00:18:13,560
‫מישהו בטח ראה את האדם‬

266
00:18:13,640 --> 00:18:16,880
‫כשהוא הגיע לזירת הפשע או כשהוא התרחק ממנה.‬

267
00:18:18,360 --> 00:18:20,840
‫היה לחץ גדול למצוא עד.‬

268
00:18:20,920 --> 00:18:24,800
‫אני מצוות החקירה של רצח רייצ'ל ניקל‬
‫בווימבלדון. כבר עצרו אותך?‬

269
00:18:24,880 --> 00:18:26,800
‫אנחנו מגיבים מהר ככל האפשר.‬

270
00:18:26,880 --> 00:18:30,080
‫אנחנו בפיגור מסוים, לא אכחיש זאת,‬

271
00:18:30,160 --> 00:18:32,360
‫אבל בסופו של דבר נראה את כולם.‬

272
00:18:33,040 --> 00:18:36,280
‫זאת המשימה שלי ושל השוטרים שעובדים בשבילי.‬

273
00:18:36,360 --> 00:18:37,520
‫אנחנו נתפוס אותו.‬

274
00:18:38,760 --> 00:18:41,040
‫נלקחו דגימות מזירת הפשע,‬

275
00:18:41,560 --> 00:18:44,960
‫והן נשלחו למעבדה לניתוח דנ"א.‬

276
00:18:45,040 --> 00:18:46,760
‫וכל הזמן נתקלתי בקיר.‬

277
00:18:47,800 --> 00:18:50,480
‫הביולוג אמר, "אנחנו לא מוצאים כלום",‬

278
00:18:51,000 --> 00:18:54,480
‫וחשבתי, "מה הכוונה 'לא מוצאים כלום'?‬
‫מה לגבי הדנ"א שלה?"‬

279
00:18:54,560 --> 00:18:56,360
‫"לא, אנחנו לא מוצאים כלום."‬

280
00:18:56,440 --> 00:18:59,640
‫ומעולם לא נתקלתי בדבר כזה לפני כן.‬
‫זה היה מוזר.‬

281
00:19:00,160 --> 00:19:04,960
‫אז המדען אמר,‬
‫"טוב, נבחן את זה שוב מהיבט אחר".‬

282
00:19:05,520 --> 00:19:07,160
‫אבל עדיין שום דבר.‬

283
00:19:07,760 --> 00:19:13,480
‫יש תחושה של חוסר תקווה,‬
‫כי היה צריך לאתר את האדם הזה בהקדם האפשרי,‬

284
00:19:13,560 --> 00:19:15,760
‫ועבדנו על זה כבר שבועיים-שלושה,‬

285
00:19:15,840 --> 00:19:20,120
‫ולא היינו קרובים יותר משהיינו ביום הרצח.‬

286
00:19:21,480 --> 00:19:24,520
‫הייתה לנו שם זירת רצח בלי עדים,‬

287
00:19:25,040 --> 00:19:26,800
‫בלי ראיות פורנזיות.‬

288
00:19:26,880 --> 00:19:31,360
‫וזה הכול. לאן ממשיכים משם?‬

289
00:19:34,960 --> 00:19:37,280
‫המצב היה חמור,‬

290
00:19:37,360 --> 00:19:41,840
‫ואז במשטרה רצו לדבר עם אלכס‬
‫בקשר למה שהוא ראה.‬

291
00:19:44,480 --> 00:19:48,240
‫כי הדאגה הכי גדולה שלנו‬
‫היא למצוא את האדם הזה, אבל יותר מכול,‬

292
00:19:48,320 --> 00:19:51,520
‫למנוע מזה לקרות לעוד מישהו אם נוכל.‬

293
00:19:51,600 --> 00:19:55,440
‫היינו צריכים להיות זהירים מאוד‬
‫באופן בו התמודדנו עם אלכס הצעיר,‬

294
00:19:55,520 --> 00:20:00,280
‫כי זו מן הסתם הייתה‬
‫תקרית טראומתית שהוא היה עד לה.‬

295
00:20:01,560 --> 00:20:04,920
‫לכן, מן הסתם קיבלנו עצות כיצד לעשות זאת.‬

296
00:20:07,400 --> 00:20:08,360
‫איך הולך?‬

297
00:20:10,200 --> 00:20:14,760
‫והעצה הייתה שכדאי שנתמודד עם המצב הזה‬
‫יחד עם פסיכולוגית ילדים.‬

298
00:20:16,400 --> 00:20:18,800
‫תראה לג'ין את ספר הדינוזאורים שלך?‬

299
00:20:20,040 --> 00:20:21,800
‫אני אוהב את הפטרודקטילים.‬

300
00:20:22,440 --> 00:20:23,280
‫כן.‬

301
00:20:23,840 --> 00:20:27,720
‫הייתי פסיכולוגית ילדים ונוער.‬

302
00:20:29,600 --> 00:20:32,280
‫וזה היה ייחודי בחוויה שלנו.‬

303
00:20:32,360 --> 00:20:36,960
‫זה המקרה היחיד שעבדתי עליו‬
‫שבו הילד היה העד היחיד לפשע אלים.‬

304
00:20:37,040 --> 00:20:39,120
‫- ג'ין האריס-הנדריקס‬
‫פסיכיאטרית ילדים ונוער -‬

305
00:20:39,600 --> 00:20:42,080
‫תראה, ספר הדינוזאורים שלי.‬

306
00:20:42,160 --> 00:20:44,480
‫כן, אני אוהב את אלה, המעופפים.‬

307
00:20:44,600 --> 00:20:46,120
‫אבל אני אוהב את כולם.‬

308
00:20:46,200 --> 00:20:47,520
‫אתה אוהב את כולם, כן.‬

309
00:20:47,600 --> 00:20:49,840
‫אמרתי שנוכל להשתמש בבית שלי.‬

310
00:20:49,920 --> 00:20:53,800
‫ובראיון הראשון היו שם שוטר,‬

311
00:20:53,880 --> 00:20:57,800
‫אנדרה, אני והילד הקטן.‬

312
00:20:58,320 --> 00:21:01,480
‫במשטרה מאוד קיוו‬

313
00:21:01,560 --> 00:21:05,600
‫שהילד הזה, צעיר ככל שהיה,‬
‫יוכל לתת להם עוד מידע.‬

314
00:21:05,680 --> 00:21:07,400
‫לא היה לי ניסיון שיגיד לי‬

315
00:21:07,480 --> 00:21:11,400
‫איך עבודה אינטנסיבית כזאת‬
‫עשויה להשפיע על ילד קטן.‬

316
00:21:11,480 --> 00:21:14,640
‫אבל החלק הרציונלי במוח שלי הסכים לחלוטין‬

317
00:21:14,720 --> 00:21:19,160
‫שחשוב לנסות למנוע רציחות נוספות.‬
‫אז הייתה שם דילמה.‬

318
00:21:19,240 --> 00:21:21,280
‫זאת הייתה החלטה מאוד קשה.‬

319
00:21:21,360 --> 00:21:25,160
‫אז ניסיתי להיות כמה שיותר ערני.‬
‫אם הרגשתי שאנחנו עוברים את הגבול,‬

320
00:21:25,240 --> 00:21:26,760
‫היינו צריכים לעצור.‬

321
00:21:27,280 --> 00:21:29,680
‫היה אתמול קטע מפחיד, נכון?‬

322
00:21:30,760 --> 00:21:32,120
‫איך זה היה?‬

323
00:21:32,720 --> 00:21:36,960
‫הדינוזאור היה הגדול הזה.‬

324
00:21:37,040 --> 00:21:39,080
‫היה דינוזאור ענק על האדמה,‬

325
00:21:39,160 --> 00:21:41,480
‫ושלושת הקטנים אכלו אותו, נכון?‬

326
00:21:41,560 --> 00:21:44,000
‫כן.‬
‫-הם היו מכוסים בדם, נכון?‬

327
00:21:44,080 --> 00:21:47,040
‫מכוסים בדם? זה בטח היה קשה.‬

328
00:21:50,080 --> 00:21:51,840
‫הם לא יראו את זה.‬

329
00:21:51,920 --> 00:21:56,120
‫התקבלה ההחלטה שיהיה הכי טוב‬
‫אם השאלות שלה יגיעו דרכי,‬

330
00:21:56,200 --> 00:21:58,720
‫כדי לגרום לאלכס‬
‫להגיב באופן כמה שיותר טבעי.‬

331
00:21:59,480 --> 00:22:02,440
‫היה עליך דם, נכון, אלכס? היה עליך דם.‬

332
00:22:03,000 --> 00:22:05,680
‫כל הבגדים שלך היו מכוסים בדם, נכון?‬

333
00:22:05,760 --> 00:22:08,600
‫כן.‬
‫-כשהיית עם אימא ביום ההוא.‬

334
00:22:13,520 --> 00:22:17,840
‫ניסיתי בעיקר להתמקד רק באלכס ולצפות בו.‬

335
00:22:20,480 --> 00:22:22,600
‫הוא לא אמר הרבה מילים בשלב הזה.‬

336
00:22:22,680 --> 00:22:25,160
‫הוא לא רצה להסתכל על אנשים.‬

337
00:22:25,240 --> 00:22:26,240
‫אבל…‬

338
00:22:26,880 --> 00:22:29,800
‫אני חושבת שהוא הפגין לחץ‬

339
00:22:29,880 --> 00:22:32,800
‫אחרי טראומה מאוד קיצונית.‬

340
00:22:33,680 --> 00:22:36,360
‫כל שפת הגוף שלו, כל תנועה שלו הראו את זה.‬

341
00:22:37,480 --> 00:22:41,760
‫אני חושבת שאתה יודע עכשיו‬
‫שדברים איומים קורים פתאום.‬

342
00:22:42,280 --> 00:22:44,280
‫אני חושבת שאתה מאוד מפחד.‬

343
00:22:44,360 --> 00:22:47,960
‫מנקודת המבט של ג'ין, היא חשבה שעדיף ללחוץ.‬

344
00:22:49,080 --> 00:22:51,000
‫אז כשראית את האיש עומד שם,‬

345
00:22:51,080 --> 00:22:53,280
‫הוא הסתכל עליך או שהוא הסתכל על אימא?‬

346
00:22:53,360 --> 00:22:54,480
‫אימא.‬

347
00:22:55,560 --> 00:22:57,560
‫אז הוא לא אמר לך שום דבר?‬

348
00:22:57,640 --> 00:22:59,760
‫לא.‬
‫-הוא לא צעק עליך?‬

349
00:23:01,840 --> 00:23:04,160
‫הוא צעק עליך או לא, אלכס?‬
‫-לא.‬

350
00:23:04,680 --> 00:23:07,120
‫כשהשאלות שלי הובילו יותר לכיוון התקרית,‬

351
00:23:07,200 --> 00:23:10,440
‫אפשר היה לראות שחל בו שינוי.‬
‫הוא ללא ספק נעשה מתוח.‬

352
00:23:11,320 --> 00:23:13,080
‫אלכס, הוא הרביץ לך?‬

353
00:23:13,160 --> 00:23:14,800
‫לא.‬
‫-עם היד שלו?‬

354
00:23:15,320 --> 00:23:16,320
‫לא.‬

355
00:23:16,400 --> 00:23:20,240
‫הדאגה שלי לא הייתה‬
‫כמה מידע נוכל להוציא מילד קטן,‬

356
00:23:20,320 --> 00:23:23,920
‫אלא לאילו מצוקות יגרמו מפגשים כאלה‬

357
00:23:24,000 --> 00:23:26,960
‫ולאיזה נזק הם יגרמו להתאוששות שלו.‬

358
00:23:27,560 --> 00:23:29,640
‫אני לא יכול לספר לך את החלק הזה.‬

359
00:23:29,720 --> 00:23:34,040
‫לא, מאוד כואב להיזכר בזה, נכון?‬
‫-אתה אומר, "אני לא יכול לספר את החלק הזה"?‬

360
00:23:34,120 --> 00:23:37,560
‫אני לא יכול לספר לך את החלק הזה.‬
‫-לא?‬

361
00:23:37,640 --> 00:23:41,640
‫הייתה תעלומה בנוגע לכמה הוא ראה.‬

362
00:23:41,720 --> 00:23:44,200
‫הלוואי שהוא לא היה רואה שום דבר מזה.‬

363
00:23:44,280 --> 00:23:46,640
‫הייתה תקווה שהוא נדחף הצידה,‬

364
00:23:46,720 --> 00:23:51,640
‫ושכל זה קרה מחוץ ל…‬

365
00:23:53,160 --> 00:23:54,680
‫להכרה ולהבנה שלו.‬

366
00:23:54,760 --> 00:23:57,960
‫אתה זוכר שאימא שכבה על האדמה והאיש הלך?‬

367
00:23:58,040 --> 00:24:00,440
‫אמרת לה משהו?‬
‫-לא.‬

368
00:24:00,520 --> 00:24:02,600
‫דיברת איתה בכלל?‬
‫-לא.‬

369
00:24:02,680 --> 00:24:03,920
‫פחדת?‬

370
00:24:06,120 --> 00:24:07,720
‫חשבת שהיא ישנה?‬

371
00:24:09,160 --> 00:24:10,000
‫כן?‬

372
00:24:10,520 --> 00:24:12,120
‫רצית להעיר אותה?‬

373
00:24:12,760 --> 00:24:14,120
‫רצית להעיר אותה?‬

374
00:24:15,520 --> 00:24:16,800
‫היא התעוררה?‬

375
00:24:18,720 --> 00:24:19,720
‫לא.‬

376
00:24:23,040 --> 00:24:24,440
‫זה היה אינטנסיבי למדי.‬

377
00:24:25,440 --> 00:24:29,160
‫כל כמה ימים היה עוד מפגש.‬
‫זה נמשך לאורך מספר שבועות.‬

378
00:24:34,120 --> 00:24:39,520
‫אלכס הצליח שוב‬
‫להפגין זיכרון מדהים של ילד קטן.‬

379
00:24:41,400 --> 00:24:43,480
‫האירועים, איך שהם התרחשו,‬

380
00:24:43,560 --> 00:24:49,080
‫מאיפה הגיע האיש הרע, מאחוריהם,‬

381
00:24:49,160 --> 00:24:53,040
‫ו… איך שאחר כך הוא התרחק,‬

382
00:24:53,120 --> 00:24:55,880
‫שטף את הידיים בנחל ואז נעלם.‬

383
00:24:56,600 --> 00:25:02,160
‫אלכס, האיש שפגע בך ובאימא שלך,‬
‫איזה סוג של מכנסיים הוא לבש?‬

384
00:25:03,800 --> 00:25:06,120
‫אלה.‬
‫-אלה?‬

385
00:25:06,640 --> 00:25:09,640
‫ואז אלכס התחיל לתאר את האדם הזה.‬

386
00:25:09,720 --> 00:25:12,000
‫באיזה צבע הם היו?‬
‫-כחול.‬

387
00:25:12,720 --> 00:25:14,560
‫באיזה צבע היו הנעליים שלו?‬

388
00:25:14,640 --> 00:25:15,920
‫בצבע הזה.‬

389
00:25:16,680 --> 00:25:19,840
‫קיבלנו ממנו תיאור של גבר לבן צעיר,‬

390
00:25:19,920 --> 00:25:23,080
‫שלבש חולצה לבנה ומכנסיים כחולים,‬

391
00:25:23,160 --> 00:25:24,800
‫עם נעליים חומות.‬

392
00:25:24,880 --> 00:25:27,560
‫אבל הפריט המשמעותי ביותר‬

393
00:25:27,640 --> 00:25:30,560
‫היה שאלכס זכר‬
‫שהוא חגר חגורה מעל החולצה הלבנה שלו,‬

394
00:25:30,640 --> 00:25:32,280
‫כמעט כמו סינר קצבים.‬

395
00:25:34,360 --> 00:25:41,240
‫התיאור של אלכס היה דומה לתיאור שנתנה אישה‬
‫שראתה גבר שהולך לכיוון זירת הרצח‬

396
00:25:41,840 --> 00:25:44,120
‫עשר דקות לפני הרצח,‬

397
00:25:45,920 --> 00:25:48,760
‫שלבש חולצה לבנה, מכנסיים כהים,‬

398
00:25:48,840 --> 00:25:50,320
‫ונשא סוג של תיק.‬

399
00:25:50,400 --> 00:25:54,840
‫אז הגענו למסקנה שמבין כל האנשים בקומון,‬

400
00:25:54,920 --> 00:25:58,360
‫זה החשוד הסביר ביותר.‬

401
00:25:59,760 --> 00:26:02,440
‫עכשיו היינו צריכים רק למצוא אותו.‬

402
00:26:02,520 --> 00:26:04,360
‫ניצב משנה, האם יהיה הוגן לומר‬

403
00:26:04,440 --> 00:26:07,240
‫שעד עכשיו התקדמתם מעט מאוד?‬

404
00:26:07,760 --> 00:26:10,360
‫כן, זו הערכה הוגנת.‬

405
00:26:10,440 --> 00:26:13,400
‫קיוויתי שעד עכשיו האדם כבר יהיה במעצר,‬

406
00:26:13,920 --> 00:26:17,440
‫אבל כשתראה את הגודל העצום‬
‫של הבעיה שלי כאן בקומון,‬

407
00:26:17,520 --> 00:26:19,920
‫אתה תבין למה.‬

408
00:26:20,600 --> 00:26:23,680
‫בהיעדר ראיות,‬
‫המשטרה פנתה לפסיכולוגים פליליים‬

409
00:26:23,760 --> 00:26:26,040
‫כדי שיעזרו לבנות פרופיל של התוקף.‬

410
00:26:26,640 --> 00:26:30,440
‫בזמנו, אנחנו רואים‬
‫סרטים כמו "שתיקת הכבשים"…‬

411
00:26:31,200 --> 00:26:35,880
‫אנחנו מראיינים את כל הרוצחים הסדרתיים‬
‫האסורים לבניית פרופיל פסיכו-התנהגותי.‬

412
00:26:35,960 --> 00:26:39,560
‫שבהם פסיכולוגים פליליים‬
‫מבינים מי החשוד שלהם‬

413
00:26:39,640 --> 00:26:41,360
‫בעזרת פרופיילינג של עבריינים.‬

414
00:26:41,440 --> 00:26:46,680
‫זה מעניין אותי. כפי שאמרתי,‬
‫לאמריקאים יש הצלחה רבה.‬

415
00:26:47,200 --> 00:26:52,240
‫מומחה אחד שהם התייעצו איתו‬
‫הוא רוברט רסלר, סוכן FBI בדימוס.‬

416
00:26:52,760 --> 00:26:56,720
‫רסלר ראיין רבים מרוצחי המין‬
‫הנודעים ביותר לשמצה באמריקה,‬

417
00:26:56,800 --> 00:26:58,000
‫ביניהם ג'פרי דאהמר.‬

418
00:26:58,840 --> 00:27:02,840
‫הוא אומר שהאדם‬
‫שרצח את רייצ'ל ניקל אינו מאורגן.‬

419
00:27:02,920 --> 00:27:05,280
‫המחשבה הראשונה של אנשים‬
‫היא האם זה רוצח סדרתי?‬

420
00:27:05,360 --> 00:27:08,640
‫האם נראה את זה שוב תוך כמה ימים או שבועות?‬

421
00:27:08,720 --> 00:27:12,480
‫יש לנו עסק עם אדם לא מאורגן, מוטרף,‬

422
00:27:12,560 --> 00:27:15,120
‫שיכול להיות שסובל מהפרעה נפשית.‬

423
00:27:15,640 --> 00:27:20,080
‫למרות שג'ון באסט פגש את בוב רסלר,‬
‫זה היה ביקור חטוף, בעיקרון.‬

424
00:27:20,160 --> 00:27:25,360
‫אבל המחשבה הייתה שכדאי שנקדם‬
‫את הרעיון של פרופיילינג של עבריינים.‬

425
00:27:26,160 --> 00:27:30,000
‫אז בונה הפרופילים החשוב ביותר של עבריינים,‬

426
00:27:30,080 --> 00:27:32,000
‫שכבר עבד עם המשטרה בעבר,‬

427
00:27:32,080 --> 00:27:36,320
‫נעשה מעורב בחקירה הזאת כיועץ.‬

428
00:27:38,440 --> 00:27:43,520
‫כשהמשטרה מבקשת ממני לעזור,‬
‫זה בדרך כלל כי הדברים תקועים במובן כלשהו.‬

429
00:27:43,600 --> 00:27:45,600
‫- פול בריטון‬
‫פסיכולוג פורנזי יועץ -‬

430
00:27:45,680 --> 00:27:48,680
‫ואני די בטוח שזה היה המצב‬
‫עם הרצח של רייצ'ל ניקל.‬

431
00:27:50,560 --> 00:27:52,240
‫פול בריטון מאוניברסיטת לסטר‬

432
00:27:52,320 --> 00:27:55,400
‫עבד על כמה מתיקי הפשע‬
‫הנודעים ביותר לשמצה במדינה.‬

433
00:27:55,920 --> 00:28:00,080
‫בכל תיק, השוטרים אומרים, "מה שאני רוצה ממך‬

434
00:28:00,160 --> 00:28:04,280
‫"זה משהו שיעזור לי לזהות פושע."‬

435
00:28:04,360 --> 00:28:08,280
‫דניס נילסן, שבהמשך רואיין בכלא‬
‫על ידי הפסיכולוג פול בריטון,‬

436
00:28:08,360 --> 00:28:10,200
‫טרף גברים צעירים חסרי בית.‬

437
00:28:10,280 --> 00:28:15,120
‫"משהו שיקרב אותי‬
‫למנוע מהאדם הזה לעשות זאת שוב."‬

438
00:28:15,200 --> 00:28:17,280
‫לדברי פול בריטון, פסיכולוג פורנזי,‬

439
00:28:17,360 --> 00:28:20,360
‫בני הזוג ווסט‬
‫אינם ייחודיים כפי שאנשים עשויים לחשוב.‬

440
00:28:20,440 --> 00:28:23,520
‫הוא משוכנע שיש‬
‫רוצחי המונים חופשיים נוספים.‬

441
00:28:24,920 --> 00:28:28,320
‫התבקשתי להצטרף ולבחון את התיק הזה‬

442
00:28:28,400 --> 00:28:32,360
‫בין שלושה לארבעה שבועות‬
‫אחרי שרייצ'ל נרצחה.‬

443
00:28:35,400 --> 00:28:39,240
‫והם רצו לשמוע את דעתי,‬

444
00:28:39,320 --> 00:28:42,880
‫ניתוח פסיכולוגי של מי עשוי היה לעשות זאת.‬

445
00:28:46,840 --> 00:28:50,320
‫יש לי את החומרים מזירת הפשע,‬
‫יש לי את הווידאו,‬

446
00:28:50,400 --> 00:28:52,160
‫יש לי את המפות של הקומון.‬

447
00:28:53,240 --> 00:28:57,720
‫אבל מה שאני צריך לעשות זה לבקר בזירה עצמה.‬

448
00:29:00,120 --> 00:29:03,600
‫יש חניון ליד טחנת רוח בווימבלדון קומון.‬

449
00:29:03,680 --> 00:29:04,720
‫חנינו שם,‬

450
00:29:04,800 --> 00:29:08,800
‫ומשם הלכנו ברגל לזירת הפשע.‬

451
00:29:12,240 --> 00:29:14,280
‫מה שהעבריין יחפש‬

452
00:29:14,360 --> 00:29:17,760
‫הוא מקום בו הוא יוכל למצוא קורבן מזדמן.‬

453
00:29:19,480 --> 00:29:22,640
‫זה מקום ממנו הוא יוכל לצפות,‬

454
00:29:23,760 --> 00:29:25,080
‫לפקח.‬

455
00:29:25,800 --> 00:29:30,160
‫הוא מחכה למצוא‬
‫את האדם הכי קרוב להעדפות שלו,‬

456
00:29:30,240 --> 00:29:32,960
‫ובמקרה זו רייצ'ל ניקל המסכנה.‬

457
00:29:33,480 --> 00:29:36,320
‫הוא היה יכול להסתכל ולצפות,‬

458
00:29:37,280 --> 00:29:39,520
‫כי הוא צופה. הוא עוקב.‬

459
00:29:43,480 --> 00:29:45,400
‫ולעיתים קרובות,‬

460
00:29:45,480 --> 00:29:48,080
‫ואני מדבר בפשטות, ברשותכם,‬

461
00:29:48,680 --> 00:29:50,480
‫עולה בו המחשבה…‬

462
00:29:52,640 --> 00:29:55,280
‫"הכלבה הזאת הייתה מזלזלת בי.‬

463
00:29:56,480 --> 00:29:57,880
‫"זה לא מקובל עליי.‬

464
00:29:58,680 --> 00:29:59,920
‫"היא תהיה שלי."‬

465
00:30:02,240 --> 00:30:08,280
‫יש כאן כוונה ממוקדת ביותר‬
‫לחסל את האישה הצעירה הזאת.‬

466
00:30:11,120 --> 00:30:16,120
‫אבל לא היה סביר שרייצ'ל ניקל‬
‫פשוט תיכנע למוות…‬

467
00:30:18,200 --> 00:30:20,840
‫בלי שתהיה תגובה כלשהי.‬

468
00:30:22,960 --> 00:30:25,040
‫אבל אם מישהו אומר בעיקרון,‬

469
00:30:25,120 --> 00:30:28,600
‫"את תעשי עכשיו מה שאני רוצה‬
‫או שאפגע בילד",‬

470
00:30:28,680 --> 00:30:30,160
‫זה משנה הכול.‬

471
00:30:32,920 --> 00:30:34,920
‫הילד שם כבן ערובה.‬

472
00:30:35,000 --> 00:30:39,560
‫הילד שם כקלף מיקוח.‬

473
00:30:39,640 --> 00:30:44,920
‫היא יודעת שהיא מוותרת על חייה‬
‫למען חייו של הילד שלה.‬

474
00:30:53,240 --> 00:30:55,320
‫הצלחתי להיות ברור לחלוטין.‬

475
00:30:55,400 --> 00:30:57,040
‫הוא יהרוג אנשים נוספים.‬

476
00:30:57,120 --> 00:31:00,040
‫זו לא סתם תמונה סטטית.‬

477
00:31:00,120 --> 00:31:04,080
‫זה רק פריים בסרט שממשיך.‬

478
00:31:09,480 --> 00:31:13,120
‫כשחזרת לאימא, היא עמדה או שהיא שכבה?‬

479
00:31:14,280 --> 00:31:17,040
‫אני לא זוכר.‬

480
00:31:17,120 --> 00:31:20,480
‫תפסיק לשאול אותי את השאלות האלה, אבא.‬

481
00:31:20,560 --> 00:31:24,240
‫אתה עושה עבודה מצוינת, אלכס.‬
‫אתה עושה עבודה מצוינת.‬

482
00:31:25,120 --> 00:31:28,040
‫הימים הופכים לשבועות,‬
‫שבועות הופכים לחודשים.‬

483
00:31:28,120 --> 00:31:31,520
‫ואז הגענו לנקודה שבה זה נהיה כבד ורפטטיבי.‬

484
00:31:32,040 --> 00:31:34,120
‫ואז ממש הרגשתי, "זה…‬

485
00:31:34,200 --> 00:31:37,880
‫"אנחנו משחקים על תשוקה שולית פוחתת.‬
‫מה עוד הוא יכול לתת?"‬

486
00:31:37,960 --> 00:31:40,480
‫כשחזרת לאימא…‬
‫-נמאס לי!‬

487
00:31:40,560 --> 00:31:41,920
‫נמאס לך?‬
‫-כן.‬

488
00:31:42,000 --> 00:31:45,160
‫שאלה אחת אחרונה, אלכס.‬
‫-לא. די.‬

489
00:31:45,240 --> 00:31:47,280
‫אוקיי, בסדר. זה בסדר. בוא הנה.‬

490
00:31:47,360 --> 00:31:49,760
‫היית טוב. היית טוב מאוד.‬

491
00:31:57,080 --> 00:31:58,960
‫נדבר על השאר בפעם אחרת, הא?‬

492
00:31:59,040 --> 00:32:00,120
‫לא.‬

493
00:32:00,680 --> 00:32:04,000
‫לא, עדיין יימאס לי.‬

494
00:32:04,080 --> 00:32:05,840
‫עדיין יימאס לך?‬
‫-כן.‬

495
00:32:05,920 --> 00:32:07,600
‫לא נדבר יותר.‬

496
00:32:08,120 --> 00:32:11,280
‫המשטרה רצתה לנסות פעם אחת אחרונה.‬

497
00:32:12,040 --> 00:32:14,920
‫הם חשבו על רעיון נואש אפילו יותר,‬

498
00:32:15,000 --> 00:32:17,760
‫שאולי נחזור לווימבלדון קומון‬
‫ונחיה את זה מחדש.‬

499
00:32:20,160 --> 00:32:23,160
‫אני חושבת שהם קיוו‬
‫שאם הוא יראה את מקום הרצח,‬

500
00:32:23,240 --> 00:32:25,880
‫זה יעורר זיכרונות נוספים.‬

501
00:32:25,960 --> 00:32:30,760
‫חשבתי שהסיכוי קלוש מאוד, אבל לא הרגשתי‬
‫שאני יכולה לאסור עליהם לעשות זאת.‬

502
00:32:30,840 --> 00:32:31,960
‫בסדר.‬

503
00:32:34,480 --> 00:32:37,760
‫אז עכשיו, אוקיי,‬
‫זה לא עוד מפגש שחוזר על עצמו‬

504
00:32:37,840 --> 00:32:41,360
‫באותה סביבה. אולי יש בזה ערך כלשהו.‬

505
00:32:44,600 --> 00:32:47,800
‫וכשהגענו לשם, הוא לא רצה לצאת מהמכונית.‬

506
00:32:51,200 --> 00:32:56,440
‫מה שהטריד אותו הייתה הנוכחות‬
‫של כל המבוגרים הלא מוכרים האלה,‬

507
00:32:56,520 --> 00:33:00,760
‫כי המשטרה הגיעה.‬
‫אלה לא היו רק הבלשים שהוא היה רגיל אליהם.‬

508
00:33:00,840 --> 00:33:02,240
‫היו שם עוד כמה שוטרים.‬

509
00:33:04,360 --> 00:33:07,080
‫בסופו של דבר יצאנו מהמכונית והתחלנו ללכת.‬

510
00:33:08,840 --> 00:33:10,720
‫ברגע שהתחלנו ללכת, הוא היה שמח.‬

511
00:33:12,360 --> 00:33:13,920
‫הלכנו בשביל ההוא.‬

512
00:33:14,960 --> 00:33:17,840
‫התחלנו לרוץ.‬
‫אלכס ואני התחלנו לרוץ, בשביל הכיף.‬

513
00:33:21,320 --> 00:33:24,680
‫הוא נהנה. אבל כמה שוטרים רצו מאחורינו,‬

514
00:33:24,760 --> 00:33:26,720
‫והפסיכולוגית רצה מאחורינו.‬

515
00:33:30,200 --> 00:33:31,680
‫השוטרים לקחו אותנו,‬

516
00:33:31,760 --> 00:33:34,640
‫אבל ראיתי שהילד הקטן ידע לאן אנחנו הולכים…‬

517
00:33:36,920 --> 00:33:38,640
‫ושהוא נזכר בדברים.‬

518
00:33:48,440 --> 00:33:51,200
‫התקרבנו עוד ועוד למקום בו בוצע הפשע.‬

519
00:33:55,000 --> 00:33:57,840
‫הייתי מודעת לכך‬
‫שהילד הולך ונעשה נוקשה יותר,‬

520
00:33:57,920 --> 00:34:00,320
‫ואני די בטוחה שהוא נזכר.‬

521
00:34:01,120 --> 00:34:01,960
‫אלכס?‬

522
00:34:02,480 --> 00:34:04,760
‫האיש שהרג את אימא, איפה הוא היה?‬

523
00:34:07,400 --> 00:34:08,400
‫זה היה כאן?‬

524
00:34:11,080 --> 00:34:13,000
‫מתי הוא התחיל לדבר עם אימא?‬

525
00:34:13,920 --> 00:34:14,920
‫אתה זוכר?‬

526
00:34:17,920 --> 00:34:22,000
‫אמרת לי פעם‬
‫שהוא דיבר עם אימא לפני שהוא הרג אותה.‬

527
00:34:22,080 --> 00:34:25,520
‫אתה זוכר איפה הוא דיבר עם אימא?‬

528
00:34:26,800 --> 00:34:28,120
‫ליד האגם?‬

529
00:34:33,400 --> 00:34:37,360
‫ואז הגיע שלב שבו הוא מעד ונפל קדימה.‬

530
00:34:40,240 --> 00:34:42,200
‫והוא יילל והתייפח.‬

531
00:34:44,760 --> 00:34:47,400
‫ואז כבר הספיק לאנדרה.‬

532
00:34:47,480 --> 00:34:49,200
‫זה פאקינג מטופש.‬

533
00:34:51,680 --> 00:34:54,960
‫הוא בכה, והתפרצתי.‬

534
00:34:55,040 --> 00:34:56,880
‫זה הספיק לי. נמאס לי.‬

535
00:34:56,960 --> 00:35:01,440
‫זה גבה ממנו מחיר כבד מדי,‬

536
00:35:01,520 --> 00:35:03,440
‫וזה גבה מחיר כבד מדי גם ממני.‬

537
00:35:03,520 --> 00:35:05,480
‫קדימה! בוא נלך כבר!‬

538
00:35:07,800 --> 00:35:10,800
‫אז הרמתי אותו ופשוט חזרנו למכונית.‬

539
00:35:23,480 --> 00:35:28,120
‫נסענו בשיא המהירות.‬
‫השארנו להם אבק, בעיקרון.‬

540
00:35:28,640 --> 00:35:30,240
‫אבל לא הייתי במצב כשיר,‬

541
00:35:30,320 --> 00:35:33,840
‫אז עצרתי ברגע שיכולתי ומצאתי מקום שקט.‬

542
00:35:34,360 --> 00:35:36,360
‫וממש פרצתי בבכי,‬

543
00:35:36,440 --> 00:35:39,120
‫ופשוט לא יכולתי להפסיק.‬

544
00:35:39,640 --> 00:35:42,320
‫פשוט לא יכולתי… למנוע מעצמי.‬

545
00:35:42,400 --> 00:35:44,640
‫לא יכולתי להיות חזק בשלב ההוא.‬

546
00:35:44,720 --> 00:35:47,720
‫וידעתי שהוא מסתכל עליי.‬
‫הוא כבר נרגע עד אז.‬

547
00:35:47,800 --> 00:35:50,080
‫אבל פשוט הייתי חייב להוציא את זה.‬

548
00:35:50,600 --> 00:35:53,760
‫ואז, ברגע שהתעשתי,‬

549
00:35:54,640 --> 00:35:57,400
‫אמרתי שאני מצטער,‬

550
00:35:57,480 --> 00:36:00,760
‫וחזרנו לבית של סבתא.‬

551
00:36:00,840 --> 00:36:02,760
‫אז התרחקנו.‬

552
00:36:06,120 --> 00:36:08,240
‫זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותם.‬

553
00:36:09,080 --> 00:36:10,800
‫עשיתי מה שיכולתי.‬

554
00:36:10,880 --> 00:36:14,320
‫לא הייתי מאוד מרוצה ממה שעשיתי,‬
‫אבל ניסיתי ו…‬

555
00:36:15,520 --> 00:36:18,200
‫עצב. ו…‬

556
00:36:22,280 --> 00:36:25,520
‫פשוט מודעות לכך שזה היה ניסיון שלא עבד.‬

557
00:36:28,720 --> 00:36:30,960
‫ראשית, פשע נודע לשמצה‬

558
00:36:31,040 --> 00:36:33,640
‫שלפני חודשיים עלה לכותרות בכל בריטניה.‬

559
00:36:33,720 --> 00:36:37,400
‫בווימבלדון קומון שבדרום מערב לונדון,‬
‫אימא צעירה, רייצ'ל ניקל,‬

560
00:36:37,480 --> 00:36:39,960
‫הותקפה ונדקרה פעמים רבות.‬

561
00:36:40,040 --> 00:36:42,360
‫נראה שמדובר במקרה של רצח אקראי,‬

562
00:36:42,440 --> 00:36:45,320
‫מה שכמובן מקשה מאוד על פתירתו.‬

563
00:36:45,400 --> 00:36:48,120
‫אז הערב הבלשים מניחים‬
‫את כל קלפיהם על השולחן‬

564
00:36:48,200 --> 00:36:51,520
‫ופונים לעזרת האומה כדי למצוא את הרוצח.‬

565
00:36:51,600 --> 00:36:53,360
‫הגענו לשלב בחקירה‬

566
00:36:53,440 --> 00:36:58,800
‫שבו היינו משוכנעים למדי שהתיאור שהיה לנו,‬

567
00:36:58,880 --> 00:37:00,920
‫יש סיכוי טוב שהוא היה של הרוצח.‬

568
00:37:01,000 --> 00:37:03,640
‫אז זה היה הזמן ללכת לתקשורת‬

569
00:37:03,720 --> 00:37:06,640
‫כדי לראות אם מישהו יוכל להביא שם‬

570
00:37:07,160 --> 00:37:09,440
‫של מי שעשוי להיות האדם הזה.‬

571
00:37:10,360 --> 00:37:14,000
‫האדם היה בשנות ה-20 או ה-30 לחייו.‬
‫הוא היה גבוה, מעל 1.78 מטר,‬

572
00:37:14,080 --> 00:37:15,600
‫ושיערו היה חום וקצר.‬

573
00:37:15,680 --> 00:37:19,480
‫הוא לבש חולצה לבנה עם כפתורים‬
‫ומכנסיים כהים, אולי כחולים,‬

574
00:37:19,560 --> 00:37:21,840
‫ונשא תיק קטן וכהה.‬

575
00:37:21,920 --> 00:37:25,720
‫באופן מסקרן, החגורה שלו הייתה מעל חולצתו,‬
‫ולא סביב מכנסיו.‬

576
00:37:26,400 --> 00:37:29,520
‫עכשיו, מנקודה זו,‬
‫בואו נוסיף השערות מושכלות.‬

577
00:37:30,480 --> 00:37:35,480
‫פסיכולוג קליני יועץ‬
‫משרטט פרופיל סביר של הרוצח.‬

578
00:37:37,360 --> 00:37:39,080
‫מה שהם קיבלו ממני‬

579
00:37:39,160 --> 00:37:45,000
‫היה ניתוח פסיכולוגי מפורט של הרוצח, לדעתי.‬

580
00:37:45,080 --> 00:37:48,320
‫גילו של הרוצח הוא פחות מ-30. הוא גר באזור.‬

581
00:37:48,400 --> 00:37:51,440
‫יש לו מעט חברים,‬
‫והוא נוטה לעסוק בתחביביו לבד.‬

582
00:37:51,520 --> 00:37:53,720
‫עשוי להיות לו עניין באמנויות לחימה.‬

583
00:37:53,800 --> 00:37:55,200
‫הוא אוהב פורנוגרפיה.‬

584
00:37:55,280 --> 00:37:57,120
‫אין לו חברה קבועה.‬

585
00:37:57,200 --> 00:38:00,280
‫אם היו לו חברות בעבר,‬
‫הוא היה לא מספק בעיניהן,‬

586
00:38:00,360 --> 00:38:01,640
‫חסר ניסיון מיני…‬

587
00:38:02,280 --> 00:38:07,560
‫אמרתי להם שזה פושע שלא גר רחוק.‬

588
00:38:07,640 --> 00:38:11,160
‫זה אדם שהכיר את הקומון, שהתמצא בדרכים שם.‬

589
00:38:11,240 --> 00:38:13,280
‫הוא הלך ברגל.‬

590
00:38:13,360 --> 00:38:15,320
‫מספר הטלפון אליו יש להתקשר…‬

591
00:38:15,400 --> 00:38:17,040
‫אחרי התוכנית "קריימווץ'",‬

592
00:38:17,560 --> 00:38:19,440
‫הגיעו הרבה שיחות טלפון.‬

593
00:38:19,520 --> 00:38:21,880
‫בנוגע לרצח של רייצ'ל ניקל,‬

594
00:38:21,960 --> 00:38:24,960
‫הגיעו 90 שיחות לאולפן‬
‫בפעם האחרונה שדיברתי עם הצוות.‬

595
00:38:25,040 --> 00:38:30,800
‫לדברי ניצב משנה באסט, עשר מהן מעניינות.‬
‫אדם אחד עלה לראש הרשימה שלהם.‬

596
00:38:32,680 --> 00:38:36,480
‫קיבלנו שיחות טלפון‬
‫משני תושבים מקומיים או יותר,‬

597
00:38:36,560 --> 00:38:38,920
‫שאמרו שהקלסתרון…‬

598
00:38:41,240 --> 00:38:44,880
‫דומה לאדם בשם קולין סטאג.‬

599
00:38:47,000 --> 00:38:51,160
‫והם ציינו שהם חושבים שהוא מסוג האנשים‬

600
00:38:51,240 --> 00:38:53,280
‫שעשויים היו לבצע רצח כזה.‬

601
00:38:53,360 --> 00:38:58,800
‫והוא הודה שהיה בקומון‬
‫בערך באותו זמן שבו רייצ'ל נמצאה.‬

602
00:39:01,040 --> 00:39:04,960
‫האישה שראתה את הגבר שהלך לכיוון זירת הרצח‬

603
00:39:05,040 --> 00:39:09,160
‫הצביעה אחר כך על סטאג במסדר זיהוי‬

604
00:39:09,240 --> 00:39:10,320
‫כאותו אדם.‬

605
00:39:10,880 --> 00:39:14,320
‫במשטרה אומרים שהאדם נעצר אתמול בצהריים.‬

606
00:39:14,400 --> 00:39:15,960
‫הוא עדיין נחקר.‬

607
00:39:17,480 --> 00:39:19,720
‫סטאג גר קרוב לקומון,‬

608
00:39:20,320 --> 00:39:23,480
‫אז כשהוא נעצר, נערך חיפוש בדירה שלו.‬

609
00:39:24,000 --> 00:39:27,600
‫היה משהו מאוד מוזר בדירה הזאת.‬

610
00:39:28,560 --> 00:39:32,680
‫אני זוכר שכשהגענו, היה משהו על דלת הכניסה.‬

611
00:39:33,880 --> 00:39:36,240
‫- סטאג -‬

612
00:39:36,600 --> 00:39:39,800
‫היה כתוב שם, "נוצרים היזהרו", או משהו כזה.‬

613
00:39:40,720 --> 00:39:42,040
‫והיה חדר אחד‬

614
00:39:42,120 --> 00:39:45,880
‫שבו צוירו על הרצפה סימנים של גלגל המזלות,‬

615
00:39:45,960 --> 00:39:48,440
‫וכל המקום היה מלא בתמונות גותיות.‬

616
00:39:48,520 --> 00:39:50,200
‫זה היה פשוט מקום ביזארי.‬

617
00:39:50,280 --> 00:39:52,160
‫אחד השוטרים מצא ארון,‬

618
00:39:52,240 --> 00:39:55,640
‫ובתוך הארון היה ציוד הישרדות.‬

619
00:39:55,720 --> 00:39:56,960
‫היו שם סכינים.‬

620
00:39:57,640 --> 00:40:00,600
‫הייתה שם גם אלה עם כדור בקצה.‬

621
00:40:00,680 --> 00:40:05,640
‫וזה בהחלט הצביע על כך‬
‫שלא בחבר נורמלי בציבור,‬

622
00:40:05,720 --> 00:40:08,120
‫שיש משהו משונה לגביו.‬

623
00:40:08,200 --> 00:40:12,000
‫בנוסף, כמובן, הוא התאים באופן מושלם‬
‫לפרופיל של הפושע.‬

624
00:40:13,720 --> 00:40:15,680
‫אבל הייתה בעיה.‬

625
00:40:16,520 --> 00:40:20,120
‫למרות העובדה שהוא התאים לפרופיל של הפושע,‬

626
00:40:20,640 --> 00:40:23,600
‫לא היו לנו מספיק ראיות כדי לקשר אותו לרצח.‬

627
00:40:24,520 --> 00:40:28,400
‫הוא הודה שהוא היה משתזף בעירום בקומון,‬

628
00:40:28,480 --> 00:40:30,720
‫והוא הואשם בהתערטלות.‬

629
00:40:31,240 --> 00:40:33,560
‫אבל אז הוא שוחרר.‬

630
00:40:35,480 --> 00:40:40,320
‫כמובן שזה היה מאכזב,‬
‫כי לא רק שהוא היה חשוד טוב,‬

631
00:40:40,400 --> 00:40:44,120
‫אלא שהוא היה החשוד היחיד מכל החקירה.‬

632
00:40:44,200 --> 00:40:48,520
‫אז היינו צריכים להבין אם הוא האיש שלנו.‬

633
00:40:48,600 --> 00:40:50,560
‫ובלי ראיות פורנזיות,‬

634
00:40:51,280 --> 00:40:52,280
‫לא ידענו.‬

635
00:40:57,480 --> 00:41:01,280
‫אחרי שהם שחררו את קולין סטאג,‬
‫התקשורת הייתה על סף דלתנו.‬

636
00:41:04,360 --> 00:41:07,360
‫אלכס היה העד היחיד לרצח של אימא שלו,‬

637
00:41:07,960 --> 00:41:11,160
‫ומי שרצח אותה עדיין הסתובב חופשי.‬

638
00:41:11,240 --> 00:41:12,760
‫אז הוא היה בסכנה.‬

639
00:41:13,400 --> 00:41:15,840
‫אז ידעתי שאנחנו באמת לא בטוחים כאן,‬

640
00:41:15,920 --> 00:41:17,640
‫ושאני צריך לקחת אותו.‬

641
00:41:21,320 --> 00:41:23,480
‫לא היה לנו הרבה אמון באף אחד.‬

642
00:41:25,560 --> 00:41:30,240
‫אז פשוט נקטנו בכל אמצעי זהירות‬
‫כדי שלא יעקבו אחרינו או יאתרו אותנו…‬

643
00:41:33,440 --> 00:41:35,760
‫ויצאנו אל החושך.‬

644
00:41:40,080 --> 00:41:43,080
‫ונסענו לכיוון החוף‬

645
00:41:43,160 --> 00:41:47,760
‫כדי להתרחק כמה שיותר מהרוצח שהסתובב חופשי‬

646
00:41:47,840 --> 00:41:50,560
‫ומעדר העיתונאים ששום דבר לא היה עוצר בעדם.‬

647
00:41:51,440 --> 00:41:55,160
‫ועזבנו חברים ובני משפחה.‬
‫השארנו את כל הדברים החומריים מאחור.‬

648
00:41:55,240 --> 00:41:56,960
‫עזבנו את הבית שחלקנו.‬

649
00:41:57,040 --> 00:42:00,240
‫לקחנו רק את מה שיכולנו לסחוב איתנו.‬

650
00:42:00,760 --> 00:42:04,480
‫חצינו את הגבול ונכנסנו לעולם חדש.‬

651
00:42:09,480 --> 00:42:14,280
‫- שישה חודשים לאחר מכן -‬

652
00:42:23,840 --> 00:42:27,000
‫רייצ'ל ואני תמיד דיברנו על מעבר לצרפת.‬

653
00:42:32,760 --> 00:42:35,240
‫ביליתי זמן רב בצרפת כשהייתי נער.‬

654
00:42:36,640 --> 00:42:38,000
‫שיחקתי הרבה טניס‬

655
00:42:38,560 --> 00:42:42,320
‫ונסעתי בטרמפים, אז הכרתי את המדינה לא רע.‬

656
00:42:44,120 --> 00:42:47,800
‫היינו בכפר קטן, כמה קילומטרים מהחוף.‬

657
00:42:48,680 --> 00:42:53,560
‫עצרנו ליד דלת הכניסה בפעם הראשונה‬
‫עם המפתחות ביד שלנו, פתחנו את הדלת,‬

658
00:42:55,080 --> 00:42:58,240
‫והייתה לנו הרגשה נהדרת של משהו חדש שמתחיל.‬

659
00:43:00,720 --> 00:43:03,360
‫יש לי רק שניים. יש לך שם בערך 50.‬

660
00:43:03,440 --> 00:43:04,640
‫תראה מתחת ל…‬

661
00:43:04,720 --> 00:43:06,720
‫זה היה ממש אידילי.‬

662
00:43:07,960 --> 00:43:09,480
‫בית קטן ומקסים.‬

663
00:43:10,440 --> 00:43:12,160
‫נוף מהחצר,‬

664
00:43:12,240 --> 00:43:15,520
‫הסתובבו שם תרנגולות, גורי כלבים התרוצצו.‬

665
00:43:16,120 --> 00:43:19,720
‫ובאמת שיכולנו סוף סוף לעצור,‬

666
00:43:19,800 --> 00:43:24,080
‫להעריך את המצב‬
‫ולהרגיש קצת שקט ושלווה סביבנו.‬

667
00:43:26,920 --> 00:43:28,440
‫אלכס, תירגע.‬

668
00:43:29,200 --> 00:43:30,240
‫תירגע.‬

669
00:43:30,960 --> 00:43:33,440
‫יהיה לך כאב בטן אם תאכל ככה.‬

670
00:43:33,520 --> 00:43:37,880
‫יותר מכול, זה הרגיש כאילו‬
‫השארנו חלק גדול מהרוע מאחורינו.‬

671
00:43:37,960 --> 00:43:40,640
‫הרגשנו שאנחנו במקום של שלווה.‬

672
00:43:42,440 --> 00:43:46,480
‫סוף סוף היה נראה שדברים מסתדרים עבורנו.‬

673
00:43:47,000 --> 00:43:49,480
‫זה היה אושר מוחלט.‬

674
00:43:51,320 --> 00:43:54,080
‫רק לזכות שוב באנונימיות הזאת.‬

675
00:44:04,080 --> 00:44:07,600
‫ערב טוב. הבלש שמוביל‬
‫את המצוד אחר הרוצח של רייצ'ל ניקל,‬

676
00:44:07,680 --> 00:44:10,480
‫האישה הצעירה‬
‫שנרצחה בווימבלדון קומון לפני שנה,‬

677
00:44:10,560 --> 00:44:14,800
‫אומר שהחקירה עשויה להצטמצם תוך שבועות,‬
‫אלא אם תהיה התפתחות גדולה חדשה.‬

678
00:44:14,880 --> 00:44:20,560
‫אני מאמין שאם שום דבר קריטי‬
‫לא יתגלה בחודשיים הקרובים,‬

679
00:44:20,640 --> 00:44:23,560
‫הייתי אומר שזה יהיה סוף החקירה.‬

680
00:44:23,640 --> 00:44:26,640
‫ג'ון באסט אמר לתקשורת‬
‫שאין כיווני חקירה חדשים,‬

681
00:44:27,200 --> 00:44:31,400
‫שהלכנו עם החקירה הכי רחוק שיכולנו,‬
‫ושהיא לקראת סיום,‬

682
00:44:32,280 --> 00:44:34,920
‫בעוד שבמשך כל הזמן הזה כן קרה משהו.‬

683
00:44:39,840 --> 00:44:42,840
‫היה כתוב שם, "צירפתי מכתב מהודר,‬

684
00:44:42,920 --> 00:44:45,800
‫"ואם את לא רוצה לקרוא אותו, את לא חייבת."‬

685
00:44:46,680 --> 00:44:50,000
‫אבל הסקרנות גברה עליי,‬
‫והייתי חייבת לקרוא את המכתב.‬

686
00:44:50,080 --> 00:44:56,520
‫קיבלנו שיחת טלפון מאישה‬
‫שראתה את קולין סטאג בטלוויזיה,‬

687
00:44:56,600 --> 00:44:57,920
‫והיא אמרה, "האיש הזה‬

688
00:44:58,000 --> 00:45:03,440
‫"הוא איש שניהלתי איתו‬
‫חלופת מכתבים בין אנשים בודדים.‬

689
00:45:04,920 --> 00:45:06,320
‫"ואלה מכתבים מאוד מוזרים."‬

690
00:45:08,280 --> 00:45:12,120
‫כל מילה, הוא משתמש במילים‬
‫הכי מטונפות וולגריות שניתן להשתמש בהן.‬

691
00:45:12,880 --> 00:45:15,560
‫הוא שאל אם אהבתי את המכתב שהוא כתב לי.‬

692
00:45:16,080 --> 00:45:18,560
‫אמרתי שהוא לא הרשים אותי, בעיקרון,‬

693
00:45:18,640 --> 00:45:20,760
‫והוא אמר שהוא יכתוב לי עוד אחד,‬

694
00:45:21,280 --> 00:45:23,960
‫ושאל אם ארצה שהוא ישלח לי אותו,‬
‫ואמרתי לו שלא.‬

695
00:45:24,040 --> 00:45:27,440
‫ואמרתי שאם אקבל ממנו עוד מכתב,‬
‫אתן אותו למשטרה.‬

696
00:45:28,120 --> 00:45:30,840
‫היא שלחה אלינו את המכתבים האלה,‬

697
00:45:30,920 --> 00:45:35,480
‫מה שנתן לנו תובנות מסוימות‬
‫לגבי האופן בו קולין סטאג חושב.‬

698
00:45:37,080 --> 00:45:41,560
‫ואז ג'ון באסט ביקש ממני שאעלה למשרד שלו,‬

699
00:45:41,640 --> 00:45:44,360
‫ושם הכירו לי איזו שוטרת.‬

700
00:45:44,440 --> 00:45:46,840
‫באסט אמר, "זה סמל הבילוש שלי,‬

701
00:45:46,920 --> 00:45:49,360
‫"ואני רוצה שהוא ידע מה קורה."‬

702
00:45:50,240 --> 00:45:52,440
‫ואז הוסבר לי‬

703
00:45:52,520 --> 00:45:54,840
‫שעומד להתבצע מבצע חשאי‬

704
00:45:55,640 --> 00:45:59,800
‫שמטרתו לגלות‬
‫אם הפנטזיות המיניות של קולין סטאג‬

705
00:45:59,880 --> 00:46:02,880
‫יחשפו מידע כלשהו בנוגע לרצח,‬

706
00:46:02,960 --> 00:46:05,400
‫שרק הרוצח יכול לדעת.‬

707
00:46:05,480 --> 00:46:06,640
‫השוטרים פנו אליי‬

708
00:46:06,720 --> 00:46:10,000
‫ושאלו אם אוכל לעזור להם במבצע חשאי.‬

709
00:46:11,160 --> 00:46:12,880
‫האופן בו המבצע יעבוד‬

710
00:46:12,960 --> 00:46:18,320
‫הוא שהשוטרת הסמויה תכתוב מכתב לקולין סטאג,‬

711
00:46:18,400 --> 00:46:21,280
‫תחת השם הבדוי ליזי ג'יימס.‬

712
00:46:21,360 --> 00:46:25,760
‫היא מנסה לגרום לו לכתוב לה‬
‫על הפנטזיות המיניות שלו,‬

713
00:46:25,840 --> 00:46:30,120
‫כך שאם הוא יכתוב לה בחזרה‬

714
00:46:30,200 --> 00:46:32,920
‫באופן דומה‬

715
00:46:33,000 --> 00:46:38,240
‫לאופן בו הרוצח של רייצ'ל ניקל‬
‫עשוי היה לכתוב בחזרה,‬

716
00:46:38,320 --> 00:46:41,800
‫אז יהיה בסיס להמשיך בחקירה.‬

717
00:46:43,320 --> 00:46:45,440
‫וקולין סטאג אכן כתב בחזרה.‬

718
00:46:46,440 --> 00:46:49,560
‫ליזי היקרה, אני כל כך שמח‬
‫שאת אוהבת את המכתבים שלי‬

719
00:46:49,640 --> 00:46:54,040
‫ושאת רחבת אופקים וחסרת עכבות כמוני.‬

720
00:46:54,120 --> 00:46:55,800
‫אני רוצה לשלוט בך.‬

721
00:46:55,880 --> 00:46:59,400
‫הדברים שאעשה לך‬
‫יכולים לגרום לעיניים שלך לדמוע.‬

722
00:47:00,160 --> 00:47:03,000
‫את תישארי מושפלת ומלוכלכת.‬

723
00:47:03,080 --> 00:47:04,840
‫במשטרה התרגשו מאוד‬

724
00:47:05,440 --> 00:47:10,240
‫מהאלמנטים המיניים הראשונים‬
‫שהגיעו מקולין סטאג.‬

725
00:47:11,160 --> 00:47:15,280
‫עכשיו הם מרגישים שהמבצע שלהם מוצדק,‬

726
00:47:15,360 --> 00:47:17,120
‫שיש עוד מה לדעת,‬

727
00:47:17,200 --> 00:47:20,240
‫ושהם לא בזבזו את זמנם.‬

728
00:47:35,360 --> 00:47:38,520
‫יום אחד, אחרי שהיינו שם אולי שנה,‬

729
00:47:38,600 --> 00:47:41,440
‫אלכס ואני העמדנו פנים‬
‫שאנחנו עורכים קרב חרבות.‬

730
00:47:45,800 --> 00:47:49,400
‫והוא אמר, "זה כמו כשהאיש הרע הגיע".‬

731
00:47:50,560 --> 00:47:52,320
‫וניסיתי…‬

732
00:47:52,400 --> 00:47:55,960
‫תפסתי את עצמי,‬
‫וניסיתי להמשיך באופן הכי טבעי שיכולתי.‬

733
00:48:00,000 --> 00:48:04,280
‫אז בוקר אחד פשוט התיישבתי‬
‫ליד השולחן האדום הקטן,‬

734
00:48:04,360 --> 00:48:06,960
‫הצבתי את המצלמה, ו…‬

735
00:48:08,000 --> 00:48:11,480
‫ופשוט ניסיתי לדבר על מה שקרה.‬

736
00:48:17,480 --> 00:48:18,920
‫אלכס רצה לצייר,‬

737
00:48:19,000 --> 00:48:21,480
‫והוא רצה שאעזור לו עם הציור.‬

738
00:48:22,880 --> 00:48:28,720
‫אבא, אתה יכול לעזור לי‬
‫לצייר את אימא על הדף הזה?‬

739
00:48:29,520 --> 00:48:31,240
‫כשהמשכנו עם הציור,‬

740
00:48:31,320 --> 00:48:35,840
‫אלכס נתן מידע שהבהיר לחלוטין מה הוא ראה.‬

741
00:48:36,640 --> 00:48:38,000
‫אימא ראתה אותו?‬

742
00:48:39,320 --> 00:48:40,960
‫אני לא חושב שהיא ראתה.‬

743
00:48:41,040 --> 00:48:42,960
‫לא? אתה ראית אותו קודם?‬

744
00:48:44,120 --> 00:48:46,040
‫כן, אני ראיתי אותו קודם.‬

745
00:48:47,160 --> 00:48:49,120
‫היה לו תיק?‬

746
00:48:49,840 --> 00:48:50,680
‫כן.‬

747
00:48:50,760 --> 00:48:53,000
‫והוא פתח אותו, או שהוא כבר היה פתוח?‬

748
00:48:53,080 --> 00:48:54,040
‫הוא פתח אותו.‬

749
00:48:54,120 --> 00:48:55,400
‫ומה הוא הוציא ממנו?‬

750
00:48:55,480 --> 00:48:56,480
‫סכין.‬

751
00:48:58,200 --> 00:49:01,080
‫הנה אימא, הנה האיש הרע.‬

752
00:49:01,600 --> 00:49:02,680
‫איפה הסכין?‬

753
00:49:10,680 --> 00:49:12,920
‫מה הוא עשה לך?‬
‫-הפיל אותי!‬

754
00:49:13,000 --> 00:49:14,560
‫הוא הפיל אותך?‬
‫-כן.‬

755
00:49:15,080 --> 00:49:17,920
‫האיש הרע תקע בה את הדברים שלו.‬

756
00:49:18,000 --> 00:49:19,360
‫מה הוא תקע בה?‬

757
00:49:19,440 --> 00:49:21,480
‫סכין. הנה הסכין שלו.‬

758
00:49:22,000 --> 00:49:23,200
‫ראית אותו?‬

759
00:49:23,920 --> 00:49:25,240
‫כן, ראיתי את הסכין.‬

760
00:49:25,320 --> 00:49:26,800
‫ראית את כל הפעמים?‬

761
00:49:28,040 --> 00:49:30,320
‫ראיתי את זה… כן, ראיתי הכול.‬

762
00:49:30,840 --> 00:49:32,200
‫את הכול.‬

763
00:49:33,200 --> 00:49:34,720
‫הוא היה שם, ראה הכול,‬

764
00:49:34,800 --> 00:49:37,920
‫הטמיע את כל זה,‬

765
00:49:38,000 --> 00:49:39,800
‫שרד כמעט שנה,‬

766
00:49:39,880 --> 00:49:42,040
‫כשבעיקרון הוא מחזיק את זה בראש לבד.‬

767
00:49:42,920 --> 00:49:45,800
‫ראית פחות או יותר הכול?‬
‫-כן, ראיתי הכול.‬

768
00:49:45,880 --> 00:49:47,360
‫הסתכלת לצד השני?‬

769
00:49:48,520 --> 00:49:51,200
‫כן, הסתכלתי לשם.‬

770
00:49:51,920 --> 00:49:55,560
‫הסתכלתי לשם כדי לראות אם קורה עוד משהו.‬

771
00:49:55,640 --> 00:49:56,920
‫כן?‬
‫-כן.‬

772
00:49:57,000 --> 00:49:58,240
‫זה היה ממש נורא?‬

773
00:49:58,760 --> 00:50:00,760
‫כן, זה היה ממש נורא.‬

774
00:50:03,920 --> 00:50:05,520
‫היה מאוד קשה לשמוע את זה.‬

775
00:50:05,600 --> 00:50:08,400
‫זה הילד שלך. זה התינוק שלך.‬

776
00:50:09,120 --> 00:50:11,720
‫הוא היה שם.‬
‫רייצ'ל הייתה שם. אני לא הייתי שם.‬

777
00:50:11,800 --> 00:50:14,200
‫ניסיתי לדמיין את זה לאורך כל אותה שנה,‬

778
00:50:14,280 --> 00:50:17,640
‫שוב ושוב, לילה אחרי לילה.‬
‫רציתי לדעת מה הם עברו,‬

779
00:50:17,720 --> 00:50:20,200
‫כי רציתי להיות מסוגל לעשות משהו בנידון,‬

780
00:50:20,280 --> 00:50:22,160
‫או לחלוק בדרך כלשהי.‬

781
00:50:22,240 --> 00:50:25,240
‫וכאן קיבלתי אישור‬

782
00:50:25,320 --> 00:50:30,600
‫למה התרחש בדיוק, למה שאלכס ראה, ו…‬

783
00:50:31,600 --> 00:50:36,920
‫זה ישר החזיר אותי למצב‬
‫של לדמיין איך זה בטח היה עבור שניהם.‬

784
00:50:39,920 --> 00:50:42,280
‫ואז, כמה שבועות אחר כך,‬

785
00:50:42,360 --> 00:50:47,800
‫הגיעו החדשות שעומדים להגיש‬
‫כתב אישום נגד קולין סטאג ברצח של רייצ'ל.‬

786
00:50:48,360 --> 00:50:51,120
‫בסקוטלנד יארד אומרים שקולין פרנסיס סטאג‬

787
00:50:51,200 --> 00:50:54,800
‫נעצר הבוקר בשעה חמש וחצי‬
‫בביתו ברוהמפטון שבדרום-מערב לונדון.‬

788
00:50:54,840 --> 00:50:56,880
‫- 17 באוגוסט 1993‬
‫שלושה עשר חודשים אחרי הרצח -‬

789
00:50:56,960 --> 00:51:00,320
‫הכתובת בה בוצע המעצר‬
‫רחוקה כקילומטר וחצי מווימבלדון קומון,‬

790
00:51:00,400 --> 00:51:02,760
‫שם רייצ'ל נרצחה לפני קצת יותר משנה.‬

791
00:51:02,840 --> 00:51:07,040
‫השוטרים בילו את היום בחפירה בגינה שלו‬
‫ובסריקת השטח עם גלאי מתכות.‬

792
00:51:07,120 --> 00:51:12,400
‫קולין סטאג נעצר‬
‫והובא לתחנת המשטרה בווימבלדון‬

793
00:51:13,120 --> 00:51:14,560
‫כחשוד ברצח.‬

794
00:51:15,600 --> 00:51:20,440
‫ומעצרו הגיע בעקבות‬
‫מבצע חשאי במעורבות שוטרת.‬

795
00:51:20,520 --> 00:51:23,360
‫היא פיתחה מערכת יחסים קרובה עם סטאג.‬

796
00:51:23,440 --> 00:51:25,800
‫תרצי להציג את עצמך באופן רשמי?‬

797
00:51:26,320 --> 00:51:28,640
‫כן. אני שוטרת בתפקיד.‬

798
00:51:28,720 --> 00:51:31,920
‫למטרת החקירה הזאת,‬
‫אני מוכרת בשם ליזי ג'יימס.‬

799
00:51:32,000 --> 00:51:35,800
‫אם אראה לך כ-30 או 40 מכתבים‬

800
00:51:36,920 --> 00:51:39,040
‫שהחלפת עם ליזי ג'יימס,‬

801
00:51:40,400 --> 00:51:44,720
‫יהיה לך מה לומר‬
‫בנוגע לרצון שלך לקיים יחסי מין‬

802
00:51:44,800 --> 00:51:49,080
‫ופעילויות מיניות בווימבלדון קומון‬

803
00:51:49,160 --> 00:51:52,480
‫וביער פתוח, כולל שימוש בסכינים…‬

804
00:51:52,560 --> 00:51:53,560
‫אין תגובה.‬

805
00:51:53,640 --> 00:51:56,440
‫במקום בו דם זורם?‬

806
00:51:56,520 --> 00:51:57,480
‫אין תגובה.‬

807
00:51:57,560 --> 00:52:00,280
‫במהלך המבצע החשאי,‬

808
00:52:00,360 --> 00:52:03,200
‫קולין סטאג נפגש עם השוטרת הסמויה,‬

809
00:52:03,280 --> 00:52:06,280
‫והוא נתן לה מכתב‬

810
00:52:06,880 --> 00:52:10,440
‫שהציג את הרעיון‬
‫של סכינים וכל מיני דברים אחרים‬

811
00:52:10,520 --> 00:52:12,760
‫שהיו חלק מהפנטזיות של הרוצח.‬

812
00:52:12,840 --> 00:52:14,960
‫אתה זוכר את המכתב הזה עכשיו, קולין?‬

813
00:52:15,040 --> 00:52:16,240
‫אין תגובה.‬

814
00:52:17,360 --> 00:52:19,400
‫"ואז האיש ניגש לערמת הבגדים שלו‬

815
00:52:19,480 --> 00:52:22,040
‫"ומוציא חוט וסכין."‬

816
00:52:22,560 --> 00:52:25,720
‫לרוצח של רייצ'ל ניקל‬

817
00:52:25,800 --> 00:52:29,560
‫הייתה שורה של אלמנטים‬
‫מאוד ספציפיים בפנטזיה שלו,‬

818
00:52:29,640 --> 00:52:31,360
‫שאינם מאוד שכיחים.‬

819
00:52:32,600 --> 00:52:37,640
‫ועכשיו נראה שלקולין סטאג‬
‫יש בדיוק אותן פנטזיות.‬

820
00:52:39,760 --> 00:52:44,400
‫אנחנו צריכים להסתכל על הפנטזיות‬
‫ככל שהן התקדמו, כפי שכתבת לליזי ג'יימס.‬

821
00:52:45,800 --> 00:52:47,160
‫הסטייה הגוברת,‬

822
00:52:47,240 --> 00:52:50,160
‫השליטה הגוברת, האלימות הגוברת,‬

823
00:52:50,680 --> 00:52:53,080
‫הצורך להשפיל ולשלוט.‬

824
00:52:53,160 --> 00:52:56,400
‫המון דברים הצביעו עליו כרוצח.‬

825
00:52:57,000 --> 00:53:00,120
‫אני חושב שמה שקרה‬
‫זה שהלכת בשביל טחנת הרוח,‬

826
00:53:00,200 --> 00:53:02,320
‫והתיישבת על חלקת דשא קטנה.‬

827
00:53:02,400 --> 00:53:06,360
‫אני חושב שלמעשה תיארת את זה‬
‫באחד המכתבים שלך לליזי ג'יימס.‬

828
00:53:07,440 --> 00:53:10,440
‫העובדה שאתה רואה אישה בלונדינית מהממת‬

829
00:53:10,520 --> 00:53:12,560
‫מתקרבת ממרחק.‬

830
00:53:12,640 --> 00:53:15,160
‫זה מה שקרה לרייצ'ל?‬
‫-אין תגובה.‬

831
00:53:15,240 --> 00:53:18,560
‫הסתכלת מנקודת התצפית שלך וריגלת אחריה.‬

832
00:53:18,640 --> 00:53:21,040
‫ורצת, וארבת לה.‬

833
00:53:21,120 --> 00:53:24,040
‫ודחפת את הילד הקטן שלה עם הפנים כלפי מטה.‬

834
00:53:25,000 --> 00:53:27,320
‫דחפת את הפנים של הילד הקטן לבוץ.‬

835
00:53:28,600 --> 00:53:32,960
‫אין תגובה.‬
‫-ואז דקרת את רייצ'ל 49 פעמים.‬

836
00:53:33,040 --> 00:53:33,920
‫אין תגובה.‬

837
00:53:34,000 --> 00:53:40,120
‫ב-15 ביולי 1992, בווימבלדון קומון,‬

838
00:53:40,200 --> 00:53:42,440
‫רצחת את רייצ'ל ניקל,‬

839
00:53:42,520 --> 00:53:45,400
‫גרמת למותה מפצעי דקירה רבים.‬

840
00:53:45,920 --> 00:53:46,960
‫אין תגובה.‬

841
00:53:50,040 --> 00:53:52,920
‫אחרי שהוחזק במהלך הלילה‬
‫בתחנת משטרה בקרבת מקום,‬

842
00:53:53,000 --> 00:53:56,360
‫קולין סטאג הוסע במהירות‬
‫לבית המשפט השלום וימבלדון,‬

843
00:53:56,440 --> 00:53:58,760
‫כשהוא מואשם ברצח של רייצ'ל ניקל.‬

844
00:54:01,960 --> 00:54:05,080
‫השופטים השאירו אותו במעצר עד לשבוע הבא.‬

845
00:54:05,680 --> 00:54:12,680
‫התביעה הכללית קיבלה את כל הראיות‬
‫הקשורות למכתבים ולראיון,‬

846
00:54:12,760 --> 00:54:15,120
‫והוחלט שיש מספיק ראיות‬

847
00:54:15,200 --> 00:54:17,320
‫כדי להאשים אותו ברצח.‬

848
00:54:19,560 --> 00:54:22,080
‫כשקולין סטאג מחוץ לרחובות,‬

849
00:54:22,160 --> 00:54:25,280
‫מבחינתי, כל העניין הסתיים.‬

850
00:54:26,680 --> 00:54:30,720
‫אז החלטתי שזה זמן טוב ללכת על משהו אחר.‬

851
00:54:31,240 --> 00:54:33,520
‫אז עזבתי את החקירה.‬

852
00:54:35,600 --> 00:54:38,680
‫העובדה שקולין סטאג במעצר עכשיו‬

853
00:54:38,760 --> 00:54:41,000
‫העניקה תחושת הקלה מסוימת.‬

854
00:54:41,080 --> 00:54:42,960
‫אבל למדנו משלב מוקדם,‬

855
00:54:43,040 --> 00:54:48,640
‫ידעתי שאם אתה עובר‬
‫מצב כמו זה שאנחנו עברנו,‬

856
00:54:49,400 --> 00:54:55,400
‫אתה כל הזמן מגן על עצמך,‬
‫ואתה במנטליות של לחכות ולראות.‬

857
00:55:04,960 --> 00:55:08,600
‫- שלושה חודשים לאחר מכן -‬

858
00:55:09,120 --> 00:55:11,800
‫- פלאמסטד, דרום-מזרח לונדון -‬

859
00:55:11,880 --> 00:55:14,880
‫המשטרה בדרום לונדון במצוד‬
‫אחר הרוצח של ילדה בת ארבע ואימה.‬

860
00:55:14,960 --> 00:55:15,800
‫- 6 בנובמבר 1993 -‬

861
00:55:15,880 --> 00:55:19,520
‫לדבריהם, מדובר באחד המקרים‬
‫המזעזעים שהם נאלצו לחקור אי פעם.‬

862
00:55:19,600 --> 00:55:21,040
‫אני אימא.‬

863
00:55:22,080 --> 00:55:26,120
‫חברים קרובים של סמנתה וג'זמין ביסט‬
‫עדיין מנסים לעכל את מה שקרה.‬

864
00:55:27,720 --> 00:55:30,720
‫מה שזעזע את המשטרה‬
‫הייתה האכזריות של הרציחות.‬

865
00:55:30,800 --> 00:55:34,360
‫קצין בכיר אמר‬
‫שפציעותיה של סם ביסט היו איומות.‬

866
00:55:35,160 --> 00:55:37,960
‫אני מחשיב את עצמי לקשוח יחסית,‬

867
00:55:38,720 --> 00:55:40,880
‫לא הרבה משפיע עליי, אבל…‬

868
00:55:41,840 --> 00:55:42,920
‫- מיקי בנקס‬
‫ניצב משנה -‬

869
00:55:43,000 --> 00:55:46,560
‫אפילו עכשיו זה גורם לי לחשוב,‬
‫"אלוהים, מה לכל הרוחות קרה שם?"‬

870
00:55:46,640 --> 00:55:48,880
‫זאת אומרת, זה היה מזוויע.‬

871
00:55:50,000 --> 00:55:52,080
‫מיקי בנקס היה ניצב המשנה שלי.‬

872
00:55:52,160 --> 00:55:54,520
‫הוא היה קצין החקירה הבכיר, והוא למעשה…‬

873
00:55:54,600 --> 00:55:56,320
‫- רוג'ר בוידל-סמית'‬
‫סמל בילוש -‬

874
00:55:56,400 --> 00:56:00,880
‫אני זוכר שהוא שם עליי יד ואמר,‬
‫"רוג', פשוט תתכונן,‬

875
00:56:00,960 --> 00:56:04,160
‫"כי זה המקרה הכי נורא שראיתי."‬
‫אני זוכר את זה עד היום.‬

876
00:56:06,800 --> 00:56:09,840
‫ואז נכנסנו יחד עם צוות המז"פ‬

877
00:56:09,920 --> 00:56:11,120
‫וערכנו חיפוש בדירה.‬

878
00:56:12,360 --> 00:56:14,520
‫זאת הייתה דירה קטנה עם חדר שינה אחד,‬

879
00:56:14,600 --> 00:56:17,720
‫והבנו שסמנתה ביסט גרה שם‬

880
00:56:17,800 --> 00:56:20,840
‫עם בתה בת הארבע,‬
‫אבל הן היו צריכות לחלוק חדר שינה.‬

881
00:56:21,880 --> 00:56:25,120
‫היא הייתה אם יחידנית,‬
‫וכנראה שלא היה לה הרבה כסף.‬

882
00:56:26,160 --> 00:56:31,000
‫היו הרבה צעצועים בחדר השינה,‬
‫הרבה ציורים של ג'זמין על הקירות.‬

883
00:56:32,480 --> 00:56:35,000
‫היה נראה לי שהן היו מאוד קרובות.‬

884
00:56:36,680 --> 00:56:37,720
‫וכשנכנסנו,‬

885
00:56:37,800 --> 00:56:42,880
‫התברר שיכול להיות‬
‫שסמנתה נדקרה למוות במסדרון,‬

886
00:56:44,560 --> 00:56:46,320
‫נגררה לסלון,‬

887
00:56:46,400 --> 00:56:50,000
‫והונחה על כרית גדולה בתנוחת כוכב.‬

888
00:56:50,880 --> 00:56:53,200
‫וגופתה בותרה.‬

889
00:56:53,800 --> 00:56:56,600
‫נעשה ניסיון להסיר את רגליה,‬

890
00:56:56,680 --> 00:56:59,120
‫והגופה נפתחה.‬

891
00:57:01,760 --> 00:57:04,200
‫כשחזרנו במסדרון,‬

892
00:57:04,280 --> 00:57:07,280
‫חדר השינה היה בצד ימין, קרוב לדלת הכניסה.‬

893
00:57:07,360 --> 00:57:09,200
‫ונכנסנו לחדר השינה,‬

894
00:57:09,280 --> 00:57:14,440
‫וראש של ילדה קטנה הציץ מתחת לשמיכה.‬

895
00:57:15,920 --> 00:57:18,440
‫אפשר היה לראות שיער סתור,‬

896
00:57:18,520 --> 00:57:22,600
‫והתברר שהיא נחנקה והותקפה מינית.‬

897
00:57:23,120 --> 00:57:25,600
‫היא הייתה מתה, אבל נראתה כאילו היא ישנה.‬

898
00:57:28,600 --> 00:57:33,000
‫המחשבה הראשונה הייתה, "אנחנו חייבים‬
‫לתפוס את מי שעשה את זה, כי הוא משוגע".‬

899
00:57:35,160 --> 00:57:39,320
‫כולם רצו לתפוס את המנוול‬
‫שביצע את הפשע הזה.‬

900
00:57:39,400 --> 00:57:42,440
‫זה היה דבר שכולנו הסכמנו עליו,‬

901
00:57:42,520 --> 00:57:46,640
‫אחרת יהיה עוד רצח.‬
‫כי ברגע שהאנשים האלה מתחילים עם זה,‬

902
00:57:46,720 --> 00:57:50,640
‫די ברור שהם יהפכו לרוצחים סדרתיים.‬

903
00:57:53,960 --> 00:57:56,160
‫היו מאות טביעות אצבעות בדירה,‬

904
00:57:56,240 --> 00:57:59,960
‫וכמובן שהן היו צריכות‬
‫לעבור דרך מחלקת טביעות אצבעות,‬

905
00:58:00,040 --> 00:58:02,000
‫כשכל טביעה נבחנת בנפרד.‬

906
00:58:05,720 --> 00:58:08,480
‫שוטרי טביעות האצבעות‬
‫מסתכלים דרך זכוכית מגדלת‬

907
00:58:08,560 --> 00:58:12,280
‫על כל טביעת אצבע‬
‫ומזהים אותה דרך הפיתולים והסימנים,‬

908
00:58:12,360 --> 00:58:14,000
‫וזאת אמנות.‬

909
00:58:15,040 --> 00:58:21,440
‫אבל אז, תוך חודשיים אולי,‬
‫הצלחנו לשלול את כל סימני האצבעות האלה,‬

910
00:58:22,600 --> 00:58:24,960
‫שזה כשלעצמו דבר יוצא דופן למדי,‬

911
00:58:25,040 --> 00:58:29,200
‫כי בדרך כלל יש סימן אחד או שניים‬
‫שנשארים לא מזוהים,‬

912
00:58:29,280 --> 00:58:31,640
‫ולעיתים קרובות הם של החשוד.‬

913
00:58:31,720 --> 00:58:35,000
‫לא היה שום דנ"א, לא היו שום רמזים.‬

914
00:58:35,080 --> 00:58:38,600
‫שום דבר שהיה יכול לעזור לחקירה.‬

915
00:58:38,680 --> 00:58:41,920
‫לא מצאנו כלום, שזה מאוד יוצא דופן.‬

916
00:58:42,000 --> 00:58:44,400
‫לא היה כל סימן לפריצה לדירה,‬

917
00:58:44,480 --> 00:58:47,360
‫והבלשים מודים שיש להם מעט רמזים בתיק הזה.‬

918
00:58:47,440 --> 00:58:50,840
‫בנוגע למניע לרצח הזה של אם ובתה הצעירה,‬

919
00:58:50,920 --> 00:58:53,280
‫נראה שרק הרוצח יודע מהו.‬

920
00:58:54,040 --> 00:58:57,840
‫התת-ניצב שלי בזמנו פנה אליי‬

921
00:58:57,920 --> 00:59:00,760
‫ואמר לי שכדאי שאדבר עם פול בריטון,‬

922
00:59:02,480 --> 00:59:03,800
‫כי הוא היה מומחה.‬

923
00:59:03,880 --> 00:59:07,000
‫הוא עשה עבודה רבה בתיק של רייצ'ל ניקל.‬

924
00:59:10,560 --> 00:59:15,040
‫אז לקחו אותי לזירה של הרציחות.‬

925
00:59:15,120 --> 00:59:20,120
‫הדירה שסמנתה וג'זמין ביסט גרו בה‬

926
00:59:20,200 --> 00:59:22,840
‫חשובה למדי מבחינת המיקום שלה.‬

927
00:59:22,920 --> 00:59:28,000
‫מייד מאחורי הדירה יש אזור של גינה.‬

928
00:59:31,920 --> 00:59:33,160
‫ומעבר לגינה הזאת‬

929
00:59:34,000 --> 00:59:35,880
‫יש אזור מוקף בעצים,‬

930
00:59:35,960 --> 00:59:39,600
‫שבו הוא יושב, צופה, מגשים את הפנטזיות שלו,‬

931
00:59:40,320 --> 00:59:41,880
‫ועולות לו מחשבות כאלה,‬

932
00:59:41,960 --> 00:59:43,840
‫"את לא תתגרי בי.‬

933
00:59:43,920 --> 00:59:46,320
‫"את לא תלעגי לי.‬

934
00:59:46,400 --> 00:59:48,880
‫"בואי נראה איך תסתדרי אחרי שאגמור איתך."‬

935
00:59:49,640 --> 00:59:52,640
‫פול בריטון, פסיכולוג קליני,‬
‫עד כמה אתם מכירים אותו?‬

936
00:59:52,720 --> 00:59:55,640
‫אני חושב שאנחנו יודעים היטב מה עבר לו בראש‬

937
00:59:55,720 --> 00:59:57,360
‫בעת ביצוע העבירה,‬

938
00:59:57,440 --> 01:00:01,720
‫אבל הייתי רוצה שהוא יספר לי‬
‫איך הוא עלה לראשונה על הדרך‬

939
01:00:01,800 --> 01:00:05,160
‫שבסופו של דבר הובילה אותו להרוג,‬
‫לפגוע בסמנתה.‬

940
01:00:05,760 --> 01:00:09,000
‫היית רוצה שהוא יספר לך?‬
‫לא סביר שהוא יתקשר ויגיד,‬

941
01:00:09,080 --> 01:00:12,120
‫"אפשר לדבר עם פול בריטון בבקשה?"‬
‫ויספק את התשובות.‬

942
01:00:12,200 --> 01:00:15,720
‫אני חושב שיש אפשרות שהוא ירצה לעשות זאת.‬

943
01:00:17,400 --> 01:00:21,480
‫נדיר מאוד שזרים תוקפים אנשים רגילים.‬

944
01:00:23,320 --> 01:00:26,160
‫נוכחות של ילדים היא אפילו יותר נדירה.‬

945
01:00:27,960 --> 01:00:31,120
‫סביר להניח שהוא כבר עשה משהו דומה בעבר.‬

946
01:00:31,200 --> 01:00:35,600
‫הוא לא סתם יצא ועשה את זה.‬
‫זה תהליך, להגיע לרמה כזאת של אלימות.‬

947
01:00:37,560 --> 01:00:40,760
‫ולא הצלחנו להבין איך,‬

948
01:00:40,840 --> 01:00:44,880
‫בפרק זמן של 16 חודשים‬

949
01:00:44,960 --> 01:00:47,720
‫בין הרצח בווימבלדון קומון‬

950
01:00:49,000 --> 01:00:50,120
‫לרצח בפלאמסטד,‬

951
01:00:50,640 --> 01:00:57,560
‫איך שני אנשים שונים מסוגלים‬
‫לבצע פשעים אכזריים ונועזים כאלה.‬

952
01:00:57,640 --> 01:01:01,360
‫אז האם יכול להיות שאותו אדם ביצע את שניהם?‬

953
01:01:03,280 --> 01:01:08,040
‫הקורבנות היו מאוד דומות בגילן ובמראה שלהן.‬

954
01:01:08,720 --> 01:01:12,320
‫לשתיהן היה ילד שנכח במהלך התקיפות.‬

955
01:01:12,960 --> 01:01:17,040
‫ומספר פצעי הדקירה‬
‫בגופן של רייצ'ל ניקל ושל סמנתה ביסט‬

956
01:01:17,120 --> 01:01:18,640
‫היה באזור ה-50.‬

957
01:01:21,160 --> 01:01:22,880
‫אז לבקשתנו,‬

958
01:01:22,960 --> 01:01:27,480
‫הבלשים הבכירים בחקירה של תיק ניקל‬
‫הגיעו לחדר האירועים שלנו‬

959
01:01:28,720 --> 01:01:32,320
‫כדי לדבר על נקודות הדמיון בין שתי הזירות.‬

960
01:01:33,720 --> 01:01:37,800
‫ובעיקרון, הם ביטלו את ההצעה שלנו‬

961
01:01:37,880 --> 01:01:41,160
‫שיכול להיות ששני הפשעים‬
‫בוצעו על ידי אותו אדם.‬

962
01:01:41,240 --> 01:01:42,520
‫כי כמובן,‬

963
01:01:42,600 --> 01:01:45,800
‫קולין סטאג היה במעצר‬
‫כשהאם והבת ממשפחת ביסט נרצחו.‬

964
01:01:48,480 --> 01:01:53,520
‫וניסינו לשכנע אותם שיכול להיות‬
‫שהם תפסו את האיש הלא נכון.‬

965
01:01:55,600 --> 01:01:57,000
‫ואיך הם הגיבו לזה?‬

966
01:01:57,520 --> 01:02:01,960
‫בעוינות, ופשוט…‬

967
01:02:03,200 --> 01:02:05,440
‫"אין סיכוי שלא תפסנו את האיש הנכון."‬

968
01:02:07,520 --> 01:02:08,920
‫היה להם את החשוד שלהם,‬

969
01:02:09,000 --> 01:02:12,720
‫והם פשוט לא היו מעוניינים לדון בנושא.‬

970
01:02:13,800 --> 01:02:16,200
‫הם היו משוכנעים שהם תפסו את הבחור הנכון.‬

971
01:02:30,000 --> 01:02:32,400
‫פותח את המתנות!‬

972
01:02:34,040 --> 01:02:38,160
‫עברה שנה וחצי, ואלכס היה במקום טוב.‬

973
01:02:38,240 --> 01:02:42,520
‫אין הרבה מתנות מתחת לעץ עכשיו.‬

974
01:02:42,600 --> 01:02:44,480
‫יש המון מתנות מתחת לעץ.‬

975
01:02:44,560 --> 01:02:47,120
‫הוא התאקלם בבית הספר,‬
‫הוא היה שמח עם חבריו.‬

976
01:02:47,200 --> 01:02:49,280
‫אז הוא ממש פרח.‬

977
01:02:49,360 --> 01:02:51,240
‫זה מנוף גדול.‬

978
01:02:55,360 --> 01:02:56,880
‫בערך באותה תקופה,‬

979
01:02:57,440 --> 01:02:59,600
‫הגיעה אליי השמועה ש…‬

980
01:03:00,480 --> 01:03:05,800
‫שהמשטרה צריכה שאלכס יעיד‬
‫במשפט של קולין סטאג.‬

981
01:03:08,240 --> 01:03:11,480
‫הם קיוו שהוא יוכל לספק‬
‫תיאורים פיזיים של התוקף‬

982
01:03:11,560 --> 01:03:14,600
‫וגם תיאורים של התנועות שלו‬
‫לפני ואחרי התקיפה.‬

983
01:03:16,920 --> 01:03:19,880
‫אז שוב, היינו תקועים בין הפטיש לסדן.‬

984
01:03:20,760 --> 01:03:21,800
‫מה נעשה?‬

985
01:03:21,880 --> 01:03:26,040
‫אם זה האיש, ולא נופיע,‬

986
01:03:26,120 --> 01:03:27,400
‫הוא יחזור לרחובות.‬

987
01:03:27,480 --> 01:03:29,600
‫אבל מה המחיר שאלכס ישלם‬

988
01:03:29,680 --> 01:03:32,960
‫בעקבות מפגש פנים אל פנים‬
‫עם האדם שעשה את זה?‬

989
01:03:38,920 --> 01:03:42,280
‫- תחנת משטרת פלאמסטד -‬

990
01:03:47,680 --> 01:03:50,320
‫אני חושב שזו הייתה פשוט הרגשה.‬

991
01:03:50,840 --> 01:03:53,760
‫פשוט הרגשה שמשהו כאן ממש לא בסדר.‬

992
01:03:59,560 --> 01:04:02,600
‫כי זו הייתה אחת‬
‫מזירות הפשע הראשונות שהייתי בהן‬

993
01:04:02,680 --> 01:04:06,200
‫שבה כל טביעת אצבע שהייתה במקום נשללה.‬

994
01:04:12,960 --> 01:04:16,400
‫מיקי בנקס דיבר איתי,‬

995
01:04:16,920 --> 01:04:21,640
‫והוא רצה שייערך‬
‫חיפוש נוסף בטביעות האצבעות,‬

996
01:04:22,240 --> 01:04:24,360
‫במיוחד באלה ששייכות לסמנתה ביסט.‬

997
01:04:25,520 --> 01:04:29,040
‫מיקי לחץ מאוד חזק שזה יתבצע,‬

998
01:04:29,120 --> 01:04:32,320
‫ובסופו של דבר מחלקת טביעות אצבעות נכנעה‬

999
01:04:32,400 --> 01:04:37,640
‫והסכימה לבחון מחדש‬
‫כמה מטביעות האצבעות החשודות יותר‬

1000
01:04:37,720 --> 01:04:39,840
‫שנמצאו בדירה של משפחת ביסט.‬

1001
01:04:46,040 --> 01:04:51,560
‫זמן מה לאחר מכן‬
‫הוא התקשר אליי ואמר, "יש לנו תוצאה".‬

1002
01:04:53,040 --> 01:04:57,960
‫כמה מטביעות האצבעות‬
‫שבהתחלה זוהו כשייכות לסמנתה ביסט…‬

1003
01:05:00,840 --> 01:05:02,000
‫למעשה,‬

1004
01:05:02,720 --> 01:05:04,400
‫היו שייכות לאדם בשם‬

1005
01:05:05,200 --> 01:05:06,240
‫רוברט נאפר.‬

1006
01:05:07,680 --> 01:05:10,480
‫וזה היה רגע של אאוריקה, זה בטוח.‬

1007
01:05:11,600 --> 01:05:15,520
‫לעולם לא אשכח את זה.‬
‫אלוהים, הייתי ברקיע השביעי.‬

1008
01:05:16,120 --> 01:05:20,800
‫נמצאו כשלוש או ארבע‬
‫טביעות אצבע של נאפר בדירה.‬

1009
01:05:20,880 --> 01:05:24,120
‫אחת הייתה ממש מחוץ לדלת הפטיו,‬

1010
01:05:24,200 --> 01:05:25,640
‫והיו כמה בפנים,‬

1011
01:05:25,720 --> 01:05:29,680
‫במקום ממנו הוא ללא ספק‬
‫נכנס דרך החלונות הצרפתיים.‬

1012
01:05:31,200 --> 01:05:34,440
‫הוא גר באזור. היה לו עבר פלילי קצר מאוד,‬

1013
01:05:34,520 --> 01:05:38,160
‫ולמעשה הוא בילה חודשיים במעצר.‬

1014
01:05:38,240 --> 01:05:40,920
‫נאפר נעצר בביתו ביום שישי.‬

1015
01:05:41,000 --> 01:05:42,720
‫הוא גר ברחוב פלאמסטד היי,‬

1016
01:05:42,800 --> 01:05:45,120
‫כ-800 מטר מהמקום בו התרחשו הרציחות.‬

1017
01:05:46,200 --> 01:05:51,040
‫אחרי שהוא נעצר ועבר הערכה בתחנת המשטרה,‬
‫היה ברור שהוא סובל ממחלת נפש כלשהי.‬

1018
01:05:51,120 --> 01:05:52,880
‫וכשהוא נחקר,‬

1019
01:05:53,680 --> 01:05:56,840
‫הוא נתן תשובות מוזרות מאוד בגוף שלישי,‬

1020
01:05:56,920 --> 01:05:58,800
‫כאילו הוא מדבר על מישהו אחר.‬

1021
01:06:00,040 --> 01:06:03,720
‫הוא היה בחור כזה שחשב שהוא שונה מכולנו.‬

1022
01:06:03,800 --> 01:06:06,440
‫הוא היה מרוחק. בחור מוזר.‬

1023
01:06:06,520 --> 01:06:10,360
‫כולם אמרו אותו דבר,‬
‫כל מי שפגש אותו. הוא היה מוזר.‬

1024
01:06:11,760 --> 01:06:15,200
‫הגענו לדירה שלו ברחוב פלאמסטד היי,‬

1025
01:06:15,280 --> 01:06:17,160
‫דירת חדר קטנה מאוד.‬

1026
01:06:19,680 --> 01:06:22,240
‫לא היו לו מיטה או מזרן,‬
‫מה שהיה מוזר בעיניי.‬

1027
01:06:22,920 --> 01:06:24,440
‫הוא ישן על הרצפה, כנראה.‬

1028
01:06:26,560 --> 01:06:29,880
‫ואז התחלנו לערוך חיפוש בדירה.‬

1029
01:06:31,400 --> 01:06:35,760
‫ומהר מאוד מצאנו את ארגז הכלים האדום,‬

1030
01:06:35,840 --> 01:06:37,760
‫שהיה על הרצפה.‬

1031
01:06:39,640 --> 01:06:40,960
‫הוא היה נעול,‬

1032
01:06:41,040 --> 01:06:44,360
‫וכמובן שהיינו נואשים לגלות מה יש בפנים.‬

1033
01:06:44,440 --> 01:06:45,680
‫כשפתחנו אותו,‬

1034
01:06:45,760 --> 01:06:48,360
‫היו שם סכינים.‬

1035
01:06:50,040 --> 01:06:51,040
‫היה שם ספר,‬

1036
01:06:51,120 --> 01:06:54,840
‫ובספר היו הסברים‬
‫על שיטות של חניקה, אני חושב,‬

1037
01:06:54,920 --> 01:06:57,760
‫ועל נקודות פגיעות בגוף,‬

1038
01:06:57,840 --> 01:07:03,120
‫שנעשה בהן שימוש כדי לתקוף אנשים‬
‫ולנטרל אותם או להרוג אותם.‬

1039
01:07:04,080 --> 01:07:05,720
‫היה שם ספר מפות.‬

1040
01:07:08,720 --> 01:07:12,280
‫ובספר המפות הזה‬
‫היו כל מיני סימונים ושרבוטים.‬

1041
01:07:13,160 --> 01:07:15,640
‫בזמנו, לא הבנו במה מדובר.‬

1042
01:07:18,520 --> 01:07:21,360
‫וחשבנו שהם מן הסתם יהיו חשובים מאוד‬

1043
01:07:21,440 --> 01:07:26,160
‫בזיהוי האפשרי של זירות הפשע שלו.‬

1044
01:07:26,240 --> 01:07:28,840
‫ובאחד השרבוטים,‬

1045
01:07:30,200 --> 01:07:32,400
‫היו כמה מדרגות‬

1046
01:07:33,960 --> 01:07:37,760
‫שנראה היה שיכולות להיות הית'פילד טראס.‬

1047
01:07:40,280 --> 01:07:42,920
‫ובשרבוט הזה הוא כתב את המילים,‬

1048
01:07:43,000 --> 01:07:44,360
‫"אזור אפשרי."‬

1049
01:07:45,800 --> 01:07:48,920
‫הוא זיהה אותו כמטרה אפשרית עבורו.‬

1050
01:07:49,720 --> 01:07:52,040
‫גבר בן 28 הואשם ברציחתן‬

1051
01:07:52,120 --> 01:07:56,200
‫של אם יחידנית, סמנתה ביסט,‬
‫ושל בתה בת הארבע, ג'זמין, בנובמבר האחרון.‬

1052
01:07:56,280 --> 01:08:00,640
‫היום רוברט נאפר הכחיש שרצח,‬
‫אבל הודה בהריגתן.‬

1053
01:08:00,720 --> 01:08:04,360
‫הרוצח של סמנתה‬
‫צפוי לקבל את גזר דינו בהמשך היום.‬

1054
01:08:05,600 --> 01:08:09,640
‫הדבר המאוד עצוב בתיק הזה‬
‫הוא שסמנתה הייתה בת יחידה,‬

1055
01:08:09,720 --> 01:08:12,120
‫ואימא שלה, מרגרט,‬

1056
01:08:12,640 --> 01:08:16,720
‫מעולם לא התאוששה‬
‫מהאובדן של נכדתה היחידה ושל בתה היחידה.‬

1057
01:08:18,320 --> 01:08:20,880
‫זאת אומרת, זה מספיק רע לאבד את הבת שלך,‬

1058
01:08:20,960 --> 01:08:22,800
‫אבל גם את הנכדה שלך?‬

1059
01:08:24,080 --> 01:08:25,840
‫המשפחה חוסלה.‬

1060
01:08:27,800 --> 01:08:30,120
‫טרגדיה. נורא.‬

1061
01:08:30,200 --> 01:08:34,600
‫וכדי להוסיף למצוקה של התיק הזה,‬

1062
01:08:35,120 --> 01:08:39,760
‫אימא שלה מתה יום לפני שנאפר היה אמור‬
‫לעמוד למשפט בבית המשפט אולד ביילי.‬

1063
01:08:42,520 --> 01:08:45,480
‫אז זה פשוט מקרה עצוב מאוד.‬

1064
01:08:55,600 --> 01:08:57,040
‫זמן מה לאחר מכן,‬

1065
01:08:58,480 --> 01:09:00,240
‫כשהסתכלנו שוב על המפות שלו,‬

1066
01:09:01,880 --> 01:09:05,560
‫למרות שרוב הסימונים‬
‫היו באזור דרום-מזרח לונדון…‬

1067
01:09:07,360 --> 01:09:09,000
‫- ריצ'מונד -‬

1068
01:09:09,080 --> 01:09:11,560
‫היה סימון מסוים‬

1069
01:09:12,720 --> 01:09:14,680
‫רחוק מאוד מפלאמסטד,‬

1070
01:09:14,760 --> 01:09:17,160
‫בריצ'מונד פארק, דרום-מערב לונדון.‬

1071
01:09:18,120 --> 01:09:20,040
‫המקום נקרא מטע איזבלה,‬

1072
01:09:21,760 --> 01:09:26,280
‫וזו הייתה חלקת אדמה פתוחה‬
‫קרובה מאוד לווימבלדון קומון,‬

1073
01:09:26,880 --> 01:09:28,600
‫זירת הרצח של רייצ'ל ניקל.‬

1074
01:09:30,760 --> 01:09:32,920
‫- 14 בספטמבר 1994‬
‫שנתיים מאז הרצח של רייצ'ל -‬

1075
01:09:33,000 --> 01:09:35,960
‫מר סטאג נחקר לראשונה‬
‫על ידי הבלשים בספטמבר האחרון.‬

1076
01:09:36,680 --> 01:09:40,960
‫הוא אמור להופיע כאן בבית המשפט‬
‫באשמת הרצח של רייצ'ל ניקל הבוקר.‬

1077
01:09:46,680 --> 01:09:51,120
‫הודיעו לי לפני המשפט שלא יהיה צורך באלכס,‬

1078
01:09:51,200 --> 01:09:53,160
‫שהעדות שלו לא נחוצה.‬

1079
01:09:53,240 --> 01:09:56,600
‫חלק ממני היה אסיר תודה‬
‫שהוא לא יצטרך לעבור את החוויה הקשה,‬

1080
01:09:56,680 --> 01:09:58,240
‫אבל חלק אחר ממני היה מודאג‬

1081
01:09:58,320 --> 01:10:01,160
‫שאנחנו לא משקיעים בזה‬
‫את כל מה שאנחנו יכולים.‬

1082
01:10:04,720 --> 01:10:07,840
‫ואז כמה ימים אחר כך,‬
‫הגיעו החדשות המטלטלות.‬

1083
01:10:08,360 --> 01:10:12,160
‫חבר התקשר כדי לשאול מה שלומי,‬
‫לשאול איך אני מתמודד עם החדשות.‬

1084
01:10:12,240 --> 01:10:13,680
‫ואמרתי, "אילו חדשות?"‬

1085
01:10:13,760 --> 01:10:16,040
‫והוא אמר, "אתה לא יודע?‬

1086
01:10:16,120 --> 01:10:18,560
‫"זה נזרק."‬

1087
01:10:20,000 --> 01:10:22,920
‫האדם שהואשם ברצח האכזרי של רייצ'ל ניקל‬

1088
01:10:23,000 --> 01:10:24,720
‫בווימבלדון קומון לפני שנתיים‬

1089
01:10:24,800 --> 01:10:28,560
‫יצא היום כאדם חופשי מבית המשפט‬
‫עוד לפני שהמשפט אפילו התחיל.‬

1090
01:10:28,640 --> 01:10:30,240
‫זה היה הלם מוחלט.‬

1091
01:10:30,320 --> 01:10:32,720
‫שופט באולד ביילי פתח בהתקפה נוקבת‬

1092
01:10:32,800 --> 01:10:35,360
‫על שיטות המשטרה היום, אחרי שסגר את התיק‬

1093
01:10:35,440 --> 01:10:38,400
‫נגד האדם שהואשם ברצח של רייצ'ל ניקל.‬

1094
01:10:38,480 --> 01:10:41,920
‫קולין סטאג יצא לחופשי‬
‫אחרי שבילה יותר משנה במעצר,‬

1095
01:10:42,000 --> 01:10:45,240
‫אחרי שנתפס במבצע משטרתי חשאי‬

1096
01:10:45,320 --> 01:10:49,960
‫שזכה לביקורת חריפה מהשופט‬
‫ונפסק כבלתי קביל.‬

1097
01:10:50,040 --> 01:10:55,840
‫כעסתי, כי מי שהחליט שהראיות האלה טובות‬

1098
01:10:55,920 --> 01:11:00,200
‫ושהן יעמדו באתגר מן הסתם עשה טעות גדולה.‬

1099
01:11:00,280 --> 01:11:03,600
‫וכעסתי שאולי האדם שהחליט לזרוק הכול לפח‬

1100
01:11:03,680 --> 01:11:07,560
‫פעל בקיצוניות,‬
‫מכיוון שהיו ראיות נסיבתיות חזקות.‬

1101
01:11:08,160 --> 01:11:11,960
‫הייתה כנראה הרגשה שאם יש החלטה שצריך לקבל‬

1102
01:11:12,040 --> 01:11:15,960
‫בנוגע לשאלה אם קולין סטאג ביצע רצח,‬

1103
01:11:16,040 --> 01:11:18,400
‫זו החלטה שצריכה להתקבל ע"י חבר מושבעים.‬

1104
01:11:19,000 --> 01:11:20,760
‫אבל לא הגענו כל כך רחוק.‬

1105
01:11:20,840 --> 01:11:25,600
‫ויליאם קלג, סנגור מטעם המדינה,‬
‫טען שהשוטרת ג'יימס שיקרה,‬

1106
01:11:25,680 --> 01:11:28,080
‫והציעה תמריצים למין ולמערכת יחסים.‬

1107
01:11:28,160 --> 01:11:33,920
‫השופט אוגנל אמר שהתנהגות המשטרה‬
‫הסגירה לא רק מידה של עודף להט,‬

1108
01:11:34,000 --> 01:11:36,560
‫אלא גם ניסיון בוטה להפליל חשוד‬

1109
01:11:36,640 --> 01:11:40,080
‫באמצעות התנהגות פוזיטיבית ומטעה‬
‫מהסוג הדוחה ביותר.‬

1110
01:11:40,160 --> 01:11:41,200
‫נכשלנו.‬

1111
01:11:41,720 --> 01:11:44,560
‫וזאת לא הרגשה טובה.‬

1112
01:11:45,480 --> 01:11:49,160
‫"חיי נהרסו על ידי שילוב‬
‫של תאוריות פסיכולוגיות מפוקפקות‬

1113
01:11:49,240 --> 01:11:54,120
‫"וכמה סיפורים שנכתבו כדי לספק‬
‫את הבקשות המיניות המוזרות של שוטרת סמויה.‬

1114
01:11:54,200 --> 01:11:57,120
‫"השופט הכיר בכך‬
‫שמעולם לא הייתה אף ראיה נגדי,‬

1115
01:11:57,200 --> 01:11:59,920
‫"לא ראיות פורנזיות, לא ראיות הודאה, כלום."‬

1116
01:12:00,000 --> 01:12:03,880
‫כשנשאל אם קולין סטאג‬
‫צריך לקבל התנצלות מהמשטרה,‬

1117
01:12:03,960 --> 01:12:08,640
‫מר פול קונדון אמר שהמשטרה כבר התנצלה‬
‫בפני מי שהיה נחוץ להתנצל בפניהם לדעתה.‬

1118
01:12:09,680 --> 01:12:12,960
‫אני לא מביע שום התנצלות‬

1119
01:12:13,040 --> 01:12:16,560
‫על החקירה‬
‫של המשטרה המטרופוליטנית בתיק הזה.‬

1120
01:12:16,640 --> 01:12:19,520
‫אני תומך באופן מלא בפעולת הקצינים שלי,‬

1121
01:12:19,600 --> 01:12:23,320
‫ואני לוקח אחריות מלאה‬
‫על פעולות המשטרה בתיק הזה.‬

1122
01:12:28,600 --> 01:12:31,400
‫זה הרגיש כאילו חזרנו ליום הראשון,‬

1123
01:12:32,120 --> 01:12:35,920
‫עם הרוצח שמסתובב חופשי ובלי הגנה.‬

1124
01:12:38,320 --> 01:12:40,120
‫ומה שבאמת הדגיש את זה‬

1125
01:12:40,200 --> 01:12:42,880
‫הייתה ההצהרה של פול קונדון, מפקד המשטרה,‬

1126
01:12:42,960 --> 01:12:45,320
‫שהם לא מחפשים אף אחד אחר.‬

1127
01:12:45,400 --> 01:12:48,240
‫כרגע, אין מידע חדש,‬

1128
01:12:48,320 --> 01:12:50,880
‫אין לנו כיווני חקירה חדשים.‬

1129
01:12:53,040 --> 01:12:56,320
‫אז הם הבהירו היטב שלדעתם‬
‫קולין סטאג התחמק מעונש על רצח,‬

1130
01:12:56,400 --> 01:12:57,800
‫וכעת הוא מסתובב חופשי.‬

1131
01:12:58,840 --> 01:13:02,000
‫נשארתי עם ההרגשה‬
‫שאני לא יכול לסמוך על אף אחד,‬

1132
01:13:02,080 --> 01:13:06,600
‫ותמיד תהינו אם זכינו ליחס שונה‬

1133
01:13:06,680 --> 01:13:09,840
‫מכיוון שהייתי גבר צעיר בעל צבע.‬

1134
01:13:11,320 --> 01:13:13,880
‫אתה מאבד כל אמון במערכת.‬

1135
01:13:14,480 --> 01:13:18,920
‫אז עכשיו, כל סגירת מעגל ש…‬
‫שהייתה יכולה להיות משמעותית עבורנו‬

1136
01:13:19,000 --> 01:13:23,600
‫הייתה דבר שהיינו צריכים למצוא בעצמנו,‬
‫ולא יכולנו לסמוך על נסיבות חיצוניות‬

1137
01:13:23,680 --> 01:13:25,120
‫שיספקו לנו אותה.‬

1138
01:13:37,480 --> 01:13:41,000
‫במשך שנים רבות‬
‫לא הייתה שום התקדמות אמיתית.‬

1139
01:13:43,000 --> 01:13:47,360
‫שום דבר לא ממש השתנה מבחינת מה שידענו.‬

1140
01:13:52,040 --> 01:13:54,240
‫מהיום הראשון, אלה היינו שלושתנו.‬

1141
01:13:54,320 --> 01:13:56,400
‫- אלכס הנסקומב -‬

1142
01:13:56,520 --> 01:13:58,960
‫אבא שלי ואני והכלבה שלנו, מולי.‬

1143
01:13:59,040 --> 01:14:01,280
‫זאת הייתה המשפחה שלנו.‬

1144
01:14:02,080 --> 01:14:05,400
‫אבא שלי ידע שהבנתי מה קרה.‬

1145
01:14:06,320 --> 01:14:08,000
‫שאימא שלי אהבה אותי,‬

1146
01:14:08,600 --> 01:14:12,400
‫ושהיא לא הייתה רוצה לעזוב אותי.‬

1147
01:14:13,760 --> 01:14:15,520
‫אז אבא שלי ואני‬

1148
01:14:15,600 --> 01:14:18,080
‫לא דיברנו על אימא שלי.‬

1149
01:14:18,160 --> 01:14:20,320
‫לא דיברנו על העבר.‬

1150
01:14:22,720 --> 01:14:26,800
‫אבל עדיין הרגשתי כעס על כך שזה קרה,‬

1151
01:14:26,880 --> 01:14:32,160
‫ושלא משנה מה עשיתי,‬
‫לא יכולתי למנוע מזה לקרות.‬

1152
01:14:35,840 --> 01:14:38,120
‫אני חושב שאם אתה עד‬

1153
01:14:38,200 --> 01:14:42,840
‫למידה כזאת של רוע כילד קטן,‬

1154
01:14:44,440 --> 01:14:47,400
‫האשליה שיש לך שההורים שלך,‬

1155
01:14:47,480 --> 01:14:50,120
‫ולא משנה כמה טובה העבודה שהם עושים,‬

1156
01:14:50,200 --> 01:14:52,640
‫יכולים באמת להגן עליך מפני נזק,‬

1157
01:14:52,720 --> 01:14:55,600
‫אני חושב שהיא קורסת.‬

1158
01:14:56,840 --> 01:15:00,000
‫אלכס היה ילד קטן ממש מתוק.‬

1159
01:15:00,520 --> 01:15:03,120
‫הייתה שם שמחה.‬

1160
01:15:04,520 --> 01:15:08,240
‫אבל אז, בשנים שלפני ההתבגרות, היה שם כעס,‬

1161
01:15:08,320 --> 01:15:12,040
‫והכעס כוון אליי, די בצדק.‬

1162
01:15:13,520 --> 01:15:17,000
‫כעסתי מאוד על הרבה דברים שחווינו.‬

1163
01:15:18,120 --> 01:15:21,840
‫המפגשים שנמשכו לאורך שבועות וחודשים.‬

1164
01:15:21,920 --> 01:15:26,920
‫הדבר שהכי הטריד אותי היה‬
‫שמחזירים אותי לאותו יום שוב ושוב,‬

1165
01:15:27,000 --> 01:15:30,920
‫והצעות שנתנו לי בנוגע‬
‫לאיך אני אמור להרגיש לגבי זה.‬

1166
01:15:31,000 --> 01:15:34,600
‫ואני מניח שסחבתי את זה איתי במידה מסוימת.‬

1167
01:15:37,160 --> 01:15:39,400
‫הוא הסתבך עם הרשויות.‬

1168
01:15:39,960 --> 01:15:44,040
‫רק דברים קטנים,‬
‫אבל שוטרים דפקו על הדלת מדי פעם.‬

1169
01:15:47,000 --> 01:15:50,240
‫אני לא חושב שהיה לי את אותו כבוד,‬

1170
01:15:50,320 --> 01:15:53,520
‫את אותו אמון כלפי אבא שלי כמו שהיה לי פעם.‬

1171
01:15:55,360 --> 01:16:00,120
‫והנקודה הבסיסית הייתה‬
‫שהוא היה מגן המשפחה בתור האב,‬

1172
01:16:02,080 --> 01:16:06,640
‫ולמרבה הצער, הוא אפשר לזה לקרות לנו.‬

1173
01:16:07,520 --> 01:16:11,920
‫אז בשנות הנעורים שלי,‬
‫היו בינינו הרבה קונפליקטים.‬

1174
01:16:14,680 --> 01:16:19,440
‫הייתה לי תחושת אשמה עצומה‬
‫שלא הגנתי על המשפחה שלי.‬

1175
01:16:21,520 --> 01:16:23,120
‫ואתה מרגיש טיפש.‬

1176
01:16:23,200 --> 01:16:24,520
‫אתה מרגיש כמו טיפש,‬

1177
01:16:24,600 --> 01:16:30,240
‫כי אומרים לנו להפקיד את ביטחוננו‬
‫בידיים של סוכנויות אחרות.‬

1178
01:16:30,320 --> 01:16:34,400
‫פעם מזמן זה היה המערב הפרוע,‬
‫והיית לוקח את החוק לידיים‬

1179
01:16:34,480 --> 01:16:38,680
‫ומגן על יקיריך בכל אמצעי שנדרש.‬

1180
01:16:39,960 --> 01:16:42,040
‫וזאת ההבנה שנחתה עליי באותה תקופה.‬

1181
01:16:43,000 --> 01:16:44,320
‫אני לא עשיתי את זה,‬

1182
01:16:44,920 --> 01:16:46,280
‫והלוואי שהייתי עושה.‬

1183
01:16:54,720 --> 01:16:58,320
‫עם כל שבוע שעובר, עם כל חודש שעובר,‬

1184
01:16:58,400 --> 01:17:00,400
‫עם כל שנה שעוברת,‬

1185
01:17:00,480 --> 01:17:03,560
‫אתה לומד להשלים עם זה ברמה מסוימת,‬

1186
01:17:03,640 --> 01:17:05,560
‫שהסיפור הזה אולי לעולם לא ייפתר.‬

1187
01:17:11,120 --> 01:17:17,160
‫- כעבור עשר שנים -‬

1188
01:17:18,760 --> 01:17:21,320
‫- היפה נרצחה על ידי החיה‬
‫"בבקשה עזרו לתפוס אותו" -‬

1189
01:17:23,480 --> 01:17:29,280
‫עד שנת 2002, תיק רייצ'ל ניקל הפך לתיק קר.‬

1190
01:17:33,320 --> 01:17:38,320
‫המשטרה פנתה אליי ושאלה‬
‫אם אני והצוות שלי נוכל לבחון אותו.‬

1191
01:17:42,080 --> 01:17:45,000
‫ידעתי מקריאה בעיתונים‬
‫שזו הייתה תקיפה אלימה מאוד.‬

1192
01:17:45,080 --> 01:17:46,640
‫- ד"ר אנג'לה גאלופ‬
‫מדענית פורנזית -‬

1193
01:17:47,440 --> 01:17:51,840
‫אבל הייתי מודעת לכך שקולין סטאג הואשם‬

1194
01:17:51,920 --> 01:17:53,160
‫ואז זוכה.‬

1195
01:17:53,240 --> 01:17:56,840
‫אבל אני חושבת‬
‫שהוא עדיין היה חשוד מבחינת המשטרה.‬

1196
01:17:57,880 --> 01:18:01,920
‫אז הם רצו שעיניים חדשות יבחנו את התיק‬

1197
01:18:02,000 --> 01:18:08,040
‫ויראו אם מבין הדברים‬
‫שהם אספו בזמנו יש משהו‬

1198
01:18:08,120 --> 01:18:14,400
‫שיהיה ניתן להשתמש בו‬
‫כדי לזהות את התוקף של רייצ'ל.‬

1199
01:18:17,520 --> 01:18:21,720
‫היו כמה סרטי הדבקה,‬
‫כאלה שמשתמשים בהם לאיסוף ראיות,‬

1200
01:18:22,520 --> 01:18:24,920
‫שנלקחו מהגופה של רייצ'ל,‬

1201
01:18:25,000 --> 01:18:27,960
‫ובמיוחד מהאיברים האינטימיים בגופה.‬

1202
01:18:30,840 --> 01:18:36,280
‫ושמנו לב שהמדענים המקוריים לא מצאו‬
‫שום דנ"א על סרטי ההדבקה האלה.‬

1203
01:18:36,360 --> 01:18:40,440
‫אז מייד ידענו שמשהו לא היה בסדר,‬

1204
01:18:41,240 --> 01:18:45,520
‫כי אמורה הייתה להיות כמות עצומה‬
‫של הדנ"א של רייצ'ל על סרטי ההדבקה האלה.‬

1205
01:18:46,440 --> 01:18:51,680
‫אני חושבת שמה שכנראה קרה‬
‫זה שאם יש יותר מדי דנ"א בדגימה,‬

1206
01:18:51,760 --> 01:18:55,480
‫זה עלול להציף את הטכניקה,‬
‫כך שאי אפשר לראות שום דבר.‬

1207
01:18:55,560 --> 01:18:59,680
‫אז אחד הדברים הראשונים שעשינו‬
‫היה כמובן לחזור על הבדיקה,‬

1208
01:18:59,760 --> 01:19:02,280
‫אבל עשינו זאת בדרך קצת שונה.‬

1209
01:19:07,360 --> 01:19:10,560
‫כצפוי, מצאנו הרבה מהדנ"א של רייצ'ל.‬

1210
01:19:15,880 --> 01:19:19,080
‫אבל מצאנו גם שריד זעיר של דנ"א זכרי.‬

1211
01:19:22,320 --> 01:19:25,040
‫כשגילינו את הרמז הזה לדנ"א זכרי,‬

1212
01:19:25,120 --> 01:19:28,720
‫באמת שלא ידענו אם נוכל לפתח אותו מספיק,‬

1213
01:19:28,800 --> 01:19:31,360
‫להוציא ממנו מספיק מידע‬

1214
01:19:31,440 --> 01:19:35,600
‫כדי לזהות אדם מסוים אחד.‬

1215
01:19:37,720 --> 01:19:41,040
‫אז פיתחנו טכניקה חדשה לגמרי,‬

1216
01:19:41,120 --> 01:19:42,800
‫טכניקה רגישה חדשה,‬

1217
01:19:43,680 --> 01:19:48,640
‫שכללה לקיחת כמות זעירה של דנ"א מדגימה,‬

1218
01:19:48,720 --> 01:19:52,840
‫ואז הכפלה של הדנ"א,‬

1219
01:19:52,920 --> 01:19:54,840
‫או כמו שאנחנו קוראים לזה, הגברה.‬

1220
01:19:54,920 --> 01:19:58,400
‫כך יש לך פי כמה מהכמות המקורית,‬

1221
01:19:58,480 --> 01:20:00,680
‫וזאת כמות מספיקה כדי לנתח.‬

1222
01:20:01,880 --> 01:20:08,160
‫לקח בערך שנתיים לפתח את הטכניקה הזאת‬
‫עד לנקודה שבה יכולנו להשתמש בה.‬

1223
01:20:11,000 --> 01:20:15,960
‫לפני שהרצנו את המידע שהיה לנו,‬
‫את פרופיל הדנ"א הזה שהיה לנו,‬

1224
01:20:16,040 --> 01:20:17,160
‫דרך מסד הנתונים,‬

1225
01:20:17,240 --> 01:20:19,360
‫בדקנו אותו מול הדנ"א של קולין סטאג,‬

1226
01:20:20,000 --> 01:20:22,680
‫וללא ספק לא הייתה התאמה.‬

1227
01:20:24,880 --> 01:20:28,000
‫אז העברנו את הדגימה‬
‫דרך מסד נתוני הדנ"א הארצי.‬

1228
01:20:28,520 --> 01:20:32,920
‫וכשעשינו זאת, מצאנו התאמה.‬

1229
01:20:35,480 --> 01:20:37,000
‫יום אחד הטלפון צלצל,‬

1230
01:20:38,200 --> 01:20:41,360
‫משום מקום, וזו הייתה מהמשטרה.‬
‫והיו להם חדשות.‬

1231
01:20:41,880 --> 01:20:45,800
‫והחדשות היו שיש זיהוי ודאי.‬

1232
01:20:45,880 --> 01:20:50,600
‫והם אמרו שהאדם שזוהה הוא שם חדש לגמרי.‬

1233
01:20:52,200 --> 01:20:55,400
‫מסד נתוני הדנ"א סיפק התאמה…‬

1234
01:20:55,480 --> 01:20:56,840
‫- נמצאה התאמה -‬

1235
01:20:56,920 --> 01:20:58,880
‫לאדם בשם רוברט נאפר.‬

1236
01:21:06,200 --> 01:21:10,600
‫ואז גילינו שנאפר היה בבית החולים ברודמור,‬

1237
01:21:10,680 --> 01:21:16,080
‫כי הוא רצח אימא ואת בתה הצעירה.‬

1238
01:21:20,680 --> 01:21:23,280
‫כל הזמן הזה, זה היה מישהו אחר.‬

1239
01:21:24,360 --> 01:21:25,600
‫אז הרגע הזה בזמן‬

1240
01:21:25,680 --> 01:21:29,360
‫היה הרגע בו התרחיש הגרוע ביותר שלנו התממש,‬

1241
01:21:29,440 --> 01:21:31,200
‫שעוד מישהי נרצחה‬

1242
01:21:31,280 --> 01:21:33,680
‫על ידי אותו אדם ובאותן נסיבות.‬

1243
01:21:33,760 --> 01:21:35,360
‫עוד משפחה נהרסה.‬

1244
01:21:38,360 --> 01:21:42,560
‫אז אם לא ידעתי‬
‫עד כמה בורכתי בכך שאלכס שרד,‬

1245
01:21:43,160 --> 01:21:45,840
‫כשגילינו מה קרה לסמנתה ולג'זמין…‬

1246
01:21:46,680 --> 01:21:48,680
‫אני מודה לאלוהים בכל יום.‬

1247
01:21:48,760 --> 01:21:52,680
‫כי רק בחסדי האל שרדנו יחד,‬

1248
01:21:52,760 --> 01:21:55,800
‫ורק בחסדי האל הוא שרד פיזית.‬

1249
01:22:09,800 --> 01:22:12,840
‫האמת שצפיתי‬
‫במשחק כדורגל בטלוויזיה ערב אחד.‬

1250
01:22:15,280 --> 01:22:16,760
‫ושמעתי דפיקה בדלת,‬

1251
01:22:17,280 --> 01:22:20,880
‫וזה הרגיז אותי, כי פספסתי את המשחק.‬

1252
01:22:24,320 --> 01:22:27,200
‫פתחתי את הדלת,‬
‫ועמדו שם שני עיתונאים, והם אמרו…‬

1253
01:22:27,920 --> 01:22:28,760
‫- קולין סטאג -‬

1254
01:22:28,840 --> 01:22:32,440
‫"האם ידעת שהמשטרה‬
‫עצרה אדם אחר בקשר לרצח של רייצ'ל ניקל,‬

1255
01:22:32,520 --> 01:22:35,280
‫"ויש להם ראיות דנ"א שמוכיחות שהוא אשם?"‬

1256
01:22:35,360 --> 01:22:38,000
‫ואמרתי, "תוכלו לחזור עוד שעה בערך?‬

1257
01:22:38,080 --> 01:22:39,680
‫"אני צופה במשחק כרגע."‬

1258
01:22:39,760 --> 01:22:42,120
‫והם אמרו, "אוקיי, אין בעיה", ופשוט הלכו.‬

1259
01:22:43,600 --> 01:22:45,880
‫נמאס לי מכל העניין.‬

1260
01:22:45,960 --> 01:22:48,040
‫זה נמשך בערך 15 שנה.‬

1261
01:22:48,120 --> 01:22:50,760
‫קולין סטאג זכה להגנה משטרתית היום,‬

1262
01:22:50,840 --> 01:22:53,680
‫כשתיק רייצ'ל ניקל המשיך לרדוף אותו.‬

1263
01:22:53,760 --> 01:22:56,960
‫מאז שנעצרתי, היו כתבות בעיתונים‬

1264
01:22:57,040 --> 01:22:59,240
‫שהסיתו את הרגשות של אנשים נגדי.‬

1265
01:22:59,320 --> 01:23:03,320
‫אנשים צעקו דברים כמו,‬
‫"אשם, תלו אותו" ודברים כאלה.‬

1266
01:23:03,400 --> 01:23:06,480
‫מר סטאג נותר‬
‫באור הזרקורים התקשורתי המטריד,‬

1267
01:23:06,560 --> 01:23:08,280
‫אפילו לאחר שחרורו.‬

1268
01:23:08,920 --> 01:23:09,880
‫לא!‬

1269
01:23:11,040 --> 01:23:13,600
‫בעיקרון, הם החדירו לראש‬
‫של אנשים את הרעיון,‬

1270
01:23:13,680 --> 01:23:17,240
‫"אנחנו יודעים שתפסנו את האיש הנכון,‬
‫אבל הוא חמק בגלל עניין טכני."‬

1271
01:23:17,320 --> 01:23:20,040
‫אז נאלצתי לחיות עם זה.‬

1272
01:23:20,560 --> 01:23:22,240
‫אנשים רבים חשבו שהוא אשם,‬

1273
01:23:22,320 --> 01:23:26,360
‫אבל אף אחד לא באמת‬
‫שמע את הראיות בעדו או נגדו.‬

1274
01:23:26,440 --> 01:23:29,720
‫משמעות הדבר היא‬
‫שהוא נותר במעין לימבו כל השנים האלה.‬

1275
01:23:29,800 --> 01:23:32,720
‫עכשיו, אחרי שעברו 15 שנה, אדם הואשם.‬

1276
01:23:32,800 --> 01:23:34,800
‫מדובר ברוברט נאפר בן ה-41.‬

1277
01:23:34,880 --> 01:23:37,120
‫האדם הקודם שהואשם, קולין סטאג,‬

1278
01:23:37,200 --> 01:23:40,720
‫זוכה מפני ששוטרת ניסתה ללכוד אותו.‬

1279
01:23:41,320 --> 01:23:45,080
‫מעולם לא הייתה לי חברה אמיתית לפני גיל 29.‬

1280
01:23:45,160 --> 01:23:48,320
‫אז כשקיבלתי מכתב מליזי ג'יימס,‬

1281
01:23:48,400 --> 01:23:50,480
‫הרגשתי מאוד…‬

1282
01:23:51,000 --> 01:23:54,040
‫שמח שאישה מגלה קצת עניין בי.‬

1283
01:23:54,800 --> 01:23:59,120
‫ברור שהוא חף לחלוטין מכל מעורבות בתיק הזה.‬

1284
01:23:59,200 --> 01:24:00,920
‫- ג'ון ייטס‬
‫סגן מפכ"ל המשטרה -‬

1285
01:24:01,000 --> 01:24:03,360
‫ואני מתנצל בפניו היום‬

1286
01:24:03,440 --> 01:24:06,840
‫על הטעויות שנעשו בתחילת שנות ה-90.‬

1287
01:24:08,200 --> 01:24:11,400
‫הייתה לי הערכה עצמית נמוכה מאוד‬
‫עוד לפני שכל זה התחיל.‬

1288
01:24:11,960 --> 01:24:15,440
‫זה הפיל אותי עוד יותר,‬
‫אז צללתי יותר ויותר עמוק.‬

1289
01:24:17,960 --> 01:24:23,720
‫זה גרם לי להרגיש מאוד פרנואיד. אם במקרה‬
‫הייתי רואה אישה שחוצה את הכביש או משהו,‬

1290
01:24:23,800 --> 01:24:26,680
‫מייד הייתי חושב, "לא, תסיט את המבט",‬

1291
01:24:26,760 --> 01:24:30,840
‫כי מישהו היה יכול לצפות בי ולחשוב,‬
‫"רגע, הוא עוקב אחרי האישה הזאת".‬

1292
01:24:31,520 --> 01:24:35,200
‫ופשוט חשבתי, "אלה החיים שלך עכשיו.‬

1293
01:24:35,280 --> 01:24:39,920
‫"אתה פשוט צריך לחיות עם זה.‬
‫אתה יודע, אל תסמוך על אף אחד."‬

1294
01:24:46,040 --> 01:24:50,280
‫- 16 בדצמבר 2008‬
‫יומיים לפני המשפט של נאפר -‬

1295
01:24:50,360 --> 01:24:51,720
‫לקראת המשפט,‬

1296
01:24:51,800 --> 01:24:53,920
‫אחד הבלשים הראשיים אמר,‬

1297
01:24:54,440 --> 01:24:57,000
‫"אחרי שתגיע בטיסה, ניפגש."‬

1298
01:24:57,520 --> 01:25:01,920
‫הוא אמר שיש משהו שאני צריך לדעת‬
‫לפני שנגיע לאולם בית המשפט.‬

1299
01:25:03,200 --> 01:25:06,360
‫בשעה שבע בערב נפגשנו בתחנת המשטרה בהנדון.‬

1300
01:25:07,920 --> 01:25:09,760
‫הוא הכניס אותי לחדר אחורי.‬

1301
01:25:11,320 --> 01:25:15,240
‫רק שנינו היינו שם,‬
‫והוא הגיש לי תיק מסמכים על השולחן.‬

1302
01:25:15,880 --> 01:25:17,800
‫- חסוי -‬

1303
01:25:17,880 --> 01:25:20,000
‫מה שראיתי בתיק המסמכים‬

1304
01:25:20,080 --> 01:25:25,440
‫היה פשוט אוסף טעויות כאוטי‬

1305
01:25:25,960 --> 01:25:27,680
‫שהיווה את כל החקירה הזאת.‬

1306
01:25:27,760 --> 01:25:28,960
‫- ניסיון אונס -‬

1307
01:25:30,280 --> 01:25:32,080
‫זה היה פשוט נורא.‬

1308
01:25:33,800 --> 01:25:36,720
‫זה החזיר אותי ליום הראשון.‬

1309
01:25:37,520 --> 01:25:38,680
‫לשיחה הראשונה,‬

1310
01:25:38,760 --> 01:25:41,960
‫לפעם הראשונה ששמעתי שרייצ'ל נלקחה מאיתנו,‬

1311
01:25:42,040 --> 01:25:44,520
‫ושאלכס עבר חוויה קשה כזאת.‬

1312
01:25:45,040 --> 01:25:46,760
‫ניסינו להבין את זה‬

1313
01:25:47,280 --> 01:25:50,040
‫שבוע אחרי שבוע,‬
‫חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה.‬

1314
01:25:51,720 --> 01:25:53,640
‫וכל זה פשוט התפוצץ.‬

1315
01:25:55,600 --> 01:25:58,560
‫כי כאן היה כתוב שאת הכול היה ניתן למנוע.‬

1316
01:26:06,520 --> 01:26:08,320
‫בקיץ של 1989,‬

1317
01:26:08,400 --> 01:26:10,480
‫שלוש שנים לפני הרצח של רייצ'ל ניקל,‬

1318
01:26:10,560 --> 01:26:13,400
‫וגם לפני הרצח של סמנתה וג'זמין,‬

1319
01:26:13,480 --> 01:26:17,600
‫אנס סדרתי החל לתקוף נשים,‬

1320
01:26:17,680 --> 01:26:19,520
‫חלקן בנוכחות ילדיהן,‬

1321
01:26:20,200 --> 01:26:22,440
‫בשביל גרין צ'יין ווק,‬

1322
01:26:22,520 --> 01:26:27,200
‫שעובר דרך יער‬
‫ושטח ציבורי פתוח בדרום-מזרח לונדון,‬

1323
01:26:28,040 --> 01:26:32,440
‫והוא גם לא רחוק מזירת הרצח של משפחת ביסט.‬

1324
01:26:33,960 --> 01:26:36,360
‫- גרין צ'יין ווק -‬

1325
01:26:36,440 --> 01:26:38,400
‫- אונס‬
‫ראיתם אותו? הוא מוכר לכם? -‬

1326
01:26:38,480 --> 01:26:41,080
‫לפי הדנ"א,‬
‫זוהה חשוד אחד בסדרת מקרי האונס.‬

1327
01:26:43,040 --> 01:26:46,640
‫שני אנשים שראו את הכרזה‬
‫יצרו קשר עם המשטרה ואמרו,‬

1328
01:26:47,240 --> 01:26:51,600
‫"ציור הקלסתרון הזה דומה להפליא‬
‫לבחור בשם רוברט נאפר."‬

1329
01:26:52,960 --> 01:26:56,520
‫שני בלשים שחקרו‬
‫את מקרי האונס בגרין צ'יין ווק‬

1330
01:26:56,600 --> 01:26:59,320
‫הלכו לכתובת הידועה שלו.‬

1331
01:26:59,400 --> 01:27:01,840
‫הוא הופיע. שניהם דיברו איתו.‬

1332
01:27:01,920 --> 01:27:06,240
‫נאמר לו שהוא זוהה כחשוד אפשרי.‬

1333
01:27:06,320 --> 01:27:10,280
‫ואז הוא התבקש להגיע ולתת דגימת דם מרצונו,‬

1334
01:27:10,360 --> 01:27:11,720
‫מה שהוא הסכים לעשות.‬

1335
01:27:12,800 --> 01:27:14,960
‫אבל הוא לא הגיע לתחנת המשטרה,‬

1336
01:27:15,560 --> 01:27:17,480
‫אז הם חזרו לכתובת שלו.‬

1337
01:27:17,560 --> 01:27:19,640
‫הוא ארז את התיקים שלו ועזב.‬

1338
01:27:21,120 --> 01:27:22,080
‫הוא נעלם.‬

1339
01:27:25,040 --> 01:27:26,120
‫לאחר מכן,‬

1340
01:27:26,200 --> 01:27:29,160
‫בטענה שהוא היה גבוה יותר‬

1341
01:27:29,240 --> 01:27:31,480
‫מאשר התיאורים שנתנו קורבנות האונס,‬

1342
01:27:31,560 --> 01:27:32,760
‫התקבלה ההחלטה‬

1343
01:27:32,840 --> 01:27:36,320
‫על ידי קצין החקירה הראשי וסגנו‬

1344
01:27:36,400 --> 01:27:40,640
‫לשלול אותו כחשוד בחקירה ההיא.‬

1345
01:27:42,320 --> 01:27:44,200
‫אז בעיקרון לא נעשה עוד שום דבר.‬

1346
01:27:46,680 --> 01:27:48,400
‫מה שמתמיה אותי עד היום.‬

1347
01:27:52,280 --> 01:27:54,680
‫אם נאפר היה מגיע לתחנת המשטרה,‬

1348
01:27:54,760 --> 01:27:57,760
‫כפי שהוא אמר שיעשה,‬
‫והייתה נלקחת ממנו דגימת דם,‬

1349
01:27:57,840 --> 01:28:02,640
‫הוא היה נעצר‬
‫על מקרי האונס בגרין צ'יין ווק.‬

1350
01:28:03,400 --> 01:28:07,320
‫זה לא קרה, והיו לכך השלכות נוראיות.‬

1351
01:28:09,880 --> 01:28:12,680
‫והיה משהו בתיק המסמכים‬

1352
01:28:12,760 --> 01:28:15,920
‫שעבורי היה אפילו יותר הרסני.‬

1353
01:28:16,440 --> 01:28:17,640
‫- רוברט נאפר - ציר זמן -‬

1354
01:28:17,720 --> 01:28:21,640
‫בספטמבר או אוקטובר 1989,‬
‫שנים לפני שרייצ'ל נהרגה…‬

1355
01:28:21,720 --> 01:28:22,600
‫- 1989‬
‫אונס אישה -‬

1356
01:28:22,680 --> 01:28:25,680
‫אימא של רוברט נאפר דיווחה למשטרה‬

1357
01:28:25,760 --> 01:28:29,680
‫שהוא הודה שאנס אישה בפלאמסטד קומון.‬

1358
01:28:30,720 --> 01:28:32,840
‫אבל המשטרה לא עשתה עם זה כלום.‬

1359
01:28:36,040 --> 01:28:37,400
‫זה היה פיצול דרכים.‬

1360
01:28:37,920 --> 01:28:41,240
‫אם המשטרה הייתה פועלת‬
‫בעקבות השיחה של אימא של רוברט נאפר,‬

1361
01:28:41,960 --> 01:28:43,920
‫ולוקחת ממנו דגימת דם,‬

1362
01:28:44,000 --> 01:28:47,760
‫זה היה יכול למנוע‬
‫את כל התקיפות שהגיעו בהמשך.‬

1363
01:28:48,720 --> 01:28:51,320
‫את התקיפה שאלכס היה עד לה היה ניתן למנוע.‬

1364
01:28:51,840 --> 01:28:54,040
‫את המוות של רייצ'ל היה ניתן למנוע.‬

1365
01:28:55,640 --> 01:28:58,440
‫את המוות של סמנתה וג'זמין היה ניתן למנוע.‬

1366
01:29:00,280 --> 01:29:03,560
‫אם הם היו עושים את עבודתם כמו שצריך,‬
‫הוא היה נעצר.‬

1367
01:29:05,200 --> 01:29:10,280
‫אנחנו רואים היום את פתרונו, סוף סוף,‬
‫של אחד מתיקי הרצח הבלתי פתורים הכי גדולים.‬

1368
01:29:10,360 --> 01:29:12,120
‫היום, הרוצח של רייצ'ל ניקל‬

1369
01:29:12,200 --> 01:29:16,480
‫נמצא אשם בדקירתה למוות‬
‫בווימבלדון קומון לפני 16 שנה.‬

1370
01:29:18,560 --> 01:29:22,840
‫רוברט נאפר הוצא מהתאים‬
‫והובל לאולם 1 כאן באולד ביילי,‬

1371
01:29:22,920 --> 01:29:27,120
‫ושם, כשפרצופו אפור ושיערו מקריח,‬
‫כשהוריה של רייצ'ל ניקל צופים,‬

1372
01:29:27,200 --> 01:29:29,880
‫הוא הודה סוף סוף שהרג את בתם.‬

1373
01:29:29,960 --> 01:29:32,440
‫אנדרה, אני ממש על ה…‬

1374
01:29:35,920 --> 01:29:38,440
‫ההודאה היום מביאה לסיומו‬

1375
01:29:38,520 --> 01:29:42,320
‫את אחד הפרקים המרשיעים ביותר‬
‫בהיסטוריה של הסקוטלנד יארד.‬

1376
01:29:43,160 --> 01:29:45,720
‫הם הודו שהיו יכולים‬
‫לתפוס את נאפר מוקדם יותר‬

1377
01:29:45,800 --> 01:29:47,120
‫ולמנוע ממנו להרוג.‬

1378
01:29:47,200 --> 01:29:49,240
‫אילו רק המשטרה הייתה פועלת אחרת,‬

1379
01:29:49,320 --> 01:29:52,080
‫רייצ'ל ניקל וסמנתה וג'זמין ביסט‬

1380
01:29:52,160 --> 01:29:53,680
‫לא היו מאבדות את חייהן.‬

1381
01:29:53,760 --> 01:29:56,640
‫היה ניתן לעשות יותר, וצריך היה לעשות יותר.‬

1382
01:29:57,600 --> 01:29:58,800
‫אילו היה נעשה יותר,‬

1383
01:29:58,880 --> 01:30:01,960
‫היינו במצב שהיה מאפשר לנו‬
‫למנוע את תקיפה זו‬

1384
01:30:02,040 --> 01:30:05,120
‫ותקיפות חמורות ביותר נוספות של נאפר.‬

1385
01:30:21,680 --> 01:30:23,680
‫כולנו שמענו סיפורי אגדות בילדותנו.‬

1386
01:30:25,960 --> 01:30:29,080
‫כולנו שמענו בילדותנו‬
‫את האזהרה לא להיכנס ליער.‬

1387
01:30:29,160 --> 01:30:32,440
‫האפלה, המפלצות, הסכנה.‬

1388
01:30:33,720 --> 01:30:35,440
‫אבל זה לא סיפור אגדה.‬

1389
01:30:35,960 --> 01:30:38,000
‫יש רוע אמיתי בעולם הזה.‬

1390
01:30:43,480 --> 01:30:45,560
‫ממש נאלצתי ל…‬

1391
01:30:46,320 --> 01:30:47,920
‫להשלים עם זה.‬

1392
01:30:49,920 --> 01:30:54,440
‫הבלבול הכי גדול מבחינתי היה, "למה?"‬

1393
01:30:54,520 --> 01:30:57,440
‫הכעס על אלוהים ש…‬

1394
01:30:58,600 --> 01:31:01,040
‫שדברים כאלה יכולים לקרות לאנשים טובים‬

1395
01:31:01,120 --> 01:31:03,240
‫בלי שום הסבר.‬

1396
01:31:06,400 --> 01:31:08,080
‫אז הייתה לי משימה,‬

1397
01:31:08,160 --> 01:31:13,120
‫והיא הייתה לאפשר‬
‫לבן של רייצ'ל לעבור את כל זה‬

1398
01:31:13,200 --> 01:31:14,880
‫בדרך הטובה ביותר.‬

1399
01:31:16,920 --> 01:31:21,440
‫אני חושב שעם אנשים‬
‫שאתה עובר איתם קשיים ביחד,‬

1400
01:31:21,960 --> 01:31:25,560
‫או שהם שוברים אותך‬
‫ושוברים את מערכת היחסים,‬

1401
01:31:25,640 --> 01:31:28,720
‫או שהם מחזקים בהרבה את מערכת היחסים.‬

1402
01:31:29,760 --> 01:31:32,400
‫בסופו של דבר‬
‫נאלצנו למצוא סגירת מעגל משלנו,‬

1403
01:31:32,480 --> 01:31:35,480
‫ואני חושב שזה דווקא דבר טוב.‬

1404
01:31:35,560 --> 01:31:40,960
‫ובסופו של דבר זאת הייתה ההבנה‬
‫שאין לך ברירה, אלא להשלים.‬

1405
01:31:41,040 --> 01:31:42,000
‫להשלים עם זה.‬

1406
01:31:45,800 --> 01:31:50,600
‫ההורים שלי האמינו באינסופיות של הרוח.‬

1407
01:31:51,560 --> 01:31:56,000
‫שאימא שלי תמיד נמצאת איתי, לאן שלא אלך.‬

1408
01:32:01,040 --> 01:32:05,600
‫אבא שלי הקריב הכול‬
‫בשבילי ובשביל מה שהוא האמין בו,‬

1409
01:32:06,120 --> 01:32:09,400
‫בלי שום ביטחונות לגבי איך זה ייגמר.‬

1410
01:32:12,520 --> 01:32:17,120
‫הוא היה אמיץ מספיק כדי לעשות‬
‫את הדבר שהרגיש נכון בליבו.‬

1411
01:32:19,320 --> 01:32:21,680
‫לנצח אהיה חייב לו על כך.‬

1412
01:33:43,640 --> 01:33:46,680
‫תרגום כתוביות: גלעד קשר‬